שירלי, מה זה בעצם עריסל?

זו עריסה שתפורה בצורת קופסה: מסגרת של ארבעה מוטות עץ שמושחלת בבד של הערסל ונתלית מנקודה אחת, מה שמאפשר את כל כיווני התנועה. המקלות מחזיקים את מרחב הערסל פתוח, כך שהוא לא מתקפל, והבד מקבל צורת קשת, כך שהוא מערסל וחובק את הילד. בהתחלה חשבתי שהמצאתי ערסל שעוזר לילדים להירדם, ובהמשך גיליתי שהוא יכול גם לסייע להתפתחות הילד וכל הערכיות שלו השתנתה מבחינתי.

איך העריסל מסייע לילד?

כעשור אחרי שהתחלתי לייצר עריסלים התקשרה אליי אשה שקנתה עריסל לתינוק שלה, אבל בפועל השתלט עליו בנה בן ה־10, שהוא על הספקטרום האוטיסטי. היא אמרה לי "תקשיבי, את לא מבינה מה יש לך, את מייצרת תא ויסות חושי בשביל ילדים שסובלים מחוסר ויסות חושי".

זה פתח לי צוהר לחקירה של מה זה בעצם הדבר הזה שאני עושה. התחלתי לקרוא, וללמוד ולהיחשף לכל עולם המחקר הסנסו־מוטורי. יש חשיבות למגע של הילד בבד ולתגובתיות של הבד לתנועות של הילד. הילד לדוגמה מותח את הרגל והבד מגיב אליו. מבחינה רגשית, תודעתית וחושית זה משמעותי להרגיש שהעולם מגיב אליי, אני לומד את גבולות הגוף שלי את תפיסת המרחב שלי.

השהייה בעריסל מאפשרת התפתחות רבה מבחינת החושים, זה נקרא אינטגרציה סנסו־מוטורית. לדוגמה, הילד יושב בפנים ומשחק עם בובה ולא נופל. בעין רגילה זה נראה "איזה יופי, הילד משחק עם בובה". ברמה העמוקה, מבחינת העבודה על החושים, הוא מתאמן כרגע על שהייה במרחב שהוא לא יציב, על מנח גוף, הוא מתאמן על קואורדינציה ועל שיווי משקל. הדברים גלויים בפנינו, אבל כשאנחנו מבינים את המרכיבים שלהם אנחנו מבינים מה זה עושה. יש לקוחות שמתקשרים ואומרים שהעריסל ממש הציל אותם.

ממה העריסל הציל אותם?

עריסל עוזר לילדים להירדם או להתמודד עם גזים, למשל. כי כל כיוון תנועה נותן גירוי שונה למערכת הסנסו־מוטורית. תנועתיות בכיוון רגל־ראש, למשל, עוזרת לגזים בגלל השילוב של המנח הלא ישר והנדנוד. ברגע שהתינוק מעורסל וחצי מעוגל יש הרפיה של המערכת. זה טכני לגמרי.

הגיעה אליי גם אמא שהתינוק שלה סובל מריפלוקס, כך שקשה לו לשכב ולישון וזה משפיע על כל הסביבה, כי כולם עייפים, דואגים ומתוסכלים. בעריסל יש ארבע נקודות של חיבור לחבל אז אפשר לשחק עם הגבהים, המצב הרגיל הוא ישר אבל אפשר להתאים אותו גם לתינוקות כאלה, שצריכים שהראש יהיה קצת יותר גבוה, וכך למנוע את הריפלוקס שאופייני לשכיבה במנח גוף מאוזן.

את מייצרת רק ערסלים לתינוקות?

בעשור האחרון ייצרתי ערסלי ישיבה למבוגרים — זה עסק שקניתי מקולגה ופיתחתי עם השנים. קניתי אותו כשנפצעתי קשה בגב, ושמתי לב שהמקום היחיד שאני מסוגלת לשבת בו הוא בערסל, ואז שוב פתחתי את צוהר המחקר ולמדתי על ההשפעות של זה. אבל כרגע אני בצומת דרכים ולא בטוחה שאמשיך עם ערסלי הישיבה בגלל התייקרות חומרי הגלם.

ערסל לא מסוכן לגב בשימוש ממושך? הוא אמור להיות ישר, לא?

כשהגב במצב חצי מעוגל, חוט השדרה נמצא במצב הכי רפוי שלו ואין לחץ על העצבים. אני נסמכת על גישה של מרפאות בעיסוק, פיזיותרפיסטיות ומדריכות ליווי התפתחותי, שאומרות שגם ילד וגם מבוגר צריכים לחוות במהלך היום סוגי מנח גוף שונים.

איך את מכינה עריסל?

אני משתמשת בבד דריל כותנה חזק במיוחד שמשמש לאוהלים אינדיאניים וגוזרת ממנו גזרה שנראית כמו מלבן עם ארבע כנפיים. אני מקפלת את הכנפיים ומחברת אותן כך שנוצרת קופסה תלת־ממדית רכה, ואז אני תופרת את התעלות למקלות. בצד הערסל אני תופרת עיטור מסרטי זהב וכסף, וכיס שמשמש למכשיר ניטור נשימה, מוצץ, חיתול או בקבוק. אני מגהצת את הבד ובשלב הזה הוא מוכן להרכבה.

בנגרייה שלי אני מכינה את המוטות: אני קונה מקלות בקוטר 22 מ"מ מעץ מלא, וחותכת אותם למוטות אורך, מוטות רוחב ומוטות קצרים יותר, שמהווים את מנגנון הנעילה. אני שמה את המקלות החתוכים על שבלונת עץ שייצרתי, קודחת חורים ומשייפת. אחר כך אני חותכת חבלי סנפלינג בסכין מלובנת, ואז מגיעה ההרכבה: אני משחילה את המקלות בתעלות שבבדים, ואת החבל בתוך טבעת מולחמת וקושרת. הטבעות יתחברו בהמשך לשאקל שמחובר לוו בתקרה. בחלק התחתון אני משחילה את החבל גם במנגנון הנעילה מעץ, שיש בו שני חורים ואני משחילה הלוך חזור הלוך וגם קושרת, כך שנוצרת נעילה. בסיום אני בדרך כלל שמה ברכה או ספר תהלים קטן בכיס.

"ברמה הרוחנית, הערסל תלוי בנקודה אחת, כמו שאני מרגישה תלויה בקדוש ברוך הוא, ומתנדנד בין שמים וארץ, כשם שאני מתנדנדת בין ההשראה לפרנסה, מגשימה את ההשראה ומורידה אותה לקרקע"

איך הגעת לייצור ערסלים?

בשנות התשעים הייתי חלק מקבוצה גדולה של אמנים, שהביאו את שנות השישים לישראל. בנינו פסטיבלים כמו שנטיפי ובומבמלה, ועוררנו מודעות לדברים כמו מדיטציות, מעגלי שיח ולידה טבעית. באותה תקופה היתה לי חברה שעמדה ללדת, היא גרה בבית קטן במקום מלא עקרבים ואני דאגתי וחשבתי איך אעשה שהתינוק לא יהיה ליד הרצפה, איך נחסוך מקום בבית. היות שכל חיי עבדתי באמנות, תמיד נגעתי בבדים, בתפירה, בשזירה של חוטים — יש לי חשיבה טכנית. אז החלטתי להכין לי ערסל.

הצורה של העריסל נולדה בחלום, התעוררתי והבנתי מה הצורה. אז פשוט לקחתי שני בדים, קיפלתי אותם ויצרתי ערסל, שמאוד דומה לעריסלים שלי היום. אפילו לא היה לי מסור חשמלי, ניסרתי בסלון מקל של מטאטא במסור ידני וניסיתי להבין איך אני רוצה שהחבל יעבור בפנים ויחזיק את כל הקונסטרוקציה כך שחלוקת המשקל תהיה שווה. זה ריתק אותי. המשקל בעריסל מתחלק בצורה שווה בכל המרחב, אין נקודה שהיא חלשה.

איך מעריסל אחד לחברה זה הפך לעסק?

העריסל יצא מהמם וחברה נוספת ביקשה שאעשה לה גם, ואז עוד חברה ועוד חברה, עד שהתחלתי לייצר ערסלים ולשווק אותם בירידי אמנים. בשלב מסוים הייתי גם חלק מקבוצה שהקימה מתחם אמנים בפרדס חנה, ועד השנה הפעלתי שם חנות.

מה גרם לך להתמחות דווקא בתחום הזה?

העסק שלי הוא מתנה שירדה דרכי לעולם, זה משהו שהעולם מבקש ממני. זה מתחבר גם למשהו באישיות המכילה שלי, וגם לצד הטכני והאמנותי שבי. גם ברמה הרוחנית, הערסל תלוי בנקודה אחת, כמו שאני מרגישה תלויה בקדוש ברוך הוא, ומתנדנד בין שמים וארץ, כשם שאני מתנדנדת בין ההשראה לפרנסה, מגשימה את ההשראה ומורידה אותה לקרקע. אני מרגישה שיש לי זכות להשפיע על משהו בעולם, ולהיטיב עם אנשים.