3

על פניו, יש פתרונות. תאמינו לי שבדקתי את כולם. קראתי את התקנונים, את תנאי השימוש, ואני יודע להגיד שהפתרונות שקיימים בישראל לא מספיק טובים.

הפתרון הקל ביותר הוא לצרף את כרטיס האשראי שלי לארנק הדיגיטלי בטלפון של הבן שלי. עם כל כמה שאני אוהב את הנער, אין סיכוי שאעשה את זה. אני לא סומך עליו עם כרטיס אשראי חסר הגבלות. הוצאה אחרי הוצאה, הסכומים הקטנים האלה יצטברו.

יש כרטיסים נטענים. בנק הפועלים מציע את UP Card, שאפשר להטעין מרחוק בסכומים משתנים דרך אפליקציה ושבו ההורים מקבלים עדכונים על ההוצאות. אלא שהוא זמין רק מגיל 14, וכך גם כרטיס לאומי CASH. דיסקונט מציע את כרטיס מפתח 2GO, שאפשר להנפיק גם לבני 12. רק שאני לא לקוח דיסקונט ואני לא אעבור בנק רק כדי להוציא כרטיס נטען לבן שלי, יש גבול.

יש כרטיסים גם מחוץ לבנקים. לישראכרט יש נטענצ'יק. בהתחלה התלהבתי: אין בו הגבלת גיל, ואפשר להטעין אותו עד 4,000 שקל בחודש (לא שיש לי כוונות כאלה). הוא אומנם לא מאפשר לי לשלוט מראש בהוצאות אלא רק להתעדכן בדיעבד, אבל הוא חסום מראש לתשלומים מסוימים, למשל על הימורים, קריפטו ומלונות. כמעט הזמנתי כזה, אבל אז קראתי את הכוכביות. כדי להזמין נטענצ'יק אני בעצמי צריך להיות הבעלים של כרטיס חוץ־בנקאי של ישראכרט. אני לא, ולא אוציא כזה במיוחד. הלאה.

Kesh, הכרטיס הנטען של חברת ביטוח ישיר, דיסקונט ומקס, זמין רק מגיל 18. אפליקציית Prepay, ששייכת בחלקה לפסגות, מיועדת בעיקרון לתשלום משכורות לאנשים ללא חשבון בנק, אבל בתכלס זה אותו פרינציפ; רק שגם שם יש הגבלת גיל. אפילו הכרטיס הנטען של הדואר — שתבינו לאן אני מוכן לרדת כדי לפתור את הבעיה הזו — מוגבל לגיל 16 ומעלה. ברגע של הארה חשבתי לפתוח קבוצה בפייבוקס ולנהל אותה עם הבן שלי, אבל גם את זה אי אפשר לעשות כי כדי להתקין את האפליקציה הוא חייב להיות בעל חשבון בנק או כרטיס אשראי.

בקיצור, זה המלכוד 22 של הפיננסים, אני תקוע לחלוטין.

ואגב, גם אם הייתי מחליט ללכת על אחת האופציות הקיימות, הייתי נתקל בבעיה אחרת — עמלות. המון עמלות. בבנק הפועלים גובים 10 שקלים על הנפקת הכרטיס ועוד 3.5 שקלים על כל הטענה. אם אני רוצה להעביר לילד 25 שקל כי החברים הזמינו אותו לפלאפל אחרי בית הספר, זו עמלה שערורייתית של 14%. בדיסקונט לוקחים עמלה של 3 שקלים על כל הטענה. בישראכרט 5 שקלים. ב־Kesh הנפקת הכרטיס עולה 20 שקל וכל הטענה 5. הסכומים האלה נראים מגוחכים, אני יודע, אבל הם מצטברים. וכדי לחסוך בעמלה הם גורמים לאנשים להטעין את הכרטיסים בתדירות נמוכה יותר אבל בסכומים גדולים יותר. ואני לא רוצה לעשות את זה. אני הלקוח, תבינו קודם את הצרכים שלי ושל הבן שלי, ואחרי זה תבנו מודל עסקי מתאים.

כששאלתי כמה אנשים מהתעשייה למה אנחנו נמצאים כל כך מאחור בעניין הזה, התשובה של כולם היתה "רגולציה". זו התשובה הגנרית בכל פעם שאני שואל למה לא מציעים כאן שירות שאני יודע שקיים בחו"ל. יכול להיות שזה חלק מהבעיה. אבל בינינו, יש גבול לעד כמה אפשר להפיל את האחריות על הרגולטור. עובדה שבבנק דיסקונט אפשר להתחיל מגיל 12.

4

וכן, השירות הזה לגמרי קיים בחו"ל.

Greenlight הוא סטארט־אפ אמריקאי שמציע את כל הדברים האלה, והרבה יותר. דרך הכרטיס הדיגיטלי שלו ההורים יכולים להקציב לילדים שלהם דמי כיס באופן אוטומטי (בהפקדה חוזרת ביום ושעה קבועים). הם יכולים לסכם עם הילדים רשימת מטלות, חד־פעמיות או חוזרות (למשל, לשטוף את המכונית), שהשלמתן תוביל אוטומטית להפקדת כסף בכרטיס. הילדים יכולים לחסוך כסף דרך הכרטיס ולקבל ריבית של עד 5% בשנה, וכך לבנות הרגלי חיסכון מגיל מוקדם. זה שיעור מצוין בחינוך פיננסי.

הסטארט־אפ הבריטי GoHenry, שכבר נקנה בידי חברה צרפתית, מאפשר לילדים להתחיל לנהל את הכסף שלהם כבר בגיל 6. הוא מציע שלל כלים, שהולכים ומשתכללים ככל שהילד גדל, למשל שינוי ההגדרות של ההגבלות, והילדים אפילו יכולים לעצב לעצמם את הכרטיס שלהם. הם יכולים לשלם דרך האפליקציה, לחלוק תשלומים עם ילדים אחרים, מה שזה לא יהיה. זו טכנולוגיה לא מסובכת, שמעניקה לילדים שליטה וחירות. גם להורים.

יש מי שחושבים שדווקא מזומן מלמד התנהלות פיננסית נכונה. קיבלת סכום, ואתה רואה אותו אוזל לנגד עיניך, וצריך לחשב היטב מה אתה עושה עם הכסף. זו הסתכלות קצת מיושנת, אולי אפילו רומנטית, כזו שמאדירה את ההיבט הפיזי של היבטים שונים בחיינו. ובעיקר, היא מפספסת את הדור הזה. אלה ילדים שיודעים לנהל את המאגרים שלהם מצוין באופן דיגיטלי, עם תכנון קדימה וחישובי עלות־תועלת מורכבים — הם עושים זאת מדהים במשחקי מחשב וברשתות החברתיות, אין שום סיבה בעולם שהם לא יעשו זאת מדהים גם עם אפליקציית התשלומים. רק תנו להם כבר אחת כזאת.

הכותב הוא עיתונאי כאן חדשות