2

מינהלת תקומה בראשות תא"ל במיל' משה אדרי אמורה לשקם את היישובים שנמצאים עד 7 ק"מ מגבול רצועת עזה ואת שדרות. אבל אם היא רק תשקם את האזור, זה יהיה כישלון. יש לה הזדמנות היסטורית להשקיע שם תקציבי עתק, בתבונה וביעילות, כדי להתחיל סוף סוף לצמצם את הפערים בין הפריפריה למרכז.

באופן מיידי, היא חייבת לתת מענה למשבר החינוכי והנפשי והבריאותי. חלק ממשפחות המפונים הצליחו להיקלט לא רע במקומות שאליהם פונו, והילדים מצליחים איכשהו לשמור על שגרת לימודים. אבל אלה עדיין לימודים חלקיים מאוד, ובקרב בני הנוער מדברים על נשירה רחבה ועל התנהגויות סיכוניות. הפערים שהצטברו בחודשים האלה לא נוגעים רק לחומר הלימודי, אלא לפגיעה משמעותית בהרגלי הלמידה, ביכולות, בביטחון העצמי ובחוסן הנפשי שנדרשים להתפתחות והתקדמות. גם אם כל התלמידים יחזרו הביתה ולבתי הספר שלהם וישלימו את החומר, הנזק הזה לא ייעלם עם פתיחת שנת הלימודים הבאה. בחלק מהמקרים הוא יישאר לשנים, בשעה שילדים באזורים אחרים בארץ ימשיכו כרגיל, יתקדמו ויגדילו את הפער. במילים אחרות, לפער המוכר בין פריפריה למרכז מתווספת כעת עוד קומה שלמה של פער. וכדי לתקן את זה נדרשת השקעה אדירה. חיזוק מרכזי מצוינות קיימים והקמת מרכזי למידה חדשים, בניית מערכים ותוכניות לטיפול בקשיים הרגשיים והלימודיים ולמאבק בנשירה, סייעות ומלווים, הזנקת המרכזים הקהילתיים והחוגים ושאר המסגרות הלא פורמליות. חלק מהדברים האלה פשוטים יותר לביצוע, הקמת מבנים למשל, חלק מאתגרים הרבה יותר, נגיד, משיכת כוח הוראה איכותי.

בתחום הבריאות האתגר מורכב לא פחות, אם לא יותר. מערכת הבריאות בישראל מעולה — אם אתם גרים בערים הגדולות או סמוך להן. בדרום ובצפון הנגישות לשירותי בריאות היא מזעזעת: ההמתנה לרופאות מומחות ממושכת מאוד, יש פחות מרכזים רפואיים ופחות מכשירים מתקדמים, וזה מסתכם, בסוף, בתוחלת חיים נמוכה יותר. זה היה כך עוד לפני 7 באוקטובר, וצריך לטפל בזה לעומק. לא עוד מרכז שיקום, אלא תפיסה רחבה יותר של מה נדרש שם. דמיינו למשל מה יקרה אם בתי החולים הגדולים מהמרכז יפתחו מרפאות בשדרות, ורופאות ורופאים שלהם יגיעו לשם פעם־פעמיים בשבוע. איזו השפעה יכולה להיות לזה. ומה יכולה לעשות השקעה אדירה בתחומי התפתחות הילד באזור הזה, או מה יקרה אם יפתחו פקולטה למקצועות הבריאות במכללת ספיר. אלה רק כמה מהלכים אפשריים, יש עוד, ומינהלת תקומה צריכה לגבש אותם עכשיו. זה מה שנדרש ממנה, זה יותר משמעותי מחלוקת עשרות אלפי שקלים כמענק חד־פעמי למשפחות.

במינהלת יודעים זאת. הם כבר מגבשים תוכנית אסטרטגית שתטפח את האזור בחמש השנים הקרובות, עם השקעות גדולות בחינוך, בבריאות ובתחומים נוספים. הם יציגו אותה לראשי הרשויות והקהילות באזור, לציבור ובסוף לממשלה. ראש המינהלת אדרי מעדיף לבנות אותה כך, מלמטה למעלה — מצורכי השטח כפי שהתושבים מעלים אותם, לא מההמצאות במשרדי הממשלה בירושלים. זו אכן הדרך הנכונה לעשות זאת, אבל לא בטוח שזה יצליח. במינהלת עצמה יש מי שמודים שחרף הרצון הטוב והכוונות הטובות והנחישות והמאמצים, הם עדיין לא בשלב המעשים. אפשר עדיין להיות סלחניים, ולקוות לטוב. כי אם המאמץ שלהם יצליח, הוא יהיה מודל שיהיה אפשר לשכפל לעוד מקומות, ובראשם לחיזוק קריית שמונה והאזור. יותר מכך: אם המאמץ יצליח, אנחנו נקבל מודל חדש, ומאוד נדרש, לשינוי יחסי הכוחות בין הממשלה לשלטון המקומי.