מוסף כלכליסט | 31.03.22
מנעמי, למה בחרת לעסוק בתחבושות?
כשאני גדלתי הווסת נתפסה כמשהו מלוכלך ומבאס. היום אנו מבינות שצריך לתת לדור הבא חוויה אחרת, לנרמל את המחזור. הרבה נערות באות אליי לסטודיו בווסת הראשונה. בהתחלה הן לחוצות, לא יודעות מה הן רוצות. וכשאני מצליחה לשנות להן את החוויה — זה הכי מרגש בעולם.
את מקבלת גם תגובות שליליות?
יש נשים שמספרות שאמא שלהן היתה משתמשת בצמר גפן והן לא מבינות למה לחזור אחורה, אבל כשאני מראה להן כמה יפים המוצרים שלי זה מרכך את התגובה. ויש גם כאלה שממש נגעלים. לא מזמן פרסמתי בפייסבוק פוסט עם הדרכה לניקוי התחבושות, והיתה תמונה של דלי עם תחבושת בהשריה — סך הכל דלי מים עם קצת דם. לא קלטתי כמה זה יזעזע אנשים, אבל הפוסט הגיע לעשרות אלפים, והיו שכתבו אפילו שצריך להוסיף אזהרת טריגר. מנגד היו גם המון תגובות שמאד נרמלו את זה ואמרו: "זה הדם שלנו". לא התכוונתי לעורר פרובוקציה, אבל אני עומדת מאחוריה. זו השליחות שלי.
מה השליחות?
להראות שאפשר וכדאי לפגוש את הדם שלנו, לא לברוח ממה שקורה בגוף שלנו. שינוי בגישה שלנו כלפי הווסת יכול לשנות את החוויה מהקצה אל הקצה, אפילו לגרום לאשה לאהוב את הווסת שלה.
מה את בעצם מייצרת?
בעסק שלי "זמן ירח" אני מעצבת ותופרת תחבושות רב־פעמיות ותחתוני מחזור — תחתונים שתפורה בהם רפידה סופגת. אני גם מעבירה סדנאות של תפירת תחבושות.
באילו חומרים את משתמשת?
רק כותנה, ורק מבדים שאני קונה בארץ, כי אני חייבת לגעת בהם ולוודא שהם נעימים. בתחתונים אני משתמשת רק בבדי כותנה ארוגה, ובתחבושות אני משלבת בין צד אחד של כותנה צפופה לא נמתחת לכותנה סרוגה ונמתחת. זה מה שנותן את השילוב של יציבות וגמישות.
למה שנעדיף תחבושת רב־פעמית על חד־פעמית?
יש נשים שעושות זאת מסיבות אקולוגיות. אחרות מגיעות אליי בגלל גירודים ואלרגיות. בתחבושות הסטנדרטיות יש כימיקלים, כמו בושם ואבקה שבמגע עם נוזל היא הופכת לג'ל. זאת אומרת שיש ריאקציה כימית שקורית בתוך התחתונים שלנו, באזור רגיש מאוד, והיא עלולה לעורר אלרגיות. מגיעות אליי הנשים שהן הכי מיינסטרים, שלא היו חושבות בחיים לעבור לרב־פעמי. והן מגלות שהמעבר למוצרי כותנה עזר להן להפחית את כאבי המחזור.
אז למה לא להשתמש פשוט בתחתוני מחזור מסחריים?
אלה לרוב משתמשים בבד פטנט אטום, שאמנם מבטיח שהדם לא ידלוף, אבל גם חונק אזור בגוף שחשוב מאוד שיהיה מאוורר. זה יכול לעורר המון בעיות בריאותיות, ולכן הרבה רופאים ממליצים לעבור לתחתוני כותנה.
בלי בד פטנט אין סכנת יתר ל"פספוסים"?
לא, פשוט צריך להתאים את המוצר לרמת הדימום וליום הספציפי של הווסת. יש המון סוגי תחבושות, שנבדלות בעובי, בגודל ובצורה של הרפידה. הכי עבות הן תחבושות הלילה שטובות גם לאחרי לידה, והכי דקות הן התחתוניות, שמתאימות ליומיום. ביום של דימום כבד, כדאי להשתמש במוצר עם ספיגה גבוהה יותר, בדיוק כמו בתחבושות החד־פעמיות. אם כבר, בתחבושות שלי קל יותר להרגיש את רמת הספיגה לפי העובי שלהן. בבד הפטנט, מכיוון שהוא דק, הרבה נשים מתלוננות שהן לא יודעות להעריך עד כמה הוא סופג, ויש יותר פספוסים".
"בתחבושות הסטנדרטיות יש כימיקלים, כמו בושם ואבקה שבמגע עם נוזל היא הופכת לג'ל. זאת אומרת שיש ריאקציה כימית שקורית בתוך התחתונים שלנו, באזור רגיש מאוד, והיא עלולה לעורר אלרגיות. לכן המעבר למוצרי כותנה מפחית להרבה נשים את כאבי המחזור".
ובכל זאת יש משהו מביך ברב־פעמי. את נדרשת ללכת לשירותים בעבודה ולחזור מהם עם שקית.
גם היום נשים לוקחות איתן לשירותים את התחבושת או הטמפון, ואת התחבושת המלוכלכת אפשר לקפל קטן מאוד, להכניס לשקיק בד ולכיס.
איך תופרים תחבושת?
אני מתחילה מסימון הגזרות על הבד — יש גזרות שונות לתחבושות ולרפידות לתחתונים. אני גוזרת אותן ומסדרת הכל בזוגות. ברפידות לתחתונים הבד התחתון, שלא רואים, יהיה בדרך כלל שחור או לבן, ואילו בתחבושות שני הצדדים צבעוניים. את הזוגות אני תופרת פנים לפנים ומכניסה פנימה את המילוי. על התחבושת אני תופרת רפידה מבד כותנה אקסטרה סופג שנקרא טרי, ומזכיר בד מגבת. אחרי שאני מכניסה את הרפידה אני מיישרת את המילוי והתפרים מבפנים בעזרת מסרגה, ואז מבצעת תפר סוגר לכל הקצוות ותפר אמצעי ששומר על המילוי שלא יזוז, בדומה לשמיכת פוך. לסיום אני גוזרת את כל החוטים ומנקה את קצוות התחבושת, ואז מוסיפה לכנפיים כפתורי תיקתק בעזרת מכונה מיוחדת. התיקתקים מחליפים את הדבק שאנחנו מכירות מהתחבושות החד־פעמיות.
איך מנקים את התחבושות?
בהתחלה משרים אותן לכמה שעות במים קרים, שמפרקים את הדם, כי הוא כמו חלבון — מתקשה בחום ומתפרק בקור. ואז אפשר לכבס אותן כרגיל.
"פרסמתי פוסט בפייסבוק שזעזע המון אנשים, רק כי היתה בו תמונה של דלי מים עם תחבושת וקצת דם. לא התכוונתי לעורר פרובוקציה, אבל אני עומדת מאחוריה. אנחנו צריכות לנרמל את הווסת"
איך הגעת לעיסוק הזה?
החיים שלי תמיד היו סביב אקולוגיה — מיחזור, חיבור לאדמה, גידול אוכל. חייתי בקהילות אקולוגיות בהודו, ספרד ויפן, ובקהילה הישראלית אדמאמא, שכבר לא קיימת, הבעלים לימדה אותנו לתפור לעצמנו תחבושות רב־פעמיות. עד אז השתמשנו פשוט בחתיכות בד.
כיצד התחביב הפך לעסק?
התחלתי לתפור תחבושות לחברות, ומהר מאוד זה התגלגל גם לסדנאות בפסטיבלים ואירועים אקולוגיים. אמא שלי לימדה אותי להשתמש במכונת תפירה כשהייתי בת 15, אבל כל אחת יכולה להכין לעצמה תחבושות - גם בתפירה ידנית. זה היה מדהים לראות בנות יושבות ותופרות תחבושות. ודי מהר זה צבר תאוצה מפה לאוזן.
מכל התחומים הרבים שבהם עסקת, למה בחרת להתמקד דווקא בזה?
כי איפה עוד אני יכולה לפגוש נשים בצורה כל כך אינטימית ולעזור להן לעשות שינוי מאוד משמעותי? נשים אומרות ששיניתי להן את החיים. זה כיף לתפור וליצור פריטים צבעוניים ומשמחים, אבל המוטיבציה העיקרית שלי היא המפגש עם נשים והתיקון של חוויית הווסת.