דואר ישראל

נשאר רק להתפלל

בשבוע שעבר, באווירת החגים, נחתה במערכות העיתונים הודעת יחצנות מטעם דואר ישראל, תחת הכותרת "מכתבים לאלוהים". סופר בה שדוד לרון, מנכ"ל הדואר, "מסר לידי רב הכותל המערבי צרור מיוחד של 'מכתבים לאלוהים' שנאספו על ידי הדואר בשנת התשפ"ג". והמנכ"ל הוסיף: "בכל שנה מתקבלים עשרות מכתבים מרגשים שנשלחו ל'אלוהים' מרחבי העולם, עם פניות הנוגעות לבריאות, לזוגיות, למשפחה ולפרנסה, ואני נרגש להמשיך מסורת של שנים, ולהעביר את המכתבים לטיפולו המסור של רב הכותל". וצורפו תמונות ובקשה ש"מידע זה יקבל חשיפה אצלכם".

רק יומיים קודם נמשכה עוד "מסורת של שנים" ונחתם עוד הסכם הצלה מרתיח עם הדואר, שבמסגרתו תעביר לו המדינה – אנחנו - כמיליארד שקל תמורת נדל"ן, ותלווה לו עוד 400 מיליון, כי למעשה הדואר בחדלות פירעון. המדינה - אנחנו - כבר סייעה במיליארד שקל מאז 2015, במסגרת שלל תוכניות התייעלות, אבל אלה באורח פלא מעולם לא הועילו. הדואר רק הלך והתנפח, הפך בור ספיגה למינויים פוליטיים, ובעידן שבו סטארט־אפים של משלוחים הופכים ליוניקורנים, הוא נהפך ליוניקורן של הפסדים.

מתברר שגם בימים סוערים, שבהם פורשים אלף עובדים בתקווה שיישאר לדואר כסף למשכורות, למנכ"ל יש זמן למשימה החשובה באמת: ביקור מצולם בכותל והשלמת המסע ההזוי של מכתבים שממוענים לאלוהים. אם אלוהים אכן מחזיק בסגולות המיוחסות לו, הוא מזמן עבר לקבל מסרים בטיקטוק. גם הוא יודע שמכתבים מהדואר יגיעו כשהמשיח יבוא.

/// אמיר זיו

הריבית באמריקה עולה

זמן הממשלות

העלאת הריבית האחרונה של יו"ר הפד ג'רום פאוול היתה קודרת מקודמותיה, וכבר לוותה בהבנה שככל הנראה יש לשלם מחיר כבד כדי לנצח את האינפלציה. פאוול אמנם אמר שיש סיכוי כלשהו ל"נחיתה רכה", אך ברור שהתרחיש הסביר הוא שפנינו למיתון, שיביא גם לעלייה באבטלה. או כפי שאמר פאוול: "נתכונן לגרוע מכל, אך נקווה לטוב ביותר".

אלא שמי שצריך להתכונן לאבטלה ולמיתון הוא לא רק הבנק המרכזי, אלא בעיקר הממשלות, שצריכות לדאוג לתוכניות הכשרה למובטלים, להגדלת הסיוע לשכבות האוכלוסייה שייפגעו במיוחד מהמיתון המסתמן, ולדרכים לצאת ממנו. או במילים אחרות, הממשלות, שהרגישו כי כובד האחריות עבר לבנקים המרכזיים, צריכות להכין את עצמן. תכף הכדור חוזר אליהן.

האתגר תקף לגבי ממשלות מערביות רבות, אך מבחינת ממשלת ישראל הרעועה והמתחלפת, מדובר באתגר כפול: ישראל צפויה להתחיל את 2023 עם תקציב המשכי לוחץ מאוד, וללא מערך הכשרות מקצועיות ראוי לשמו. בניגוד לשקט המאפיין את פעילות הממשלה, את התוכניות למיתון מתקרב צריך להכין כבר כעת.

/// שלמה טייטלבאום

אנגליה מתייקרת

העובדים יודעים להילחם

אחרי שממשלת בוריס ג'ונסון הואשמה ב"התנהלות של זומבי" בכל הנוגע להתמודדות עם יוקר המחיה, ראשת ממשלת בריטניה הנכנסת ליז טראס יורשת ציבור עובדים ממורמר במוד לוחמני מהרגיל: האינפלציה בבריטניה, בשיעור של 9.9%, היא הגבוהה ביותר מתוך מדינות ה־G7 ועלולה לפי תחזיות לזנק ל־18% בתחילת 2023.

על הרקע הזה ואי היציבות הפוליטית איגודי העובדים שבתו תכופות ורשמו כמה וכמה העלאות שכר, בין היתר ברשתות המזון אלדי וטסקו, ורשתות הכלבו ג'ון לואיס, אסדה פרט־א־מנז'ה ומארקס אנד ספנסר.

המגמה הזו עתידה רק להחריף: ועד העובדים של נהגי האוטובוסים בצפון ומזרח לונדון הודיע על שביתה ללא הגבלת זמן, שתיפתח ב־4 באוקטובר ומאיימת להתנגש עם שביתת עובדי הרכבות המתוכננת ל־5 באוקטובר. דרישתם פשוטה: העלאת שכר שתהיה תואמת את השחיקה האינפלציונית.

טראס נכנסה לתפקידה בתקופה של משבר כלכלי מהקשים בתולדות בריטניה. תוכנית קיצוצי המסים שהפילה את הליש"ט לשפל של 37 שנים מאיימת כעת להחריפו. רוח הקרב המנשבת בממלכה אינה מבשרת טובות עבור 100 הימים הראשונים שלה, או הקדנציה כולה.

/// תמר טוניק