*

עיירות קטנות, שבהן כולם מכירים את כולם, תמיד היוו השראה ליצירות טלוויזיוניות. אם בעבר הן היו סמל לשלווה הפריפריאלית, הרי שמאז "טווין פיקס" (1990) הגדרות הלבנות הציוריות נהפכו סמל לאימה שרוחשת מתחת לפני השטח, מקומות שתושביהם נעים בין ייאוש, שעמום והתמכרויות מסוכנות. "הסודות של איסטאון" (HBO), שפרקה האחרון שודר השבוע, היא הטרייה שבז'אנר, והיא עוסקת בבלשית מֶר שמנסה לגלות מי חטף ורצח את נערות העיירה. אולם הדמות המעניינת במיוחד בסדרה היא דווקא זו שנראית לא שייכת אליה בכלל: שיבון בת העשרה, בתה של מר. בניגוד לבני כיתתה, שיבון אינה מוזנחת, לא שקועה בסמים ואלכוהול, מתכננת ללמוד בברקלי – סמל הליברליזם האמריקאי - ונוסף על הכל היא גם לסבית מחוץ לארון. שיבון היא הייצוג המושלם לאמריקה הליברלית העירונית, זאת שהתקדמה עם המודרנה.

אלא שבפרק הלפני האחרון משהו קורה (זהירות, ספוילר): אנחנו מגלים ששיבון היא זאת שגילתה את גופת אחיה שהתאבד. אחיה הוא סמל לניוון של אמריקה הכפרית – אב לילד כבר בגיל תיכון, מכור לסמים שסבל מדיכאון, אבל לא טופל כי ביטוח בריאות זה דבר יקר. ושיבון, שהדחיקה זאת במשך שנים, מתפרקת. פתאום היא כבר לא סמל ליציבות וקידמה. היא לוקחת סמים, שותה את עצמה לדעת, הולכת מכות עם אמא שלה ומאבדת את זה. טראומת העבר בסופו של דבר מרסקת גם אותה. היא יכולה לברוח עד סן פרנסיסקו, אבל היא לא יכולה לברוח מהמקום שבו היא גדלה.

הדמות הזאת של שיבון לא קיימת סתם. היא נועדה להדגיש כמה השאירה אמריקה העירונית את זו הכפרית מאחור. אבל יותר מכך, ההתפרקות שלה נועדה גם להזהיר את אמריקה הראשונה מכך שהרקבון של אמריקה הכפרית סופו להשפיע גם עליה. הליברלים העירונים יכולים להתעלם מהעניים והמדוכאים, להגיד שהם לא קשורים אליהם, ולהתנער מהם בטענה שכולם גזענים ונבערים. אבל להתנערות הזאת יש מחיר. אמריקה הליברלית כבר שילמה אותו פעם אחת עם העלייה של טראמפ, ואם היא לא תכיר באחריותה לסייע בשיקום אלה שנותרו מאחור, היא תשלם על כך גם בהמשך, בריבית דריבית.