*

דברה ואנס היא קומיקאית מזדקנת שממלאת אולמות בווגאס כבר עשרות שנים, עד שבעלי המלון שבו היא מופיעה מחליט לקצץ לה בהופעות. כדי להציל לה את הקריירה, הסוכן שלה מחליט לחבר אותה לאווה, תסריטאית צעירה מאוד, שבגלל אמירה לא נאותה "בוטלה" בתעשייה. זאת נקודת הפתיחה של "האקס" (HOT, yes), קומדיית חניכה קלאסית שהיא גם משל חכם על פמיניזם והדרך שהוא נאלץ לפלס.

כשצופים ב"האקס" אי אפשר שלא לחשוב על "גברת מייזל המופלאה", שגם היא עוסקת בקומיקאית שנאבקת על מקומה באמריקה השוביניסטית של שנות החמישים. אולם שתי הסדרות אינן מספרות את אותו הסיפור. הפמיניזם של "מייזל" הוא הפמיניזם הקלאסי, שגרס כי אם רק תינתן לנשים הגישה לעמדות גבריות, נשיג שוויון. זו גישה שהשיגה הישגים עצומים לנשים — מזכות הצבעה ועד רישיון טיס — וכבודה במקומה מונח. אלא שהנחת הבסיס שלה מזמן התיישנה: היא מקבלת את העולם הגברי כנתון, ורק רוצה בו דריסת רגל שוויונית, לא לערער על היסודות הגבריים במהותו. ועל כן תמיד תהיה בעולם הזה עוד תקרת זכוכית לשבור.

דברה היא הוכחה לכך. היא אמנם מצליחה מאוד בזכות נשים כמו מייזל (הבדיונית), אבל היא חייבת להיכנע לתכתיבים גבריים: מניתוח הרמת עפעפיים שהיא נדרשת לעבור ועד הבדיחות שהיא מצופה לכתוב, שמכוונות לאוזניים גבריות. אווה, הקולגה הצעירה, מבינה את זה. באחת הפגישות הראשונות עם דברה היא מציעה לה כמה בדיחות ודברה לא מבינה אותן. "איפה הפאנץ'?", שואלת דברה. "פאנץ' זאת הדרך הגברית לספר בדיחה", עונה אווה ומשווה זאת לאופן שבו גברים מבינים ועושים סקס. לכן כשהן מספרות בדיחות פאנץ' הן בעצם מצייתות לחוקים שיצרו גברים עבור גברים.

גברת מייזל רצתה להצליח באמצעות ציות עיוור לחוקים האלה, אבל אווה לא מתעניינת בזה בכלל. היא רוצה לספר בדיחות נשיות לקהל מעורב. בסופו של דבר גם דברה מבינה זאת ומשנה את גישתה. וזה מה שהפמיניזם העדכני מנסה לעשות. במקום לנסות לשאת חן בעיני גברים — הוא מעודד יוזמות של שותפות נשית שיאפשרו להן לעשות דברים בדרך שלהן. ובמקום לשבור את תקרת הזכוכית, פשוט לבנות חדר משלהן.