3

את האישוש לטענות שלהם החוקרים מצאו לא רק ברמת המקרו, אלא גם ברמת המיקרו. לצד העבודה הכמותית, הם ערכו ראיונות גם עם אנשי השטח. "היום יש מערכת לגיוס משותף למכינות הכלליות, שמאפשרת למקסם את סיכויי הקבלה של שמיניסט לאיזושהי מסגרת", סיפר להם אחד מראשי המכינות. "ועדיין, המכינה שאני עבדתי בה קיבלה יותר מ־4,000 שאלונים של מועמדים — וסך התקנים שלנו היה פחות מ־150.

"אי אפשר למיין במספרים האלה", הוא הודה. "ובמכינות שבהן יש שאיפה לייצר מפגש בין קבוצות שונות באוכלוסייה הסיכוי של מועמדים מהחינוך הממלכתי קטן. למכינות כאלה יותר מאתגר לאתר מועמדים דתיים או מסורתיים, והרשימה של מועמדים מתאימים מהחינוך הממלכתי ארוכה מאוד. באופן אבסורדי במכינה מעורבת, סיכויי הקבלה הגבוהים ביותר הם של בן דתי".

היצע המקומות המוגבל במכינות לבוגרי החינוך הממלכתי מגביל גם את התפקיד החברתי שהן יכולות, וצריכות, למלא. כפי שהעיד אחרי מראשי המכינות במחקר: "המכינות בסוף בנויות על בתי ספר מסוימים ששולחים אלינו. האמת, וזה עצוב להגיד את זה, אין לי שום אינטרס כמכינה לשווק לאוכלוסייה חלשה, כי אני מפוצץ בפניות ואני גם ככה ממיין בטירוף ממה שמגיע אליי. בסופו של יום, המבנה הנוכחי של המכינות מזמין אליו נוער אליטיסטי בעיקר, ואנחנו לא מצליחים למלא אפילו את הביקוש שלו, אז איך נוכל לצאת החוצה לפריפריה?".

4

אני לא השתתפתי במסגרת קדם־צבאית, ואני מתחרט על כך. מאז יצא לי להיפגש עם הרבה מאוד מכיניסטים, מכל סוגי המכינות, ובכל פעם אני יוצא נפעם. זה הנוער הערכי ביותר שיצא לי לפגוש. לרוב הם מזמינים אותי לדבר איתם על כלכלת ישראל במסגרת שבוע שהם מארגנים לעצמם, ושבו הם מנסים ללמוד יותר על החברה שבה הם חיים. המפגשים האלה תמיד מזמנים שיחות מעמיקות ומעוררות מחשבה על מקומו של הפרט בחברה, הכיוון שאליו החברה הישראלית הולכת ונושאים אחרים מהסוג הזה, כאלה שרוב הצעירים לא ממש מתעניינים בהם. זה באמת נוער מצוין.

בציבור הדתי למסגרת הקדם־צבאית יש חשיבות נוספת. השירות בצה"ל יהיה הפעם הראשונה שבה הנערים ייכנסו למסגרת שאינה דתית במובהק. המכינה או ישיבת ההסדר הן ההזדמנות האחרונה לחזק את הזהות הדתית־לאומית בקרב אותם נערים ולהכין אותם למפגש עם חברה אחרת. או בקיצור, להקטין את הסיכוי שיורידו את הכיפה.

נדמה לי שהגיעה העת שגם הציבור הליברלי יחשוב במונחים כאלה: המסגרת הקדם־צבאית היא ההזדמנות האחרונה לחזק את הזהות הדמוקרטית־ליברלית של בני הנוער, לחזק את החיבור שלהם לחברה האזרחית, למקום שבו הם חיים, ולתפקיד שלהם בדאגה לעתיד של המדינה הזו.

5

איך עושים את זה? החלק הקל הוא להשיג כסף; החלק הקשה הוא להשיג שינוי בסדרי העדיפויות. הדבר הראשון שהציבור הליברלי צריך לעשות הוא לדרוש שמספר התקנים לבוגרי החינוך הממלכתי יהלום את הביקוש, בדיוק כפי שקורה עם בוגרי הממ"ד. זה הכל. היום 76% מהמשתתפים במסגרות קדם־צבאיות הם בוגרי הממ"ד ורק רבע בוגרי הממלכתי — בדיוק הפוך מהחלוקה ביניהם בכל שנתון. צריך לתקן את זה.

לשם כך, יש להגדיל משמעותית את התקנים במסגרות שמיועדות לבוגרי הממלכתי. לפי מחברי המחקר, מדובר בהכפלה של התקנים בכל אחת מחמש השנים הקרובות. כל תקן כזה עולה למדינה 27-21 אלף שקל בשנה, ובתום חמש השנים העלות הכוללת של התקנים תהיה 670 מיליון שקל. זה לא כסף כיס, אבל ממשלה שיודעת להקריץ 13 מיליארד שקל לכספים קואליציוניים בלי למצמץ מסוגלת להביא כמה מאות מיליוני שקלים בפריסה של כמה שנים.

בין ששנת הלימודים בתיכונים תיפתח מחר ובין שלא, כולנו יודעים שבבתי הספר הילדים שלנו לא ילמדו הרבה. בעיקר לא במישור הערכי, לצערי. בבתי הספר הטובים ילמדו אותם לחשוב באופן ביקורתי ולהעמיק, אבל זו לא נחלת הכלל. ההזדמנות לעשות את זה כמו שצריך נמצאת במכינות. בציבור הדתי־לאומי הבינו זאת מזמן. הגיע הזמן שגם הציבור החילוני יבין.

הכותב הוא עיתונאי כאן חדשות