חתיכת שבוע

חתיכת שבוע

/// ליברמן עומד בפני אתגר קשה /// את עליות המחירים יש מי שיכול לעצור /// מאנדיי מספקת לממשלה העתידית מצפן חשוב /// אינסטגרם אוספת טיפים

שר האוצר

משרד נפץ

להגדיל את תקציב הבריאות. לשדרג את התחבורה. לשקם את שוק התעסוקה ולהוריד את האבטלה. לטפל בשוק הדיור. לגבש שתיים־שלוש רפורמות ולהוציא לפועל לפחות אחת. להכין חוק הסדרים רציני. להעביר תקציב. וגם הפריון הנמוך, הזינוק ביחס חוב־תוצר, הסכמי השכר עם המורים.

זו רשימה חלקית מאוד, אבל כל זה כבר הרבה יותר מסובך מלהוביל קמפיין בחירות אנטי־חרדי או להבטיח לחסל טרוריסט בכיר בתוך 48 שעות. אביגדור ליברמן, שר האוצר המיועד, עומד להתמודד עם ג'וב שאין דומה לו, אינסוף משימות שתמיד ישאירו מישהו לא מרוצה, החלטות כואבות שצריך לקבל, ופוטנציאל כישלון גבוה מאוד, אינהרנטי לתפקיד.

אבל יש גם עניין של טיימינג. כשבנימין נתניהו מונה לשר האוצר ב־2003 המשימות היו אותן משימות, אלא שבדיוק אז השוק העולמי התחיל להתאושש ולהשפיע גם עלינו, ובמקביל הכווייה של המשבר הכלכלי ההוא עדיין היתה טרייה ואפשרה רפורמות. התנאים הנוכחיים אולי מכינים את הקרקע לסופת רפורמות מצד האוצר, אבל מנגד הפעם הגאות בשוק העולמי לא עומדת להגיע, אלא עומדת להסתיים. זאת צפויה להיות קדנציה קשוחה.

/// גולן פרידנפלד

צילום: שאול גולן

עליות המחירים

אברכהן, התפקד

גל עליות המחירים הנוכחי, של מוצרי מזון, ניקיון וטואלטיקה, מבהיר שהיצרנים והיבואנים שכחו את מה שלימדה אותם מחאת 2011, זו שהתחילה בקוטג': ההבנה שהצרכן הוא בעל העניין המרכזי בחברה, ושכל החלטה צריכה להתקבל כאילו הוא יושב בהנהלה, מציג את האינטרסים שלו ומשתתף בדיון. ההרתעה התפוגגה, הצרכנים נשכחו, והחשבון בסופר עומד לזנק.

אלא אם הקמעונאים ייזכרו שהם יכולים לעצור את זה. איש המפתח בענף, מנכ"ל שופרסל איציק אברכהן, יכול לנער את החברות בנוגע לעליית המחירים, למצוא דרכים אחרות להתמודד עם התייקרות חומרי הגלם וההובלה ולמנוע את גלגול העליות אל הלקוחות. הוא יכול להיכנס לוואקום שנפער כשהחברות שכחו את עיקרון "הצרכן הוא בעל עניין". הוא אולי לא יראה את זה מיד בשורת הרווח, אבל במעמדו ועם היקף הפעילות שלו — הוא כבר אמור לדעת שרווח אינו המדד היחיד.

/// נורית קדוש

הנפקת מאנדיי

לממשלה יש שיעורי בית

ההייטק הישראלי מתפוצץ — זה כבר לא חדשות. אבל צריך לשים לב מאיפה הכסף הזה מגיע, כי שם העניין הגדול. אפשר אפילו לדבר על מהפכה.

קרן אינסייט היתה הסנונית הראשונה שהרגילה את השוק לגוף בינלאומי שמזרים לכל חברה הון גדול במיוחד. אחריה עשו זאת גם טייגר גלובל הענקית (היא מנהלת כבר כ־50 מיליארד דולר ועכשיו מגייסת קרן חדשה בסכום חסר תקדים של 10 מיליארד דולר) וקרן ההשקעות הגדולה בעולם, בלקסטון. בשלב השלישי, בימים אלה, נכנסת למגרש המקומי גם סיילספורס, מחברות התוכנה המוערכות ביותר כיום. היא השקיעה בסבב הגיוס האחרון של  Wiz, שעליו דווח בשבוע שעבר, והשבוע התברר שתזרים 75 מיליון דולר במסגרת הקצאה פרטית במאנדיי, במקביל להנפקת החברה.

מאנדיי רוצה לעשות היסטוריה בעוד שני היבטים: היא מצרפת לרשימת בעלי המניות שלה גם את ענקית שיחות הווידיאו זום, בהשקעה ראשונה בישראל; והיא רוצה להנפיק לפי שווי של 6 מיליארד דולר, הגבוה ביותר לחברה ישראלית (בהנפקה רגילה ולא בספאק).

מכל התקדימים האלה, מכל מיליארדי הדולרים שמגיעים, צריכה להיגזר רק מסקנה אחת: חייבים להשקיע המון בחינוך. אם הכאוס הפוליטי סוף סוף יירגע, ובין כל החגיגות על העסקאות, מדינת ישראל חייבת לוודא שלבום ההייטק של הדור הנוכחי יהיה המשך, ושהתלמידים של היום יוכלו לבנות כאן מספיק יעדים להשקעות גם בעתיד.

/// סופי שולמן

"צנצנת הטיפים"

כולם המוצר

חברות טכנולוגיה גדולות מקיימות כבר שנים כנסים של "שבוע מתכנתים", ששמים את הפוקוס על האנשים שעושים את העבודה. בשבוע הבא אינסטגרם תעתיק את הפורמט גם ל"שבוע יוצרים", כנס שמוקדש ל"משפיענים" שפועלים בפלטפורמה שלה. יש כאן עוד סטמפה רשמית שמודה שהאנשים שעושים את העבודה הם יצרני התוכן, וזה אך סמלי שהעניין מתרחש בתום שנה של מגפה וסגרים, שהביאה להתפוצצות הפלטפורמות ולתחרות קשה על היוצרים. כשהזירות הקטנות יותר, כגון אונליפאנס ופטראון, הכניסו הרבה כסף למשוואה, גם הבמות הוותיקות התחילו לחפש פתרונות תגמול יצירתיים: "צנצנת הטיפים", הפטנט הטרי שמאפשר לצופים להעביר תשלום ישיר ליצרן התוכן; אפשרות שליחת אימוג'י בתשלום; וערוצי פרמיום ליוצרים פופולריים. ההנחה היא שככל ששיטת התשלום יצירתית יותר כך הקשר בין היוצר להקהל שלו מיוחד יותר. בפועל, הקהל אולי מרגיש לרגע מיוחד, היוצר מרוויח קצת, ואלה שוב, כמו תמיד, החברות הגדולות שמגלגלות סכומי עתק, ועל הדרך משאירות אצלן יוצרים פופולריים בלי לשלם להם. כן, גם אם זה לא בחינם, אתם עדיין המוצר.

/// הגר רבט

מילת השבוע

//

דור סער־מן

ממשלת אחדות רחוקה מלהיות מושלמת או נשגבת, ובכל זאת עשוי להסתתר בה איזה כוח אנושי חזק

אם אכן תושבע השבוע ממשלה ללא בנימין נתניהו, אולי עוד ימשיכו לקרוא לה ממשלת שינוי, אבל היא תהיה לגמרי ממשלת אחדות — כוללת מפלגות ממחנות פוליטיים יריבים, מציגה מנגנון שמאחד קצוות למרות השוני. כמה מאוחדת או אחידה היא כבר יכולה להיות? אולי כדי להבין זאת כדאי להתעכב רגע על המילה.

במקורות היהודיים האחדות אינה מיוחסת לבני האדם, שבהכרח שונים זה מזה ואינם מתמזגים, עוד מאז מגדל בבל. לכן אחדות יש רק אצל האל. "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד", או בנוסח החיבור המיסטי "ספר יצירה": "ולפני אחד מה אתה סופר". ככה זה אצלנו, האחד, שהוא השלם, הוא רק אלוהים; אלה הנוצרים שמדברים על שילוש ומסבכים הכל.

בממשלת אחדות אין שום דבר נשגב, אלוהי או שלם. טלאים־טלאים שהודבקו זה לזה. ובכל זאת, הדבק כן מאחד אותם נגד האויב, נתניהו. ועדיין, יאיר לפיד ונפתלי בנט מדברים על הצורך בריפוי, בתיקון, בחיבור אחרי שנים של שנאה והסתה. אולי זה לא רק הדבק, אולי דווקא ההכרה בטלאים, בהבדלים, תהיה בסיס לאיזושהי אחדות. לא שלמה, לא נשגבת, לא אלוהית, אבל גם חיבור בסיסי של בני אדם, אחדות אנושית פגומה, זה לא מעט בימינו.