שוב הצי"ח כאן

עשר שנים עברו מאז שתניה אטיאס השתחררה מחיל המודיעין, ופתאום היא שוב מקבלת צי"ח על בסיס יומיומי. צי"ח — "ציון ידיעות חיוניות" — הוא תדרוך שאנשים העוסקים באיסוף מודיעין מקבלים בכל בוקר, והוא כולל את רשימת המידע החשוב שצריך לאסוף באותו יום, זה שהכי חשוב לחפש ולספק. הוא מתעדכן כל הזמן בהתאם להתפתחויות האחרונות, כדי להשלים את החוסרים בהבנת התמונה המלאה ולקבל את ההחלטות הטובות ביותר לגבי הצעדים שיש לנקוט.

זה נשמע בסיסי בעבודת הצבא והמודיעין בפרט, אבל בשנה האחרונה אטיאס מקבלת את הצי"ח שלה באזרחות, וממשרד הבריאות. כי גם במלחמה בקורונה יש ידיעות שחיוני לאסוף כדי להבין את התמונה המלאה ולקבל את ההחלטות המבוססות ביותר. בגיל 32, למעשה, אטיאס היא קצינת המודיעין של ישראל לענייני קורונה. ויש בזה המון סיפוק.

"בתחילת המגפה ראיתי כאוס, ראיתי אנשים בלחץ, ורציתי להשפיע", היא מספרת ל"מוסף כלכליסט". "לפני חמש שנים קיבלתי החלטה: שחשוב לי שכל דבר שאעשה בחיים יוכל לשנות חיי אדם. החיים קצרים מכדי לעשות עוד אפליקציה".

פצצת נחישות תחת מעטה שברירי

איסוף מידע בענייני בריאות הוא מה שאטיאס עושה כבר שש שנים, מאז הקימה את Medint (קיצור של Medical Intelligence, מודיעין רפואי). בשגרה, החברה אוספת את המידע הרפואי המעודכן ביותר, כולל המחקרים, הטיפולים והתרופות הכי חדשים, בשביל חולים במחלות שונות. מאז פרוץ המגפה, החברה מפעילה זרוע נוספת, שהיא ספקית המידע המרכזית של משרד הבריאות. 200 חוקרי מודיעין מיומנים, יוצאי יחידת האיסוף הגדולה ביותר בצה"ל 8200, וגם סטודנטים לרפואה וסטאז'רים, מחפשים ללא הפסקה כל בדל מידע אמין על הקורונה — פרסומים רשמיים של המדינות, דיווחים בכלי התקשורת וכמובן עדכונים ממוסדות רפואה ומחקרים מסודרים — ומאגדים אותו בדו"חות מקיפים. עשרות כאלה הוגשו בשנה האחרונה למשרד הבריאות, ובחנו כל היבט של מאבק במגפה: יעילות הסגרים, ניתוח של תמריצים להתחסנות שניתנים במקומות שונים, נזקי המחלה, סכנת המוטציות. מה שמשרד הבריאות ובעיקר הממשלים עושים אחר כך זה כבר מחוץ להישג ידם, בדיוק כמו בעימות צבאי, אבל אנשי מדינט יודעים שהם סיפקו למקבלי ההחלטות את המידע האמין והעדכני ביותר.

איך הגעת בעצם לקורונה?

"לפני שנה, בתחילת פברואר, התחלתי לדבר פה עם כולם על המגפה שהולכת להגיע אלינו, וכולם אמרו לי שאני משוגעת. הרוב ראו את הדיווחים בטלוויזיה וזה נראה מעניין אבל רחוק ואקזוטי. אני רציתי להבין מה באמת קורה לא מהתקשורת, אז פניתי לחוקר של מדינט שמתמחה בסין ודובר סינית. הוא הכין לי דו"ח שלפיו מדובר בווירוס מידבק מאוד. 24 שעות אחרי שקראתי את הדו"ח שלו כבר הקמתי צוות מיוחד שהתחיל לפרסם מידע על הקורונה בעמוד הפייסבוק שלנו (Medint Community) ובבלוג באתר החברה — ובתוך כמה ימים קיבלתי טלפון ממשרד הבריאות".

כך הוקם החמ"ל של החברה, שחלק מהזמן הצליח לעבוד פיזית במשרדי החברה בתל אביב ובשאר הימים פועל בעבודה מרחוק, ועליו מנצחת אשה שהמפגש הראשון איתה בהחלט מטעה. אטיאס נערית כמעט, רזה ושברירית, מרכיבה משקפיים ומדברת בשקט. אין כאן אגו מתפרץ של מומחי בריאות שהתרגלנו לראות בכל משדר טלוויזיה. ובכל זאת, כשהיא מדברת, מתחילה להתבהר התשובה לשאלות איך אטיאס הגיעה למקום הזה בגיל צעיר כל כך, ולאן היא עוד מתכננת להגיע.

כי לאטיאס היה תמיד גם צי"ח אישי: להקים משהו משלה ולנהל אותו. היא כיוונה לשם כל הזמן. ביחידת המודיעין הטכנולוגי 81 שבה שירתה הסיפור הזה כבר נהיה לאגדה: איך כחיילת צעירה היא עברה בין החדרים של הקצינים, סגן אלוף אחרי סגן אלוף, כדי לשכנע אותם לאפשר לה לצאת לקצונה. ביחידה הזאת, שבה רוב גברי מכריע, תפקידי הקצונה שמורים בעיקר לעתודאים, והיא לא הלכה לעתודה אלא הגיעה היישר ליחידה. אבל המאמצים העיקשים שלה הצליחו לשכנע את אחד הבכירים לשלוח אותה לקורס קצינים במקום עוד עתודאי. היא הבינה אז שוב את מה שהבינה עוד קודם ותבין בהמשך: הנחישות שלה היא אחד הכישורים הכי גדולים שלה.

למצוא לאנשים את הטיפול שיציל את חייהם

היא נולדה במינסק, בלארוס, ועלתה לישראל בגיל 8. המשפחה התיישבה בחולון, אמצע שנות התשעים, והילדה זכתה לחינוך שמכוון למקום מובהק מאוד: הייטק. "ההורים שלי מתמטיקאים והסבים שלי פיזיקאים", היא מספרת. "כבר בגיל בית ספר יסודי אמא שלי לימדה אותי מתמטיקה וסבא לימד אותי פיזיקה, וההורים החליטו שאני חייבת ללמוד בתיכון להנדסאים בתל אביב ולא להישאר בחולון". גם בתיכון להנדסאים, המלא כולו בתלמידים מבריקים במדעים מדויקים, היא בלטה, והפוטנציאל שלה המשיך להקפיץ אותה קדימה. "בכל שכבה בוחרים את עשרת התלמידים המצטיינים ביותר, והם נשלחים ללמוד לתואר ראשון באוניברסיטת תל אביב במקביל ללימודים בתיכון, כבר מכיתה י'".

היא למדה מדעי המחשב, הכירה את מי שנהפך לבן זוגה עד היום, וחשבה שכמו כולם מסביב תמשיך לעתודה. אבל אז הגיע טלפון מפתיע מיחידה 81, שידעה לאתר תלמידי תיכון מבריקים ולמשוך אותם אליה. "הם יודעים לעשות עבודת שיווק מעולה. הציגו לי את עבודת היחידה כאילו אני עומדת להיות ג'יימס בונד. על ילדים בני 17 זה עובד מצוין", היא מחייכת חיוך קטן. בכלל — היא עניינית מאוד, לא רק בחייה, גם בשיחה איתה. וכך, למגינת לבם של הוריה והורי הוריה, היא ויתרה על העתודה ועל השלמת התואר במחשבים, והתגייסה ל־81. היא מעולם לא חזרה ללימודים ההם, אגב, ומאוחר יותר השלימה תואר דווקא במשפטים, כדי להכין את עצמה טוב יותר לעולם העסקי. השירות הצבאי שינה את המסלול שלה לא רק בהקשר הזה. "ביחידה הבנתי סופית שמחשבים זה בכלל לא בשבילי, אבל התאהבתי במודיעין, באיסוף מידע וחיפוש הפתרון הגדול יותר".

אחרי השירות אטיאס השתלבה בתעשיית הסייבר, יעד מקובל ליוצאי היחידה. ואז המסלול שוב קיבל כיוון תפנית לא צפויה, כשחבר קרוב חלה בסרטן נדיר בגזע המוח. "פתאום היתה לי תובנה: יש טכנולוגיה שעובדת מצוין בסייבר ומשרתת הרבה עסקים, אבל בתחום החשוב ביותר בחיים, הבריאות, היא לא מיושמת".

מה עשית עם ההבנה הזאת?

"גייסתי קבוצה של 30 חברים, רובם יוצאי יחידות מודיעין, והם ישבו וחיפשו מידע על הסרטן הספציפי הזה. היתה לנו גם קבוצה בפייסבוק, קראנו לעצמנו cyberfriday. והצלחנו לאתר עבור החבר שלנו טיפול חדשני באירופה שהאריך לו את החיים בשנתיים, שנתיים שבהן גם נולד לו ילד".

איך מהמקרה הספציפי הזה נולדה חברה?

"אנשים פשוט התחילו להגיע אליי, בשטף. כולם אמרו: 'שמענו שיש קבוצה סודית של אנשי מודיעין שיודעים למצוא טיפולים ופתרונות שאף אחד אחר לא יודע עליהם ולא יכול למצוא'. הציעו לי כסף כדי שאעזור להם למצוא את המידע הקריטי על המחלה שלהם. עוד לא הבנתי בכלל שיש לי חברה".

עד שהיא הבינה. "בגיל 26 עזבתי את המשרה שלי, גייסתי חמישה עובדים — פרסמתי מודעות בקבוצות של יוצאי מודיעין — שכרתי משרד ב־WeWork, והלקוחות הגיעו. לא היה לנו שם אפילו, קראנו לעצמנו רק מודיעין לרפואה".

זו היתה קבוצה קטנה שכללה חוקרי מודיעין ואנשי רפואה, שעסקה בחיפוש בסיסי, אבל כזה שמסתמך על ההבנה והניסיון של אנשי החברה באיסוף מידע. מדינט של היום, לעומת זאת, כבר מתבססת יותר על טכנולוגיה, על מנוע חיפוש שבנתה ושבודק את כל המאגרים הרפואיים הקיימים, ועל הניסיון הרב שצברו אנשיה, הן בזיהוי המידע האמין והמבוסס ביותר והן בקשרים ישירים לרופאים וחוקרים מובילים בכל העולם. בדיקה "פשוטה" של החוקרים במנוע החיפוש, שמנסה לאתר טיפולים אפשריים לאבחנה ברורה, עולה 4,000 שקל. יש חבילות נרחבות יותר, כשהחבילה המקיפה מכולן כוללת ניתוח של כל הבדיקות של המטופל והתאמת הטיפול הטוב ביותר בשבילו לפי מצבו הרפואי והכלכלי, וגם מלווה רפואי אישי למשך חודשיים (שירות ייחודי שיוסבר בהמשך) — והיא עולה 16 אלף שקל. ויש מקרים שמקבלים שירות פרו בונו.

"עד היום אני בקשר עם אשתו של החבר שלי שחלה, אורן, ובכל פעם היא אומרת לי את מה שהוא למעשה המוטו שלנו: 'מידע זה כוח — וכוח זה חיים'", אומרת אטיאס. "אני אף פעם לא מתיימרת להציל את החיים, אלא אומרת שהכי חשוב שיהיה למשפחה את כל המידע על כל טיפול שקיים".

ובכל זאת, זו עבודה שמפגישה אותך עם הרבה מאוד מצבים לא קלים.

"יש קושי נפשי גדול, כי אנחנו כל הזמן מלווים אנשים בשלבים מורכבים מאוד בחיים. כל בוקר אני יודעת להגיד תודה על מה שיש לי, תודה שאין מחלות, זה גורם לאושר. וכל מטופל שאנחנו מצליחים לעזור לו — אני הולכת לישון ואומרת: 'לא סתם עברתי את היום'".

תני דוגמה.

"ממש באחרונה היה לנו מקרה של תינוק עם סרטן, שהצלחנו להשיג לו טיפול חדשני שמתאים בדיוק למה שיש לו, והמשפחה טסה לחו"ל לקבל אותו. הספקנו בדיוק בזמן, מהר מאוד — בתוך חודש מהדיאגנוזה הם כבר טסו לקבל את הטיפול. אם היו עוברים שלושה חודשים לא בטוח שהיה אפשר לעשות משהו... או נערה בת 18 עם סרטן ברחם שהגיעה מיד אחרי האבחון — הכי טוב להגיע מיד אחרי האבחון — וטסה לחו"ל לטיפול שהועיל לה. אחרי שהיא חזרה היא אמרה שהיא רוצה לעבוד אצלנו, עכשיו היא בתהליכי קבלה".

מה שד"ר גוגל לעולם לא יעשה

אבל לקח זמן עד שכל זה התבסס. בהתחלה היה בום ראשוני, אטיאס תמחרה איכשהו את השירות — "עשיתי חישוב שנועד רק כדי לכסות את המשכורות של העובדים ואת עלות המשרד" — אבל אז המומנטום נעצר. "אחרי חצי שנה הבאז הראשוני דעך. לא שיווקנו את השירות, לא גייסנו כסף, רק עבדנו, עד שיום אחד הכסף פשוט נגמר. נאלצתי לפטר את כל העובדים, אבל ידעתי שאני רוצה להקים חברת סטארט־אפ מסודרת בתחום הזה, וגם החלטתי שאני רוצה ילד".

כך, את 2015 אטיאס הקדישה להיריון כפול: זה של בנה הבכור, וזה של הסטארט־אפ החדש, מדינט. בניגוד לחברה הקודמת, שישר התחילה לעבוד, הפעם אטיאס קודם כל בנתה תוכנית עסקית והתחילה לחפש משקיעים.

"חשבתי שלהקים חברה לא יהיה כזה קשה וזה התברר כקשה מאוד, אבל כבר הייתי בתוך זה. מאוד לא נוח לגייס כסף בהיריון ולהיפגש עם משקיעים פוטנציאליים עם תינוק בעגלה".

ובכל זאת, זה היה תהליך מלמד מבחינתה, שחידד את מה שהיא רוצה שהחברה תהיה. "פגשתי עשרות משקיעים שהתלהבו, אבל כולם הציעו מודלים מוטי חברות תרופות או חברות ביטוח, כאלה שמושפעים מאינטרסים של החברות האלה. זה הפריע לי מאוד, כי אז המטופל לא במרכז והמידע לא יהיה אובייקטיבי. זה גם חלק מהבעיה עם ד"ר גוגל, שרבים כל כך נעזרים בו. אנשים חושבים שאפשר למצוא כל מידע לבד, אבל תוצאות החיפוש בגוגל מאוד לא אובייקטיביות, כי חברות התרופות והמכשור הרפואי עובדות בזה. התוצאות יהיו מושפעות ממאמצי השיווק והקידום של החברות, ממילות החיפוש שמזינים וגם ממה שיש לך בפייסבוק. 70% מהתוצאות בגוגל הן לא רלוונטיות, או שלא מבינים אותן. מדינט עובדת בשיטות של חיל המודיעין — מגדירים שאלה מדויקת, מסננים מקורות אוטומטית כך שיהיו רק הרציניים והרלוונטיים והתוצר שמביאים הוא רק השורות התחתונות".

החיים הנוחים עם משקיע יחיד

סאגת המשקיעים הסתיימה כשאטיאס פגשה את המיליארדר ניר קלקשטיין, שעשה את הונו בחברת האלגו־טריידינג פיינל והיה לאחד האנג'לים הבולטים בישראל. "הגעתי אליו בכלל בטעות, כי משקיעה ששקלה להשקיע ביקשה שאציג את הרעיון בפניו כדי לקבל את חוות דעתו. הוא התלהב והשקיע בעצמו. עד כה הוא הזרים לחברה 3.5 מיליון דולר, בכמה פעימות".

ולמה בעצם קלקשטיין נותר המשקיע היחיד?

"היו מאז עוד לא מעט משקיעים שרצו להצטרף, אבל קלקשטיין לא רצה ותמיד העדיף להכפיל את ההשקעה שהציעו לנו. על פי ההסכם בינינו, כל מי שרוצה להשקיע במדינט חייב לעבור אצלו כדי להבטיח שהחברה תישאר נקייה ואובייקטיבית. קלקשטיין עוסק היום רק בהשקעות אימפקט (במיזמים עם משמעות חברתית ולא רק עסקית)".

יש לא מעט שמות מוכרים שביקשו להשקיע בחברה וסורבו, כולל למשל המיליארדר מריוס נכט, ממייסדי צ'ק פוינט, שבשנים האחרונות מתמקד בהשקעות בטכנולוגיות בריאות. בעלי המניות במדינט כיום הם אטיאס עצמה, קלקשטיין ורואי קידר, שעבד בצמוד לקלקשטיין בשנותיה הראשונות של החברה, ולפני שנה עזב כדי לקדם יוזמות אחרות.

מה מצב הרווח שלכם?

"החברה מכניסה כסף מיומה הראשון, והיא מאוזנת".

ורווח?

"זה תלוי רק בי, אם החברה תעבור להיות רווחית. אם נרצה להשקיע יותר בפיתוח הטכנולוגיה, אז הרווחיות תידחה. יש לנו את הגב הכלכלי של קלקשטיין, וזו סיטואציה טובה".