הארכיאולוגיה עוסקת בניסיון להבין את הקדום על סמך התרבות החומרית — אתה מוצא דברים בשטח, כמו מחבתות וסירים, ומהם מנסה להבין את האיש שהשתמש בהם. וככל שאתה מצליח יותר לשחזר את הטכנולוגיה העתיקה שבבסיס החפצים, אתה מתקרב יותר לאדם שעומד מאחוריהם.

המושג "טכנולוגיה" נשמע מודרני, אבל גם לפני 20 אלף שנה, כשבני אדם לקחו אבן צור וייצרו ממנה שוב ושוב את אותו הכלי, הם בעצם יישמו טכנולוגיית ייצור.
עד היום התעסקתי במגוון רב של טכנולוגיות, מהלבנת סיבי פשתן, דרך יציקת ברונזה וברזל למטבעות וכלי עבודה ועד ייצור נרות שמן. הטכנולוגיות הבולטות במחקרים שלי הן של ייצור מזון כמו בתי בד לייצור שמן או גתות יין.
חבל שאנשים לא נכנסים לזה יותר ולא מבינים איך האנושות הגיעה למה שעושים היום. האסון הגדול יהיה אם תתרחש תקלה קיצונית שתוציא מחיינו את החשמל והדלק. אנחנו ניסוג ללפני תקופת האבן, כי לאף אחד אין מושג איך עושים כלי מאבן צור. אנשים ימותו ברעב ולא יישאר כלום.

ארכיאולוג בכיר שעבדתי איתו היה אומר עליי: "ישו הוא אחד שאחרי שארכיאולוגים חופרים שנה־שנתיים, קוראים לו כדי שיגיד להם מה הם חפרו". כשהם נתקלים במשהו שלא ראו מעולם — אני הבחור שקוראים לו. בחלק מהמקרים אני לוקח חלק פעיל בחפירה, אבל האתר לא מעניין אותי, אני מתמקד רק בחקר הממצאים. כל פרויקט מצריך מחקר אינטנסיבי. אני יכול לשבת שבועות גב אל גב עם בת הזוג שלי, היא על המחשב שלה ואני על המחשב שלי, עושים סיבובים בכל הספריות בעולם כדי להביא דברים שאף אחד לא ראה. אני לא יודע אם אני צודק ב־100% בכל מה שאני מפרש, אבל אין תשובות טובות יותר מאלה שמצאתי.
דווקא משום שאני לא ארכיאולוג בהכשרה שלי, אני נהנה מיכולת חשיבה פתוחה לגמרי, שלא כפופה לאילוצי המתודות המקובעות של עולם האקדמיה. אלה דברים שהורגים כל מעוף בחשיבה. לפני שנתיים הגעתי לאתר חפירות ליד ציפורי, שייצרו בו פעם נרות. מנהל החפירה שם ביקש עזרה עם הגדרת הטכנולוגיה שבה השתמשו, וסיפר לי סיפור עקום לגמרי על אופן ייצור הנרות, כפי שהוא הבין אותו, ומהר מאוד התלהט בינינו ויכוח חריף. בסופו של דבר ניצחתי בוויכוח כי יש לי יתרון גדול על חוקרים באוניברסיטה — אני מביא מסקנות על בסיס התנסות אישית. הארכיאולוגים יכולים לשחק עם תזות, אבל אני מוסיף לתזות עבודה עם הידיים, מה יותר טוב מניסוי אמפירי בכל מחקר? אז הלכתי, שחזרתי את התבניות לנרות, הכנתי אותם בפועל, וכך פענחנו את הטכנולוגיה שבייצור שלהם.

הכל מתחיל מגיבוש השערה לגבי איך דבר מסוים עובד. למשל, פעם הגעתי לחפירות במפעל עתיק לייצור סוכר בירדן מהתקופה הצלבנית־ממלוכית. התלהבתי ממה שראיתי שם: מבנים ענקיים עם כבשנים ומכבשים. ממש מגה־תעשייה. סוכר מייצרים מקני סוכר. אתה לוקח את הקנה ומרסק או סוחט אותו, ממצה את הנוזל ואז מצמצם עד שהסוכר בתמיסה מתגבש. אז כשהגעתי לשם, התחלתי לשאול שאלות: האם השתמשו במכבש כדי לסחוט? איך הובילו את הנוזל לתנורים?

זה מגרש המשחקים שלי. אין שום דבר שמחליף את ההרגשה של החומר. אני מתכנן מנגנונים בראש, ואז מוציא אותם לפועל. כשאנשים רואים את המנגנון פועל בשלמותו, הם מבינים אותו יותר טוב. זה אומר שאני צריך, למשל, לייצר פה מאפס בתי בד, עד רמת הברגים והאומים.
חוץ מזה, אני מביא להאנגר שלי גם ממצאים שאני מציל, למשל אבנים שהתגלו מתחת לחנות בעיר העתיקה בירושלים. בעלי החנות קיבל את השטח מרשות העתיקות אחרי שהסתיימה החפירה, ורצה לזרוק את האבנים האלה, עד שגיליתי שמדובר בממצא יחידי מסוגו בארץ — הן היו חלק מטחנת קמח שהופעלה על ידי בהמה. אז ביקשתי וקיבלתי את האבנים, ואני אשחזר מהן את הטחנה כהפעלה לסטודנטים.

לאוניברסיטאות, מוזיאונים ורשויות מקומיות בעיקר. נגיד שאיפשהו בארץ רוצים להקים גן ארכיאולוגי, אז רשות העתיקות מספקת את הממצאים הארכיאולוגיים, ולי קוראים כדי לשחזר את המתקנים.

זה מאוד פשוט. אתה לא יכול למסגר מוחות. זה מה שעושים באוניברסיטה. אבל אי אפשר לעשות את זה בארכיאולוגיה כי בתחום הזה אתה חייב זווית ראייה של 360 מעלות על חיי האדם, עם כל המגוון האדיר של תחומי החיים. הארכיאולוגים נורא ממוקדים, כאילו הרכיבו להם משקפי סוס. זה מדע הרסני באופן יוצא דופן. הם בודקים את הממצאים שחפרו על סמך תזות ישנות, ואז מביאים מקבילות ממקומות אחרים כדי להוכיח את התזה שהם בנו, אבל מנין לנו שמי שחפר ומצא משהו דומה בפעם הראשונה לפני מאה שנה צדק בקריאה שלו את הממצאים? מעט מאוד חוקרים בודקים באמת את התזות הישנות. הם פשוט מאשרים אותן ועושים וי. ומאיפה להם שאם בית בד במקום אחד עבד בטכניקה מסוימת, היא תקפה גם לבית הבד שבו הם חופרים עכשיו?
אני חושב שצריך להשביע את כל הארכיאולוגים כמו רופאים, כי הם מתעסקים עם מה שנועד להריסה. כשאתה נוגע בשכבות העדינות האלו, אתה הורס את המצב הקדום, ואם קילפת שכבה ולא תיעדת אותה — זה אבוד. וכארכיאולוג אתה מחויב להעביר את המידע לדורות הבאים, זאת ההסמכה שלך. אבל התיעוד היחידי שהם עושים לרוב הוא רק של הפרשנות הבעייתית שלהם.

מתקן משוחזר להטבעת מטבעות, הגן הלאומי, עמק צורים בירושלים.

"המחקר מתחיל מגיבוש השערה לגבי איך דבר מסוים עובד. ואז אני מוציא אותו לפועל במגרש המשחקים שלי. פה, למשל, אני מייצר מאפס בית בד, עד רמת הברגים והאומים. אין שום דבר שמחליף את ההרגשה של החומר. כשאתה רואה את המנגנון פועל בשלמותו, אתה מבין אותו טוב יותר"

זה התחיל בצבא. היה לנו אימון לאיתור מוקשים עם מגלי מתכות, ונכשלתי בו. לא מצאתי מוקש, אבל מצאתי מטבע. ואז בום! הרגשתי שאני חייב להשיג מכשיר כזה ולמצוא עוד מטבעות, שזה מה שאני רוצה לעשות. אז קניתי מכשיר והסתובבתי אחרי הצבא בכל אירופה ובאוסטרליה לחפש אוצרות. האדרנלין הוא בחיפוש ובמציאה, זה הדבר החשוב, הממצא עצמו הרבה פחות. וברגע שהבנתי את זה, היה לי קל לעבוד עם ארכיאולוגים. כך לפני 25 שנה בערך התחלתי לעבוד כמפעיל מגלה מתכות בחפירות.
פריצת הדרך היתה בחפירה של גת לייצור יין ליד צור נתן. הגיע למקום נציג של עיריית ראשון לציון שביקש לדעת איך משחזרים כזה דבר, אז פשוט אמרתי: "אני אשחזר לך". הארכיאולוג ניסה להסביר לי איך להבנתו עבד המתקן שמצאנו, אבל זה פשוט לא הסתדר לי. ישר אמרתי לו: "שטויות, זה לא עובד ככה". הסקרנות הפעילה את החוש הטכני שלי, והייתי חייב להוכיח לו שצדקתי. וכנראה זה יצא מוצלח, כי זה הביא לי עוד הזמנות לשחזר דברים, ומשם זה התגלגל לעיסוק שלם. כיום אני היחיד בארץ שעוסק בשימור מלאכות עתיקות.

לטכנולוגיה המודרנית יש יתרונות עצומים, גם בעבודה שלי. את בית הכנסת באום אל־קנאטיר, לדוגמה, שחזרתי באמצעות הטכנולוגיות הכי מתקדמות שיש. השתמשתי בסורק דיגיטלי תלת־ממדי שסרק את גל האבנים שנשרו מבית הכנסת, ובכל אבן השתלתי שבב חכם במקום לרשום עליהן מספרים, וכך ידעתי איפה כל אבן אמורה להיות. אני ממש לא מאמין בכל הקטע הזה של "חזרה לפשטות של פעם".

yoghev.karmel@calcalist.co.il