ה

כבישים המובילים למושב נוב, בדרום רמת הגולן, ריקים כמעט לגמרי. אין כמעט מכוניות שמפירות את הפסטורליה: עגורים נודדים, טבע פראי ופיסות כביש שמאפשרות הצצה לכנרת. אבל השלווה הזו מסתירה דרמה גדולה שמתחוללת מתחת לפני השטח. מי שפורש אותה בפניי כשאני נכנס למושב הוא יהודה פרסלר (80), רפתן בכל רמ"ח איבריו. יש לו שפם, שיער שיבה, חולצה משובצת, מכנסי ג'ינס משופשפים וסנדלים תנ"כיים. "בדרך כלל אני עם מגפיים, אבל החלקתי על הרצפה בכנס רפתנים בפולין, לכן אני עם סנדלים", הוא מתנצל.

פרסלר השקיע את כל הונו ברפת שלו והתפרנס ממנה בכבוד במשך שנים. "תראה כמה נקי, כמה מטופח", הוא מתגאה בפניי כשאנחנו מסתובבים ברפת. "אתה יודע שאצלנו ברמת הגולן יש את החלב הטוב ביותר בארץ, בגלל המים והמינרלים שיש בתוכם", הוא אומר ומסביר באריכות על מלאכת הגידול. פרסלר אוהב את הרפת שלו, שהיתה עד לאחרונה הדבר היציב ביותר בחייו. "הכסף זרם בקביעות", הוא אומר. "רפת זה לא כמו ענפי החקלאות האחרים, שבהם יש מרכיב של תלות במזג האוויר ותנודות שוק. רפת היא דבר יציב, מעולם לא חשבנו שלא נקבל את התשלומים ושמחלבות רמת הגולן יפשטו את הרגל. זה מקרה תקדימי. זאת המחלבה הראשונה בישראל שזה קורה בה".

כשהוא אומר את זה עיניו מתלחלחות. הוא נזכר ברגע שבו הודיעו לו שהמחלבה נסגרת, אחרי 30 שנה שבהן סיפק חלב שלוש פעמים ביום: מתעורר ב־2 בלילה לחליבה, ממשיך ב־5 בבוקר ומסיים ב־12 בצהריים. "ב־17 בנובמבר, לא אשכח את הרגע הזה בבוקר, אחרי שלקחו את החלב, פשוט הודיעו שלא יבואו יותר. וגם שלא ישלמו את התשלום על החודש וחצי שחלפו. מכאן אתה יכול להבין את המצב. אנחנו מושבניקים, כאן זה לא משק חלב כמו בקיבוץ, שענפים אחרים יכולים לכסות על ההפסדים. זאת הפרנסה שלנו, וכשלא משלמים לנו חודש וחצי, זה הרווח השנתי".

בכמה כסף מדובר?

"קרוב ל־200 אלף שקל. ברגע שיש לי גירעון כזה, אין לי רווח. עכשיו כדי לחיות אנחנו צריכים לבקש הלוואה, לפתוח חסכונות שאין לנו, כי הכל מושקע ברפת".

"לא יהיה איך לממן את זקנתי"

קריסת מחלבות רמת הגולן מתמצתת בקליפת אגוז את כשלי תעשיית המזון וענף החלב. יש בסיפור פוליטיקאים שמעבירים חוקים פופוליסטיים, רשת שיווק דורסנית, אינפלציה עולמית, ניהול כושל של הקיבוצים, פועלים מוחלשים ורפתנים מהפריפריה שהפסידו את כספם ונותרו לבד להתמודד עם הצרות.

באופן אירוני, המחלבות קרסו בעיצומו של דו־קרב ענקיות בין שופרסל לתנובה סביב העלאת מחירי מוצרי החלב שאינם בפיקוח. אותה שופרסל, שנאבקה בתנובה ונכנעה לבסוף, היא הלקוח המרכזי של מחלבות רמת הגולן, וכיום הרפתנים מייחסים לה את עיקר האחריות לקריסת המחלבה. שופרסל, הם אומרים, קנתה מהם את החלב המפוקח במחיר נמוך מהמקסימום המותר, כדי למכור אותו בסניפיה במחיר נמוך מזה של חלב תנובה או טרה.

מחלבות רמת הגולן היא המחלבה החמישית בגודלה בישראל, וכיום היא נמצאת בניהול נאמנים, עו"ד אהוד גינדס ורו"ח חן ברדיצ'ב, שמנסים למכור אותה כיחידה אחת. קריסתה היא תקדים במשק החלב, המנוטר ומפוקח על ידי מועצת החלב. אבל מאחורי התקדימים והמספרים, הקריסה השאירה כ־16 רפתנים בגולן, מחצית מהם במושב נוב, בלי תשלום על חודש וחצי שבו סיפקו חלב - ובעיקר עם אי־ודאות גדולה ביחס ליכולתם להתפרנס בעתיד.

נוב הוקם על ידי תנועת בני עקיבא ב־1974. יש בו 220 משפחות ו־1,026 תושבים, שהופכים אותו ליישוב הרביעי בגודלו ברמה. שלושת הענפים המרכזיים בו הם רפת, גידולי הדסים שמכוונים לחג הסוכות, ומטעי נשירים כמו שזיפים ותפוחים. והרפתנים רחוקים מלהיות אופטימים. "להערכתי לא יימצא פתרון", אומר לי הרפתן אברהם טבצ'ניק (73), המכונה מולה. "אנחנו נחסל את הרפתות, לי באופן אישי לא תהיה דרך לממן את זקנתי - וזה לא הוגן. אנחנו הרי עשינו את מה שהיינו אמורים לעשות, וזה לספק חלב. נדפקנו כי אנחנו החוליה החלשה בשרשרת".

"בקיצור, אני הולך להיות עני"

הרפתן אודי אילמן (65), גם הוא מנוב, מפעיל את הרפת שלו מאז 1980. עד לפני כמה חודשים, הוא מעיד, היה אדם מאושר, משום שאחד מבניו המשיך את דרכו ברפת, דבר שאינו מובן מאליו. "לי ולשותף שלי ברפת חייבים כ־390 אלף שקל. הקריסה קרתה אחרי שנה לא פשוטה בענף. מחיר הגרעינים והמספוא קפץ למעלה בגלל האינפלציה והמשבר באוקראינה. במשך חצי שנה ספגנו את העלויות ולא אישרו לנו להעלות את מחיר החלב. זה צמצם את מרחב התמרון שלנו".

מחיר החלב שאותו גובה הרפתן מהמחלבה קבוע, מפוקח על ידי המדינה, ונקרא "מחיר מטרה". כיום הוא בערך 2 שקלים לליטר, והרווח כחצי שקל. לפני כחצי שנה, בשל עליית מחירי המספוא, הרווח נשחק לכ־25 אגורות. עכשיו אילמן מוצא עצמו מול שוקת שבורה. "אנחנו שוברים את הראש מאיפה להשיג את הכסף, כי אם לא נשיג אותו נחסל את הרפת ונמכור את מכסת החלב שלנו שקיבלנו ממועצת החלב".

למי את חייב כסף?

"לכולם. אני מניח שתביעות יגיעו מספקי המזון".

אתה לא רואה פתרון באופק?

"איך כתב עגנון בספר 'תהילה'? עד שתבוא הגאולה תצא הנשמה. בינתיים מרכז המזון נותן לנו אוכל לפרות בהלוואה. הפרות לא מבינות בכינוס נכסים או במשפטים, הן צריכות לאכול ואנחנו מפסידים וצוברים ריבית".

ממה תתפרנסו?

"הבן שלי ימצא עבודה באחת הרפתות. אני בן 65, על גבול הפנסיה. אחסל את הרפת ואצא לפנסיה עם פחות כסף ממה שציפיתי. בקיצור, אני הולך להיות עני".

מולה, שמייצג בעל כורחו את רפתני נוב, מציג גישה תקיפה יותר. "אנחנו עובדים לפי צו של מועצת החלב. פעם בשנה אתה בוחר לאן לשלוח את החלב, ואתה לא יכול באמצע השנה לומר 'הם לא משלמים ואני רוצה לעבור למישהו אחר'. אין אפשרות כזאת. כשהמחלבה התחילה לפגר בתשלומים, הבנו שהמצב לא טוב. ישבתי מול יו"ר המחלבה, נעם לנדאו, הוא הסתכל לי בעיניים ואמר 'אני מבטיח לך בכל היקר לי שעד סוף השנה אנחנו סוגרים את התשלומים, תקבלו כל שקל'. האמנתי לו. בטחתי בו. ובסוף הם תקעו אותנו על חודש וחצי שלא שילמו".

בכמה כסף מדובר בסך הכל?

"בגדול, לכל הרפתנים הם חייבים 5.2 מיליון שקל. הסיכוי שלנו לקבל את הכסף אפסי, כי השופט שהכריז על כינוס נכסים עצר את כל התשלומים לנושים כדי להציל את המחלבה. אז עכשיו הם משתמשים בחלב שלנו, שלא שילמו עליו, כדי לייצב אותה. וגם אם המחלבה תתייצב, את הכסף אנחנו לא נראה".

כישלונה של המחלבה רודף אחרי אנשי נוב כקללה. בעבר היא סיבכה את תושביו עד כדי כך שאיימה לפרק את היישוב. המחלבה הוקמה ב־1984 על ידי האגודה החקלאית של המושב, יחד עם טרה ושטראוס. לצורך כך לקחה האגודה הלוואות ונכנסה לחובות עצומים, שהובילו למשבר חברתי חריף. חלק רצו להמשיך להיות מושב שיתופי, עם מנגנון דומה לזה של עבודה משותפת בקיבוץ. אחרים ביקשו להיות מושב עובדים, שבו כל חקלאי מנהל את עסקיו לבד.

את הוויכוח הכריעו החובות הכבדים, ולאגודה מונה מזכיר חיצוני מטעם ארגון הקניות של משקי עמק הירדן, שהיה בעל החוב העיקרי. בסופו של דבר, כחלק מהסדר חובות המושבים, העביר משרד האוצר סיוע חריג, הניהול המשותף של המושב והרפתות פורק ונוב נהפך למושב עובדים. "הקמנו את המחלבה עם טרה ושטראוס, אבל הן יכלו להשקיע כספים ואנחנו לא", משחזר מולה. "בגללן נכנסנו לחובות. החברות דרשו מאיתנו להשקיע כספים שלא היו לנו, ומהר מאוד הבנו שאין לנו סיכוי ושאנחנו לא יכולים לעמוד בסטנדרטים הריכוזיים של המחלבות הענקיות. בלתי אפשרי להילחם בקונגלומרטים הגדולים, ויצאנו מזה. אבל אפילו אז לא הגענו למצב שלא שילמו לנו ונותרנו ללא כלום, כמו עכשיו".

ב־1985 נכנסה תנובה כשותפה שלישית במחלבה, שהחלה להתמקצע בייצור חלב עמיד ושמנת עמידה. אלה שווקו תחת המותגים של השותפות וגם כמותג עצמי. מוצר נוסף שיוצר במחלבה היה שוקו עמיד בקופסת קרטון מלבנית, שאותו מכיר כל מי ששירת בצה"ל. אבל ב־2009 חייבה הממונה על ההגבלים העסקיים אז, רונית קן, למכור את חלקה של תנובה במחלבה מחשש לפגיעה בתחרות והסדר כובל. ההחלטה הזו גרמה גם לשטראוס ולטרה למכור את חלקן, במחאה על החלטת הממונה. במקומן נכנסו הקיבוצים אורטל, סאסא ועין זיוון, שהקימו תאגיד בעל שם אולטרה־חברתי: "הפריפריה הצפונית". מי שרקח את העסקה היה חבר הכנסת לשעבר רפי איתן, תמורת אחוזים. כיום מחזיק בנו, יובל איתן, כארבעה אחוזים במחלבה.

הצעד הניהולי הראשון של הבעלים החדשים היה לחזור לשוק החלב הטרי ולהתחרות בענקיות תנובה, טרה ושטראוס. ב־2014 המחלבה הגיעה להסכם עם שופרסל על שיווק חלב טרי בקרטונים למותג הפרטי של הרשת. זה נגמר בחודש שעבר, כשהקיבוצים הרימו ידיים והחברה עברה לניהול כונס, אחרי שצברה חובות של יותר מ־40 מיליון שקל, מהם 28 מיליון שקל לבנק הפועלים.

יהודה פרסלר: "לא אשכח את הרגע שבו הודיעו לנו שלא ייקחו יותר חלב וגם לא ישלמו חודש וחצי אחורה. חודש וחצי זה הרווח השנתי. עכשיו כדי לחיות צריך לפתוח חסכונות שאין לנו"

"20 מיליון שקל כדי לשרוד"

כשאני נכנס למחלבות רמת הגולן, אני מגלה שמדובר במפעל ייצור לכל דבר, שחזר לפעול אחרי כמה ימי הפסקה. משאיות עם מכלי חלב שוב מגיעות מהרפתנים, שכעת עובדים עם תנובה, אבל המפעל פועל רק עם כמחצית מכוח האדם. ייצור הגבינות פסק, רוב עובדי הקבלן לא חזרו, ובאזורים שמושבתים במפעל אפילו אין תאורה כדי לחסוך בחשמל.

בפעם הראשונה מאז הקריסה ניאות שולי שגב, המנכ"ל הזמני של המחלבה, לדבר עם התקשורת. במהלך הסיור שהוא עורך לי במחלבה הוא אומר ש"כדי להפוך אותה לרווחית, הדרך היחידה היא להתרכז במוצרים לא מפוקחים. מי שייכנס וישקיע בחברה הזאת יצטרך, נוסף על רכישת המחלבה, להשקיע עוד כ־20 מיליון שקל בשיפורה, אחרת אין מצב שהיא תשרוד".

שגב ניהל את החברה מ־2009 עד תחילת 2021. לפני חודשיים, כשהעסק קרס, פנו אליו וביקשו שישמש יועץ. "לא ידעתי עד כמה המשבר גדול", הוא אומר. "רק כשנכנסתי לעובי הקורה הבנתי כמה הבור עמוק. אם את מה שעשינו היום היינו עושים לפני שנה ומשהו, זה לא היה מגיע למצב הזה". חלק מהבעיות תולה שגב בעזיבה שלו. "בעקבות העזיבה עזבו מנהל הכספים, הטכנולוג הראשי, טכנולוגית אבטחת האיכות, מהנדס החברה ושלושה אנשי תחזוקה בכירים. זה גרר בעיות תפעול והתפוקה פחתה".

העזיבה שלך היתה הבעיה החמורה ביותר?

"לא. הבעיה החמורה ביותר היתה שמחירי החלב הגולמי עלו בטירוף, ואילו מחירי החלב המפוקח, שאותו אנחנו מוכרים, לא עלו. מי שאשם בזה הוא לא אחר ממשה כחלון הפופוליסט, שכשר אוצר החליט לבחור בצעד הפופוליסטי ונמנע מלאשר את העלאת המחיר. לפני כן זה עבד כמו שעון שוויצרי. כשמחיר המטרה, כלומר החלב הגולמי שהגיע מהרפת, עלה, מחיר החלב המפוקח לצרכן עלה. ואז בא כחלון ואמר 'רגע, אני רוצה סדר חדש'. והשנה, מכיוון שהיתה עלייה משמעותית במחיר התבואות, המפעל קרס. ואני לא מדבר על עוד דברים אחרים שהתייקרו, כמו חשמל, שכר, ארנונה. הרווח הלך ונשחק, זה היה תהליך, ובשום שלב לא דאגו שנקבל פיצוי מהמדינה".

מה היה ההיגיון של כחלון?

"אין היגיון, רק פופוליזם. מחלבות אחרות שרדו כי הן מייצרות מוצרים שאינם בפיקוח. זה סבסד את הפסדי החלב בפיקוח. אצלנו 65% מההכנסות הן משיווק חלב טרי לשופרסל. גם יאיר לפיד אחראי, עוד לפני כחלון, כי בתקופתו כשר אוצר הוא הכניס את השמנת להקצפה לפיקוח. אנחנו היינו יצרני שמנת גדולים, והוא מחק לנו משורת הרווח כמה מיליוני שקלים".

בעקבות כינוס הנכסים, שופרסל העבירה כחצי מיליון שקל לתמיכה למחלבה. אולי בשל כך נמנע שגב מלבקר את רשת הקמעונאות, שמאז 2014 שילמה פחות מהמחיר המפוקח על החלב שרכשה. "אני יכול רק לומר", הוא מתנסח בזהירות, "שסכומי הכסף שמקבלים מהמותג הפרטי תמיד יהיו יותר זולים ממחיר השוק. זה נכון לומר שקיבלנו פחות".

"שופרסל לא מוכנה לשלם יותר"

מי שזהיר פחות הוא אביהו גלעד, המנהל העסקי של סאסא, אחד הקיבוצים השותפים בחברת הפריפריה הצפונית שניהלה את המחלבה. לטענתו, המחירים ששילמה שופרסל אחראים לריסוק המחלבה, שתנאי הסחר שלה מול הרשתות הגדולות היו מלכתחילה נחותים.

אז למה הקיבוצים רכשו כזאת חברה, שתתקשה להתמודד מול הענקיות בתחום?

גלעד: "בזמנו המחיר 'מלמטה' ששילמנו לרפתנים והמחיר שבו מכרנו 'למעלה' לרשתות איפשר רווחיות סבירה וזה נראה עסק סולידי. מ־2015 הפער נשחק והמחירים הוצמדו רק ל'מדד השיקולים הפוליטיים'. זה הוביל לחפש מחלבה להתאחד איתה, כדי שנוכל לייצר מוצרים שאינם בפיקוח. כמעט הגענו להסכם עם מחלבות גד, אבל הוא לא צלח. ב־2020 נעשה מיזוג עם מחלבות שומרון, שלפיו 40% מהמחלבה יהיו בבעלות מחלבות שומרון ו־60% של הפריפריה הצפונית".

אך גם המיזוג הזה כשל, כשהתברר שהציוד של מחלבות שומרון לא התאים לציוד של רמת הגולן. "תהליך ההטמעה לא צלח ולא הצלחנו לייצר את המוצר של שומרון", אומר גלעד. "בד בבד התחלנו להפסיד כסף על ייצור החלב. באמצע 2021 זה התחיל להגיע למצב של תזרים שלילי".

בשלב הזה מחלבות רמת הגולן פנתה לבעלים וביקשה הזרמה של 5 מיליון שקל. הפריפריה הצפונית נענתה, אך בעלי מחלבת השומרון סירבו. הפריפריה קנתה את חלקם במחלבה תמורת כ־6 מיליון שקל, כאשר שני שלישים מהסכום כבר שולמו ובאפריל אמור לעבור התשלום האחרון.

אם הבנתם לפני הרבה זמן שעל כל יום פעילות אתם מפסידים כסף, למה המשכתם?

"במקביל פעלנו לשפר את תנאי הסחר, בראש ובראשונה מול שופרסל. ביקשנו ממנה להעלות את המחיר ב־12%, אמרנו שלא נוכל לייצר לה במחירי הפסד, אבל לא היה אישור מצד ההנהלה. אני מניח שזה בגלל המאבק בין שופרסל לתנובה, ששופרסל אמרו לעצמם שאם יאפשרו עליית מחירים לרמת הגולן, יתקשו לסרב לתנובה. זה למעשה סתם את הגולל על האפשרות להשאיר את הראש של המחלבה מעל המים. זה היה בספטמבר השנה".

למה לא הפסקתם לספק חלב?

"כי החוזה היה מחייב. אבל בסופו של דבר אנחנו לא יכולים להתחייב להפסיד כסף. פיצוץ חוזה זה צעד שאתה עושה רק כשהחרב על הצוואר. צריך להבין ששופרסל סיפקה 65% מהכנסות המחלבה, והניסיון להתנתק ולחבור למחלבות שומרון כשל".

מה לגבי הרפתנים?

"לא היתה לנו ברירה, אחרי הכל האמנו שנצליח לשקם את המחלבה. אנחנו בעצמנו הזרמנו עוד 6 מיליון מהכסף שלנו".

שולי שגב: "מחיר החלב הגולמי עלה בטירוף, ואילו מחיר החלב המפוקח לא. האשם הוא משה כחלון הפופוליסט, שלא אישר. השנה מחיר התבואה זינק, והמפעל קרס"

"לא שמעתי דבר, לא הגיע שקל"

כשבוע אחרי שביקרתי ברמת הגולן, הצטרפתי לרפתנים שהגיעו לוועדת הכספים בכנסת, בראשות משה גפני. הנאמן אהוד גינדס אמר שם שידיו כבולות ושאינו יכול להחזיר את החוב לרפתנים, ושאת כל הכספים צריך להשקיע בשיקום המחלבה כדי למצוא לה קונה. נציג העובדים, שלום טל, אמר דברים דומים בנוגע לצורך להציל את המחלבה ולשמר את העובדים וציין שההסתדרות תרמה חצי מיליון שקל למטרה זו.

שר החקלאות היוצא עודד פורר, שבמהלך כהונתו לא הפגין תמיכה גדולה בחקלאים ופעל להפרטת חלקים גדולים מענף החקלאות, הסביר באופן קר וחד כי המדינה כבר מסבסדת את הרפתנים בכך שהיא מקצה להם חלב, ומציאת פתרון ליצרני החלב אינה בעיה שלה. ליאור שמחה, מנכ"ל אגודת יצרני החלב, הודיע באופן רשמי כי הוא עמל על הקמת קרן שתסייע לרפתנים ברגעי מצוקה כאלה: "אנחנו מתכוונים לאסוף כסף מכל הרפתנים בארץ כדי לסייע לאנשי הגולן".

אחרי כמה ימים התקשרתי למולה כדי לשמוע אם רפתני ישראל אספו כסף כדי לסייע להם. "לא שמעתי דבר, לא קיבלנו שקל", ענה לי. "ואת ההאשמה הגדולה ביותר שלי אני מפנה למועצת החלב, שלא איפשרה לנו לצאת מהחוזה עם המחלבה בזמן ועכשיו משאירה אותנו לבד לפשוט רגל".

משופרסל נמסר בתגובה: "שופרסל חיזקה ותמכה בשנים האחרונות במחלבות רמת הגולן, שמייצרת בעבורה את המותג הפרטי. שופרסל תמשיך לסייע ככל שביכולתה להמשך פעילות המחלבה, וכראיה אף הזרימה כסף כדי לסייע לה להמשיך לפעול".

ממועצת החלב נמסר בתגובה: "עם הודעת המחלבה כי אינה יכולה לקלוט עוד חלב, פעלה המועצה באופן מיידי על מנת למצוא מחלבה אחרת שתקלוט את החלב, כדי שהרפתנים לא ייפגעו. במקביל, המועצה פעלה ופועלת בשיתוף גופי הענף כדי לסייע לרפתנים בקשיים שעלו. יש להדגיש כי מועצת החלב לא קיבלה בשום שלב פנייה ממי מהרפתנים המספקים חלב למחלבת רמת הגולן כי הוא מבקש לבטל את חוזה אספקת החלב למחלבה, ולכן המועצה לא נדרשה לנושא".

נעם לנדאו, לשעבר יו"ר המחלבה, מסר: "בארבעת החודשים שבהם שימשתי יו"ר המחלבה לקחתי חלק בשלל מאמצים למכירתה, שלצערי לא צלחו. מצבה הקשה היה ידוע לרפתנים, שאת האינטרס שלהם ושל העובדים הצבנו בעדיפות עליונה. לצערי, לאחר שחשבון הבנק של החברה נחסם, לא הצלחנו לשלם להם עבור אוקטובר, ומשם זה עבר לבית המשפט. כולי תקווה שהנאמנים ימצאו פתרון לטובת החברה, עובדיה, ספקיה והרפתנים. אעשה הכל כדי לסייע לכך".