ב

קיץ 2013 אייאקס מכרה את כריסטיאן אריקסן, הכוכב הגדול שלה. אריקסן הדני, שגדל במועדון ההולנדי מגיל 16, היה אז בן 21 ובשיאו, והשנים הבאות שלו בטוטנהאם הוטספר הוכיחו שהיה לו עוד הרבה מה לתת (הקריירה שלו נמצאת כרגע בהקפאה, עקב דום הלב המפורסם שבו לקה במשחק במסגרת היורו האחרון, ביוני). זה היה ברור גם לאייאקס, אבל הקבוצה מכרה אותו תמורת 13 מיליון יורו. כשהמאמן דאז פרנק דה בור נשאל במי הוא מתכנן להחליף את אריקסן, דה בור הבהיר שהמכירה לא הונעה מצורך בהחלפה, אלא להפך: "את הכסף צריך להשקיע באקדמיה, כדי שיהיו לנו עוד אריקסנים בעתיד", אמר.

עוד לפני מכירת אריקסן, אייאקס השקיעה באקדמיה שלה יותר מ־6 מיליון יורו בשנה. הכסף ממכירת אריקסן הגדיל את התקציב הזה ל־9–10 מיליון יורו בשנה, סכום שרק קבוצות שהרוויחו אז פי 5–10 יותר מאייאקס השקיעו באקדמיות שלהן. בדיעבד, זו היתה ההשקעה הכי משתלמת שאייאקס ביצעה: בכסף הזה השתמשו כדי להביא לאקדמיה מאמנים ברמה גבוהה יותר, לשפר תשתיות, לרכוש כישרונות צעירים מאוד ולגבש את האקדמיה של אייאקס כעתיד הקבוצה (זה גם שמה של האקדמיה: De Toekomst, "העתיד"). ההשקעות הללו הניבו, בין השאר, את מתיאס דה ליכט וגם את פרנקי דה יונג, שנמכרו במחיר הגבוה פי 13 מאריקסן. בשנים האחרונות אייאקס מפרקת יריבות אירופאיות עשירות יותר, כשברור לכולם ששחקני הסגל הצעירים שלה יימכרו בעתיד הלא רחוק בעשרות, אם לא מאות, מיליוני יורו.

ההחלטה של דה בור גילמה את הפילוסופיה של אייאקס: השקעה גדולה בעתיד המועדון עדיפה על רכישת שחקן ותיק שיעזור לטווח הקצר. והאמת היא שהתפיסה הזו היא היגיון צרוף: השקעה חכמה ומסודרת בחינוך תמיד משתלמת ותמיד רווחית. בכדורגל ובכלל.

אלא שבישראל ההיגיון הזה לא תפס, לא בכדורגל ולא בכלל. אצלנו, ההשקעה בספורט לילדים תלויה בעיקר בהורי הילד, ולא ברשויות. בתל אביב, למשל, תקציב הספורט עומד על פחות מ־30 מיליון שקל לכ־450 אלף תושבים, כאשר "דמי חבר" להצטרפות למועדון ספורט (חוגי ספורט) נעים סביב 250–300 שקל בחודש. בערים דומות בהולנד, שוויץ, אוסטריה, ואפילו קרואטיה ופורטוגל, תקציב הספורט העירוני גדול פי 15–20, ודמי החבר נעים סביב 40 –150 שקל בחודש. זה קורה כי שם, באירופה, מבינים שהשקעה ציבורית בספורט, בעיקר בגילים הצעירים, תורמת לספורט ולחברה.

התרומה הזו עולה גם מתוצאות מחקר של אוניברסיטת תל אביב וארגון "חמש אצבעות", שפועל לקידום שינוי תרבותי וחברתי בישראל באמצעות ספורט. שני הגופים חקרו יחד את הקשר בין החוסן הנפשי בקרב בני נוער לבין השתתפות בתוכניות ספורט במהלך מגפת הקורונה, ומצאו כי בני נוער שהתאמנו במסגרת קבוצתית בזמן הסגר היו בעלי חוסן נפשי משופר, אפילו כשהאימונים היו מקוונים. "התוצאות חד־משמעיות, בכל המדדים", קובעים החוקרים, ובראשם ד"ר קרן קונסטנטיני, פיזיולוגית של המאמץ. "בני נוער שהמשיכו את תוכנית האימונים שלהם הצהירו על מורל גבוה יותר, על פחות דאגות לעצמם ולמשפחתם, ועל רמות סטרס נמוכות יותר". 84% מבני הנוער שהתאמנו אמרו שהאימונים עזרו להם להתמודד עם תחושות שליליות ועם מצב רוח ירוד במהלך הסגר.