חתיכת שבוע

חתיכת שבוע

/// יהדות התורה עסוקה מדי בלנקום בממשלה הקודמת /// תאוות הג'ובים תפגע בכולנו /// הבועה בהייטק לא נעלמה, והפיצוץ שנדחה יכאב יותר /// היזמים לא סופרים את העובדים

יצחק גולדקנופף

פניו למלחמה

לא פחות מ־140 סעיפים כלולים בהסכם הקואליציוני שנחתם בין יהדות התורה לבנימין נתניהו. מדרישות לתקצוב מוסדות חינוך וישיבות במגזר החרדי עד חסימת חוקים בנושא בעלי חיים, מעידוד עליית אברכים מחו"ל עד הוזלת מזון לחולי צליאק. חלק לא מבוטל מסעיפים ההסכם כוללים את תיקונם וביטולם של חוקים שנחקקו בממשלות אחרות למורת רוחן או בניגוד לעמדתן של המפלגות החרדיות. למה בעצם?

קל לייחס את הסחטנות לחולשת נתניהו. אבל ההסבר הזה מספק רק חלק מהתמונה. צריך להסתכל על ההסכם הקואליציוני כעל ניסיון להעביר מסר מתריס: עכשיו אנחנו בשלטון, ואנחנו נתקע אצבע בעין לממשלה הקודמת, ולמי שיצא נגד החרדים, ובכלל לחברה החילונית.

בריאיון שנתן השבוע קרא ראש יהדות התורה יצחק גולדקנופף ל"אחווה ורעות", אבל ההסכם מלמד שפניו לקרב. גולדקנופף, פוליטיקאי טרי, לא עמד בפיתוי והלך שבי אחרי שעת הכושר להכות בחילונים. חברו לסיעה, משה גפני, פוליטיקאי משופשף בהרבה, הצטרף לרוח הלוחמנית והכריז בכנסת ש"אנחנו לא מפחדים מכם". חבל שאת מחיר מלחמות הכבוד האלה ישלמו האזרחים, חרדים וחילונים גם יחד.

/// גלית חמי

צילום: יואב דודקביץ

ביטול נבחרת הדירקטורים

כסף או נבחרת

ממשלת ישראל ה־37 יוצאת לדרך עם מאות יוזמות ורפורמות. חלק מהן נוגעות בנושאים הכי רגישים ונפיצים בחברה הישראלית, כמו יחסי דת־מדינה והמקף שבין היהודית לדמוקרטית, ואחרות עוסקות בנושאים ארציים לחלוטין: חלוקת ג'ובים, שמגיעה בסיבוב הנוכחי לשיא עם ביטול נבחרת הדירקטורים — מהלך שיאפשר לשרים למנות 417 דירקטורים בחברות הממשלתיות בלי להתעסק בזוטות כמו תנאי סף מקצועיים או הליכי מיון.

חשוב להתעכב רגע על המהות של "לסדר ג'וב". בסופו של דבר, הפוליטיקאים הרי לא באמת חרדים למינהל התקין בחברות כמו נמלי ישראל או נתגז. הג'ובים נועדו לספק כסף וכבוד, כל השאר הם תפאורה מיותרת. אז אולי במקום לבטל את נבחרת הדירקטורים אפשר פשוט להמציא עוד ג'ובים חדשים ונטולי סמכויות, "דירקטורים ללא תיק" שירוו את הצמא של הפוליטיקאים. כך לפחות אנשים עם מומחיות פיננסית ימשיכו לפקח על הדו"חות הכספיים, והמקורבים המכובדים לא יצטרכו לדפוק את כל המערכת, רק כמה מיליונים מהקופה שלה.

/// יובל שדה

צילום: ברוך גרינברג

סיכום שנה בהייטק

הפיצוץ רק נדחה

תחזיות אפוקליפטיות לגבי התפוצצות בועת ההייטק ליוו את 2022 לכל אורכה, ועד כה הן לא התממשו. מניות הטכנולוגיה אמנם חטפו חזק והחברות החלו להתייעל ולפטר עובדים, אבל מי שהיה כאן ב־2001 זוכר שאין שום דמיון בין אז להיום. אין אווירת נכאים (לפחות לא בגלל הנעשה בהייטק ובכלכלה), מלבן הקורקינטים שוקק חיים, וכמותו גם המסעדות, הכבישים ומתחמים שמארחים אירועי חברות. אפילו העובדים המפוטרים ממשיכים הלאה במהירות לחברות הפחות סקסיות, שלא הצליחו לפתות אותם בימי הגאות.

בסיכומו של דבר 2022 היתה שנה של בלבול, הלם וקיפאון, שנה שבה המשקיעים והיזמים בשוק הפרטי העדיפו לשחק מחבואים אחד עם השני, משחק שאיננו אפשרי בשוק הציבורי, שבו הקונים והמוכרים חייבים להיפגש על בסיס יומיומי. אבל המשחק הזה יהיה חייב להיגמר ב־2023 משום שלפי הנתונים בתעשייה, לחברת ההייטק הממוצעת נשאר כסף לשמונה חודשים קדימה.

המכה לענף ב־2023 עתידה להיות חזקה במיוחד: כל מה שלא קרה בשנה האחרונה — ממכירות של חברות במחירי חיסול, דרך גיוסי הון בתנאים קשוחים ועד הצעות רכש במחירי שפל לחברות הציבוריות — עוד יקרה בשנה הבאה. ובגלל הדחייה זה שוב עלול להיות אירוע על סטרואידים, כמו כל דבר שקורה מאז הקורונה. כמו בתסריט הקבוע בכל סרט אימה, כשכבר נדמה כי "הרעים" הוכנעו, דווקא אז הם קמים לתחייה כדי להכות חזק.

/// סופי שולמן

סגירת Brodmann17

העובדים הם כסף קטן

30 מיליון דולר הצליחו לבזבז עדי פנחס, ד"ר אמיר אלוש ואסף מושינסקי בשש שנות קיומו של הסטארט־אפ שייסדו Brodmann17, ולרגע אחד לא חשבו שאולי כדאי להשאיר בצד כמה מאות אלפי שקלים מתוכם, כדי שלפחות הפרדה מהעובדים שלהם תהיה מכובדת. השבוע הודיע פנחס על סגירת החברה בעמוד הלינקדאין שלו, ושכח לציין שלעובדי החברה נשלחה הודעה קרה מאוד, כשבאו לבקש את השכר ופיצויי הפיטורים שמגיעים להם בחוק. "למרשתי אין אפשרות לשלם את מלוא חובותיה", ענו מטעמו עורכי הדין, שלשכר הטרחה שלהם ודאי אין צורך לדאוג. "בנסיבות העניין ייעצנו לחברה לעצור כל תשלומים לנושים, ספקים ועובדים עד שימונה בעל תפקיד, למניעת העדפות או טענות אחרות. ככל שתוגש בקשה מרשתי לא תתנגד לה". כעת צריכים עובדי החברה לצאת למסע ארוך בבתי המשפט.

האם מישהו מהמייסדים ייענש בעתיד בתעשייה על הרשלנות הניהולית המרתיחה הזו? נראה שלא. אחרי הכל, אפילו משקיעי החברה, ובהם שמות בולטים כמו לול ונצ'רס, סוני, סמסונג נקסט ומניב מוביליטי, לא חשבו שראוי להניף דגל אדום ולמנוע מהחברה מלהגיע לפירוק מביש. בתעשיית ההייטק מקדשים כשלונות ורואים בהם עוד שלב לקראת האקזיט הגדול — שבהשוואה אליו כמה עשרות מפוטרים הם רק כסף קטן.

/// מאיר אורבך

מילת השבוע

//

דור סער־מן

הוא הוצאה לפועל של חמלה, שהיא הדבק החברתי החשוב ביותר

השבוע כולם יצאו נגד ח"כ אורית סטרוק, לאחר שחשפה בריאיון מה מסתתר מאחורי ההסכם הקואליציוני שמדבר על תיקון חוק האפליה. אפילו ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו הזדרז להוציא גינוי. אפילו סטרוק עצמה, כך נראה, נבהלה מההדף שעוררו דבריה, ומיהרה לסייגם. אבל למה דבריה הסעירו את כולם כל כך? כי מכל הדוגמאות בעולם לבעל עסק שלא רוצה לתת שירות שסותר את אמונתו הדתית, בחרה סטרוק לדבר על טיפול רפואי.

רפואה היא קודש הקודשים של ממש — הרופא נשבע לטפל בכל אדם באשר הוא, ולהניח תמיד את אמונותיו ודעותיו בצד ולהתמקד בהצלת חיים. זה לא מקרי שכשההליך קטן ומינורי אנשים לא פעם מדברים על "פרוצדורה רפואית" ששומרת על משהו נטול פניות, וכשזה יותר רציני זה כבר הופך לטיפול. אנשים שהולכים אחת לשבוע לפסיכולוג נמצאים "בטיפול", וזה גם שמה של אחת הסדרות הישראליות הכי פופולריות בעולם. המרחב הטיפולי הוא מרחב אינטימי, שבו אנחנו מתמסרים למבוגר האחראי שידאג לנו, ישים את דעותיו בצד ואת צרכינו לפני אלה שלו מתוך הבנה שאנחנו נזקקים והוא אוחז בכוח לסייע. הטיפול הוא הוצאה לפועל של חמלה, שהיא הדבק החברתי החשוב ביותר.

ואז באה הצעת החוק והופכת את הטיפול למשהו אינטרסנטי. למשהו שאפשר למנוע אותו כדי לבקר את הצד השני ולפגוע בו בכוונה. וזה מהדהד את הצד השני והמכוער של המילה הזו, נטול החמלה, שמושמע בכל פעם שבעלי כוח אומרים שהם "ילכו לטפל" בחריג התורן, שם קוד לאלימות, התעמרות או פשוט חרם חברתי. לא יזיק לחברי הממשלה הנכנסת לעבור סדנת טיפול רגשי. אולי זה יעיר אצלם את שריר החמלה מהתרדמת.