"

לי ממש היה ברור שלא תהיה מסיבת פורים השנה כי זה פחות מתאים לאור המצב, ועדיף שנעשה משהו אלטרנטיבי", אומרת ענבל סינמן, סמנכ"לית משאבי אנוש באלעד מערכות תוכנה. "חשבנו לעשות משהו צנוע במשרדים, תכננו להזמין את קהילת קיבוץ רעים אלינו, וכבר בנינו קונספט למשלוחי המנות. אבל אז עובדים התחילו לשאול אותי: 'מה קורה עם מסיבת פורים'?, ואמרו 'נשמח שתעשו ולא תבטלו'. אז העליתי את זה לדיון בישיבת הנהלה וגיליתי להפתעתי שיש דעות מאוד מגוונות: מ'בכלל לא מתאים לעשות מסיבת פורים בתקופה כזאת' עד לקיצוניות של 'מחכים לזה ממש'".

החגיגות הן חלק אינטגרלי מתרבות ההייטק. מהאפי־האוור שבועי, דרך הפעלות מיוחדות בימים חגיגיים ועד אירועי ענק כדי לציין אקזיט, הנפקה או סתם סוף של שנה ממש טובה בביזנס. אבל עכשיו זה לא זמן לחגיגות — כשעובדים רבים נמצאים במילואים, מעגלי ההרוגים והפצועים הולכים וגדלים, וסוף למלחמה ולמשבר החטופים לא נראה באופק.

מנהלי כוח האדם בחברות השונות נעים בין הצורך לגבש את העובדים ולהעלות להם את המורל לבין הצורך לתת מקום למצב הרוח הירוד ולכבד את מי שחשים שכל סוג של חגיגה אינו ראוי בימים שכאלה. חג פורים, שאוטוטו מגיע, מסתמן כקו פרשת מים — הרי זה החג שחברות ההייטק הישראליות אוהבות לחגוג באופן הכי מוגזם. "פורים הוא במובהק מסיבה, בניגוד לאירועים אחרים שמציינים בדרכים אחרות", אומרת סינמן. "יש משהו בחג הזה שגורם לכולם להתחרות כדי להראות למי יש יותר גדול — מי הביא את רן דנקר, ומי הביא אמן אחר". ולכן זה גם החג שמציף ביתר שאת את כל הרגישויות והקונפליקטים.

אז מה תעשו בפורים השנה?

"עוד לא החלטנו סופית. אמרתי שאעשה בנצ'מרק עם חברות אחרות, לראות מה הן עושות".

כל אחד מסתכל מעבר לכתף לראות מה האחר עושה.

"ממש. אף אחד לא רוצה להיות חריג בנוף. ובכל מקרה, כל פתרון שניישם יהיה באמצע. אם עושים מסיבה, אז עם אלמנטים שמחבקים את הקהילות שנפגעו במלחמה, ובידיעה שאם נקום ביום המסיבה לבוקר נוראי, נבטל אותה ונגיד 'כפרה על הכסף'".

מה זה "בוקר נוראי"?

"זאת באמת שאלה מורכבת. הרי כל 'הותר לפרסום' הוא נוראי. אז האם נבטל את המסיבה במקרה שיהיו שלושה חיילים הרוגים באותו יום או 20? אלה דילמות הזויות. זה לא כמו בקורונה. אז היו הנחיות ברורות לסגרים — מתי לפתוח, למתי סגור. מישהו הנחה אותי. פה אני צריכה לבנות את החוקים בעצמי ולהגיד מה הסקאלה הערכית שלי".

איך עושים את זה?

"בכל התקופה האחרונה בחנו החלטות בתחום משאבי האנוש בהתאם למצב באותה נקודת זמן: מתאים לפתוח קורס או לא? מתאים לחגוג את יום האהבה או לא? האם נציין את יום המשפחה כשיש עכשיו המון משפחות שבורות? הפיצוח שלנו באלעד היה לחבר כל פעילות למצב: כשחגגנו הפנינג חנוכה, הבאנו רק דוכנים של בעלי עסקים מהעוטף; בשבוע הבא נציין את יום בעלי החיים, שבו נגייס תרומות לכלבייה שמטפלת בכלבים מהעוטף; ובכל פעם שיש אצלנו אירועי התנדבות, הם קשורים למצב — אירוח קהילת מפונים שיושבת לידנו במלון לאונרדו, קטיף ביום שישי בעוטף וכו'. הכל מאוד סביב מה שקורה".

ביטוי המפתח: "באופן מותאם למצב"

"בלתי אפשרי לתכנן לטווח ארוך, לשאול אותי על פורים זה כמו לשאול על אירוע בעוד שנות אור", אומרת ליסה זייציק, שותפה־מייסדת וסמנכ"לית הון אנושי ב־AppsFlyer, המפתחת כלים למדידת קמפיינים שיווקיים דיגיטליים. "ברור שמסיבת פורים עד שיכרון חושים לא תהיה פה. אז אנחנו חושבים איך לתת תשומת לב לעובדים ועל הדרך לנרמל את השגרה, לסמן את חצי הכוס המלאה, שהחיים ממשיכים".

והאתגר הזה מורכב מאוד. לפני כחודש תוכנן בחברה יריד מכירות סולידי לט"ו בשבט, שיארח עסקים מהדרום ומהצפון ועסקים של אנשי מילואים. "בערב הקמנו דוכנים עם סחורה של פרחים, חלות, פירות יבשים ומה לא, ובבוקר האירוע הגיעו החדשות האיומות על 21 חיילים שנהרגו. החלטנו מהרגע להרגע לבטל את היריד ולפרק את הכל. וגם זו לא החלטה קלה. כי את לא רוצה לפגוע שוב בבעלי עסקים שגם ככה נפגעו. אז קנינו מהם את הסחורה שיכולה להתקלקל ותרמנו לחיילים במחלקות השיקום ולצוות הרפואי. רצינו לתת ערך של עשייה חברתית ולחבר אנשים יחד, אבל בסוף נתנו ערך בצורה אחרת".

"יש איזה רצון של העובדים לקבל כיום משהו יותר בעל ערך מהחברה", אומר רון גורדון, מנהל השיווק ב־mavens, שמפתחת כלי ניתוח מבוססי דאטה ונרכשה בידי ענקית הגיימינג זינגה. "אם פעם מסיבת פורים היתה כמו פרסומת בסופרבול — למי יש יותר גדול, למי יש יותר כסף — כיום זה לא רלבנטי. הדברים הראוותניים והטיפה ריקים מתוכן התחלפו בדברים עם יותר ערך, כמו התנדבויות, וזה נותן הרגשה טובה.

"אנחנו לא מחפשים לעשות מסיבות אלא לגרום לעובדים להתחבר. יש עובדים שרוצים אסקפיזם? בסדר גמור, אבל מה עם ה־10% שלא רוצים לחגוג? הם לא פחות חשובים בעיניי. אני חושב שהפעילויות שמחוברות למצב גורמות להייטק להתנער מהשטחיות שדבקה בו. ההייטק כיום הרבה פחות מנותק".

"הכל הפך מוטה מלחמה", אומרת נעם בן ארי, מנהלת הרווחה בחברת מדפסות התלת־ממד Stratasys. "ביום האשה, למשל, תמיד היינו חוגגים דמות נשית מעוררת השראה, והשנה בחרנו באיריס חיים (אמו של החטוף שנהרג יותם חיים), ובמקום לעשות מזה חגיגה, עשינו מפגש סולידי וחילקנו מארז עם בקבוק יין של חברה שעובדת בשיתוף פעולה עם עמותת 'הותיר אחריו חברה' לתמיכה נפשית בבנות זוג של חללי צה"ל שלא נישאו. אנחנו חיים את המציאות וכל הזמן בודקים את הדופק. בשנה שעברה הרמנו אירוע פורים שנקרא משתה סטרטסיס, השנה זה לא יכול לקרות".

גם חברת הסייבר Varonis שמה דגש על התנדבות בקהילה. בתחילת המלחמה משרדי החברה בהרצליה שימשו לקליטת מפונים מהצפון ומהדרום, ולאחר מכן העובדים תרמו מימי החופש שלהם למימון שהותם של המפונים במלון. "גם בפורים נעבור השנה לפורמט אחר", אומרת ענבל האס, סמנכ"לית משאבי אנוש בחברה. "לא מסיבה, לא תחפושות, לא בחוץ ולא אמן אורח. זה לא מתאים, נציין את החג באופן צנוע עם ספקים מהעוטף".

הפנינג של ספקים מהעוטף ומהצפון או חיילי מילואים מסתמן בתור הפתרון המועדף על רוב החברות. מלבד ורוניס ואלעד, גם מאנדיי, פלאריום ונקסט אינשורנס סיפרו ל"מוסף כלכליסט" שהן עורכות אירועים כאלה. "אנחנו לא ההייטקיסטים המורמים מעם, אחריות חברתית תמיד היתה, ובמלחמה ממש מתבקש שנירתם כדי לעזור", אומרת ענת ים, מהנדסת בחברת טכנולוגיות הביטוח נקסט אינשורנס. "כולם מסכימים שזה לא הזמן למסיבות, אבל המילואימניקים שנלחמים בשבילנו צריכים גם להילחם על העסק שלהם. אז מצאנו דרך אמצע כדי שהחיים של כולנו יימשכו".

ובכל זאת, יש גבול לכמה אירועים אפשר לציין בהפנינג עסקים מהעוטף, ומנהלי כוח האדם מחפשים עוד ועוד פתרונות יצירתיים. "אתמול היתה אצלי סטודנטית שסיפרה שבחברה שבה היא עובדת לקחו אותם לאחרונה לחוות רונית ליום של רילקס — מסז'ים, יוגה ובסוף סטנד־אפ של ישראל קטורזה", אומרת סינמן. "זה כמו להגיד: 'לא נעים לעשות עכשיו מסיבה, אז בואו נעשה משהו שכולנו צריכים עכשיו'. חשבתי שזה רעיון סופר מותאם למצב".

סטנד־אפ הוא פתרון שמותאם למצב?

"גם אני התפלאתי. שאלתי אותה אם זה לא היה מוזר, והיא אמרה שלא, כי הוא התאים את החומרים שלו, וצחק בעיקר על העובדים. אהבתי את זה".

"אנחנו עשינו אירוע סוף שנה לסיכום 2023 ופתיחת 2024 באופן מותאם למצב", אומרת בתיה שפיר לרר, סמנכ"לית כוח אדם בנקסט אינשורנס. "בניגוד למסיבה עם אמן שנהגנו לעשות בשנים קודמות, הפעם ערכנו אירוע בתוך המשרד עם סדנאות שונות: קרמיקה, נגרות, קוקטיילים וכו'. כל עובד היה יכול לבחור פעילות לפי מצב הרוח שלו ולפי מה שהוא מתחבר אליו בתקופה הזאת. היה דגש על ביחד, על פעילות בקבוצות. והפידבקים היו מדהימים. זה הרגיש מאוד מדויק".

גם מתן הבחירה לעובדים היא מוטיב חוזר בשיחות השונות. "החלטנו שבמקום שנקבע בשביל העובדים, הם יחליטו מה הם מעדיפים". אומרת שני דגן, מנהלת משאבי אנוש ביוניקורן Sisense, שפיתח פלטפורמת בינה עסקית לניתוח מידע ארגוני. ובמקרה של סייסנס הרגישות לעובדים נחוצה במיוחד לאור מהלך הקיצוצים המתמשך של החברה — בינואר היא פיטרה 13% מכוח האדם שלה (כ־60 עובדים, מתוכם 15 בישראל), אחרי שביולי אשתקד פיטרה כ־100 עובדים.

איך נתתם לעובדים להכריע מה תעשו בפורים?

"הכנו סקר ושלחנו להם למלא אותו. אמרנו 'אנחנו רוצים לשמוע אתכם'. והם בחרו לעשות מסיבה במשרד, משהו צנוע יותר, קטן יותר, מצומצם ורגוע לאור הנסיבות.

"אין מי שהמלחמה לא נוגעת בו, בעלי היה ארבעה חודשים במילואים, אבל אנשים צריכים לשנייה את הניתוק הזה, לצאת למשרד ולעשות משהו שטוב לנשמה. למה שאמנע את זה מהעובדים? אז לא שכרנו מקום, לא לקחנו די־ג'יי ולא יהיו הופעות. במקום זה יהיה משחק מגבש, מגניב אפילו, אבל הדגש הוא על הגיבוש ועל הביחד".

תהיה תחרות תחפושות?

"כן, כי זו היתה הבקשה של העובדים. בסופו של דבר זה פורים. אנחנו מנסים לשמור על מעין שגרה ושפיות במצב הלא שגרתי הזה. כי אנשים צריכים את זה. אסור כרגע לעשות משהו מוגזם ולא מכבד, ומסיבות ראוותניות בטח לא מתאימות. לכן בכל תקופת המלחמה עשינו רק דברים יותר שפויים".

כמו מה?

"ביום האהבה, למשל, הבאנו סדנה לשזירת פרחים ועשינו אירוע פנויים־פנויות סולידי לרווקים ולרווקות של החברה. הם הגיעו לערב של פיצות ויין, ושישה זוגות יצאו עם מספרי טלפון, אז זה גם נחל הצלחה וקיבלנו פידבקים מדהימים".

"חגיגה? לילדים כן, למבוגרים לא. אנחנו במלחמה"

"פורים הוא החג האהוב עליי", אומרת קרן גולן, מנהלת חוויית עובד במאנדיי, "בכל שנה אני הולכת למסיבות, ומשקיעה בתחפושות שלי ושל הבנות שלי, אבל השנה קרובת משפחה שלי נרצחה בפסטיבל נובה, ואני לא מסוגלת לצאת מהבית בתחפושת. זה רק חידד לי כמה החג הזה מזמן לנו רגע שצריך לעצור בו ולעשות חשיבה מעמיקה — כי אם גרמנו אפילו לחמישה אנשים להרגיש לא בנוח זו בעיה".

אז מה תעשו בפורים?

"משהו צנוע ומותאם. לא מסיבת ערב גדולה ובחוץ כמו בעבר. המטרה היא לייצר הפוגה קטנה בתוך המשרד ובמהלך שעות העבודה".

יהיו תחפושות?

"זו שאלה שאנחנו עדיין מתלבטים בה. אבל לילדים כנראה נעשה משהו במשרדים אצלנו, כי בשבילם זה באמת חשוב".

הילדים הם עוד מפתח לפיצוח הדרך הנכונה לשמוח בימים עצובים — היות שלאף אחד אין ספק שבשבילם לפחות מוכרחים להיות שמח. אבל גם כאן הדגש החשוב הוא לא להגזים, לא לנקר עיניים. "פורים כהווייתו עם אמן, מלא כסף וריקודים — לא מתאים כרגע", אומרת בתיה איבניצר, סמנכ"ל משאבי אנוש בחברת הגיימינג Plarium. "כן צריך להרים את המורל, אבל במתכונת מצומצמת ומותאמת ליכולת שלנו להכיל את המצב. אבלים וחפויי ראש לא נשב פה, כי לבסוף החיילים נלחמים כדי שנוכל לשמור על שגרה, ואנחנו צריכים להסתדר בתוך המתח הזה. כולנו היום ברגישות יתר".

הרגישות למתח הזה חשובה. את חנוכה החליטו לציין בסטרטסיס באירוע חגיגי וגדול בהשתתפות הזמר סטטיק, ולא כולם בחברה אהבו את זה. "אתה מנסה לחזור לשגרה. אבל איזו שגרה יש לנו? של עין אחת בוכה", אומר העובד אסף בן עטר. ואילו אופיר ליפמן, מנהל בחברה, נחרץ אף יותר: "אני בעד חגיגה לילדים, אבל לא למבוגרים. אנחנו במלחמה. אפילו את ההפי־האוור, שהיינו עושים במשרד, ביטלנו במלחמה. ב־HR כבר ביקשו שנחזיר, אבל סירבנו כי זה מרגיש לנו לא נכון".

ב־Applied Materials, המעסיקה הגדול בפארק המדע רחובות, האתגר הזה רגיש במיוחד: שלושה מעובדי החברה נהרגו בפסטיבל נובה, עובד אחד נהרג במלחמה בעזה, עובד נוסף הוא אב לחטוף, וכ־40 עובדים מפונים מבתיהם. "חשבתי שכולם במדינה חשופים באותה מידה למצב, כי לכולנו יש חיילים ומשפחה בכל הארץ", אומרת סמנכ"לית כוח האדם ריקי אלוני. "אבל המעגלים של תושבי השפלה יותר קרובים לחיים בדרום, זו הדמוגרפיה שלנו".

‍אתם מתכוונים לציין את פורים?

‍"זו דילמה גדולה. נציין את החג בכיבוד ובמשחק 'הגמד והענק', אבל לא יהיו הופעות. לא נראה לי שיכול להיות פורים עליז בשום מקום בארץ, כל עוד החטופים לא כאן. אני יכולה להבין חברה שהאג'נדה שלה היא 'החיים נמשכים', אבל לעשות מסיבה גדולה ולהתעלם מהמציאות זו בעיה".

גם באלעד ההליכה בין הטיפות של השגרה והמלחמה מעוררת אמוציות. "היה לי מנהל שחזר ממילואים ואמר: 'אני ממש מאוכזב שאין פה קיר של חטופים'", אומרת סינמן.

איך הגבת?

"אמרתי לו שציינו את יום ה־100 של החטופים, קנינו פרחים, תלינו שלטים סופר־מחבקים, ואנחנו צפויים ביום ה־150 לארח גם משפחה של חטופים. אבל אני לא אעשה קיר חטופים, כי לכי תדעי מתי תורידי אותו וזה קשה. כסמנכ"לית משאבי אנוש יש לי אחריות שהעבודה תהיה מקום שנעים להגיע אליו, שמחייכים בו. וברור לי שזו תפיסה שמייצרת גם קונפליקטים".

אז מה עושים?

"עושים צנוע. בפורים נעשה משלוחי מנות שנכין ונתרום לצעירים של קיבוץ רעים, ואולי תהיה מסיבה. עובדת שאלה אותי אם זה כדי שהעובדים יוכלו ליהנות אבל במצפון נקי, ואמרתי שכן. כי בסופו של דבר העובדים רוצים את השמחה והאסקפיזם, ומצד שני רוצים לדעת שהארגון עשה, נתן ותרם. ואם אתה מייצר ריקוד נכון של השניים — אפשר להיות שם. זה שובר את הדיסוננס שיש פה לכל אחד עם עצמו, את התחושה של 'איך אתה יכול לצאת לבלות בזמן ש...'

"יש לי עובד שחזר משלושה חודשים מילואים בעזה והתייעצנו איתו על מסיבת פורים, הוא אמר: 'אני חייב לומר לך שכשאנחנו שם בעזה, אנחנו נלחמים כל כך קשה כדי שאתם תוכלו לחיות את החיים שלכם אותו דבר'. זה משפט חזק שהגיע מאדם שלחם במשך חודשים ורוצה שהארגון יעשה מסיבה ושהקולגות שלו יחגגו. כמובן יש גם תגובות אחרות. אבל הרוב רוצים שהחיים פשוט יימשכו, שעסקים שבקשיים עכשיו יעבדו. 'אנחנו לא מצפים שתשבו ותבכו בבית', הוא אמר: 'אנחנו נלחמים כדי שאתם תחיו חיים רגילים'".