ה

רפת הביו־דינמית של קיבוץ הרדוף, היהלום שבמשק האנתרופוסופי, שוכנת ממש בלבו. במבט ראשון היא נראית כמו עוד רפת מתועשת טיפוסית. עומר זיגלמן (57), שניהל אותה עד לאחרונה, מסביר שהחקלאות הביו־דינמית מתמקדת באיזון של כל המערכת האקולוגית: מהאוכל שאוכלות הפרות, דרך ההימנעות מאנטיביוטיקה וריסוסים כמו בחקלאות האורגנית, ועד מיחזור הגללים בחלקות השדה. אבל כל זה אינו ניכר לעינו של הדיוט כמובן. השוני הבולט היחידי בשטח הוא שלפרות הביו־דינמיות יש קרניים. כלומר כאן לא מסירים אותן. "הקרניים חשובות לאנתרופוסופים כי הן מגדירות את החופש של הפרה ואת מעמדה בעדר", מסביר זיגלמן. "אם תקצץ לפרה את הקרניים היא תאבד את הביטחון העצמי שלה. והביטחון העצמי של הפרה חשוב לנו".

חברי הרדוף מבינים דבר או שניים בקיצוץ קרניים ופגיעה במעמד חברתי: ב־30 השנה האחרונות המשק שלהם הצליח להיהפך שם נרדף לחקלאות אורגנית, אחר כך הגיע לסף פשיטת רגל, עבר השתלטות של תנובה — ולאחר שלא עמד בציפיות שלה, המותג שלו הופקע מידי הקיבוץ ונמכר לחברה הפרטית אול אורגני. כיום המחלבה שבקיבוץ עדיין שייכת לתנובה, אך מייצרת עבורה גבינות מחלב רגיל שמגיע מרפתות אחרות. נוסף על כך, הירקות האורגניים נמכרים רק בתוך הקיבוץ, ואילו המותג "הרדוף" משווק מזון יבש, מיובא ברובו, כמו פסטה מאיטליה וממרח חרובים מהולנד. כל שנותר מהחזון הביו־דינמי המסחרי של הרדוף הוא הרפת, ואפילו התוצרים שלה נמכרים בכלל תחת המותג הפרטי של שופרסל, "גרין".

כיצד קרה שחלוצי המהפכה האורגנית בישראל הפסידו במהפכה הזאת גם את כספם וגם את שמם? "אנחנו אנשי מעשה ועבודה אבל לא סוחרים כל כך טובים", מסביר דרור צור (57), רכז המשק לשעבר. "כסף מעולם לא עמד בראש מעיינינו. אני עצמי התעסקתי בשיווק ומכירות כי לא היתה לי ברירה. נאחזתי בציפורניים ועשיתי את זה, כי הייתי חייב".

"הרדוף מעולם לא ראתה את עצמה כמעצמה כלכלית", מוסיף אסף בן יעקב, אחד משני מזכירי המשק הנוכחיים. "היחס שלנו לחקלאות הביו־דינמית הוא כמו לחינוך האנתרופוסופי. אנשים רוצים להפיץ אותו לא בגלל הפוטנציאל הכלכלי, אלא כי זה מה שנכון לדעתם. ולכן, גם אם הרפת שלנו לא ממש כלכלית, עדיין חשוב לנו שיהיה חלב אורגני. כשאתה הופך את הרוחניות לכסף, מה בעצם עשית? לא לשם כך התכנסנו".

"נדחקנו כליל מהמיזם שלנו"

הסיפור של הרדוף התחיל ב־1982. כ־15 משפחות, רובן של בני קיבוצים, מדריכי בתי ספר שדה ויוצאי סיירת מטכ"ל, החליטו להתיישב במערב עמק יזרעאל, בסמוך לכפר הבדואי כעביה. לא היה מדובר באחד מגרעיני הנח"ל הנפוצים, אלא בקבוצת אנשים שהתגבשה באוניברסיטה העברית בירושלים ולאחר מכן חיה יחד כשנתיים במצפה לבון שבגליל המערבי, וחיפשה לשלב רוחניות ואמונה בחיי מעשה.

"לא התחלנו כאנתרופוסופים. רצינו להקים קהילה רוחנית, שתופסת את האדם, הטבע והעולם כמקשה אחת, ולכן לא פיתחנו את היישוב כקיבוץ רגיל שמקדש את חדר האוכל, גידולי השדה והמפעל", מסביר ארז סרלין (59), האחראי לענף החקלאי בקיבוץ ומי שדווקא נראה כמו קיבוצניק קלאסי מפעם, עם כובע טמבל ובגדי עבודה כחולים. "ההתעסקות של החברים היתה קודם כל באיך אפשר להשפיע על העולם לטובה ולתת לו מעצמנו דרך כל מארג הקיום שלנו. התשובה היתה חקלאות ביו־דינמית".

מהי בכלל חקלאות ביו־דינמית?

"זאת תפיסת עולם, שקשורה לקוסמוס, הכוכבים, הירח וגלגל המזלות. חווה ביו־דינמית היא מעגלית, ובמרכז המעגל נמצאת הרפת. אנחנו מייצרים לפרות אוכל, והן מייצרות לנו דשן לשדות. כדי להבין את המעגליות, צריך להבין שהפרה לא נותנת חלב — את החלב אנחנו לוקחים ממנה. מה שהיא נותנת לנו זה זבל. כיום רוב הרפתות זורקות את הזבל שלהן, כי קל הרבה יותר לדשן דרך מים. אבל אנחנו החלטנו לפזר עצי פרי בקיבוץ, והם ניזונים מהרפת".

סרלין מצביע על מקטע אדמה, שעליו לא גדל דבר כרגע, ומסביר כי האדמה צריכה לנוח בין גידול לגידול. לכן הם מעבדים רק כ־30 דונם מהאדמה בחורף ובסתיו, 30 נוספים באביב ובקיץ, ויתרת השטח מכוסה עצים.

מי שהחלה את פרויקט השיווק המסחרי של תוצרת המשק האורגני היתה טלי קלגרד, כיום מנהלת המרכז השיקומי חירם לתשושי נפש, שפועל בקיבוץ. "אני זוכרת שאמרתי אז לבעלי יורם: 'אתה יורק דם יום־יום כדי לגדל חיטה אורגנית שבסוף אתה מוכר כחיטה רגילה, אז אולי ננסה לשווק אותה כאורגנית?'. זה היה באמצע שנות השמונים, ולא היו אז עדן טבע מרקט, ניצת הדובדבן וכל אלה. היו שני בתי טבע יחידים בכל הארץ, האחד בתל אביב והשני בחיפה, והיינו נוסעים אליהם באוטו שלנו כדי למכור להם חיטה ושעורה. ולאט לאט התחלנו להוסיף עוד מוצרים, כמו לחם, פסטות וכל מה שמכירים היום".

ההתרחבות הראשונה מחיטה ושעורה היתה, באופן טבעי, ללחמים. "היתה לנו בקיבוץ סבתא ורדה, שנהגה לאפות לחמים לשכנים", נזכר צור. "אז התחלנו למכור אותם לחנויות טבע. מיום ליום גדלנו והשקענו כסף במתקני הייצור, אבל היו הרבה החזרות של הלחמים. אחר כך התחלנו לגדל כבשים וייצרנו גבינות מהחלב שלהן, אך גם זה לא היה רווחי. אז מכרנו את הכבשים למשפחת דבאח, ובכסף שקיבלנו קנינו את הפרות הראשונות, הקמנו רפת והגדלנו את המחלבה שכבר החלה לפעול. היו עוד יוזמות: אחד החברים, למשל, התחיל להביא חומרי ניקוי אורגניים מתכלים. אבל בגלל שהיינו תמימים, הוא לא חתם על בלעדיות למותג. ואותו סיפור בדיוק היה לנו אחר כך עם הפסטות".

הניהול הכושל של שיווק המוצרים האורגניים גרם לקיבוץ לצבור חובות ענק, ולהגיע כמעט עד סף פשיטת רגל. קהל הקונים אמנם הלך וגדל בהדרגה, אבל המשק התקשה לייצר רווחים. "בסופו של דבר לא היינו רווחיים, כי היינו צריכים לממן את ההוצאות לכולם: את הקרטונים, המדבקות, השליחויות", מסביר סרלין. נוסף על כך, הימים היו ימי האינתיפאדה השנייה — תקופה גרועה לנסות לחנך בה את הציבור לשלם יותר על מוצרי יסוד רק מפני שיש להם חותמת אורגנית.

מי שניצלה את המצב היתה תנובה. חברי הרדוף היו נואשים לגב כלכלי, וחברת הענק זיהתה אפשרות להיכנס לשוק חדש עם פוטנציאל צמיחה אדיר במחיר נמוך. ב־2001 נכנסה תנובה כשותפה (51%) לפעילות המזון האורגני של הקיבוץ, כולל המחלבה, לפי שווי חברה של כ־15 מיליון שקל. "לא הרווחנו כלל מהכניסה של תנובה כשותפה שלנו. היינו פשוט אסירי תודה על כך שהיא כיסתה לנו את החובות וזרקה לנו גלגל הצלה", אומר צור. בתוך שנתיים תנובה כבר השתלטה על 100% מהפעילות, כשהיא דוחקת ממנה החוצה את חברי הקיבוץ, שהפכו להיות עובדיה.

לא חששתם שזה ייגמר בהשתלטות?

"שיערנו שזה מה שהם יעשו בסוף, אך קיבלנו את זה בהכנעה, כי לא היתה לנו ברירה. הם השקיעו עוד כסף ופיתחו את המחלבה, וכשהם ביקשו שאנחנו נשלם את חלקנו בהשקעה, לא היה לנו כסף להוסיף. כך למעשה נדחקנו לחלוטין מהפרויקט שאותו התחלנו".

כאב לאבד את השליטה במפעל שלכם?

"ברור שזה הפריע לנו", אומר זיגלמן. "זו היתה השתלטות עוינת. אבל לא היה לנו מה לעשות. הם היו הגדולים והחזקים".

"אני מצאתי נחמה בכך שהצלחנו להביא את בשורת האוכל האורגני לחברת המזון הגדולה בישראל, שתוכל להרחיב ולהפיץ אותה", אומרת קלגרד. "הרגשתי אז שהמשימה שלי הושלמה. אבל בפועל הכניסה של תנובה לתחום ממש לא ענתה על הציפיות שלנו".

לתנובה היו יומרות גדולות מאוד לגבי החלב האורגני, וב־2003 היא הציבה להרדוף יעד מכירות של 100 מיליון שקל. אולם בשנים שחלפו מאז החברה לא התרוממה, וב־2012 עמדו מכירותיה על 35 מיליון שקל בשנה בלבד. עקב כך תנובה החליטה לצמצם את המותג, להישאר רק עם ביצים (שבפועל סופקו בידי חברת טבע גב), חלב וגבינות, ולמכור את הזיכיון ליתר המוצרים לחברה הפרטית אול אורגני, שבה שותף חבר הרדוף ישי שפירא, מי שניהל את המותג עבור תנובה.

יש קשר בין הפסטה והאורז שמייבאת הרדוף כיום לבין הקיבוץ שנתן להם את שמם?

"הקשר לקיבוץ הוא שיש חוזה שבו אנחנו מתחייבים להיות נאמנים לערכים ולתפיסה האורגנית שלו", מסביר שפירא.

"המטרה של תנובה מראש היתה שהחזון האורגני ייכשל", אומר אחד מחברי הקיבוץ. "הם פשוט לא רצו לפגוע במוצרים הרווחיים שלהם. כי אם החלב האורגני משווק כטוב, מה אנשים יחשבו על חלב רגיל? לכן הם קנו את הרדוף - כדי לקבור אותה"

‍

650 אלף שקל הפסד בשנה

בשנים האחרונות תנובה צמצמה עוד יותר את שיווק מוצרי הרדוף, וחתכה בחדות את כמות החלב שרכשה מהרדוף. בשל כך החליטו השנה חברי הקיבוץ החליטו להפסיק למכור לתנובה, ובמקומה לעבוד עם שופרסל. רק המחלבה בקיבוץ נותרה בידיים של תנובה.

למה החזון האורגני שלכם נכשל בתנובה, בזמן שיתר הענף דווקא חווה צמיחה?

"תנובה לא קידמה את תחום החלב האורגני כמו שציפינו, וכמו שאנחנו רואים כיום ששופרסל מצליחה לעשות יחסית בקלות", אומר רון ליברמן, מזכיר הוועדה הכלכלית בקיבוץ. "בשלב מסוים הודיעו לנו מתנובה שהם רוצים לקנות רק שליש מהכמות שהם נהגו לקנות. אז נאלצנו להפוך שני שלישים מהרפת לרפת קונבנציונלית, וזה יצר אצלנו שתי מערכות, גרם לנו להפסד של כ־650 אלף שקל בשנה. זה התרחש במהלך עשר השנים האחרונות, וגרם לנו להיות הרפת היחידה שמפסידה כסף בישראל".

אחד מחברי הקיבוץ סבור כי "מראש זאת היתה המטרה של תנובה, שהחזון האורגני ייכשל, כי הם פשוט לא רצו שהמוצרים האורגניים ייקחו נתח שוק גדול מדי מהמוצרים הרווחיים שלהם. כי אם הם ישווקו את החלב האורגני כנטול רעלים, זה יעיב להם על הביזנס המרכזי. הרי מה אנשים יחשבו? אם החלב האורגני הוא החלב הטוב, זה אומר שהחלב הרגיל, שמלא באנטיביוטיקה, הוא חלב רע. לדעתי, הם רכשו אותנו כדי לקבור את התעשייה האורגנית, כדי שהיא לא תגדל. הם הבינו שזה תופס תאוצה ושהם לא יכולים לתת לזה לקרות, לכן הם קנו את הרדוף כדי לקבור אותה".

לא הפריע לכם להסב חלק מהרפת לרפת רגילה? הרי זה נוגד את כל מה שאתם מאמינים בו.

"זה קרע אותנו", אומר ליברמן. "היו חברים שאמרו 'אוקיי, בואו נפסיק לייצר אורגני ונרוויח כסף', היו אחרים שלא הסכימו לזה בשום פנים ואופן, והיו כאלה שאמרו 'למה אנחנו בכלל צריכים את הרפת, אם היא גם לא אורגנית וגם לא כלכלית, היא נטל'. וככל שצברנו יותר הפסדים, השאלות האלה הכבידו יותר ויותר".

ואז בשנה האחרונה הגיע גלגל ההצלה משופרסל. "מבחינתנו זה ניסיון אחרון לראות אם יש אלטרנטיבה לתנובה", מסביר זיגלמן. "אני מקווה שאם ננהל את המקום כמו שצריך אז אולי נגיע לרווחיות דומה לזאת של רפת רגילה, כי צריך גם להביא פרנסה, אי אפשר לחיות רק מאידאולוגיה. אני לא חושב שכסף זו מילת גנאי. נכון, לא התכנסנו כאן בגללו, אבל כשצריך לתמוך במישהו, פתאום כסף הופך למצרך חשוב. אז אם נצליח עם שופרסל, יהיה שקט בקיבוץ. היינו ממש על הקשקש".

מה ההבדל העיקרי בין ההוצאות שלכם לאלו של רפת רגילה?

"ההוצאות העיקריות על רפת אורגנית הן עלויות המזון. המזון לפרות שלנו יקר בכ־50% יותר ממזון רגיל. גם העלויות הווטרינריות גבוהות, ובתחזוקה, למשל — אתה רואה כאן ליד הרפת את העשבייה? ברפת רגילה לוקחים מרסס, ובתוך חצי שעה אין לך פה כלום. לכאן צריך להגיע עם חרמש מכני או מעדר ולהשקיע בהמון עבודת ידיים".

החיים של הפרה באמת יותר טובים כאן? הרפת נראית כמו כל רפת.

"את מבחן הטבעונים זה לא יעבור", אומר בן יעקב, "אבל אנחנו מנסים לעשות את המקסימום לרווחת הפרה במגבלות של תעשיית המזון". וזיגלמן מוסיף: "כשהרפת במצב כלכלי קשה גם הפרות יותר סובלות, ורמת האוכל שלהן יורדת".

אתם מפרידים בין העגל לאמא בגיל אפס?

"כן, כמה שיותר מוקדם, אבל זה חלק מהדברים שאנחנו חושבים עליהם ומתייעצים עליו עם וטרינרים. העגלים אצלנו נשארים עם האמא בעשרת הימים הראשונים של ההנקה, ואת החלב בתקופה הזאת, שנקרא קולוסטרום, לא משווקים. אחר כך אנחנו משאירים את העגל עוד חודש־חודש וחצי לצד אמו".

"המעבר מתנובה לשופרסל הוא ניסיון אחרון לייצר רווחיות מהרפת, כי אי אפשר לחיות רק מאידאולוגיה. צריך גם להביא פרנסה", אומר זיגלמן. "כסף הוא לא מילת גנאי, אפילו שלא התכנסנו כאן בהרדוף בגללו. עד שופרסל היינו ממש על הקשקש"

‍

יותר מוסד טיפולי מרפת

עם כל הכבוד לרפת, הרוב המכריע של חברי הרדוף, כ־90% מתוכם, מתפרנסים כיום מחינוך וטיפול. בקיבוץ ישנו בית ספר תיכון, בית ספר יסודי וגנים אנתרופוסופיים, שאליהם מגיעים ילדים מכל האיזור. נוסף על כך, ישנו בית ספר להכשרת מורים אנתרופוסופיים, וגם כשלוש מסגרות שיקומיות עיקריות: בית טוביה, פנימייה טיפולית לילדים ונוער בסיכון, בית אלישע, בית לחיים למבוגרים בעלי צרכים מיוחדים, וחירם, מרכז שיקומי לתשושי נפש ובעלי צרכים מיוחדים. המספרים מבהירים עד כמה התחום דומיננטי לקיבוץ: בהרדוף חיים כ־230 חברי קיבוץ וכ־200 משתקמים, ובכל יום פוקדים את מוסדותיו כ־1,000 איש נוספים.

שלא כמו במוסדות דומים, הדיירים בחירם נמצאים בתוך הקהילה, ללא הפרדה בגדרות. ליברמן, מייסד חירם, מסביר כי "זה נקרא 'קהילה מרפאת', קבוצה של אנשים שחיה בקיבוץ קטן עם משימות טיפוליות, שאליה מגיעים אנשים עם פיגור, מחלות נפש וכו'. בבסיס האנתרופוסופיה עומדת התפיסה שאדם הוא לא רק גוף ונפש, אלא גם רוח — אלמנט נצחי של האדם, שעובר גלגולים ומושפע מקארמה. ויש לזה משמעות גדולה גם בחינוך וגם בחקלאות. זה מה שנותן את המוטיבציה לרפא אדם, שכל מה שהוא מסוגל לעשות זה להיות מונח במאוזן ולהשמיע כמה הברות. בתור מטריאליסט אתה אומר, איזו מוטיבציה יש לשמר כאן? זה סבל למשפחה. ובמשטרים אפלים זה באמת מה שעשו. אבל אצלנו יש לדבר כזה משמעות מאוד עמוקה. ב־30 השנה שאני בחירם פגשתי אנשים במצבים איומים, שרק רצו למות, ואם האמונה שלי הצליחה להעביר את המחשבה הזאת מתוכם — אז כבר יצרתי משהו בקארמה".

קארמה בצד, כמה כסף זה מכניס לעומת הרפת?

"כ־60 מיליון שקל מגיעים לקיבוץ מהחינוך והמרכזים הטיפוליים, לעומת כ־13 מיליון שקל מהרפת".

אז למה בכלל אתם צריכים את הרפת?

"כי רוב הכנסות הקיבוץ מגיעות כיום מעמותות שאינן למטרת רווח, ובסופו של דבר הרפת שלנו היא הענף היחיד שיכול להביא רווח של ממש לקיבוץ".

אבל מתיה צור, מזכיר הקיבוץ ודור שני למייסדיו האנתרופוסופיים, ממהר לסייג: "מה שהכי חשוב לנו הוא לעשות את זה בצורה נבונה, כי כסף הוא לא המטרה שלנו, אלא רק אמצעי".

מתנובה נמסר בתגובה: "תנובה נכנסה לתחום החלב האורגני לפני כ־20 שנה, כשהמגמה הצרכנית צברה תאוצה בארץ ובעולם. כעבור עשור החל שינוי בטעמי הצרכנים והמגמה האורגנית החלה לדעוך. בהעדר ביקוש משמעותי מצד צרכנים למוצרים אורגניים, החברה צמצמה את היקפי פעילותה בהתאם. על אף הירידה המשמעותית בביקוש, ההחלטה לסיים את ההתקשרות המסחרית בין הצדדים היתה של רפת הרדוף ולא של תנובה.

"הטענה כי תנובה רצתה להימנע מקניבליזציה במוצרי החלב הרגילים היא מופרכת ועומדת בסתירה להשקעותיה, לדוגמה, בתחליפי חלב ממקורות צמחיים — תחום צומח בארץ ובעולם שתנובה מובילה בו. תוצאותיה הפיננסיות של רפת הרדוף קשורות אך ורק בהתנהלותה העסקית, וכל ניסיון להסית את האחריות משולל כל יסוד".