ל

כאורה מדובר בחדשות מצוינות: בתחילת מאי הודיע ממשל ביידן כי יתמוך בהשעיה זמנית של הגנות הקניין הרוחני על חיסוני קורונה. ההגנות האלה, שנקבעו ב־1995 בהסכמים שהוביל ארגון הסחר העולמי (WTO), מבססות את מעמדם של פטנטים על תרופות; ויתור זמני עליהן יאפשר ייצור נרחב של חיסונים בעולם המתפתח. את ההצעה לוויתור, שנתמכת על ידי 57 מדינות, העלו בפני ה־WTO הודו ודרום אפריקה — שתי מדינות בעלות יכולות ייצור תרופות גנריות גבוהות.

לפי שעה, מצבו של מבצע החיסון העולמי אינו מעודד. עד כה ניתנו בעולם כ־1.3 מיליארד חיסונים, והמגמה הכללית ברורה: מדינות עשירות מתחסנות, מדינות עניות לא. כך, בארצות הברית מחסנים בימים אלו ילדים מעל גיל 12, בזמן שהודו וברזיל עדיין נאבקות לחסן צוותים רפואיים, שלא לדבר על אוכלוסיות סיכון אחרות. ההערכה המקובלת היא שבעוד העולם המפותח אוגר חיסונים, העולם המתפתח ימתין עד 2023 כדי להתחיל להתחסן. יו"ר ארגון הבריאות העולמי כינה זאת "כישלון מוסרי קטסטרופלי", והאפיפיור נזף ש"חוקי הקניין הרוחני גוברים על חוקים של אהבת האנושות ובריאותה".

אז המצב לא טוב, העולם זקוק לעוד חיסונים — ובכל זאת אין מאמץ מקיף להרחיב את הייצור. איך זה שחיסון שיכול להציל את העולם נותר סודי? זה קורה כי מבחינת ענקיות הפארמה מדובר בעניין עקרוני שחורג מהדיון המוסרי. בשבועות האחרונים, לגיון של לוביסטים הסתער על ממשל ביידן וה־WTO בניסיון למנוע את השעיית ההגנות על החיסון. התירוצים נשלפו מן הגורן ומן היקב: בעיקר נטען כי הוויתור יפגע בחדשנות עתידית, כי המסגרת הקיימת גמישה דיה, וכי "הבעיה האמיתית" היא היעדר ידע של המדינות המתפתחות או מחסור בחומרי גלם. על הנימוקים האלה אמר הכלכלן זוכה פרס נובל ג'וזף שטיגליץ: "אם התעשייה היתה מחויבת לייצר יותר מנות חיסון כפי שהיא מחויבת לייצר טיעונים מוזרים, בעיית האספקה כבר היתה נפתרת".

פטנטים מדכאים חדשנות. זה הרווח שדוחף אותה

הטיעון הדומיננטי נגד השעיית הגנות הקניין הרוחני גורס שפיתוחם המהיר של החיסונים הוא תוצאה של חדשנות יזמית, ושאם הפטנט יושעה, יישחקו התמריצים של חברות הפארמה לפתח חיסונים. "ויתור על הגנת הפטנט עלול להרתיע אלפי חברות ביוטכנולוגיה קטנות וחדשניות מלקחת סיכון גדול", סיכם זאת מנכ"ל פייזר, אלברט בורלא, במכתב פתוח שפרסם פחות משבוע אחרי הודעת הממשל. יו"ר הארגון ליזמות ביוטכנולוגית (BIO) מישל מקמורי־הייט, כתבה ל"אקונומיסט": "קניין רוחני הוא הלהט הבלתי נראה שהופך רעיונות למוצרים".

האם זה נכון? הקשר בין פטנטים לחדשנות ולפריחה כלכלית נדמה כמעט אינטואיטיבי, אבל מדובר בטענה חדשה יחסית, שקודמה רק בעשורים האחרונים על ידי שחקניות בתחומי הפארמה, התוכנה והרכב. בפועל, העדויות מראות קשר הפוך: מערכת פטנטים חזקה מחלישה חדשנות ותחרות, בעוד מערכת פטנטים חלשה ממריצה אותן.

"בטווח הארוך, חדשנות היא תוצר של תחרות בין יזמים וחברות", מסביר ל"מוסף "כלכליסט" הכלכלן פרופ' מיקלה בולדרין מאוניברסיטת וושינגטון, ממחבריו של מחקר פורץ דרך על קניין רוחני וחדשנות. "מה שמעודד יזמות הוא הרצון להישאר בחיים. בתהליך החיקוי יש גם התאמה: אתה לא מעתיק בדיוק את אותו הדבר, אלא גם מתאים ולכן משפר. ב־200 השנים האחרונות חדשנות מתפתחת באופן הבא: תעשייה חדשה נולדת, לרוב ללא פטנטים, יש בערה של חדשנות, אנשים מתחרים ומחקים במשך 10–20 שנה, ואז התעשייה מתחילה לעבור קונסולידציה. בנקודה הזו, המתחרים החזקים הולכים על פטנטים — משום שברגע שהפכת למובילה בתחרות, פטנטים הם דרך מצוינת לשמר את המובילות הזו". בולדרין אינו היחיד שזיהה את הפרדוקס הזה: כלכלנים תומכי הגנות על קניין רוחני הבחינו שאף שמאז שנות השמונים חל זינוק עצום ברישום והגנה על פטנטים בתחום הפארמה, לא נרשמה כל צמיחה מקבילה בחדשנות.

מה בכל זאת מתמרץ את החדשנות בתחום הפארמה למשל? בולדרין מציע שנסתכל מתחת לאף. "הסיבה שיש היום שורת חיסונים נגד נגיף הקורונה היא הביקוש העז למוצר. כל מי שחשב שהוא יכול לפתח חיסון, ניסה לעשות זאת. מה שמתגמל יזמים ומניע חדשנות אינו הפטנטים, אלא ביקושים שמייצרים רווחים".

זה עיקרון בסיסי של שוק חופשי, ובכל זאת, תוכל להסביר אותו?

"כשאתה הראשון, השני ואפילו העשירי בשוק רווי ביקושים, אתה מגיע עם מלאי מוגבל, אי אפשר לספק את כל הביקוש, והמחיר עולה. לכן ישנם התורים המפורסמים לאייפון או ל־Xbox חדשים: אנשים מחכים בתור כדי להשיג מוצר חדש ממלאי מוגבל, ולכן המחיר עולה, והפיתוח הופך למשתלם. זה בדיוק מה שחברות הפארמה עושות עם חיסוני הקורונה: ישראל שילמה תמורתם מחיר גבוה, כי יש מלאי מוגבל ורציתם את זה מיד — ובפייזר נהנו משולי רווח גדולים במיוחד". כמה גדולים? פייזר ומודרנה דיווחו כי רק ממכירות החיסון ב־2021 הן עתידות להרוויח 15 מיליארד דולר ו־18.4 מיליארד דולר, בהתאמה — יותר מפי 1.5 עלויות הפיתוח.

במילים אחרות, הפטנטים לא היו רלבנטיים: הביקושים העצומים, מול כושר הייצור המוגבל, יצרו את כל התמריצים הנדרשים. ועוד לא הזכרנו את העובדה שהחברות קיבלו התחייבויות עתידיות לרכישת תרופות במאות מיליוני דולרים, ושעלויות פיתוח רבות מומנו באמצעות השקעות ממשלתיות. למעשה, בארצות הברית שש חברות שונות קיבלו 12 מיליארד דולר לפיתוח חיסון, ובבריטניה 97% מעלות הפיתוח של החיסון של אסטרה־זניקה הגיעו ממימון ציבורי.

ג'וזף שטיגליץ, חתן פרס נובל לכלכלה: "אם תעשיית התרופות היתה מחויבת לייצר יותר מנות חיסון כפי שהיא מחויבת לייצור תירוצים מוזרים, בעיית האספקה של החיסונים היתה נפתרת מזמן"

אדם אחד עם יותר מדי השפעה על הבריאות בעולם

טענה אחרת מרחיבה אל מעבר ל"בלי פטנטים לא תהיה חדשנות", וטוענת שלמעשה מסגרת הקניין הרוחני היא יעילה וגמישה דיה בכדי לטפל גם במגפת הקורונה.

מערכת חוקית שבה חברה מחזיקה בפטנט על תרופה, ויכולה למנוע את ייצורה, היא המצאה חדשה. למעשה, במהלך מלחמת העולם השנייה ארצות הברית אילצה את חברות התרופות לחלוק את הנוסחאות לאנטיביוטיקה. גם ארגון הבריאות העולמי סייע להפיץ נוסחאות וטכניקות לייצור חיסונים לאבעבועות שחורות ולפוליו, במאמץ למגר את המחלות האלה.

בשוויץ ובגרמניה, שמהן צמחה תעשיית הפארמה המודרנית, נקבע איסור מפורש לרישום פטנטים על מוצרי פארמה. בשוויץ אף שונתה החוקה ב־1978 כדי שהדבר יתאפשר. וגם בארצות הברית, ביל גייטס, מייסד מיקרוסופט, הודה בכנות כי "אם אנשים היו רושמים פטנטים כשמרבית הרעיונות של ימינו נהגו, התעשייה היתה בקיפאון מוחלט".

ההכרה של גייטס בבעיות שמייצרים פטנטים אינה מובנת מאליה. גייטס היה האדם העשיר בעולם בזכות הגנה עיקשת על קניין רוחני, כמנכ"ל מיקרוסופט. בשנות התשעים הוא נאבק שכם אחד עם ענקיות הפארמה כדי לאשר את הסכמי TRIPS, אותם הסכמים להגנה על הקניין הרוחני שהוביל ה־WTO, ושהגדירו את חוקי המשחק המקובלים בתחום.

חוקי המשחק הללו ממשיכים להעסיק את גייטס גם כיום, כשהוא ממוצב כשחקן היחיד החשוב ביותר בהכתבת מדיניות הבריאות העולמית. בשנת 2000 הקים גייטס יחד עם אשתו אז את "קרן מלינדה וביל גייטס", הקרן הפילנתרופית הגדולה בעולם שמחזיקה 47 מיליארד דולר בנכסים מנוהלים. מאז הקמתה, הקרן השקיעה מדי שנה כ־5 מיליארד דולר בממוצע בבריאות עולמית, יותר מאשר כל מדינה חוץ מארצות הברית ומבריטניה. באמצעות הכספים הללו היא השיקה יוזמות נגד מחלות זיהומיות כמו פוליו ואיידס והשקיעה בחברות פארמה, בעוד גייטס מיצב את עצמו כיועץ למדינות ה־G8 בתחומי חיזוק משטרי הקניין הרוחני ותיווך ברכישת חיסונים. את גישתו לקניין רוחני הוא תמצת ב־2005: "בכלכלה העולמית יש כיום, יותר מאי פעם, אנשים שמאמינים בהגנה על זכויות קניין רוחני. היום יש פחות קומוניסטים מאי פעם. אבל ישנם סוגים חדשים של קומוניסטים, שרוצים להיפטר מהתמריצים הקיימים באמצעות תירוצים מסווים".

אלו אינן מילים ריקות. לגייטס, עם המוניטין הרב וגישתו של משחק סכום־אפס לקניין רוחני, יש השפעה עצומה על עיצוב מערכת הבריאות העולמית — וגם על עיצוב התגובה לקורונה. את השפעתו הלא־פרופורציונלית זיהו גם באוקספם, ארגון הגג הבינלאומי למלחמה בעוני: כבר ב־2007 הזהיר הארגון מהמאמצים שגייטס מוביל באמצעות ארגון יוזמות בינלאומיות של מדינות עשירות. אלו, טענו באוקספם, נועדו לשכך את תלונות העולם המתפתח ולשמור על משטרי קניין רוחני, מהלך ש"יחמיר את משבר הבריאות במדינות המתפתחות". כך למשל גייטס הוביל את יוזמת COVAX, שנועדה לסבסד עסקאות רכישת חיסונים למדינות עניות ולספק חיסונים לעד 20% מהאוכלוסייה; לפי היוזמה, כששיעור ההתחסנות מגיע ל־20%, על הממשלות העניות להתחרות בשוק העולמי כמו כולן. שיעורים נמוכים אלו נועדו לענות על לחץ גובר לחסן את העולם כולו, ובמקביל לשמור שמירה הדוקה על קניין רוחני.

חששות דומים השמיע "לאנסט", כתב העת הרפואי החשוב בעולם, במאמר מערכת מ־2009: "המענקים שניתנו על ידי קרן גייטס אינם משקפים את נטל המחלה שממנו סובלים אלה ששרויים בעוני העמוק ביותר... מענקים גדולים של הקרן מעוותים תוכניות בריאות חשובות... הקרן מצהירה שהיא 'מונעת על ידי האינטרסים והתשוקות של משפחת גייטס'; האם עקרון ממשל גחמני כזה הוא מספיק טוב?". כך למשל גייטס פעל במהרה ובזריזות כדי למנוע שיתוף ידע, נתונים וטכנולוגיה, ושכנע את אוניברסיטת אוקספורד לסגת מההבטחה המקורית שלה לפתח חיסון ללא פטנט — ובמקום זה לחבור לחברת אסטרה־זניקה בעסקה בלעדית למטרות רווח.