וגם אשתך, ויקטוריה, התרגלה לבן זוג בבית. כתבת בפייסבוק שאתה נוהג להתעורר לפניה ולהסתכל עליה ישנה.

"אני מתעורר, ולפני שאני בודק את הטלפון, לפני שאני יוצא לרוץ, אני אומר תודה על זה שאני פה, ומסתכל עליה. היא ישנה כמו איזה מלאך פולני חמוד... אני שם לה יד על העיניים, יש לה עיניים ירוקות, מסתכל לה לתוך העיניים, ורק אז יוצא מהמיטה. כשהיא קמה היא בכלל לא זוכרת שזה קרה. כמו שבעבודה אני נהנה לחיות בדיסנילנד של חנונים וכל פעם להמציא משהו חדש, גם בזוגיות צריך לחיות ככה, לעשות דברים שלא עשית קודם".

הכרת אותה בניו יורק.

"כן. היא ילידת ניו יורק, ממשפחה פולנית. הכרנו ב־2010, שנה אחרי שעברתי לניו יורק, דרך חברים. היא התגיירה בשבילי, אבל גם בשבילה — היא מחוברת מאוד לישראל וליהדות. היה חשוב לנו שהבית לא יהיה דרקון עם שני ראשים, שיהיה בית שמרגיש אחד, יהודי, עם קידוש בשישי, צום ביום כיפור. יש לה עסק למכירת פרחים שהיא מנהלת שנים, היא עובדת בטירוף, כל בוקר רצה לשוק הפרחים. היא הכי טובה שיש".

היא לא חייבת לעבוד.

"אני לא אוהב את הכיוון הזה. זה דיבור של עשירים, אנחנו לא מתנהגים וחושבים ככה. בעיניי זה מדהים ששנים היא מנהלת את העסק".

ויש לכם בית של שלוש שפות.

"ויקטוריה ואמא שלה מדברות רק פולנית. עם הילדים היא מדברת אנגלית במשך היום, ובלילה מקריאה להם סיפורים בפולנית. אני מדבר איתם רק עברית. והיא מקבלת את זה שאין לה מושג מה אני והילדים מדברים בבית. בארוחות הערב, למשל, עוז, בן 4, מתחיל סיפור באנגלית, עובר לעברית, חוזר לאנגלית. מבחינתו הכל שטוח, אותו הדבר. אז ויקטוריה קולטת קצת עברית, והילדים גם מלמדים אותה".

היית חייב להגר לניו יורק?

"ידעתי שאני צריך לעבור, אבל לא ידעתי מתי, עד שאחד המשקיעים הראשונים שלנו, צבי לימון, אמר לי: 'אף פעם לא יהיה זמן טוב. פשוט קום ועשה את זה'. עברתי שנתיים אחרי הקמת טאבולה, וכן, הייתי חייב, כי אנחנו עובדים עם אתרי תוכן ומפרסמים, וניו יורק היא בירת המדיה. והיא גם יותר כיפית מקליפורניה, לגור בסן פרנסיסקו? עדיף לשים קיסם בעין. משעמם למות. ובניו יורק כולם זרים, לכולם יש מבטא, אתה מרגיש בבית מיד, וזה יותר קרוב לישראל. ההבדל כאילו קטן, אבל זה משמעותי מבחינת שעות העבודה ושעות הטיסה".

מה זה עשה לזהות שלך?

"אני מרגיש בבית בהרבה מקומות. ואני משקיע המון מאמצים כדי להרגיש ישראלי באמריקה ולא אמריקאי שהיה פעם ישראלי. לא רק העברית עם הילדים, גם הסיפורים שאני מקריא להם, הבדיחות, יובל המבולבל, מוזיקה מזרחית בבית. ואז גם אם יש שלג בחצר — זה אנחנו מול כל העולם. אני לא חושב שאדבר איתם אי פעם אנגלית, אני אעזוב את הבית לפני שזה יקרה לי".

מה לקחת מהבית שלך, או מהחיים כבן של הגיטריסט אבי סינגולדה?

"אני תמיד ארגיש הבן של מי שאלוהים נגע בו, והוא אבא וסבא מדהים. הוא לא יודע כמה עולה חלב, אבל במוזיקה הוא תמיד מאוהב, ואני למדתי ממנו להיות מאוהב. כשהיינו נוסעים לחו"ל והוא לא ניגן, הוא היה נכנס כל פעם לחנות גיטרות כדי לא להשתגע. אני מאחל לעצמי ולאנשים שאני אוהב עיסוק שבו הם לא מסוגלים לחכות לעשות משהו שהם נורא רוצים. אמא שלי, לעומת זאת, יודעת בדיוק כמה עולה חלב. אני חיבור של שניהם: אני יודע כמה עולה חלב, אבל אני גם מנסה לשכוח את זה, להיות על הספקטרום שבין מחובר מאוד למנותק לגמרי, כי אני חייב להישאר חולמני, ולחשוב שהכל אפשרי".

בזמן שאתה חולם, המניה שלכם נחתכה ביותר מחצי. ירדתם מ־13 דולר ל־5.

"אנחנו מתרכזים בעסק, במומנטום החיובי והמרגש. על מחיר המניה מסתכלים רק במבט ארוך טווח, חושבים כמו יוֹדָה (מ'מלחמת הכוכבים'). בסוף השוק מושלם ביכולת שלו לעקוב אחרי חברות טובות, לכן מצב המניה הרבה פחות מעניין אותי מלהפסיד לקוח. על זה אני יכול לבכות בלילה, זה הורג אותי. אז על זה אנחנו נלחמים, על שותפות עם לקוחות, כל יום נלחמים מחדש כאילו זה היום האחרון של החברה. בודקים כמה זמן לוקח לנו לענות למיילים של לקוחות, בודקים איך מתמודדים עם עובדים עם בעיות, מה קורה כשאתה לא בחדר, כדי לייצר תרבות ארגונית שתכבוש את הלקוחות".

ואיפה פה החלומות?

"זה החיים בדיסנילנד של חנונים. אני יכול כל רבעון להמציא משהו מחדש בלי לבקש אישור מהעולם החיצוני. ככה הגענו לווידיאו, פיתחנו מוצר לסמסונג שמתחרה באפל ניוז כי חשבנו שזה מעניין. טאבולה היא בעצם סטארט־אפ של סטארט־אפים, במובן הזה אין לזה סוף".

ובחיים הדחוסים האלה, איך אתה נותן למוח לנוח?

"אני מאמין ברגעים. לא חופשה של שבועיים פעם בשנה, אלא מלא חופשות קטנות. אמבטיה לילד, לרוץ קצת כל יום, כוס יין כל יום, לגו כל יום — תעשה כל יום דברים שעושים אותך שמח ושפוי".

מה הקטע שלך עם לגו?

"זו יצירה, וזה לבנות בידיים, זה מרגש, וזה מאפשר לדבר עם הילדים, לא רק על מה אנחנו בונים, על הכל, על טובים ורעים, על התנהגות. למשל סיפרתי לעוז שיודה הוא מאסטר כי הוא למד עברית ומספרים 600 שנה, אז עכשיו הוא בטירוף ללמוד את הא'־ב' כדי להפוך ליודה".

זה לא משעמם לפעמים?

"להיות משועמם זה יותר בריא מלהיות מגורה כל הזמן. חשוב לי לבנות לילדים שלי את היכולת להשתעמם בידיים, כמו שפעם ידענו לשבת בארוחות שישי עד 12 בלילה ורק לדבר. למה היום זה כל כך מסובך? זו הסיבה שאני אוהב את טאבולה, שבעיניי מייצרת עולם אלטרנטיבי לפייסבוק, לא להישאב לרשתות החברתיות אלא לצרוך תוכן שמותאם לך. אני מרגיש קצת רובין הוד של האינטרנט, יודה מול כל הרעים".