השבוע כולם יצאו נגד ח"כ אורית סטרוק, לאחר שחשפה בריאיון מה מסתתר מאחורי ההסכם הקואליציוני שמדבר על תיקון חוק האפליה. אפילו ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו הזדרז להוציא גינוי. אפילו סטרוק עצמה, כך נראה, נבהלה מההדף שעוררו דבריה, ומיהרה לסייגם. אבל למה דבריה הסעירו את כולם כל כך? כי מכל הדוגמאות בעולם לבעל עסק שלא רוצה לתת שירות שסותר את אמונתו הדתית, בחרה סטרוק לדבר על טיפול רפואי.

רפואה היא קודש הקודשים של ממש — הרופא נשבע לטפל בכל אדם באשר הוא, ולהניח תמיד את אמונותיו ודעותיו בצד ולהתמקד בהצלת חיים. זה לא מקרי שכשההליך קטן ומינורי אנשים לא פעם מדברים על "פרוצדורה רפואית" ששומרת על משהו נטול פניות, וכשזה יותר רציני זה כבר הופך לטיפול. אנשים שהולכים אחת לשבוע לפסיכולוג נמצאים "בטיפול", וזה גם שמה של אחת הסדרות הישראליות הכי פופולריות בעולם. המרחב הטיפולי הוא מרחב אינטימי, שבו אנחנו מתמסרים למבוגר האחראי שידאג לנו, ישים את דעותיו בצד ואת צרכינו לפני אלה שלו מתוך הבנה שאנחנו נזקקים והוא אוחז בכוח לסייע. הטיפול הוא הוצאה לפועל של חמלה, שהיא הדבק החברתי החשוב ביותר.

ואז באה הצעת החוק והופכת את הטיפול למשהו אינטרסנטי. למשהו שאפשר למנוע אותו כדי לבקר את הצד השני ולפגוע בו בכוונה. וזה מהדהד את הצד השני והמכוער של המילה הזו, נטול החמלה, שמושמע בכל פעם שבעלי כוח אומרים שהם "ילכו לטפל" בחריג התורן, שם קוד לאלימות, התעמרות או פשוט חרם חברתי. לא יזיק לחברי הממשלה הנכנסת לעבור סדנת טיפול רגשי. אולי זה יעיר אצלם את שריר החמלה מהתרדמת.