חד־קרן
דיאנה בחור ניר ומאיר אורבך
צילום: יובל חן
חד־קרן
//
דיאנה בחור ניר ומאיר אורבך
//
צילום: יובל חן
"אני בודק מה הכי קשה והולך על זה"
כילד שעלה ממצרים וגדל במשפחה דלת אמצעים בבאר שבע, שמיל לוי עשה מסלול מאוד לא שגרתי לצמרת ההון סיכון הישראלית. בריאיון ראשון הוא מספר איך הנער שחלם על קריירה צבאית התגלגל להקמת קרן סקויה בארץ, משחזר את הפציעה האנושה בתעלה עם סיירת מטכ"ל, חושף עד איזה עומק בודקים יזם לפני השקעה, ומספר למה חשוב לו כל כך לשלב גברים חרדים בהייטק
לוי. "תמיד הסתכלתי על גיל 70 כאיזשהו סוף. אבל אני רואה עוד כל כך הרבה דברים לעשות קדימה, שאני מנסה להתעלם מהגיל שלי ולהמשיך להיות עסוק יום ולילה"
ב
מבט ראשון קשה לזהות אצל שמיל לוי, מוותיקי תעשיית ההון סיכון הישראלית, את ה"קילר אינסטינקט" שמאפיין את אנשי התעשייה. המפגש איתו מתקיים בחברת VIM, שלוי השקיע בה דרך קרן סקויה העולמית כשזו עוד פעלה בישראל כישות עצמאית. העיצוב הצבעוני של משרדי החברה עומד בסתירה לחזותו השקולה של לוי, שדיבורו משרה רוגע ומראהו משדר רציונליות אנליטית.
אבל הדיבור השליו עלול להטעות. לוי (70) נחשב בעבר לאחד מאנשי ההון סיכון המובילים בעולם, בין הישראלים הראשונים שנכללו ברשימת מאה משקיעי ההון סיכון בעלי "מגע הזהב" של מגזין פורבס. הוא הפך לאיש מפתח בתעשיית ההון סיכון בארץ כשזו עוד היתה בחיתוליה. לוי הביא לכאן, יחד עם שותפו חיים סדגר, את השלוחה הישראלית של סקויה. הם עשו זאת באחת התקופות הקשות שידע ההייטק המקומי, רגע אחרי פיצוץ בועת הדוט.קום, וקצרו הצלחות מרשימות.
אבל החריגות של לוי בעולם ההון סיכון היא מעבר לטון הדיבור או החזות החיצונית. היא מתחילה במסלול המאוד לא שגרתי שעשה מי שעלה כילד ממצרים וגדל במשפחה ממעמד הפועלים בבאר שבע, עד לצמרת ההון סיכון העולמית. "עליתי לארץ ב־1957, בן שלוש, אחרי מלחמת סואץ", מספר לוי. "אבי עבד כאיש כספים במפעל הקרמיקה חרסה, אמי היתה מזכירה בבית ספר. גדלתי בבית בלי כסף".
מה זה אומר?
"אני זוכר שלא בכל יום היה אפשר לקנות עיתון, למשל. תמיד היה מספיק אוכל, אבל ההוצאות היו מאוד מחושבות ומדודות. זה לא היה חריג, גם בבתים של חברים זה היה ככה".
באיזו שפה דיברת עם ההורים?
"הם הבינו ערבית וידעו לדבר בה, אבל שפת הדיבור בבית היתה צרפתית ומאז אני דובר את השפה. מגיל צעיר תמיד בחרתי במסלול הקשה ביותר האפשרי. בתיכון הלכתי לפנימייה בגימנסיה הרצליה, הייתי בן מחזור של גבי אשכנזי, שהוא חבר טוב. משם התגייסתי לסיירת מטכ"ל בדרך לקריירה צבאית. אהוד ברק היה אז מפקד הסיירת ויוני נתניהו הסגן שלו".
מלחמת יום כיפור פרצה כשלוי היה בן 19 והיתה נקודת מפנה כפויה בקריירה שלו. "צלחנו את התעלה ונפצעתי קשה מרימון שקרע לי את העורק הראשי", הוא משחזר. "אי אפשר היה לעשות חוסם עורקים במיקום הזה, החובש היה עסוק עם פצועים, היינו תחת אש, אז החייל הראשון בצוות שראה אותי שם עליי אגרוף כדי לעצור את הדימום. ככה העבירו אותי מאחד לשני, כל פעם מישהו אחר שם אגרוף, עד שבבית חולים שדה תפרו לי את העורק. לבילינסון הגעתי ללא הכרה ומי שהציל אותי היה המנתח מוריס לוי. הרבה כוכבים היו צריכים להסתדר נכון בשמים כדי שאחיה".
מה אתה זוכר מהשירות תחת ברק ונתניהו?
"אהוד ברק היה מפקד יחידה מדהים. עילוי שחושב לגמרי מחוץ לקופסה. מקורי, מאוד חכם, לא מהסס. את יוני אני זוכר שבא לבקר אותי אחרי הפציעה והשאיר לאמא שלי פתק עם מספר טלפון למקרה שתצטרך משהו. כשהוא נהרג זה היה כאב גדול, כאילו הכניסו לך אגרוף בבטן ואתה לא יכול לנשום. לצערי זה לא היה האובדן הראשון שחוויתי, ועדיין זה בא בהפתעה".
ולא נשארת בצבא.
"הפציעה קטעה את חלום הקריירה הצבאית, אז הלכתי ללמוד. לא ידעתי מה לבחור, ובדיוק כמו בבחירה בגימנסיה הצבאית ובסיירת מטכ"ל, שאלתי את ההורים מה הכי קשה והם ענו 'הנדסת חשמל', אז לזה הלכתי. אחרי הלימודים עבדתי כאיש פיתוח בתעשייה האווירית, בפרויקט של המזל"ט הראשון בעולם. שלחו אותי להשתלמות בבואינג, חזרתי לארץ לפרויקט הלביא ועבדתי בו שש שנים עד שסגרו אותו בגלל לחץ אמריקאי. זה היה מאוד עצוב".
איך מהנדס צעיר מבאר שבע נבחר להקים בישראל את השלוחה של ענקית ההשקעות סקויה?
"דברים התגלגלו. אחרי התעשייה האווירית הייתי סמנכ"ל פיתוח בלננט שעסקה בתקשורת נתונים. אחרי שהיא נרכשה על ידי מדג' (Madge) הפכתי למנכ"ל, כעבור שנתיים מכרתי אותה ללוסנט, וב־1998 נשלחתי לארצות הברית לנהל 5,000 איש שעוסקים בתקשורת הנתונים שלה. בסוף הפרק הזה רציתי להקים סטארט־אפ, אבל זה לא היה זמן טוב. בועת הדוט.קום התפוצצה וההשקעות נפסקו.
"דווקא אז סקויה פנתה אליי ואל חיים סדגר, הכירה ביננו והציעה לנו להקים עבורה קרן ייעודית בישראל, כמקום הראשון שסקויה תצא אליו מחוץ לארצות הברית. חשבתי לעצמי, 'בתקופה כזו דרמטית, כשהשקעות ההון סיכון נפסקות ואין בארץ קרנות זרות, להביא לישראל את הקרן המובילה בעולם יהיה סופר משמעותי'. והלכתי על זה".
"בהון סיכון כולם 'אלפות'"
סקויה תחת לוי וסדגר גייסה בישראל חמש קרנות שהשקיעו בכמאה חברות הייטק, בעיקר בשלב ה־Seed, בהיקף של לפחות מיליארד דולר. ההשקעות הללו הניבו לסקויה שורת אקזיטים חלומיים עם חברות ישראליות. הקרן החמישית והאחרונה, למשל, השקיעה בחברת הסייבר אדאלום של אסף רפפורט, שנמכרה למיקרוסופט ב־2015 תמורת 320 מיליון דולר; בחברת האינשורטק למונייד, שהונפקה ב־2020 לפי שווי של 1.7 מיליארד דולר; ובמוביט, שנמכרה לאינטל באותה שנה במיליארד דולר. הקרן הזאת מושקעת גם בחברת אבטחת הפינטק פורטר ובסטארט־אפ ביג פנדה, שאת סבבי הגיוס האחרונים שלהן עשו לפי שווי של מיליארדים. "משקיע טוב חייב להיות אנליטי ורציונלי", אומר לוי, "אבל אם אתה נכנס להשקעה בשלבים ראשונים של חברות צריך גם אינטואיציה טובה לאנשים ולמה שעומד לקרות בשוק. 'כדור בדולח' כזה".
ואתה לא היחיד שמתחרה על השקעות.
"הון סיכון זה תחום כוחני, כולם פה 'אלפות' שרוצים להשיג את הדיל הטוב ביותר שיש. זה מוציא ממך את כל היצריות, התחרותיות וההישגיות. כי אחרת, למה שזה יהיה דווקא אתה?".
למה באמת? היה לך ניסיון בניהול חברות אבל מעולם לא היית משקיע. איך מתחילים?
"ביקשתי מנטורינג, ומי שהפך למנטור שלי היה דון ולנטיין, שהקים את סקויה בשנות השבעים, בנה אותה כאחת הקרנות הראשונות והמצליחות בעמק הסיליקון ונחשב לאגדה בתחום. נסעתי אליו עשר פעמים בשנה, לעשרה ימים בכל פעם. סקויה היא הקרן שעובדים בה הכי קשה כדי להצליח. אתה לומד לעשות המון בדיקות על הכל לפני השקעה, אינספור בדיקות של היזמים, עד לרמה של לדבר עם מי שהיו המורים של היזם בתיכון. והחלק הקשה הוא דווקא אחרי ההשקעה, בהתמודדות עם המנכ"לים של הסטארט־אפים.
"ולנטיין לימד אותי שעם מנכ"ל יש לך שתי אופציות: להעצים אותו או להחליף אותו — ועדיף להעצים. לכן בחדר עם עוד אנשים אתה לא יורד עליו, אבל באחד על אחד אתה לא מרחם עליו. אתה יכול לעשות איתו סיעור מוחות, אבל בסוף ההחלטה היא שלו. אתה כמשקיע עוזר לעצמך לעזור לו לבנות חברה, אבל אתה לא מנסה להראות שאתה יותר חכם ממנו ולהיכנס לנעליו. זה גם בסדר שהוא שוגה ולומד מזה".
סקויה העולמית קצרה הצלחות עם ענקיות הרשת בראשיתן, אחרי שהשקיעה בין היתר ביאהו, בגוגל ובווטסאפ. ב־2016 החליטה לסגור את השלוחה הישראלית ולהמשיך להשקיע בחברות בארץ באמצעות הקרן הראשית שלה - ולוי המשיך כאנג'ל פרטי.
הקונספט של סקויה בישראל נכשל?
"בכלל לא, היו כאן הצלחות מאוד גדולות, אבל חלקן התחרו בהשקעות של סקויה ארצות הברית ונוצר ניגוד עניינים".
באילו מקרים?
"למשל במקרה של אדאלום. אסף רפפורט ישב במשרדי סקויה בארצות הברית, שם עזרו לו להביא לבורד בכירים בענף, ופתאום נכנס למשרד המנכ"ל של Skyhigh, היריב הכי קשה שלו, כי סקויה העולמית רצתה להשקיע בו. לנו זה לא התאים, וסקויה שאלה את עצמה איך תמנע תחרות בין הקרן הראשית לזו שפועלת בישראל. כך הגיעו שם להחלטה להשקיע רק דרך הקרן הראשית גם בחברות ישראליות".
למה לא הקמת קרן כמו שותפיך לשעבר?
"גדלתי בבית בלי כסף, עשיתי לביתי, יש לי מספיק כסף ומעבר לסכום מסוים כבר לא משנה כמה יש לך. התיאבון האזרחי החל לגבור על העסקי, ואחרי 20 שנה החלטתי להחזיר משהו למדינה".
"אם גברים חרדים ימשיכו לא לעבוד המדינה תתמוטט כלכלית, לכן זה הפרויקט שלי. הם צריכים לעבוד בכל מקצוע, אבל הייטק מתאים לצורת הלימוד והחשיבה שלהם"
"גברים חרדים זה קריטי"
הדרך של לוי להחזיר למדינה היא באמצעות השקעה בשילוב גברים חרדים בהייטק. הוא חבר בוועד המייעץ של אברטק (כיום JBH, Jewish Brain in HighTech), תוכנית להכשרת חרדים למקצועות ההייטק שיזם הרב דוד לייבל. הוא גם פעיל ברבטק, חברה שקולטת את בוגרי אברטק, שהיו"ר שלה הוא בני לוין, ממייסדי נייס. פעילות נוספת בשם קודקוד נעשית בשיתוף הצבא, ובמסגרתה גברים חרדים שנבחרו משלימים פערים לימודיים, מתגייסים, עוברים קורס תוכנה בצבא ומשרתים ביחידות עילית כמו 8200 ופריזמה בחיל התקשוב. "היום לקום בבוקר ולדעת שאני עושה משהו חשוב זה מבחינתי יותר מלעשות עוד חברה גדולה, כי אצלי קודם כל המדינה, שגדלתי בה ונפצעתי למענה".
ולמה דווקא גברים חרדים?
"אני מנסה להוכיח את מה שקורה בכל העולם, והוא שאתה יכול להיות חרדי וגם לעבוד. בחברה החרדית נהוג שהאשה עובדת ומפרנסת את הבעל כדי שיוכל ללמוד, אבל אם הגברים החרדים ימשיכו לא לעבוד, זו תהיה בעיה קשה שתוביל לפיצוץ, ונוכל רק לבחור בין מלחמת אחים להתמוטטות. היום הם 10% מהציבור, כשנגיע ל־30% שלא יעבדו כבר לא נעמוד בנטל הזה. גברים חרדים צריכים לעבוד בכל המקצועות, אבל הייטק מתאים לצורת הלימוד והחשיבה שלהם. אני אומר להם: תישארו חרדים, תאמינו — רק תעבדו.
"הבעיה הגדולה של מדינת ישראל היא האחדות, וחוסר השוויון יוצר המון איבה בין המחנות ופוגע באחדות. זה מוביל לנוגדני אנטי, עד כדי כך שחברים טובים שלי כועסים שאני עוזר דווקא לחרדים. אני עונה להם שמדובר בעזרה עצמית, כי מדינת ישראל חייבת לטפל בלב של אחת הבעיות הכי גדולות שלה.
"אני מלווה מאות חרדים שכבר עובדים באלביט, בצ'ק פוינט, בנייס, בחברות שאני משקיע בהן כמו פרסונטיקס, גם ב־Venn שאני פעיל בה קיבלו כמה —
ואז אומרים לי שם, 'חבל שחיכינו כל כך הרבה'. קל לקלוט את הדומה, ולפעמים רוצים (לקלוט חרדים) אבל קיימת רתיעה. חשוב לדעת שמערכת הכללים לגברים גמישה יותר מלנשים מבחינת הפרדה, ואין להם בעיה להתערבב או לקבל בוסית".
"החמצה בווייז, תיקון במוביט"
ויתרת על עולם ההשקעות?
"אני עדיין עושה קצת השקעות אנג'ל ויושב בחמישה בורדים של חברות שהשקענו בהן דרך סקויה. הצטרפתי באופן חריג כיו"ר פעיל ל־Venn, חברה שעושה טוב לאנושות ופועלת לחבר קהילות".
וסקויה ויתרה על ישראל?
"סקויה המשיכה להשקיע פה הרבה אחרי שסגרה את הסניף הישראלי שלה. מי השקיע ב־WIZ? הקרן של גילי רענן יחד עם סקויה. רק אני הצגתי להם שלוש חברות שהם השקיעו בהן. היא משקיעה פה הרבה גם בלי קרן עצמאית בישראל".
אתה אישית לא מתגעגע להנפקה או לאקזיט?
"אני מקווה שפורטר, למשל, תהיה חברה כזאת, אבל חושב שזו טעות לצאת להנפקה בתקופה הלא נכונה. ואני לא עומד למכור את המניות שלי בהנפקה, כי למדתי מתורת הלחימה של סקויה שהנפקה היא לא האקזיט. סקויה עושה כסף על החברות אחרי ההנפקה יותר מבהנפקה, שבה היא לא מוכרת מניות".
ולמה בחרת להשקיע בפורטר ולא בריסקיפייד?
"כי פורטר לדעתי טובה יותר מריסקיפייד. היא טכנולוגית טהורה, בלי בן אדם בלופ האבטחה. לריסקפייד היה גרוע מאוד לצאת להנפקה, זה מגביל אותם (החברה הונפקה בניו יורק ב־2021 לפי שווי של 3.3 מיליארד דולר, ונסחרת כיום בשווי נמוך ממיליארד דולר, ד"ב, מ"א). הנפקה זה לא אקזיט, זו תעודת בגרות להמשיך הלאה. מה קרה לפאלו אלטו נטוורק אחרי הנפקה? היא גדלה פי 25 בשווי. אחת הטעויות של חברות בארץ היא שהן יוצאות מוקדם מדי להנפקה".
יש לך יוניקורנים על החגורה?
"כן, וזה לא מעניין אותי. פורטר וביג פנדה הן יוניקורנים, כי הרבה חברות הגיעו להיות יוניקורן, אולי לא בצדק. מה שמעניין זה אם הצלחת לבנות חברה שתתקיים לשנים, תביא ערך ותמכור במאות מיליונים. אם אתה לא מאמין שחברה יכולה להיות גדולה, תמכור אותה. אני לא בז לתרבות היוניקורן, להפך. אלה יזמים שניצלו הזדמנות לגייס בשווי גבוה. גם אני עודדתי את החברות שלי לגייס כסף בהייפ. אבל השווי שנקבע בגיוס הוא רק נקודה בזמן. כיזם, לא הייתי מסתנוור מזה".
יש חברות שהחמצת ואתה מכה על חטא בגללן?
"לא צריך לבכות על חברות שלא השקעת בהן, כי יש מספיק חברות שהשקעת בהן לבכות עליהן. את ווייז החמצתי שלוש פעמים כי לא הצלחתי להבין את המודל העסקי שלה. זו היתה טעות שלי כמשקיע, כי היא נמכרה לגוגל תמורת מיליארד דולר ולא עשיתי כסף שיכולתי לעשות למשקיעים".
באמת לא היה לה מודל עסקי.
"הטיעון שלי על מודל עסקי היה נכון אבל לא רלבנטי, כי הסתבר שהיה אפשר לעשות כסף מהמכירה. לעומת זאת השקענו במוביט שנמכרה במיליארד דולר, כך שתיקנו. לו הייתי מצליח בכל ההשקעות, זה היה אומר שלא לקחתי מספיק סיכון. השקענו בשלב מאוד מוקדם במעל מאה חברות, 70-60 מהן זה היה כסף לפני Seed (הכסף הראשון שנכנס לחברה). אני יכול לשמוח ולהגיד שהממוצע בתעשייה הוא שאחת משש כאלה מצליחות, ואצלנו אחת משתיים".
"יוניקורן? מה שמעניין זה אם בנית חברה שתתקיים לשנים ותמכור במאות מיליונים. אני לא בז לתרבות היוניקורן, אבל השווי שנקבע בגיוס הוא רק נקודה בזמן. כיזם, לא הייתי מסתנוור מזה"
ולנטיין. "לימד אותי שיש שתי אופציות: להעצים את המנכ"ל או להחליף אותו - ועדיף להעצים". צילום: flickr by JD Lasica
"רק חזירים נשחטים"
בעוד שהכלכלה האמריקאית התאוששה מעליית הריבית ב־2022 ומהמיתון העולמי, שפגעו משמעותית בביקוש למוצרי טכנולוגיה, הכלכלה הישראלית עדיין מדשדשת בשל השפעות ההפיכה המשטרית על ההשקעות, ואחר כך המלחמה ברצועת עזה — שבאופן פרדוקסלי, צמצמה את הסיכון שהממשלה תמשיך לקדם את מהלכי החקיקה החד־צדדיים. לדברי לוי, "הרפורמה יותר מזיקה להשקעות מאשר המצב המלחמתי".
יש אנשים שחושבים שהרפורמה מתה.
"אני מקווה, אבל עוד לא שמעתי את יריב לוין אומר את זה. המלחמה היא נקודה בזמן והכל יחזור למה שהיה. ייקח עוד חודשיים־שלושה וזה ייגמר. הרפורמה הרחיקה מכאן משקיעים אמריקאים, שחששו ממערכת המשפט במקרה שתתעורר בעיה — וזה קרה בעיתוי הכי גרוע. כל הקרנות הצטמצמו כי היה קשה לגייס, אז דבר ראשון חותכים במידל איסט. מאז בארצות הברית ההשקעות חזרו לעלות, ובארץ לא. בעיניים שלכם הרפורמה אולי מתה, בעיניים של העולם זה עוד לא הוכח. וגם יש מלחמה".
חייבת להיות הצהרה ברורה על מותה?
"חייבים הצהרה כזו, בשבילנו. אמנם ממשיכים להשקיע פה בחברות חדשות, אבל לאט יותר מבשאר העולם. לכן הצהרה שהתוכנית של הממשלה מתה, הלכה ולא תחזור, היא קריטית. זה יעזור לכסף לחזור".
היום כאנג'ל אתה מושקע ב־Aim Security ובקלריטי. למה?
"דיפ פייק כתוצאה מ־AI הוא בעיה אדירה. קלריטי עוזרת לך לבדוק אם מה שאתה עומד לפרסם נכון או לא, כי יכולת החיקוי של AI כל כך גבוהה. היא עשתה עבודה נהדרת בלהוכיח מי מסרטוני 7 באוקטובר אמיתי ומי לא. AIM מאבטחת ארגונים בתחום הבינה המלאכותית הג'נרטיבית ושומרת על הדאטה שלהם כדי שהג'רנרטיב לא ייגע במה שאסור לו. אלה השקעות שנועדו למנוע ניצול לרעה של הטכנולוגיה הזאת, כדי שהאנושות תיהנה מהתרומה שלה. מהפכת ה־AI גדולה פי עשרה מהמובייל, ואני מתון בהערכה הזו".
ממה אתה מתרחק?
"מהתחום הרפואי, שם השקענו ומאוד התאכזבתי, לצערי. עשינו השקעות מדהימות בחמש חברות בישראל, שהתרוממו אבל לא בשווי. לחברות בתחום הרפואי לוקח אינסוף זמן, ובסוף השווי קטן מאוד".
למשל?
"רוב האנשים מגיל מסוים צריכים משקפיים. השקענו בחברת Orasis שהפיתוח שלה היה טיפות עיניים שמקנות פוקוס ל־12 שעות. היא קיבלה אישור FDA אחרי שמונה שנים, טיפות מאושרות ל־12 שעות שרוב האנשים בעולם צריכים. אבל היא תימכר בכמה מאות מליוני דולרים, בזמן שאם היא היתה חברת אבטחה או ענן היא היתה מזמן יוניקורן".
כמשקיע ותיק, לאיזו השקעה כדאי להיכנס?
"למדתי להשקיע במה שאתה מבין בו. הרבה שהצליחו במקרה בהשקעה שלהם חושבים שהם יודעים להשקיע, אבל זה כמו להמר בווגאס. לכן אני בהגדרה לא משקיע במה שאני לא מבין, או שמצרף פרטנר שמבין. אם אתה לא מבין, אל תשקיע".
אתה בכלל מתעסק כיום בתחביב שלך, צילום דוקומנטרי. קשה להתעלם מהסמליות.
"אני אוהב לתפוס את הרגע, תמיד אהבתי, אבל התפנה לי זמן בשנים האחרונות", אומר לוי ומציג צילום מכפר אפריקאי. "זה קלאסי, יש כאן שלולית וילדים משחקים. אחד מהם מדלג מעליה, תפסתי את הפיסוק של ילד ממש מלמטה. מתחת לפיסוק רואים ילדה שקופצת מעל חלק אחר של השלולית".
לתפוס את הרגע זה מהות ההשקעות. אפשר לתפוס את הרגע המדויק להיכנס או לצאת מהשוק?
"התעשייה עובדת בסייקל, ואסור לך להשלות את עצמך שאתה יודע מתי הוא מתחיל ומתי ייגמר. בוול סטריט אומרים: רק החזירים נשחטים. כי מי נשחט? זה שמנסה לקנות בשוק הכי נמוך ולמכור בשוק הכי גבוה. לכן אני אומר שאסור לעשות סופר־אופטימזיציה: כשאתה בסייקל גבוה, תגייס כסף לחברות שלך גם אם אתה לא צריך, אך תשקיע פחות כמשקיע. ובסייקל נמוך תשקיע בחברות צעירות. לא במקרה סקויה, קרן סופר מתוחכמת, נכנסה לישראל ב־2001 אחרי פיצוץ הבועה. משקיעים טובים מגיעים כשהשוק בשפל. צריך לזה אומץ, כי הנטייה הטבעית היא הפוכה, והמסקנה היא לא לעבוד לפי העדר".
אתה כבר סבא לשמונה נכדים, מה לומדים על החיים בגיל 70?
"תמיד הסתכלתי על גיל 70 כאיזשהו סוף. כשומעים ברדיו שבן 70 נהרג בתאונת דרכים אתה אומר 'לא נורא'. אבל אני רואה עוד כל כך הרבה דברים לעשות קדימה, שאני מנסה להתעלם מהגיל ולהמשיך להיות עסוק יום ולילה. לא הקמתי קרן, וזה לא כי נגמר לי הסוס. יש דברים שיותר חשובים לי היום מלעשות עוד כסף".
