חתיכת שבוע
חתיכת שבוע
/// הכלכלה צריכה להתנקות מהפערים בין גברים לנשים /// ג'ונקו לא תהיה האחרונה /// הוועדה למינוי בכירים מתנהגת כמו הוועדה המסדרת /// ויסוצקי לא תשתנה בעקבות הכרזת המונופול
פערים בין גברים לנשים
הילחמו על זה
הפורום הכלכלי העולמי בחן את הפערים בין נשים לגברים ב־146 מדינות. ישראל, כצפוי, הידרדה פלאים, צנחה 23 מקומות בדירוג, למקום 83. הדו"ח של הפורום בדק את מידת השוויון בארבעה פרמטרים מרכזיים: השפעה פוליטית, כלכלה, בריאות והשכלה. בשני האחרונים הפערים זניחים (בכל הנוגע להשכלה אנחנו אפילו מקום ראשון בעולם): נשים מקבלות כאן הזדמנויות לרכישת השכלה כמו הגברים, וגם בכל הנוגע לבריאותן הן לא מקבלות פחות.
מנגד, בזירה הציבורית המצב גרוע: במדד ההשפעה הפוליטית צנחנו בתוך שנה, שבמהלכה מונתה ממשלה חדשה, ב־35 מקומות, למקום 96; ומספר הנשים בממשלה הנוכחית, שנמוך בהרבה מהממוצע, זרק אותנו למקום 109. בכלכלה הידרדרנו "רק" בשישה מקומות, למקום 75, וכשנכנסים לפרטי הפרמטר הזה מזהים את הפער הגדול בשכר (שם אנחנו במקום 84) ואת העובדה שיש הרבה פחות נשים מנהלות בשוק וברשויות המדינה (מקום 96). בפעם הבאה שחברות ישראליות, שהחוק מחייב אותן לחשוף את פערי השכר בין המגדרים, יטענו שאצלן הכל דבש, זכרו את הנתונים של הבודקים החיצונים, הקצת יותר אובייקטיבים.
על הממשלה, בטח זאת של בנימין נתניהו, קשה להשפיע, אבל תמיד ראוי להפעיל לחץ ציבורי. בכלכלה, לעומת זאת, אין סיבה שלא נזנק למקום הרבה יותר גבוה בדירוג. זה רק עניין של החלטה. יו"ר רשות ניירות ערך היוצאת ענת גואטה קידמה את השוויון המגדרי במרץ, אספה נתונים, דחפה, ניתחה, ולחצה על החברות הציבוריות להגיע ל־35% נשים בדירקטוריונים. אבל ברשות שוק ההון לא עשו הרבה בנדון. ספי זינגר מחליף כעת את גואטה, רשות שוק ההון מחכה ליו"ר חדש - ושני אלה צריכים להמשיך להילחם על צמצום הפערים בין גברים לנשים בתפקידי הניהול, בשכר, בכל פרמטר. משם זה כבר יוכל לזלוג גם למעלה, לקברניטי המדינה, ואולי יום אחד נזכה לממשלה שתטרח לעגן את השוויון גם בחוק שהוא לא אות מתה.
/// גולן פרידנפלד
מקור: הפורום הכלכלי העולמי
צילום: אי.פי
ג'ונקו
עוד ג'וקים בדרך
התרבות מקרי "אליזבת הולמס", אלה שבהם מייסדי סטארט־אפים מטעים את המשקיעים, היא מסמלי התקופה החדשה, הפוסט־בועתית, בהייטק. בארצות הברית התברר השבוע, למשל, שסופטבנק גילתה כי רוב משתמשיה של הרשת החברתית IRL, שבה הקרן השקיעה 200 מיליון דולר, היו למעשה בוטים. ובישראל קיבלנו את ג'ונקו, סטארט־אפ שקיבל 38 מיליון דולר מקרן אינסייט רק לפני חצי שנה, והשבוע התברר שהמייסדת שלו ככל הנראה זייפה רשימות לקוחות וניפחה הכנסות. לכל אחד מהמקרים יש סיפור משלו, ובכל זאת לא מדובר במקריות. אחרי שנים שבהן פרמטר ההשקעה העיקרי היה FOMO, קרוב לוודאי שנראה עוד מקרים שבהם מרוב פחד לפספס המשקיעים שמו את הכסף במקומות מפוקפקים. הקרנות ינסו להסתיר אותם, אבל תיאוריית הג'וקים עובדת תמיד — כשרואים את הראשונים, זה אומר שהאחרים כבר בדרך.
/// סופי שולמן
מינוי בכירים
רגשות מקורבים
לפני חמישה חודשים הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות הציבורי פסלה את בחירתו של משה בן זקן למנכ"ל משרד התחבורה. השבוע הוא מונה לתפקיד, אחרי שהוועדה התכנסה שוב והחליטה לאשר אותו, בלי שום התנגדויות.
בראש הוועדה עומד נציב שירות המדינה פרופ' דניאל הרשקוביץ. אז הוא היה נגד בן זקן, פתאום הוא בעד. לצד הרשקוביץ, פוליטיקאי לשעבר שכיהן כיו"ר הבית היהודי, ישבה בוועדה שרה פריש, לשעבר שופטת בבית משפט שלום שאחרי פרישתה החזיקה בשלל תפקידים — אשר בכמה מהם התעוררו שאלות לגבי תפקודה. בעבר פורסם, למשל, שמינתה את חתנה לג'וב מפנק בעת שכיהנה כנשיאת מכללת שערי משפט. החבר השלישי בוועדה שאישרה את בן זקן הוא יעקב (קוקי) אדרי, שאת סדרת תפקידי הניהול הבכירים שלו החל בג'וב שסידר לו מקורבו אהוד אולמרט.
בן זקן, ראוי לציין, הוא מקורבה של שרת התחבורה מירי רגב. וגם חברי הוועדה שאישרה את מינויו יודעים איך עובדת המערכת. זו לא שחיתות, או נפוטיזם. אם כולם עושים את זה, זאת השיטה. וכך בדיוק השיטה משמרת את עצמה, דור אחרי דור. בעוד כמה שנים זה כבר יהיה בן זקן שיאשר מינוי מקורבים אחרים.
/// יובל שדה
ויסוצקי מונופול
אפילו לא לטפטף טיפה
רשות החברות הכריזה השבוע על ויסוצקי מונופול בשוק התה הירוק, והעניקה לצרכנים איזו לגימת ניצחון. אבל היא נבלעה מיד. התואר "מונופול" נשמע רציני, משהו שיכול לשנות את המצב הלא הגיוני שבו אנחנו משלמים 25 שקל לקופסת תה. אבל נראה שדבר לא יקרה. אומנם ההכרזה הזאת מטילה מעט הגבלות, ובראשן האיסור לגבות מחיר מופרז על המוצרים, אבל אפילו לאיסור הזה אין הרבה משמעות. קחו דוגמה מתנובה: בית משפט קבע שהיא גבתה מחיר מופרז על קוטג' ושעליה לפצות את הצרכנים ב־20 מיליון שקל. החברה ערערה על ההחלטה, ובית המשפט העליון קיבל את הערעור. הצרכנים כבר מזמן שכחו כמה הם שילמו, ועדיין משלמים. הרגולטור לא מצליח להגן עליהם, ומתברר שבית המשפט העליון לא טורח לעשות זאת. "אין מקום למסקנה שלפיה ענייננו נמנה עם המקרים החריגים והקיצוניים הדוקרים את העין וברורים לכל שבהם יש לאכוף את העילה (מחיר מופרז)", כתבו השופטים בפסיקה ההיא, רק לפני שלושה חודשים. הרסן הותר, שאר המונופולים יודעים את זה, והמצטרפת החדשה למועדון המפוקפק יכולה להיות רגועה. גם הפעם ההזדמנות לטפל כמו שצריך בריכוזיות בשוק המזון הוחמצה.
/// נורית קדוש
מילת השבוע
//
דור סער־מן
מה מגלים על "חברות" כשהיא נחתכת באזמל המשפטי?
בתוך גועל הנפש הכללי סביב תיקי נתניהו וההתנהלות של ראש הממשלה ורעייתו אז ועכשיו, גועל שאפילו ארנון מילצ'ן הרגיש; בתוך ההתקטננות על סוג השמפניה והדקדקנות של התביעה וההגנה בפרטי הפרטים של החשדות והיחסים; בתוך הפירוק לגורמים של השאלה אם ארנון מילצ'ן ובנימין נתניהו היו חברים ואם החברות ביניהם הכשירה הכל — בתוך כל זה, עדות מילצ'ן השבוע עוררה גם שאלות גדולות, פילוסופיות, על מהי חברות.
לא קל לראות את רעיון החברות נחתך באזמל משפטי. זה הרי אחד הקשרים החשובים בחייו של אדם ואחד המכוננים בחברה האנושית. זו אומנם לא "אחווה", עם הכוח האוניברסלי שלה, ולא "רעות", עם האתוס המקומי הגלום בה, ועדיין, חברות. החבר הסוציאליסטי, קונספט החבר'ה הפלמ"חניקי, "היה לי חבר, היה לי אח", "שלום, חבר" — החיים שלנו זרועים בחברות, שלעתים נקנתה בייסורים. אנחנו אוספים אנשים, והקשרים איתם מאפשרים לנו להיות אנחנו. יש גם רגעים מכוערים בחברויות, אבל אף אחד לא היה רוצה למצוא עצמו מעיד נגד החברים שלו.
אלא שעם כל האמפתיה הזאת, כשרובנו מסתכלים על מה שעולה במשפט נתניהו, אנחנו מתרשמים שזו חברות מעוותת למדי. אצל רוב בני האדם, חברות אינה יחסים של תן וקח וטובות הדדיות. כן, חברים תומכים זה בזה ועוזרים זה לזה, אבל המהות אינה סחר חליפין וניצול חד־צדדי או הדדי. אם נתניהו ומילצ'ן חושבים שכך נראית חברות, זה לא רק מגעיל — זה גם עצוב.
