אחד הנתונים המדהימים על ארלינג הולאנד, סנסציית הכדורגל מנורבגיה, הוא המספר המועט של משחקים שלהם נזקק כדי להבקיע 20 שערים בליגת האלופות, טורניר הכדורגל היוקרתי והאיכותי ביותר: הולאנד כבש 21 שערים ב־17 משחקים. זה מספר חסר תקדים. עד כה, השחקנים שהגיעו הכי מהר ל־20 שערים בטורניר היו רוד ואן ניסטלרוי ופיליפו אינזגי, ושניהם נזקקו ל־10–11 משחקים יותר מהולאנד כדי להגיע לאבן הדרך הזו. והולאנד מצטיין לא רק בצ'מפיונס ליג: הוא רושם מספרים היסטוריים עבור דורטמונד, אחרי חצי עונה היסטרית בזלצבורג האוסטרית.
כשמסתכלים על הכובשים המצטיינים בהיסטוריה של ליגת האלופות, רואים שהם לא התחילו כמכונות שערים כמו הולאנד. רוברט לבנדובסקי נזקק ל־38 משחקים כדי להגיע ל־20 שערים, לליאו מסי נדרשו 40 משחקים, ולכריסטיאנו רונלדו, גדול הכובשים בכל הזמנים בליגת האלופות, נדרשו 56 משחקים. מה שאפיינה את עלייתם לראש רשימת הכובשים היא תקופה של "רצף חם" (Hot Streak, מה שבכדורסל מכונה "יד חמה"): שער, צמד או שלושער, כמעט כל משחק בטורניר, במשך כמה שנים רצופות. אלו תקופות יוצאות דופן, גם ביחס לקריירות רוויות בשערים כמו שלהם. אצל הולאנד, הרצף החם נמשך כבר שלוש שנים; בהתחשב בגילו הצעיר, 21, אפשר להניח שאם ימשיך בקצב הזה הוא ישבור את השיא של רונלדו.
עוד אלמנט שמאפיין את לבנדובסקי־מסי־רונלדו הוא שלפני שנכנסו לרצף המדהים שלהם, הם שינו תפקיד או סגנון משחק באופן משמעותי, אחרי תקופה שבה שיחקו בכמה סגנונות או תפקידים. לבנדובסקי הפך מ"חיית רחבה" לשחקן שמעורב הרבה יותר בבניית התקפות, התפתחות שהוא זוקף לזכות פפ גווארדיולה: "פפ תמיד רצה שאשחק כדורגל טוב" הסביר פעם; "לפעמים התנועות שלי על המגרש — איך אני מנצל שטחים, איך אני מבצע דברים לא ברחבה — היו חשובות עבורו יותר מאשר השערים". מסי עבר תחת פפ לתפקיד "9 מזויף" ונהפך משחקן כנף, שמפורסם ביכולתו לצאת למסעות כדרורים, לשחקן שמשחק בקצב הליכה במרכז המגרש ופועל בנפיצות שיא לכמה שניות, שבהן הוא פשוט בלתי ניתן לעצירה. רונלדו הפך משחקן כנף ומכדרר מחורר הגנות, שמפציץ מחוץ לרחבה, לשחקן שהאיום העיקרי שלו מגיע דווקא מתנועתו ללא כדור ובתוך הרחבה (הקרדיט על כך מגיע לזינאדין זידאן). אצל כל השחקנים הללו חוזר אותו דפוס: "תקופת ניסויים" בהדרכת מאמן, שאחריה כאילו פיצחו את המטריקס, אימצו סגנון חדש ויצאו למסעות כיבוש.
אצל הולאנד, תקופת הניסויים הזו פשוט התחילה מוקדם יותר. הוא החל לשחק כדורגל מקצועני שלושה חודשים לפני שחגג 16, והגיע עם רקע מגוון — אתלטיקה קלה, כדוריד וכדורגל באולמות. הוא התחיל כשחקן לא גבוה או חזק במיוחד, למד איך להתמודד עם שחקנים גדולים וחזקים ממנו ופיתח כישורים של שחקן "קטן". ואז הוא חווה קפיצת גדילה משמעותית: בתוך הוא שנה גבה ב־17 ס"מ והוסיף 15 ק"ג למשקלו. בגוף העצום שפיתח (גובהו הנוכחי הוא 1.94 מטר), כישורי השחקן הקטן הללו הפכו ממש מפחידים. זה מה שפתח את הרצף החם שלו.
הולאנד החל לשחק כדורגל מקצועני בגיל 16, התמודד עם שחקנים גדולים וחזקים ממנו ופיתח כישורים של שחקן קטן. ואז, בתוך שנה, הוא גבה ב־17 ס"מ, מינף את הכישורים האלה בגוף עצום, ופתח "רצף חם" מסחרר
משחקים
משחקים
משחקים
משחקים
תופעת הרצף החם היא עניין אוניברסלי, שלא קשור רק לספורט. מחקר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת המדעי "Nature Communications" מספק תובנות על הדרך שבה נוצר רצף חם כזה. החוקרים, בראשות לוּ ליוּ ממעבדתו של פרופ' דאשוּן וואנג באוניברסיטת נורת'ווסטרן, בחנו רצפים חמים של 2,128 אמנים, 4,337 במאים ו־20,040 מדענים. הם העריכו את איכות עבודתם (המדדים היו ציונים לסרטים וסדרות ב־IMDB לבמאים, מספר אזכורים למאמרים מדעיים למדענים, ומחירי יצירות אמנות במכירות פומביות לאמנים) ואז בדקו עד כמה היא מגוונת (כאן המדדים היו שיטות ציור, צורות ואובייקטים לאמנים, סוגי מחקרים ונושאי מחקר למדענים, וצוות שחקנים, תסריטים וז'אנרים לבמאים).
כשליו ניתחה את הנתונים באמצעות מערכות בינה מלאכותית, היא חשפה תבנית התנהגותית מובהקת: לפני רצף חם, עבודתו של כל אינדיבידואל היתה מגוונת בהרבה לעומת זו שבכל נקודה אחרת בקריירה שלו. הרצף החם החל כשהנבדקים "התמקדו בדרך עבודה צרה מאוד", הסביר וואנג. "השילוב של מחקר וגילוי גישה חדשה, עם יישום הדברים שנלמדו בהליך הזה, קריטי לרצף חם".
הגילוי הזה הוכיח מחקרית את מה שידענו אינטואיטיבית: אחרי תקופת ניסויים וגילויים עצמיים, אדם מוצא במה הוא טוב ואיך הוא טוב בזה, ואז מנסה להפיק את המיטב מהאסטרטגיה שגיבש. מה שהוכיח וואנג הוא שבין שמדובר בפיקאסו או בארלינג הולאנד, התבנית ההתנהגותית והסיטואציות לפני הרצף החם דומות — גיוון, מחקר ולמידה, ואז יישום של הדברים שנלמדו.