ש

ני דברים תופסים את העין בסיבוב אקראי בערד: הראשון והמיידי הוא הנוף האינסופי של הרי יהודה, והשני, שמתגלה רק אחרי כמה דקות, הוא הדומיננטיות של הציבור החרדי במרחב. מי שזוכר את ערד כעיירת תיירות חילונית, עוד מימי פסטיבל המוזיקה המיתולוגי, אולי יופתע לגלות שבעשור האחרון זינק מספרם של החרדים בעיר והם מהווים כעת 20% מתושביה. המהפך הזה הביא למלחמת תרבות על צביונה של העיר, שכללה הפגנות, הפרות סדר והתנכלויות. לפני שנתיים נראה שהושגה שלווה, אבל בשנה האחרונה, על רקע התפרצות הקורונה, המתיחות התלקחה מחדש: העיר זגזגה בין ירוק לאדום בעקבות התקהלויות של חסידי גור, באוקטובר הוצתה חנות חרדית ובתגובה החרדים יצאו להפגנה בטענה כי העירייה מסיתה נגדם.

בתווך נמצא ראש העיר ניסן בן חמו (46), שמצד אחד נבחר ב־2015 על הטיקט של החילוני שיבלום את התחרדות העיר, ומהצד האחר חייב לשמור על שלום בין כלל תושביו. "ערד היא עיר פלורליסטית, אבל לתושבים כבר נמאס מהמכות שהונחתו על העיר, ולוותיקים שבהם זו בכלל טרגדיה יוונית", הוא אומר בשיחה עם "מוסף כלכליסט". "כואב להם על ערד המפוארת של שנות השמונים העליזות, זו שהיתה העיר השישית בחוזקה בישראל, העיר הבוהמיינית שעמוס עוז גר בה, עם הטבע המטורף, שאליה היו שולחים חולי אסתמה להירפא. ערד היתה הוכחה ניצחת לכך שיכולה להיות עיר חזקה מרוחקת מהמרכז. אבל מאז, שלטון מקומי חלש והחלטות ממשלה בעייתיות רק הלכו ושחקו אותנו. ב־1995 נרדמנו, נכנסנו לקומה והתעוררנו ב־2015 עם מחירי נדל"ן ברצפה, הגירה שלילית של האוכלוסייה הוותיקה והחזקה והצפה של אוכלוסיות מוחלשות.

"ההגירה של חסידות גור לעיר היא תוצאה של היחלשות העיר, לא הסיבה לה. זה התחיל עם 700 משפחות שבנו את התשתית לאט, וכשנפתח הפתח, זה שטף אותנו. אני לא מאשים את החרדים. הם חיפשו מקום זול לגור בו. ומקום נחשל הוא גם מקום נשלט. היחלשות העיר מהבחינה הזאת היתה אוצר שנפל לידיים שלהם. כשהמחירים נמוכים והשלטון המקומי לא יציב, אתה יכול לבוא כגוף מאוגד וחזק ולקבוע מי יהיה ראש העיר. גוף שמילה אחת שלו היא לשון מאזניים בכל בחירות, כך שהוא יכול לעבור בין כל המועמדים ולשאול: 'מה תיתן לי'".

אז למה זה לא עובד ברמה הארצית? הלוויות ההמוניות השבוע בירושלים עוררו זעם ציבורי.

"כי החרדים מתנהלים כמדינה בתוך מדינה. להגיד שאלה רק פלגים קיצוניים זו הקטנה של הבעיה. נחשפנו במערומינו. אם מישהו אומר 'אני מקשיב לרב ולא לראש הממשלה', אתה בבעיה. ברמה הארצית רואים שיש חולשה של השלטון המרכזי. מדינה בתוך מדינה לא צומחת סתם. היא צומחת מחוסר משילות, היעדר סמכות, חוסר כבוד".

המשטרה טענה בצדק שפיזור אירוע כזה יהפוך לשפיכות דמים.

"המשטרה צודקת ב־100%. לא צריך לפזר אירוע כזה עם פרשים ומכת"זיות, אבל למחרת היה אפשר לחתוך 50% מתקציב המוסדות של הרבנים ששלחו אלפים ללוויה הזאת. אני מבטיח לך שלו ידעו שכך יהיה, היו אומרים: 'שבו בבית, אוי ואבוי לכם'. החוזה בין הקהילה החרדית לשלטון צריך להיחתם מחדש ובקווים ברורים, כי כיום הממשלה לא קובעת שום דבר במדינה. וזה משהו רחב ועמוק הרבה יותר מכן לגייס חרדים או לא".

מה אפשר לעשות? זה עניין תרבותי עמוק, הציבור החרדי גם קורבן שלו.

"התקציב הוא הכלי הכי עוצמתי בעולם. הכסף מדבר, ושם רואים מיד את התוצאות. השיטה פשוטה: מוסד מפר הנחיות? אין כסף. אברך מפר? אין מלגה. מצד שני: אברך שיצא לעבוד — מענק. אברך שיצא ללמוד — מענק. אתה לא יכול רק לתת מכות כל הזמן. הממשלה צריכה לתמוך בתהליך הבא — רוצה להיות נבער? אין כסף מהמדינה, תעשה את זה לבד. אתה יכול להיות חרדי ולעבוד, אתה יכול להיות חרדי ולעשות שירות לאומי. לא חייבים להחזיק רובה כדי לתרום. מנגד, מוסד ששומר על הכללים, הייתי אפילו מתקצב בעודף. צריך להבין גם כמה באמת קשה להם לשבת בבית ולא ללמוד תורה, כי זו מהות החיים שלהם. צריך להבין את זה ולטפל בזה בחרדת קודש.

"ועדיין יש מצבי חירום שבהם עליך להישמע לריבון. אפשר לזהות את הקהילה שמפירה הנחיות ולאתר את המוסדות שלה. זה שינוי גישה, וכרגע במצב השלטוני אין אפשרות לעשות את זה. זה כואב ועצוב. לכן בעיניי הבחירות הקרובות הן לא על האיום האיראני, אלא על מהות המדינה והחברה בישראל. על זה אזרח שהולך לקלפי צריך להצביע".

כשלפיד ניסה לממש גישה כזאת כשר האוצר, זה לא עבד.

"לפיד חתך את קצבאות הילדים מהר מדי ואגרסיבי מדי בשני שלישים. כשאתה מנתק למישהו את החמצן בבת אחת, אתה גורם לו להתפרע. הגישה צריכה להיות הדרגתית ומתונה: לתת למהלך ארבע שנים שיוכלו להתארגן, שבו בהדרגה תוריד תקציבי תמיכה באופן דיפרנציאלי. צריך לאפשר לאנשים להפנים את המציאות החדשה ולהתארגן. חייב להתנהל פה איזשהו שיח".

ליצמן קורא לך אנטישמי. ואחרי ההצתה, החרדים בעיר הפגינו נגדך בטענה להסתה נגדם.

"המשטרה תפסה את המצית, נער מעורער בנפשו, וניסו לצייר את זה כפשע שנאה, אבל האמת היא שמ־2018 לא היה בלגן בעיר. אנחנו פלורליסטים כלפי כולם. כשהצבנו עץ כריסמס במרכז המסחרי, החרדים קפצו ולא אהבו את זה, אבל אמרתי: אנחנו עיר ליברלית. הכי קל לברוח לכותרות כמו 'הסתה', או 'שנאת חרדים'. אבל האג'נדה שלי היא לא שנאת חרדים אלא דחיפה כלכלית קדימה של ערד".

"הצפה של דירות במחיר למשתכן היא מרוץ לתחתית"

זירת המאבק העיקרית בין חרדים לחילונים בערד היתה ועודנה הנדל"ן. באמצע העשור הקודם, עוד לפני כניסתו של בן חמו לתפקיד, ליצמן קידם תוכנית להקמת שכונה עם 1,900 יחידות דיור חדשות בצפון מערב העיר, שמרוחקת מריכוזי חילונים ולכן מתאימה להתרחבות חרדית. בן חמו בלם את התוכנית עם כניסתו לתפקיד, ובמקומה שם דגש על הרחבת הבנייה בשכונות הקיימות. הימים היו ימי משה כחלון באוצר, והתוכניות שלו להציף את המדינה בדירות, ובראשן מחיר למשתכן והסכמי הגג. מרוץ לחימוש במאות אלפי דירות התחולל ברוב הארץ, אולם לא בערד, שבה בן חמו דחה את שתי התוכניות. למרות כל זאת, באוקטובר האחרון פורסם כי ליצמן חזר לקדם את הקמת השכונה החרדית בערד, על אפו וחמתו של בן חמו.

למה מלכתחילה אמרת לא למחיר למשתכן ולהסכמי הגג?

"גם מחיר למשתכן וגם הסכמי הגג, תוכניות שבאו להאיץ את הבנייה ולהוריד את מחירי הדיור, היו טובות למרכז הארץ, לא לערי הדרום. בהסכמי הגג המדינה אמרה: 'קחו כסף, שפצו את העיר ובתמורה אני אדחף לכם 30 אלף יחידות דיור על פני איקס שנים'. אבל מבחינתי הצפת העיר בדירות היא מרוץ לתחתית. במחיר למשתכן הרעיון שונה — כאן המדינה אומרת: 'אני אסבסד את מחיר הקרקע, וזה יחייב את הקבלן לתת מחיר מינימום על הדירות', אבל אצלנו הקרקע ממילא במחיר מינימום, אז אין לקבלן מאיפה להרוויח.

"זכיתי שכחלון יאמר עליי 'ראש עיריית ערד הוא לא העיפרון הכי חד בקלמר — נותנים לו כסף והוא לא רוצה'. אבל בתכלס שתי התוכניות של המדינה לא היו רלוונטיות לערי הדרום. אז אפילו שבאר שבע, דימונה וקריית גת הלכו עליהן, אנחנו הימרנו נגד המדינה, ובדיעבד צדקנו. תראו את דימונה — הביקושים רחוקים ממה שרצו, אבל חייבים לבנות. אז הדירות עומדות ריקות, ערך הנכסים נחתך בקרוב לחצי, ומגיעה אוכלוסייה מוחלשת. אני העדפתי לשלוט בהיצע הדירות בעיר, ולכן קבענו 200–400 יחידות בשנה, שניתן יהיה לשווק נקודתית לפי הצורך".

אבל אז מחירי הדירות עלולים לזנק.

"מחיר הנדל"ן הוא מדד להיצע וביקוש, שמשקף ערך עירוני. המצב בעיר היה גרוע מאוד במשך תקופה ממושכת, וזה השפיע על מחיר הנדל"ן. אנחנו הצלחנו לייצר ערך עירוני בתהליך ארוך: אחרי 20 שנה שלא השקיעו במרחב הציבורי, שיפצנו גני ילדים ובתי ספר, פארקים וגני שעשועים. את כל זה לא הייתי יכול לעשות בלי לייצר כסף אמיתי — מתרומות של 40 מיליון שקל שאני עצמי גייסתי מפילנתרופים בארצות הברית ועד יוזמות כלכליות של התייעלות אנרגטית, כמו הצבה של 3,000 מ"ר של פאנלים סולאריים על גגות של מוסדות חינוך ומבני ציבור. ב־2016 עברנו ממצב של גירעון כרוני לביצוע השקעות. ועובדה שהצלחנו סוף סוף להביא להגירה חיובית לעיר".

איך צמצום הדירות גרם לזה?

"הבנתי שכאשר מלאי הדירות קטן, המחירים יעלו, וזה יחזק את העיר — כי האוכלוסיות החלשות עברו לקנות בזול יותר בדימונה, שנפלה למלכודת הדבש של הסכמי הגג". ואכן, בארבע השנים בזמן שערד רשמה עלייה של יותר מ־30% במחירי הדירות, בדימונה המחירים דווקא צנחו ב־16%. "צריך להבין את המספרים", אומר בן חמו. "רק חסידות גור צריכה 600 דירות בשנה. הם מתחתנים בגיל 17, והופכים לסבא וסבתא בגיל 40. לכן הביקוש לדירות זולות קשיח כל הזמן, הם לא יכולים לקנות בבני ברק וירושלים, ואפילו באשדוד כבר בקושי יכולים לקנות. עכשיו קריית גת על הכוונת, והם הולכים להכפיל אותה".

מה החלופה? שחרדים יחיו בקהילות סגורות?

"אלעד, מודיעין עילית ובית"ר עילית החרדיות הן מוצלחות מאוד קהילתית, אבל עניות להחריד. לעירייה אין כסף לתת שירותים לתושבים. ייתכן שכדי לא לסבך ערים פריפריאליות, צריך להקים ערים חרדיות שהמדינה תתמוך בהן. התושבים יהיו שמחים, זה בטוח. במצב כיום זה בלתי נמנע, אחרת נקריס עיר אחרי עיר".

אמרת שכופפת את ליצמן, אבל לאחרונה, כשר השיכון, הוא חזר לקדם מעל הראש שלך את השכונה שאתה בלמת.

"זה לא יקרה. אני מנהל מאבקים משפטיים ותכנונים, ובסוף אני חותם על ההיתרים הדרושים. לא אתן לו להקים את השכונה הזאת".

בן חמו הגיב למהלך של ליצמן בקרב השהיה: הוא הכריז על הליך נוגד של הכרזה על השטח כמיועד לתכנון מחדש, כדי להעביר אותו לאישור מחדש בוועדה המקומית, מה שישהה את מימוש התוכנית לתקופה ממושכת. "אני אופטימי, אולי אחרי הבחירות נקבל קלפים חדשים. לא לקחתי שום סוכרייה מהמדינה ובכל זאת מנסים לדחוף לי את היחידות האלה. נדיר מאוד שמשרד השיכון  כל כך דוחף למהלך שהעיר עצמה לא רוצה. זה פשוט מהלך סקטוריאלי".

"שדה בריר? עדיף להיות עני ובריא מאשר עשיר וחולה"

לצד המאבקים לקדם את כלכלת העיר ולבלום את התחרדותה, מנהל בן חמו בשנים האחרונות מעקב עיקש מול גוליית נוסף — כיל, שלוחצת כבר יותר מעשור על הממשלה להתיר לה כריית פוספטים בשדה בריר, כ־13 אלף דונם (בקיזוז השטח זהר־דרום, שבו לא מתוכננת כרייה כרגע) במרחק של כ־4 ק"מ מערד ומהערים הבדואיות ערערה וכסייפה. בערד חרדים מהסכנות הבריאותיות שתגרום הכרייה, ובמשך כל השנים הללו מתנהל קרב התשה בין הצדדים.

עוד ב־2011 פרסם משרד הבריאות נייר עמדה רשמי, שחיבר פרופ' איתמר גרוטו, אז ראש שירותי בריאות הציבור תחת ליצמן וכיום המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, הקובע כי הקמת מכרה בשדה בריר תביא "תוספת זיהום אוויר, אשר תביא לתוספת תמותה ותחלואה". ב־2014 הזמינה שרת הבריאות דאז יעל גרמן דו"ח נוסף בנושא מפרופ' ג'ונתן סאמט מאוניברסיטת דרום קליפורניה, שהעריך כי הכרייה תוסיף עוד 6.6 מתים בשנה על כל 10,000 איש — פי 6 מהרף המקובל לאישור תוכנית שכזאת בארצות הברית. נוסף על כך, כתב כי "סביר שבעת הכרייה תהיה גם עלייה נוספת בתחלואה בעיקר בסרטן, מחלות נשימתיות ומחלות לב".

בעקבות הדו"ח הודיעה גרמן כי משרד הבריאות יתנגד לכרייה במקום. ולמרות זאת בדצמבר 2015 אישרה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה את הכרייה בשדה בריר, וב־2018 אישרה הממשלה את התוכנית, בכפוף להסכם בין שר הבריאות לשר להגנת הסביבה, "למינוי צוות אשר יציע מתודולוגיה לבחינת ההיבט הבריאותי בתוכניות".

עיריית ערד, היישוב אל־פורעה והקליניקה לצדק סביבתי באוניברסיטת תל אביב עתרו לבג"ץ בטענה שהמדינה רצה קדימה עם אישור הכרייה בוועדות התכנון המחוזית והארצית בלי לתת את הדעת על ההשלכות הבריאותיות של הכרייה הסמוכה לערד ביחס לחלופות. בפברואר 2019 השופטים הוציאו צו על תנאי שחייב את המדינה לנמק מדוע לא נקבעה בתוכנית הכרייה המקורית מתודולוגיה לבחינת השפעותיה הבריאותיות הפוטנציאליות. וביוני השיבה פרקליטות המדינה לבג"ץ כי היא מקפיאה את אישור תוכניות הכרייה באזור.

במרץ 2020 שלח מנכ"ל כיל רביב צולר מכתב אזהרה לראש הממשלה, שבו טען כי אם לא תתקבל החלטת ממשלה שתאפשר לחברה לכרות פוספטים בשדה בריר, "אנו ניאלץ, בכאב גדול ובעיצומו של המשבר הנוכחי, להוציא בתקופה הקרובה למעלה מ־1,000 עובדי רותם ישירים (ישפיע על עוד כ־5,000 במעגל השני) לחופשה ולהפסיק לחלוטין את עבודת המפעל". האיום הזה, שהושמע בעיצומו של סגר הקורונה הראשון, הצליח להשפיע על משרד האנרגיה, ובמאי הוא הודיע על השקת "התוכנית להאצת פרויקטי תשתית במשק האנרגיה והמים לעידוד צמיחה כלכלית". התוכנית כללה מסמך ששמו "הסרת חסמים", שבו הודיע המשרד על כוונתו להגיש "עמדה מסודרת לבג"ץ לטובת קידום שדה בריר שתאפשר להמשיך לפעול בנהלים הקיימים ללא תסקיר בריאות".

בעוד שלושה שבועות, ב־23 לפברואר, בתום שנתיים של עיכובים בדיונים, בג"צ אמור להכריע אם להיענות לתביעת העירייה להחזיר את התהליך לאחור לבחינה מחודשת או לתת למדינה לרוץ קדימה עם תכנון פרטני עד העלייה לשטח.

אם תנצח במאבק, אלפים עלולים לאבד פרנסה.

"נבחרתי על ידי תושבי ערד לדאוג להם מכף רגל ועד ראש. הלחצים הם פסיכיים, רק שאגיד 'טוב, אולי'. אבל אני מעדיף להיות עני ובריא מאשר עשיר וחולה. מציעים לי תמריצים כלכליים, מודל שבו עיריית ערד תהיה שותפה במודל הרווחים, אבל אני לא מעוניין".

אתה מוכן שזה יהיה על מצפונך?

"לא כל כך מהר סוגרים מפעל. כיל אומרת מ־2007 שיש לה עתודות פוספט רק לשלוש שנים, ושאם לא יאשרו לה במיידי לכרות, היא תפטר. הגענו ל־2010 ושוב אמרה: 'יש עתודות לשלוש שנים. לא תתנו לכרות? נפטר'. ב־2013 אותו דבר, וגם ב־2019. שלוש שנים נהפכו ל־15 שנה. ממש נס פך השמן. לכן אני לא מאמין שאלפי אנשים ילכו הביתה. זה איום ריק מתוכן".

בן חמו יודע על מה הוא מדבר. איומי פיטורים הם אכן עניין שבשגרה עבור כיל: ב־2013 איים הסמנכ"ל אלי עמית בשיחה עם משקיעים זרים כי "אם בארץ לא יהיה קל, אז יש עוד מקומות בעולם כמו ספרד שאפשר לפתח שם מכרות אשלג"; ב־2014, בעקבות התנגדותה של גרמן לכרייה, התריע המנכ"ל דאז סטפן בורגס מפני "אובדן מקור פרנסה של כ־9,000 משפחות" ואיים כי כיל תבחן אלטרנטיבות בחו"ל; ב־2015 חזר על האיומים דני חן, המשנה למנכ"ל דאז, שטען כי "אם לא יהיה בריר... אנחנו יכולים לעבור לסין"; וב־2019, בעקבות הקפאת תוכנית הכרייה, איימה כיל כי "להיעדר הוודאות עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת על החיים בנגב ועל פרנסתן של כ־7,500 משפחות".

"אנחנו לא נהיה בירת הייטק, וזה בסדר. נתמקד בתיירות"

קודמתך בתפקיד עברה לכנסת. רון חולדאי בדרך לשם. לא מדגדג לך גם לרוץ לכנסת?

"כבר בסבב הקודם יאיר הציע לי לרוץ ברשימה שלו, ועניתי: 'עזוב, יעצרו אותי בכנסת על שוטטות'. בתפקיד שלי יש לי יכולת להשפיע על אנשים ביום־יום. פעם היו צוחקים על מי שהלך להיות ראש עיר, היו אומרים שזה שמור לעסקנים פוליטיים דרג ג'. אבל מאז הגלגל התהפך, והיום אומרים מי אלה חברי הכנסת? מאיפה הם באו? האווירה היא שכונה. השלטון המקומי כיום הוא הדבר היציב, בזמן שהשלטון הארצי מג'עג'ע.

"ובכל זאת בעתיד אשמח להיות מתווה מדיניות ברמה הארצית. קבעתי לעצמי להישאר ראש עיר עד 15 שנה. עד אז אני חייב לייצר מנהיגות ממשיכה, בניגוד לביבי שמחסל כל דבר שגדל סביבו. אני בערד עד שאשלים את המשימה הזאת, אבל לא יותר משלוש קדנציות. אי אפשר לקום 15 שנה לעבודה באנרגיה כזאת. הכיסא הזה לא שייך לי".

מה אתה חושב על הריצה לכנסת של חולדאי?

"עם כל הקטרוגים הוא קיבל עיר גירעונית, ועקב בצד אגודל הפך אותה לאימפריה. צריך לבנות פסל לכבודו בכיכר העיר. אבל כל פירורי המפלגות האלה הם אסון, כל אחד שקם בבוקר מקים מפלגה".

מה התסריט האופטימי שלך לערד?

"שנגיע לעצמאות כלכלית, ושעננת שדה בריר תיעלם. אני לא רוצה להגיד שנהיה בירת הייטק וסייבר, אבל כן רוצה להיות עיר בוטיק בתחום התיירות. האתר בוקינג.קום הכתיר את ערד כעיר הכי מסבירת פנים בישראל, שנייה רק לעכו. אז אני מתמקד בנכסים שלי, ולא במה שאני לא. הקורונה גם לימדה אותנו שמרחק הוא אשליה, ואין בעיה לעבוד מהבית. אם היום ישראלים עובדים מחוף ביוון אז מה זה לעבוד מערד?".

עשית מהלכים משמעותיים בחמש שנותיך בשלטון, אבל העיר עדיין לא חזרה לימי הזוהר של בייגה.

"אחרי חמש שנים בראשות העירייה אנחנו במקום אחר לגמרי. רואים את זה בסגירת הגירעון, בעליית מחירי הנדל"ן, בהשקעה של יותר מחצי מיליארד שקל בתשתיות, בפרס החינוך היישובי שקיבלנו ממשרד החינוך, במעבר לאנרגיה מתחדשת ובהגירה החיובית. כשאני שומע על בני דור שני שחוזרים לערד מבחירה, כמוני, זה הסיפוק הכי גדול. אין ספק שיש עוד הרבה עבודה, אבל לא מתקנים 30 שנה ביום וחצי".

* * *

תגובת ליצמן: "בן חמו כהרגלו מספר שקרים מופרכים שאינם ראויים להתייחסות. מי שניסה לפגוע בערד זה ראש העיר, שבפגישה עמי ניסה להתנות תקציבים לתושבים החרדים בתנאי שלא ימשיכו לבוא לגור בערד. זהו מעשה שלא ייעשה וגובל באנטישמיות. אני סייעתי המון לערד במהלך השנים ולטענות ההזויות של בן חמו אין כל שחר. ברצוני להזכיר כי חרדים גרים בערד עשרות שנים בשקט ובמנוחה ללא הפרעה ומריבות בין האוכלוסיות, עד שהגיע בן חמו מיש עתיד. עובדה זו אומרת הכל".

תגובת משרד האנרגיה: "לאור חשיבות תעשיית הדשנים למשק ושנותרו עתודות פוספט לשנים ספורות בלבד, תומך משרד האנרגיה בכרייה בשדה בריר. זאת תוך עמידה של היזם בכלל התסקירים וחוות הדעת הנדרשים במסגרת הליכי התכנון. שדה בריר נבחר בידי המועצה הארצית לתכנון ולבנייה כחלופה שיש לקדם, זאת לאחר שבחנה את כלל המרבצים הקיימים. זו העתודה של משק הדשנים לשנים הבאות, וללא שדה בריר התעשייה תדעך ותיסגר".