עלות תועלת

שאול אמסטרדמסקי

עלות תועלת

//

שאול אמסטרדמסקי

פוליטיקאי קטן, כניעה גדולה

בנאום חייו, שהזניק את הקריירה שלו, יואב קיש הסביר ששוויון בנטל הכרחי למען ילדינו והמדינה, ולכן אסור להנהגה להיכנע לפוליטיקה קטנה. עכשיו, כשהוא בהנהגה, קיש מתגלה כפוליטיקאי קטן שמיהר להיכנע

מוסף כלכליסט | 29.02.24

להאזנה לכתבה

1

לפני כמעט 12 שנה, בקיץ 2012, יואב קיש עלה על הפודיום ברחבת מוזיאון תל אביב. בלי נימוסים וגינונים ומכובדיי כולם, בלי חליפה ובלי עניבה, רק בחולצה קצרה שחורה. במצח מיוזע וחמוש בלהט כיכרות, כשמתחתיו מתנוססת סיסמת העצרת — "מפסיקים להיות פראיירים" — יואב קיש נשא את מה שהוא כנראה הנאום החזק ביותר שנשא בחייו. לא ראיתם אותו ככה מעולם. 13 פעמים עצר הקהל הנלהב את נאומו בשטף מחיאות כפיים.

ואלה עיקרי הדברים שאמר: "אני יואב קיש, בן 43, גר ברמת גן, רב סרן במילואים ואבא לארבעה בנים. שמונה שנים בצבא, 15 שנים במילואים. סבא שלי היה בריגדיר פרד קיש, יהודי ציוני בצבא הבריטי, שותף להקמת המדינה. אבא שלי סגן אלוף בצבא, נלחם בקשות במלחמות ישראל. אני למדתי דבר אחד חשוב: לשרת זה לא נטל, לשרת זו זכות. הנכונות לוותר ולשלם מחיר כפרט עבור טובת הכלל, התחושה שהרווחת את מקומך בחברה הישראלית — אלה הם הערכים שעליהם הוקמה מדינת ישראל. אלה הם הערכים שגדלתי עליהם, ואלה הם הערכים שעליהם אני מגדל את בניי, וזאת כדי שנוכל להמשיך ולחיות כאן בזכות ולא בחסד. לא צריך להיות הבדל בין דם לדם. ולכל מי שלא משרת, אני אומר: בואו, הצטרפו אלינו, שמרו על זהותכם ואמונתכם ויחד עם זאת היו שותפים אמיתיים בנשיאת הנטל במדינה שכולנו חיים בה (...) השנים הארוכות שבהן העיוות ההיסטורי הזה התקיים הביאו לקיטוב וריחוק בין קבוצות בחברה הישראלית. הגיע הזמן לחזור ולהכיר אחד את השני. לחזור להיות עם אחד שנושא יחדיו בזכויות ובחובות של החיים כאן (...)  הציבור הוא לא כלי משחק. המדינה היא לא לוח שחמט. יש רגעים שבהם צריך להתעלות מעל שיקולים פוליטיים. לקחת החלטה ולהנהיג. לרגע הזה נבחרתם. על זה אתם תיבחנו. נבחרי ישראל, היו ראויים להנהיג את העם הנפלא הזה שפה! (...) הקואליציה הגדולה ביותר שהמדינה הזו ראתה בשנים האחרונות התכנסה בכוונה ברורה לטפל בנושא שמטריד את רוב הציבור בישראל. ראש הממשלה בנימין נתניהו, יצרת את ההזדמנות הזו, הפוך אותה לגדולה באמת! אנחנו, הציבור שנושא בנטל ורואה בזאת זכות, דורשים דבר אחד פשוט שכל ילד יודע: שירות לכל!  (...) ראש הממשלה, לא צריך יותר ועדות. כולנו יודעים מה המסקנות. אמץ את ערך השוויון. השוויון בזכות השירות. ועל עיקרון השירות לכל תקבע את עתידה של החברה והמדינה בישראל! אנחנו המפגינים כאן היום, בני כל המעמדות, הנושאים בנטל, אנחנו ננצח במאבק, כי זו הדרך לקיום חברה שוויונית וצודקת! אנחנו ננצח במאבק כי אנחנו נאבקים בשביל עתיד ילדינו! אנחנו ננצח במאבק כי אין לנו ארץ אחרת!".

איפה נואם הכיכרות ההוא ואיפה שר החינוך של היום, חנוט בחליפה ובעניבה, מסתתר מאחורי פוליטיקה קטנה ותירוצים קואליציוניים. קו ישר מחבר בין הגדלת הנטל שמסתתרת בחוקי הגיוס החדשים לבין חיזוק מערכת החינוך החרדית, המפלגתית, זו שמעודדת השתמטות מגיוס, צעד שקיש עומד לחתום עליו בשתי ידיו.

קיש הצהיר בלהט: "נמאס לנו בדיוק כמו שנמאס לכם משותפויות קואליציוניות עם גחמות שמכתיבות לממשלה לעשות דברים שהבוחרים לא נותנים להם". אבל 12 שנה חלפו

קיש עם יאיר לפיד במאהל המחאה בתל אביב, קיץ 2012. עכשיו נואם הכיכרות עומד לחתום על תקציב שמעודד השתמטות. צילום: שאול גולן
2

קיש לא נאם בעצרת ההיא במקרה: הוא היה חלק מהתארגנות מילואימניקים שבאותו קיץ דחפה את נושא השוויון בנטל בכל הכוח. הפגנות, כיכרות, מחאות. יואב קיש היה all in. כל כך all in, שהוא אפילו נבחר כנציג ציבור לוועדת פלסנר, שאותה מינה ראש הממשלה בנימין נתניהו כדי לשים סוף, אחת ולתמיד, לעניין הסבוך הקרוי שוויון בנטל. במשך חודשיים הוועדה הזאת שמעה את כל מי שרק רצה לדבר, אבל אז חלק מנציגיה פרשו (חברי הכנסת דוד רותם ואורי אורבך) וראש הממשלה הודיע שהוא מפזר את הוועדה. קיש אמר על כך מאוחר יותר, בריאיון ל"אולפן שישי": "ישבתי מול נתניהו שהבטיח לי שמה שהיה הוא לא מה שיהיה, ואני האמנתי לו. הוועדה הלכה עשרה צעדים לכיוון החרדים, וגם זה לא היה מספיק טוב להם".

קיש לא הסתיר את נטייתו הפוליטית. להפך, הוא התגאה בה. הפעלתנות שלו לקידום השוויון בנטל, הלהט האותנטי שלו, אומנם לא הצליחו לקדם חוק גיוס חדש, אבל הובילו אותו לכנסת. שנתיים וחצי אחרי הקיץ ההוא 1,282 אנשי ליכוד בחרו בו כנציג של מחוז דן לרשימה לכנסת, והוא התברג במקום ה־19 ברשימה הארצית. מאז הוא טיפס במעלה התפקידים הפרלמנטריים והמיניסטריאליים, עד שבתחילת השנה מונה לשר החינוך. ועכשיו קיש, טייס קרב, חבר בוועדה לשוויון בנטל, לוחם הכיכרות, יחתום על צעד היסטורי, חסר תקדים, שיתרום תרומה מכרעת לאי־שוויון בנטל, ושעלול לקבע אותו לעוד עשרות שנים. והכל בגלל פוליטיקה קטנה, זו שבעבר הוא יצא נגדה.

3

הוא יעשה זאת משום שרוב תשומת הלב הפוליטית והציבורית נתונה למלחמה, וקצת לחוקי הגיוס, שיאריכו את השירות הסדיר ואת השירות במילואים. בזמן הרגיש הזה, קיש אמור לחתום בקרוב על תקנות שייתנו תוספות תקציב אדירות, כ־30%, למערכת החינוך החרדית המפלגתית, הפרטית, כלומר לשתי רשתות החינוך של יהדות התורה ושל ש"ס, שכבר היום מקבלות יחד כ־3 מיליארד שקל בשנה מתקציב המדינה.

שתי רשתות החינוך האלה טוענות שהן מלמדות 100% לימודי ליבה ולכן זכאיות ל־100% מימון ציבורי. זו טענה חלולה. רשת החינוך של יהדות התורה מכוונת בעיקר לבנות — 90% מהבנות החרדיות משתייכות אליה — והן אומנם לומדות לימודי ליבה, אבל ברשת מסרבים לפיקוח של משרד החינוך, ומסרבים להשתתף במבחני המיצ"ב, אף שהם אמורים לעשות זאת. באשר לבנים, ש־40% מהם לומדים ברשת של ש"ס, לימודי הליבה הם בדיחה. מחטיבת הביניים בערך אין לימודי ליבה כלל, וגם קודם לכן הם חלקיים במקרה הטוב — גם במקצועות, גם בהיקף שעות הלימוד, גם באיכות ההוראה, גם ברמת ההשכלה של המורים, שבעצמם לא בהכרח למדו ליבה. כמעט אין לימודי אנגלית, למשל.

קיש טוען שהוא פועל מול החרדים כדי לוודא שתוספות התקציב לא יינתנו לחינם, שהרשתות יקבלו על עצמן פיקוח אמיתי, ושאם הן לא יעמדו בתנאים שיקבע המשרד — התוספות יישללו מהן. במשרד האוצר יודעים שמדובר במילים די ריקות, ושיהיה קשה עד בלתי אפשרי לקחת את התקציבים שכבר ניתנו. ולכן לפני שבוע, בנייר עמדה תקיף שהמשרד הוציא בנושא, אנשיו הציעו מודל אחר. הרעיון אומר שאם כבר רוצים לחלק את תוספות התקציב האלה, לפחות צריך לעשות את זה בדרך מועילה יותר.

קודם כל, בתי הספר יידרשו להציג למשרד החינוך את מצבת המורים שלהם, את ההכשרה של כל אחד ואת תוכנית הלימודים המלאה. בית ספר שלא יעשה זאת, או שהחומרים שיציג למשרד החינוך לא יעמדו ברף מינימלי, לא יקבל תקצוב מלא. וכל בתי הספר של הרשתות יחויבו בהשתתפות במבחנים הארציים של משרד החינוך. כולם. ובית ספר שלא יעמוד ברף ציונים מסוים ייחשב בית ספר שלא מלמד ליבה כנדרש ולא יקבל תקציבים. משרד החינוך יורשה לקיים ביקורי פתע. והרשתות לא יורשו לחרוג מתשלומי שכר והיקף תקנים שהמשרד ייקבע. הסעיף האחרון נשמע מגוחך, אבל כיום הרשתות עושות מה שהן רוצות. יש להן חשבים מלווים מטעם האוצר, והן עדיין מעסיקות כמה מורים שבא להן, עם איזו השכלה שנראית להן, ומשלמות כמה שהן רוצות, אף שהן בגירעונות עתק — והכל מתקציב ציבורי. זו אוטונומיה על מלא.

החרדים, מן הסתם, לא ששים לקבל עליהם את כל המגבלות האלה. אם שר החינוך קיש יחתום בסופו של דבר על תוספות תקציב שלא כוללות את עקרונות המודל של האוצר, הוא בעצם יחתום על הסכם כניעה לחרדים.

מקורות: משרד האוצר, נתוני צה"ל שהוצגו בכנסת בשבוע שעבר

4

בקיץ 2012, חודש אחרי הנאום ההוא, קיש הגיע להפגנה נוספת למען שוויון בנטל, הפעם בחולצה לבנה עם הכותרת "לא פראיירים". הוא שוב נאם, ובין השאר אמר: "נמאס לנו בדיוק כמו שנמאס לכם משותפויות קואליציוניות עם גחמות שמכתיבות לממשלה לעשות דברים שאנחנו הבוחרים לא נותנים להם (...) מסר אחרון לבנימין נתניהו: בוחריך ורוב אזרחי ישראל דורשים שוויון בנטל המסים ובנטל השירות. מעכשיו הרוב קובע. הרוב ישפיע. אני קורא לכולכם, תתפקדו היום בשביל לקבל את המדינה שלנו חזרה מחר". הקהל שוב מחא כפיים בהתלהבות.

הבוגרות האידאליות של מערכת החינוך החרדית מקימות בית של תורה. הן מפרנסות את הבעל ואת המשפחה. לא שירות לאומי, לא אזרחי, בטח שלא צבאי. הבוגרים האידאליים של מערכת החינוך הזו הופכים לתלמידי חכמים. אברכים לכל חייהם. הם אינם משתלבים בשוק העבודה, ובוודאי שאינם מתגייסים לצה"ל. ולכן אפילו אם שר החינוך קיש יעשה את הבלתי אפשרי ויוודא שהכסף הציבורי משמש ללימודי ליבה באמת — ואני בספק גדול מאוד שזה מה שיקרה — הוא יתרום במו ידיו לחיזוק מערכת חינוך שמנציחה את ההשתמטות, את האי־שוויון בנטל. לוחם הכיכרות יהפוך סופית להיות שותף לדבר עבירה בחסות "שותפויות קואליציוניות עם גחמות שמכתיבות לממשלה לעשות דברים שהבוחרים לא נותנים להם". המעגל הפוליטי יושלם.

הכותב הוא עיתונאי כאן חדשות