ב

תקשורת, "עונת המלפפונים" הוא כינוי לעונה היבשה, שבה אין כל ידיעות מעניינות. כשמדובר בכדורגל, עונת המלפפונים היא החודשים שבהם אין משחקי כדורגל, ובמקום לדבר על המשחקים עצמם תקשורת הספורט עוסקת בכל מה שסביבם — בעיקר העברות שחקנים ומאמנים. כיום, מאחר שהעברת שחקן יכולה להיות ארוכה ומורכבת כמו מיזוג בין תאגידי ענק, העונה הזו מתחילה כבר סביב סוף מרץ ותחילת אפריל, כשהדלפות וידיעות על מעברי ענק מגיעות לשערי עיתונים.

עם השנים, הדיווחים בעונה הזו מתמלאים בדיסאינפורמציה מתוחכמת יותר ויותר. יש קבוצות שמפעילות מומחים בהשחרות תדמית, כדי להוריד או להעלות מחיר שחקן. יש סוכנים שפועלים למען לקוחותיהם, יש סוכנים שפועלים למען קבוצות, יש סוכנים כפולים שפועלים עבור כמה גורמים, יש עיתונאים מקורבים שרוצים לצ'פר מישהו, יש עיתונאים פחות־מקורבים שרוצים להרחיק מסיפור מסוים. ויש גם לא מעט סוכני כאוס, שכל מה שהם רוצים הוא לראות את העולם נשרף. התוצאה היא שאי אפשר לדעת למה להאמין. ב־2016 ה־BBC סרק את כלי התקשורת הגדולים והמבוססים בבריטניה, וליקט מהם את כל הדיווחים על העברות שחקנים לפרמייר־ליג. התברר שרק אחד משלושה דיווחים היה מחויב לאמת. היתר? ספקולציות והמצאות. ועוד לא אמרנו כלום על הרשתות החברתיות, ועל היקפי הדיסאינפורמציה שמופצת בהן.

כך שבמצב הנוכחי, הרוב המוחץ של הידיעות על מהלכים בשוק העברות השחקנים פשוט אינן נכונות. הן מסתמכות על דיווח בתקשורת הזרה שהגיע מאיזשהו פורום, או על שקר שסוכן מוכר לעיתונאי בשביל לקדם אינטרס, או על בדותה שמפיצים בעלי קבוצה שיש להם אינטרס מובהק בפרסום ידיעה על שחקן כלשהו. בדיוק לפני שנה, למשל, פורסמו הידיעות החמות הבאות: ריאל מדריד תשקיע מיליארד יורו בקיליאן אמבפה; פריז סן ז'רמן תחתים את פול פוגבה; טוטנהאם תביא את פרנק קסייה; פייר אמריק אובאמיאנג יעבור לסעודיה; עוסמאן דמבלה יעזוב את ברצלונה לפרמייר־ליג ארלינג הולאנד סגר בריאל מדריד; לאוטרו מרטינס יחתום בארסנל; ומנצ'סטר יונייטד תחתים את ויקטור אוסימהן. אף אחד מהמעברים הללו לא התרחש במציאות.

ייתכן שבחלק מהידיעות הללו היה גרעין של אמת. אפשר שריאל מדריד אכן התעניינה באמבפה והולאנד, ארסנל אולי ביררה לגבי מרטינס, ונציג של מנצ'סטר יונייטד שלח הודעה לסוכן של אוסימהן. הבעיה היא שהרעב לקליקים, שיתופים וריטוויטים דוחק כיום כל אמת מידה אתית, וכך הידיעות האלה מתפרסמות תחת כותרות נחרצות בנוסח "שחקן X סגר במועדון Y". עיתונות הספורט, בעולם ובישראל, מפזרת פייק ניוז באותה קלות שבה נבחרי ציבור בישראל מפזרים הבטחות.

ב־2016 ה־BBC סרק את כלי התקשורת הגדולים בבריטניה, וליקט מהם את כל הדיווחים על העברות שחקנים לפרמייר־ליג. התברר שרק אחד משלושה דיווחים היה מחויב לאמת. היתר? ספקולציות והמצאות

מאחר שבימינו כל אחד יכול להפיץ פייק ניוז למאסות אדירות של אנשים, חשוב יותר מתמיד לדעת איך להתמודד עם הפייק ניוז הזה. ובקרב הזה, קובעת איילה פנייבסקי, חוקרת מאוניברסיטת קיימברידג' ולשעבר עיתונאית ישראלית, ישנם חמישה כללים.

1. לא להאכיל את הטרול כשהוא קטן. אם נתקלתם בשקר שלא זכה לתפוצה, התעלמו ואל תגיבו. אם יוזר עם שני עוקבים ו־20 נעקבים מדווח שמכבי חיפה תפטר את ברק בכר, אין מה להגיב, ובטח לא להפיץ. גם לא כבדיחה.

2. להפריך את השקרים, לא לחזור עליהם. הסבירו את הסיפור במילים שלכם בלי לצטט שקר. כלומר, לא "ריאל מדריד תשקיע מיליארד יורו בהבאת קיליאן אמבפה" אלא "ריאל רוצה להחתים את אמבפה, אבל מכיוון שהיא השקיעה הון בבניית אצטדיונה מחדש, ספק אם היא תוכל לשלם את המחיר של זכויותיו".

3. "סנדוויץ' האמת". מתכון למסגור נכון של פייק: מתחילים בעובדות, עוברים לתיאור השקר או הספקולציה, ואז חוזרים לעובדות. למשל, לא "אסטון וילה תחתים את רומלו לוקאקו", אלא "אסטון וילה מחפשת חלוץ, צ'לסי מחפשת למכור את לוקאקו, ולכן יש הרבה דיווחים על כך שאסטון וילה, שלה יש לא מעט כסף, תרכוש את לוקאקו. אחד מהשחקנים שאסטון וילה מתעניינת בהם הוא לוקאקו".

4. הפרכה מונעת. להכין את הציבור לשקרים שיגיעו, כדי שכשהם יגיעו המניפולציה תהיה צפויה. למשל, "אנחנו יודעים שבקיץ מנור סולומון יחזור מההשאלה לפולהאם וישוב לשאחטר דונייצק. אנחנו יודעים גם שדונייצק חייבת למכור אותו בקיץ, כדי לא לאבד אותו בחינם בדצמבר, כשהוא מסיים את החוזה שלו. לכן, אתם תשמעו המון ספקולציות ושקרים על העלויות של סולומון, ודיווחים על קבוצות שרוצות אותו או שלכאורה סגרו איתו. לפני שאתם רצים לרכוש כרטיסים למשחקי הליגה של ברצלונה עם מנור סולומון וליאו מסי, חכו רגע".

5. זהו את המוטיבציה שמאחורי המניפולציה. במקום לפרט את טיעוני השקר, הסבירו למה מישהו משקר. במקום לכתוב "מקורות במנצ'סטר סיטי מדווחים שמיקל ארטטה יחליף את פפ גווארדיולה, הצדדים סיכמו על חוזה של 25.5 מיליון ליש"ט בשנה", הסבירו מדוע לסיטי, שרודפת אחרי ארסנל בפרמייר־ליג, חשוב כעת "להדליף" סיפור כזה.

לצד הכללים החכמים של פנייבסקי, אני רוצה להזכיר את הכלל הראשון של העיתונות: לבדוק ולדווח אמת. עיתונאים רבים מדי מדווחים על מישהו שאמר משהו — אמירה של שר מתוך ישיבת סיעה, הדלפה מתוך ישיבת הנהלה של קבוצה — ומציגים את העניין כ"הישג עיתונאי". אבל אם מישהו אומר "לא יורד גשם", ואחד אחר אומר "בטח שיורד", תפקידו של העיתונאי אינו לדווח "יש אנשים שטוענים שיש גשם ואחרים שאומרים שאין" — אלא לפתוח את החלון ולבדוק אם יורד גשם. וכיום, יותר מתמיד, תפקידו של העיתונאי הוא גם לחקור למה מישהו משקר לגבי הגשם.