חתיכת שבוע
חתיכת שבוע
/// האוצר טועה כשהוא מקצץ לנכים /// האוצר צודק כשהוא מקצץ תקציבים לחרדים /// החדירה לסלולר היא דיון על גוף ונפש /// המאבק הפמיניסטי משגשג באולימפיאדה
חוק ההסדרים
בועטים במי שאפשר
האוצר פרסם שלשום שורת צעדים להגדלת הכנסות והקטנת הוצאות המדינה. תחת הקטגוריה "צעדים נוספים" מסתתרים שני צעדים תמוהים: הראשון הוא דחיית המועדים הקבועים בחוק לסיום הנגשת מבני ציבור לנכים, מהלך מתבקש שהיה אמור להסתיים עוד ב־2018, אלא שמאז נדחה שוב ושוב באישור המדינה. כעת חובת ההנגשה תידחה לסוף 2022 עם אפשרות להארכה עד יוני 2023, כשלמערכת הבריאות ולרשויות המקומיות ניתנת הארכה נוספת.
הצעד השני שמקדם האוצר הוא המשך הקפאת השכר הממוצע במשק כך שיישאר בגובהו ערב משבר הקורונה. לצעד הזה השלכות רבות, אבל הוא נועד בין השאר לבלום את עליית הקצבאות המוצמדות לו (באוצר מציעים מנגנון עדכון אחר לקצבאות, כך שיעלו באופן מתון יותר). הקפאת השכר הממוצע היתה מוצדקת בתקופת הקורונה בגלל עיוותים מלאכותיים שיצר הזעזוע הזמני בשוק העבודה. אולם כעת, כשהיציאה מהמשבר היא כבר עובדה, ושיעור האבטלה ירד ל־7% (נתון שרק לפני עשור היה נחשב נמוך) — מדובר בעוול של ממש.
שני הצעדים הללו הם פסיק בתקציב: כמה עשרות מיליונים. אבל המחיר הזעום שיחסכו לקופת המדינה יפגע עוד יותר בשכבות הכי חלשות. ואולי זו הסיבה שהוכנסו מלכתחילה לתקציב, פשוט כי לא יהיה אף לוביסט שיילחם על ביטולם. הסעיפים הללו לא היו צריכים לעלות לדיון מלכתחילה, כי המשמעות שלהם היא הרבה מעבר לכסף, היא ערכית ועקרונית ומעצבת את פנינו כחברה: האם אנחנו דואגים לחלשים או בועטים במי שאין לו מגינים?
/// שלמה טייטלבאום
צעדי ליברמן
אותה האג'נדה
שר האוצר אביגדור ליברמן הכריז השבוע כי הקצבה של השלמת הכנסה לגמלאים תעלה בכ־14%, רפורמה חשובה שעלותה 1.5 מיליארד שקל בשנה. המהלך הזה ייטיב בעיקר עם קשישים עולים, מצביעי ליברמן, מה שעורר ביקורת. במקביל התרחבו הביקורות על הכוונה של הממשלה להשקיע בעשור הקרוב 50 מיליארד שקל לצורך פיתוח כלכלי באוכלוסייה הערבית, כשחלק מהמבקרים הם החרדים המתקוממים על הקיצוץ בהנחות למעונות יום לילדי אברכים. הפוסק הספרדי הרב מאיר מאזוז, פטרונו של אלי ישי, אפילו אמר השבוע ש"זה המוח המטומטם של מי שהגיע מרוסיה".
אלא שמאחורי כל הצעדים האלה יש אג'נדה עקבית, שקושרת בין הקצבאות לקשישים, התקציב לערבים והקיצוץ אצל החרדים. הערבים זקוקים לכסף עבור הפיתוח הכלכלי, שיגדיל את התעסוקה והצמיחה. הקשישים כבר לא יכולים לעבוד. החרדים כן, והקיצוץ נועד לדרבן אותם לעשות זאת. זו אותה מטרה — להגדיל את התעסוקה והצמיחה. כשהחרדים יבקשו כסף לפיתוח כלכלי, מימון שיגדיל את הרווחה הכלכלית ויתרום למשק כולו, סביר שגם המוח של ליברמן ישמח לתת להם אותו.
/// שחר אילן
בג"ץ הפרטיות
להציל נפש סלולר
תשעה שופטי בית המשפט העליון דנו שלשום בשאלה אם וכיצד להגביל את המשטרה בחדירה לטלפונים ניידים בשלב החקירה. הדיון נערך במסגרת פרשת החדירה לניידיהם של יונתן אוריך וחבריו, יועצי ראש הממשלה לשעבר, בפרשת הטרדת עד המדינה שלמה פילבר.
הטלפון הנייד הוא גם "גוף" (המכשיר הפיזי) וגם "נפש" (התוכן האנושי), כהגדרת עו"ד ליאור אפשטיין, נציג הסנגורים. כלומר כשהמשטרה פורצת ללא צו לטלפון נייד היא חודרת בניגוד לחוק לנבכי נפשו ופרטיותו של האדם. זו הפרה של זכות אדם חוקתית, ולכן הסנגורים דורשים "להעניש" את המשטרה ולהגבילה בהמשך החקירה.
הפרקליטות מתנגדת לכך בטענה שהאינטרס הציבורי בלכידת פושעים מביס בשלב החקירה את זכויות האדם. החוק עמום בנקודה זו וניתן לפרשו לכאן ולכאן. ולכן ההרכב המורחב מתלבט: האם בסמכותו להתערב במקום שהחוק לא ברור, או שעליו לקבוע נקודת איזון חדשה וברורה יותר לדילמה הנצחית שמיטלטלת בין זכויות יסוד של הפרט לבין מקסימום חופש פעולה משטרתי?
אפשטיין, שהביא את דימוי "הגוף והנפש", גם סיכם בעזרתו: "נציגת המדינה רוצה בשלב החקירה עולם אינקוויזיטורי, לא אדברסרי, שבו המדינה עושה ככל העולה על רוחה. בדיוק כמו שהאינקוויזיציה הפרידה בין גוף לנפש – את גופך נרסק ואת נפשך נציל".
/// משה גורלי
האולימפיאדה
מהפכה נשית
בהתחלה זה נראה כמו צירוף מקרים, אבל אחרי כמה ימים כבר לא היה ספק: במרבית הפרסומות ב־NBC בזמן השידורים מהאולימפיאדה, פרסומות שעולות מיליון דולר ל־30 שניות, מופיעות ספורטאיות: המתעמלת סימון ביילס, האתלטית אליסון פליקס, הכדורגלניות אלכס מורגן ומייגן ראפינו ועוד ועוד. והפרסומות האלה מכוונות לנשים, וריאציות שונות על המסר "את גדולה, את חזקה, אין עלייך בעולם". זו לא גחמה קריאטיבית. מותגי ענק לא עושים דבר בלי לבדוק את השוק, והם סוף סוף הפנימו את כוח הקנייה של נשים, את ההתברגות שלהן בתפקידי ניהול, את זה שהעצמת נשים זה cool.
וזה לא מקרי שזה קורה דווקא בשידורים האלה. המשחקים האולימפיים הם לא רק אחת ההמצאות התרבותיות המופלאות של האנושות, אלא גם מקדם שוויון מהגדולים בהיסטוריה. זה המקום היחיד שבו תחרויות נשים חשובות בדיוק כמו אלה של הגברים, תשומת הלב הבינלאומית אינה מפלה, והתהילה זהה (וגם שברון הלב). פתאום כולם שולטים בשמותיהן והישגיהן של ספורטאיות שביומיום אינן זוכות לסיקור שמגיע להן. רואים את זה בישראל, וזה נכון גם באימפריית המדליות האמריקאית.
זה לא מעלים ברגע את האפליה והפערים, ולראיה כל הגולשים השמרנים שמסבירים איך היו מכסחים את אבישג סמברג במכות או לועגים לבגד הגוף המלא של נבחרת ההתעמלות הגרמנית. אבל בגד הגוף הזה עוד עשוי לשנות את כל ענף בגדי הספורט. הטרולים יטרילו, אבל כרטיסי האשראי יישלפו. והמהפכה הזאת לגמרי משודרת בטלוויזיה.
/// ציפי שמילוביץ, ניו יורק
מילת השבוע
//
דור סער־מן
האם החיבור בין סוכן לסכנה הוא מתבקש?
העדויות על סוכן הדוגמנויות שי אביטל, שלכאורה ניצל, שיקר ותקף בלי הפסקה, מקשרות מיד את המילה סוכן למילה סכנה. הן אכן נגזרות מאותו השורש, אבל המשמעויות שלהן שונות מאוד כבר מימי קדם. במזרח הקדום הסוכן היה מי שתפקידו להביא תועלת לאדוניו. כן, בדיוק כמו סוכנת הבית.
מאז הסוכן עבר כל מיני גלגולים, ובחלק מהם כבר לא היה לגמרי ברור למי הוא מביא תועלת, למי שהוא מייצג או לעצמו. זה מתערבל עוד יותר כשמדובר בסוכן חשאי, שאמנם מביא תועלת ל"אדוניו" אבל באמצעים שנויים במחלוקת, ודאי כשמדובר בסוכן כפול; במקרים כאלה, הסכנה שוב חוזרת לתמונה. וזה מתערבל גם כשמדובר בסוכנים טכנולוגיים, בכלים דיגיטליים מפוקפקים. זה של NSO הוא רק הדוגמה האחרונה.
וישנם מקרים כמו של שי אביטל, כשמתברר שהסוכן לא פועל לטובת הלקוחות, ואפילו לא לטובת חשבון הבנק שלו, אלא הוא נראה כמשרתם של יצרים אפלים. ושוב מתברר ששירות מסוֹכֵן הוא עניין מסוּכּן, ושגם סוכן טאלנטים עלול להיות סוכן כפול, עם יותר מאדון אחד ואמצעים בעייתיים למדי.
