חתיכת שבוע

חתיכת שבוע

/// מפעל היסטורי מת בשקט /// באפט לא מצדיק את ההילה /// בום ההייטק חושף בעיה /// בג"ץ מנסה לחתור לשוויון

מפעל שמן

שתיקה של עץ כרות

העולם התהפך שוב ושוב, בכל תחום ובכל זירה, מאז תחילת המאה ה־20. אבל מפעל שמן שהוקם אז המשיך לייצר שמן זית. שלטון עותמאני, שלטון בריטי, מלחמות עולם, הקמת המדינה, מהפכים פוליטיים, טלטלות כלכליות — והשמן זורם במכונות. עד שהשבוע הוא נסגר.

המלאי והציוד נמכרו לקרן השקעות. החברה תרוויח כ־110 מיליון שקל, והנהלתה תוכל להתמקד, בנחת וברווחה, במימוש פוטנציאל הנדל"ן שברשותה. כ־100 עובדים, לעומת זאת, יישלחו הביתה. המנהלים דאגו בעיקר לעצמם: שבוע לפני הודעת המכירה הם חידשו את החוזים שלהם, כולל עדכון נוסחאות הבונוס.

פעם היינו נרעשים כאן מסגירת מפעלי תעשייה ותיקים, ועוד כאלה שמייצרים לנו מזון. הציבור היה מזדעק, בעלי השליטה היו חוטפים, הפוליטיקאים היו דורשים לבדוק את מצב הענף, אולי להקל ברגולציה, למצוא דרך לאפשר את המשך הייצור המקומי. ועוד שלושה שבועות לפני בחירות? זה הרי הון פופוליסטי נזיל. אבל עכשיו דממה. הכל פקה פקה ונה נה נה, ועוד תעשייה נופלת כמו עץ זית שנכרת בבריונות.

/// גלית חמי

שגשוג ההייטק

עיוות עמוק

חברת הסייבר הצעירה Wiz, התברר השבוע, תכריז בקרוב על גיוס השקעות לפי שווי של כמעט 2 מיליארד דולר. זו חברה שהוקמה בשנה שעברה, וההערכות הן שההכנסות שלה מסתכמות בכמה מיליוני דולרים בלבד. במקביל התבשרנו שקלטורה בת ה־15, שיש לה הכנסות של 120 מיליון, מתכוננת להנפקה לפי שווי של יותר ממיליארד. ואם לא די בכך — מיי הריטג' בת ה־17, עם רווח שנתי של 40 מיליון דולר, נמכרת כעת ב־600 מיליון.

אם מציירים את זה, רואים גרף מגמה מובהק: ככל שהחברה ותיקה, מבוססת ורווחית יותר, כך השווי שלה יורד. אז כן, כולם עסוקים כרגע בבום ההנפקות וההצלחות של ההייטק הישראלי, אבל בפועל מצטיירת כאן תמונה מעוותת מאוד, שלפיה המשקיעים כרגע מעדיפים פוטנציאל לא ממומש על מודל עסקי יציב. אולי גם זה סוג של סטארט־אפ שיום אחד עוד יהיה אפשר להנפיק.

/// הגר רבט

באפט

בעירבון מוגבל

זה לא עניין של גיל, זה כן עניין של מספרים. המשקיע האגדי וורן באפט כבר בן 90, אבל זו לא הסיבה להפסיק להקשיב לאורקל מאומהה. עשורים של יצירת ערך מרשימה עטפו את באפט בהילה של מכשף השקעות. מראש היה ברור שאין כזה דבר, אין כאן קסמים, והשנים האחרונות הוכיחו את זה היטב. כן, הוא חריף, והיה לו הרבה מזל, והוא לקח פחות סיכונים מאחרים. אבל בחמש השנים האחרונות התשואה של ברקשייר האת'ווי זהה לזו של מדד S&P500. למעשה, בשנה שעברה באפט אפילו פיגר אחרי המדד הזה. המכתבים השנתיים שלו למשקיעים, כמו זה שפורסם השבוע, עדיין מעניינים במידה מסוימת, אבל כמו התשואות שלו, הם מתרחקים ממדד החיים עצמם. לכן צריך לקחת את המסרים שלו ("לעולם אל תהמרו נגד אמריקה") בעירבון מוגבל. גם משום שמדובר במשקיע שמדבר מהפוזיציה, וגם מפני שלא בטוח שבאפט לגמרי מחובר למה שהתרחש פה בשנה הסוערת שחלפה.

/// סופי שולמן

צילום: אי.פי.אי

בג"ץ הגיור

עד הקואליציה הבאה

מחוקי היסוד של המדינה נעדר ערך השוויון. הדמוקרטיה הישראלית הדירה את השוויון מחוקתה בגלל התנגדות הדתיים, ובייחוד החרדים. וממה חוששים החרדים? שהשוויון ישרת את ה"נחותים", לשיטתם: גויים, להט"בים, נשים, והגרועים ביותר — הרפורמים והקונסרבטיבים. את המחסור בשוויון החוקתי מילא השוויון הפסיקתי, ובית המשפט העליון הוא שמתקן את הדמוקרטיה הרופפת שלנו.

השבוע, באיחור קל של 15 שנה, הנחיל העליון את השוויון בין קהילות היהודים, וקבע שלעניין חוק השבות, גיור רפורמי זהה לאורתודוקסי. החרדים, כצפוי, זעמו. הם יחכו לקואליציה "ימין על מלא" כדי לבטל את פסק הדין בעסקה פוליטית עתידית עם בנימין נתניהו: ביטול המשפט תמורת ביטול הגיור, וכמובן פסקת התגברות על בג"ץ — נגד המשפט ונגד הרפורמים.

/// משה גורלי

מילת השבוע

//

דור סער־מן

אחרי שנים של משמעויות שליליות, פתאום כולם רוצים להיות חריגים

זה מתחיל מגיל צעיר מאוד, מאגדות הילדים שקושרות בין החריג והחורג למפלצתי ולרשע. חשבו על הדמויות המפחידות בסיפורים, או על האמהות והאחיות החורגות של סינדרלה ושלגייה. וילדים לא אוהבים להיות חריגים, יוצאי הדופן של הכיתה. כשאתה לא חלק מהזרימה הטבעית, מהמבנה הרגיל, אתה מיד חשוד. אם אתה חריג, אתה לא רק אחר, אתה גם יוצא דופן, בולט. אתה לא רק לבד, אתה מזדקר בשונותך.

ופתאום כולם רוצים להיות חריגים. ועדת החריגים שמאשרת כניסות ויציאות לארץ נהפכה לאל הכל־יכול שחורץ גורלות, ולמרבה הצער היא עושה זאת באותו אין־היגיון שנוטה לאפיין אלוהות. מי במים ומי באש, מי יאושר ומי יידחה. בלי קריטריונים ברורים, בלי הסברים מנומקים, בקשות הומניטריות קשות שנדחות, בקשות מוזרות שמאושרות, בקשות ראשונות שנדחות אבל בקשה שלישית או רביעית או חמישית מאושרת — אין כללים ואין סדר. ובכאוס הזה, כל מי שפונה מבקש אישור לכך שהוא חריג מוצדק. שמותר לו להגיע לארץ או לצאת ממנה.

העניין נהפך לנפיץ במיוחד סביב אישורים רבים שניתנו לחרדים. החרדים הם גם כך סוג של חריגים במדינת ישראל, לטוב ולרע, ובשנה האחרונה התחושה היתה שהסימון שלהם כחריגים בא על חשבון הבריאות ואיכות החיים של כל האחרים. נראה שהבעיה נעוצה בעצם המחשבה שמדינה יכולה להחליט מי חריג, מי מוחרג מהכללים החלים על כל השאר. ברגע שיש לה כוח כזה, היא מתחילה להתנהג כמו מלכת הכיתה, מעלה ומורידה אנשים לפי גחמות ואינטרסים לא נקיים. כל הקונספט של הגדרת "חריגים" , מזירת הילדות עד זירת האזרחות, פשוט צריך להיות מוחלף במחשבה סדורה על טובת הכלל ובשיקולים אמיתיים של צדק. רק שאת אלה אי אפשר למצוא יותר בשום מקום, אפילו לא באגדות.