3

הנה דוגמה. חשבו על שני צעירים שמצטרפים ממש עכשיו לשוק העבודה, לפני שהתיקון הזה נכנס לתוקף, ומתלבטים איך לחסוך לפנסיה. שניהם משתכרים, נניח, עשרת אלפים שקל בחודש. אחד מהם בוחר בקרן פנסיה, חברו הולך דווקא על ביטוח מנהלים. הראשון ישלם את דמי הניהול הממוצעים בקרנות — 1.71% מכל הפקדה חודשית ועוד 0.17% מהחיסכון המצטבר. האחר ישלם את דמי הניהול הממוצעים בביטוחי המנהלים — 2.05% מכל הפקדה חודשית ועוד 0.83% מהחיסכון המצטבר. לשם הפשטות נניח שהכסף של שניהם יעשה בדיוק את אותה התשואה בשוק ההון, 4% בשנה בממוצע. במשך 40 שנות עבודה וחיסכון, זה שבחר בקרן הפנסיה ישלם 136 אלף שקל דמי ניהול בסך הכל, חברו ישלם 475 אלף. ההבדל המוטרף הזה — פי שלושה וחצי — ישפיע על רמת החיים של כל אחד מהם בפנסיה. איך ישפיע? אחד יקבל קצבה של כ־11.1 אלף שקל בחודש, חברו יקבל כ־9,400. כלומר בגלל ביטוח מנהלים, ההכנסה שלו תהיה נמוכה ב־2,000 שקל(!) בחודש.

והחישוב הגס הזה עוד מיטיב עם חברות הביטוח. בפועל, הקצבה בביטוח מנהלים תהיה אפילו נמוכה יותר והפער גדול יותר, כי ביטוחי המנהלים סובלים מחסרונות נוספים. ראשית, גם קרן פנסיה וגם ביטוח מנהלים כוללים ביטוחים ולא רק חיסכון — ביטוח חיים וביטוח אובדן כושר עבודה. ובביטוחי המנהלים הם עולים מאות אחוזים יותר מבפנסיה. שנית, קרנות הפנסיה כוללות הגנה ממשלתית על חלק הארי של החסכונות, וביטוחי המנהלים לא. החסכונות שם, לפיכך, חשופים יותר לבורסה ותנודתיים יותר. בשנים גרועות בשוק ההון, 2022 למשל, ההבדל בין שני האפיקים ניכר: הקצבה החודשית של הפנסיונרים בקרנות הפנסיה גדלה ב־3%, בביטוחי מנהלים היא התכווצה ב־7%.

כשמביאים בחשבון את כל הרכיבים האלה, הפער בפנסיה החודשית מגיע עד 45% לטובת קרנות הפנסיה, לפי חישובי משרד האוצר. עכשיו ברור למה זה מוצר שצריך להיעלם?

4

רק שהוא לא לגמרי נעלם. בביטוחי המנהלים הקיימים לא נוגעים. אי אפשר לגעת בהם — הם חוזים בין החוסכים לחברות הביטוח. וזה לא ציבור זניח: מדובר בהרבה מאוד חוסכים. לפי נתוני האוצר, בין 2016 ל־2022 הצטרפו לביטוחי המנהלים 700 אלף חוסכים חדשים, עם הרבה מאוד כסף. בסוף 2012 היו בביטוחי המנהלים 46 מיליארד שקל, כיום יש בהם 250 מיליארד שקל. זו עלייה של 443%. בביטוח המנהלים הגדול ביותר, של מגדל, מנוהלים 33 מיליארד שקל, פי שלושה מלפני עשור. דמי הניהול שמגדל גובה עליהם, אגב, גבוהים מהממוצע בענף — 2.28% מכל הפקדה חודשית ועוד 1.05% מהחיסכון המצטבר, ואלה גבוהים פי שישה מדמי הניהול הממוצעים בקרנות פנסיה. מי שחוסך שם זורק כסף לפח.

צריך לסייג את המספרים: הם כוללים גם את ההפקדות של ביטוחי המנהלים הישנים והמשתלמים יותר. אבל התמונה הגדולה ברורה: בביטוחי המנהלים נמצא שליש מסך החיסכון הישראלי לפנסיה. והחוסכים שלהם כבר איבדו הרבה כסף בהשוואה לחבריהם בקרנות הפנסיה. והתקנות החדשות לא יצילו אותם. אז מה עושים?

5

מזיזים את הכסף.

חברות גדולות שאכפת להן מהעובדים שלהן מסבסדות להם סיוע בנושא, פגישות עם יועצים פנסיוניים. הם יושבים עם העובדים, עוברים על כל החסכונות והביטוחים שלהם, עושים סדר, ממליצים מה לשמר, ממה להיפטר, מה לעשות עם הכסף. למשל, לנייד אותו מביטוח מנהלים לקרן פנסיה. עובדים אחרים לא נהנים משירות כזה. וזה מדאיג במיוחד כשמדובר בעובדים בשכר נמוך שדחפו להם ביטוח מנהלים.

כאן צריך שוב את התערבות הרגולטור. הוא הרי נרדם בשמירה שנים, אז עכשיו שיפתור את הבעיה שהתנפחה בזמן הזה. שיריב עם חברות הביטוח ויחייב אותן לסבסד פגישת ייעוץ פנסיוני חד־פעמית לכל הלקוחות עם ביטוחי מנהלים. כן, אני יודע שזה נשמע כמו הזיה. אבל האנשים האלה לא אשמים. שיישבו עם יועצים, יבינו את המשמעות של אפיקי החיסכון השונים שיש להם, ויחליטו מה טוב להם. חלק מהם לא ירצו לעסוק בזה בכלל — אינרציה היא הכוח החזק בטבע — אבל אחרים יעבירו את הכסף לקרן פנסיה. ואם הרגולטור באמת רוצה לעשות דברים כמו שצריך, שיקים שירות ממלכתי לייעוץ פיננסי — לא רק פנסיוני, בכל התחומים. יש כזה בבריטניה, למשל. כך נוכל לקבל עצות מאנשים נטולי פניות. זה באמת חלום. אבל אחרי כל כך הרבה עשורים אבודים של חיסכון, זה מגיע לנו.

הכותב הוא עיתונאי כאן חדשות