*

ב־2018 התפוצצה פרשה מכוערת סביב קבוצת ה־NBA דאלאס מאבריקס ובעליה, המיליארדר הצבעוני מארק קיובן, כשהמגזין "ספורטס אילוסטרייטד" חשף כי מנכ"ל הקבוצה, טרדמה אוסרי, יצר "תרבות משחיתה של מיזוגיניה וסביבה עוינת עבור נשים". בתחקיר מקיף, שאסף ראיות ממספר רב של עובדים וגורמים הקשורים בקבוצה, גילה המגזין כי אוסרי התנהג באופן מחפיר כלפי נשים שהועסקו במועדון, וכי אף שהדבר היה ידוע, לא ננקטו נגדו צעדים במשך הקדנציה שלו כמנכ"ל. עובד אחר של המועדון הטריד גם הוא נשים, וגם הוא נשאר בתפקידו. קיובן לא התחמק מאחריות. "אני מתבייש שזה קרה תחתיי, ומתחייב לתקן את זה", אמר, ומינה לתפקיד המנכ"ל את סינתיה "סינת" מארשל, לשעבר סגנית נשיא בכירה בתאגיד התקשורת AT&T. המינוי הזה הפך אותה למנכ"לית השחורה הראשונה בהיסטוריה של ה־NBA.

זו לא תקרת הזכוכית הראשונה שמארשל (61) מנפצת. היא נולדה בשכונת עוני וכבר מילדות הפגינה מוסר עבודה יוצא דופן, שזיכה אותה במלגה לאוניברסיטת ברקלי, שם הפכה לצ'ירלידר השחורה הראשונה במוסד. היא המשיכה לנפץ תקרות זכוכית ב־AT&T, שם עבדה 35 שנים, וכשהפכה למנכ"לית המאבריקס סייעה גם לאחרים לשבור תקרות זכוכית: עד מינויה, "צוות המנהיגות" של הקבוצה כמעט שלא כלל נשים או מיעוטים אתניים. היום הוא כולל 50% נשים ו־47% מיעוטים.

אבל את המהפך האמיתי חוללה מארשל בזכות הנחמדות שלה. "אי אפשר לנהל עסק בלי להיות נחמד", הסבירה פעם. בהזדמנות אחרת אמרה: "להיות נחמדים ומלאי חמלה מסייע לנו להשיג מטרות עסקיות".

וזה עובד. מארשל נכנסה למאבריקס כדי לנקות את התרבות הרעילה שם, אבל על הדרך הפכה את המאבריקס לאחת הקבוצות המרתקות בליגה. המועדון צפוי לאבד יותר מ־120 מיליון דולר בגלל נזקי הקורונה, אבל הנחמדות שמארשל זרעה תסייע לו לצאת מהמשבר כארגון שמנוהל טוב יותר, ולכן גם מוצלח יותר על המגרש. מארשל, למשל, החליטה לשלם לעובדי האולם של המאבריקס, אף שעקב הקורונה לא נערכו בו משחקים. זה הוביל לכך שבעלי מינויים ואנשי תאי ה־VIP התגייסו לסייע בתשלום לעובדים.

הנחמדות יעילה גם בתחומים שבהם, לכאורה, אין צורך בה. צמד חוקרי הרפואה סטיבן צ'רצ'יאק ואנתוני מאצרלי פרסמו לפני כשנתיים את הספר “Compassionomics”, שבו ריכזו יותר מ־250 מחקרים שמראים שלנחמדות, אמפתיה וחמלה יש יתרונות טיפוליים וכלכליים. השניים מסבירים שרופאות ורופאים מקדישים כיום זמן רב יותר להגדרת תוכניות טיפול מאשר לטיפול עצמו, וכפועל יוצא מערבים פחות אמפתיה וחמלה בעבודתם; עקב זאת, הם מפספסים אבחנות.

מחקרים אחרים שהם מציגים מראים את התועלת של הענקת חמלה לחולים: די בכך שרופאה תאמר לחולה “אני מבינה אותך”, כדי שמוחו ישחרר הורמונים שמקלים את הכאב; כך, טיפול שמערב חמלה מסייע לשיעור גבוה של חולים להתמודד עם מגוון מחלות ותסמינים, מכאבי גב וסוכרת ועד חרדה, דיכאון והפרעת דחק פוסט־טראומטית.  

בתחילת 2021 הוכח שוב שנחמדות אינה רק כוח, אלא גם שחוסר נחמדות הוא חולשה. במשך ארבע שנים ישב בבית הלבן בריון שבמקום להיות נחמד שיווק את גסות הרוח שלו כדוּגריוּת, וכשהפסיד בבחירות הסית אספסוף פשיסטי. הוא הובס בידי פוליטיקאי אפרורי שבנה קריירה על נחמדות ושיתופי פעולה פוליטיים.

מכת הקור שהכתה באחרונה בטקסס גרמה לקריסת מערכת החשמל שם — היחידה שאינה מחוברת לשאר 48 המדינות הרציפות של ארצות הברית. הטקסנים, שרובם הצביעו לפוליטיקאים שאימצו את גסות הרוח הטראמפיסטית והבטיחו מדיניות קשוחה ו“אינדיבידואליסטית”, גילו שהפוליטיקאים האלה אדישים למצוקתם, ושהם נותרו לקפוא באינדיבידואליות. ראש עיר בעיירה טקסנית קטנה ניסח היטב את רוח המפקד כשהכריז “השלטון המקומי אינו חייב לכם דבר, וזו אינה אחריותו לתמוך בכם בזמנים שכאלה. שחו או שתטבעו, הבחירה בידיכם”. ריק פרי, מי שהיה מושל טקסס וגם שר האנרגיה של טראמפ, הצהיר ש”הטקסנים יעדיפו להישאר עצמאים ולקפוא בהפסקות חשמל מאשר לבקש תמיכה פדרלית”. טד קרוז, אחד משני נציגיה של טקסס בסנאט, התחפף עם משפחתו לקנקון החמימה שבמקסיקו. אדיוֹס, טוֹנטוֹס!

אגב, בבחירות לסנאט, אותו קרוז ניצח בהפרש של 2.6% בלבד את המועמד הדמוקרטי בטו אורורק, שנתפס כ”נחמד מדי”. ואולם, כמו במקרה של המאבריקס או של חולי סוכרת, נראה שטקסס והעולם כולו צריכים כעת קצת יותר נחמדות יעילה. כמו זו של סינת מארשל.