בג"ץ הצעצועים

מה זה חיוני

בג"ץ אסר השבוע על חנויות למוצרים חיוניים שפתוחות בסגר למכור מוצרים לא חיוניים. או במילים פשוטות: חנויות הסטוק והמרכולים יפסיקו למכור צעצועים באלפים, וחנויות הפארם לא ימכרו גרביים או בגדי ילדים.

בית המשפט עשה צדק, כי חנויות הצעצועים ובגדי הילדים נדפקו עד העצם בשנה החולפת, כשהן רואות בעיניים כלות את החגיגה ב"חיוניות" על חשבונן. אבל ההחלטה גם עושה עוול, ורומסת עוד קצת מהאינדיבידואל שהוא כל אחד מאיתנו, לטובת השוויון הקולקטיבי. עכשיו אין לאף הורה שום חנות להשיג בה צעצוע לילדיו, בשעה שאלה מטפסים על הקירות ואינם יכולים להישלח למוסדות לימוד, שהוגדרו גם הם מוצרים לא חיוניים.

בלי להתכוון, בית המשפט העצים עוד קצת את הפגיעה בחירות האנושית, שהולכת ומתכווצת תחת הגבלות הקורונה. הפתרון של הרחבת ההגבלה עוד יותר בשם השוויון התעסוקתי הוא קל מדי ומשחק לידי הממשלה, ששוב לא תידרש להפעלת שיקול דעת אמיתי, מתחשב ומעודכן בסוגיית "מה חיוני בחיים הממילא עלובים שלנו".

באין מסגרות לילדים, צעצועים הם חיוניים לא פחות ממגן לטלפון, או אפילו מאקמול (הם סוג של אקמול). ספרים הם מוצר חיוני, אם אתה רוצה שמוחם של ילדי הזום ושל הוריהם לא יימחק לגמרי, והכרזה עליהם ככאלה אפילו היתה אמירה בעלת משמעות ערכית. גם האפשרות לטייל בטבע, למשל, חיונית לבריאות הנפשית של כל אדם, בטח בימים האלה.

הצרכים החיוניים מגוונים ורבים, מעצם היותנו בני אנוש שונים זה מזה. ממשלה שמתייחסת לאזרחיה בכבוד וברצינות היתה מנסה לזהות את ה"חיוניים" האלה ולאפשר לנו לצרוך אותם, תחת הגבלות הריחוק שממילא חלות בקניית דיבלים לקיר, עכבר למחשב או שמפו לשיער. ממשלה שחושבת על נתיניה היתה מקלה ומרחיבה את רשימת החיוניים — חנויות צעצועים, ספרים, מחבתות פנקייק או שמורות טבע — ומתמקדת באכיפה שוויונית של תקנות הבריאות במקומות האלה (דוגמה אישית היתה עושה את רוב העבודה, אגב).

במקום זה השלטון בחר גם בסגר הנוכחי בדרך הקלה של איסור כמעט גורף על הכל. השבוע בג"ץ נתן לו רוח גבית.

/// אמיר זיו

‍