י

שראלים שאינם עובדים בהייטק התקשו בשבועות האחרונים להבין מה בדיוק רוצים מהם. בימים האחרונים נתיבי איילון מוצפים בשלטים של חברת אמדוקס. קודם לכן הכביש הזה, לצד כבישים נוספים וגם צמתים במרכזי ערים, עוטרו בשלטים של חברות אחרות: Overwolf, שעוסקת בגיימינג, צילמה את עובדיה כלוחמים במשחק מחשב, עם חרב ושריון. לפני כן ראינו קמפיינים דומים של פאלו אלטו, של Playtika, של Rapyd, של Similarweb, אפילו של קרן ההון סיכון Group 11. שלטי חוצות של חברות הייטק הם לא עניין לגמרי חדש, היו חברות שעשו זאת, פה ושם, בשנים האחרונות. אבל עכשיו השלטים האלה, שעולים מיליוני שקלים, נמצאים בכל מקום, צצים בזה אחר זה, כשהמטרה המוצהרת היא גיוס עובדים. לא־הייטקיסטים יכולים לתהות מי בדיוק בוחר לעבוד בחברה מסוימת בגלל שלט חוצות, אבל הייטקיסטים יודעים היטב: אנחנו נמצאים בשיא עונת הציד, והמרדף אחרי כל עובד מתנהל בכל חזית אפשרית, גם בצדי הכבישים. כל האמצעים כשרים במתקפה המשולבת הזאת.

המהלך של רפיד, למשל, הציג שילוב מורכב כזה. בהתחלה, לפני כחצי שנה, היו רק שלטי חוצות. עלו וירדו. לפני כמה שבועות הם שוב חזרו, והפעם ספרו לאחור לאירוע חגיגי, שעלה 10 מיליון שקל. זו היתה "מסיבת גיוס", לא פחות. חברת הפינטק פרסמה ברשת חידה טכנולוגית, ומי שפתר אותה קיבל כרטיסים למסיבה על הגג של עזריאלי ובגני התערוכה, עם די.ג'ייז מחו"ל, והזמנה לריאיון עבודה. לפי החברה, הקמפיין המשולב הזה, שכלל גם יום שידורים משותף עם רדיו תל אביב, הזרים אליה לא פחות מ־900 קורות חיים חדשים, כדי לאייש 300 משרות פתוחות. במסיבה, בתחילת החודש, השתתפו בסופו של דבר 400 מועמדים (לצד כאלף מעובדי החברה), וכמה עשרות מתוכם כבר נמצאים בהליכי גיוס מתקדמים.

חברות אחרות מקיימות גם הן "מסיבות גיוס", למשל ברביקיו למועמדים פעם בשבוע, או מתמרצות את העובדים שלהן לסייע באיתור מועמדים חדשים, באמצעות שעות עבודה שמוקדשות לנושא ובעיקר בעזרת בונוסים נדיבים מאוד, של עשרות אלפי שקלים, למי שיביא חברים.

זו תוצאה ישירה של הבום הנוכחי בהייטק, שמוביל לצמיחה מהירה מאוד של החברות ולכן גם למחסור בעובדים. "זה טירוף מה שקורה כרגע בתחום הגיוס", מגדיר זאת שחר סורק מאוברוולף. לא מעט משאבים — זמן, מאמץ וכסף — מוקדשים כרגע למציאת עובדים חדשים. חלק מהכלים אפקטיביים יותר, למשל "חבר מביא חבר", היעילות של אחרים שנויה במחלוקת, וגם בענף מודים שהשלטים נמצאים שם בגלל מלחמה תדמיתית רחבה, כזאת שמזמן כבר לא עוסקת רק בגיוס עובדים. יש איזה ניחוח של חיזור נואש, והכל קורה מאוד מהר, כי כולם יודעים שבעוד רגע כל זה עשוי להיגמר.

גיל רוזן, סמנכ"ל אמדוקס: "יש לשלטים אפקט רחב - אבא שלך או חברה שלך רואים את השלט ומדברים עליו בארוחת הערב. רצינו להוריד פטיש 5 קילו על הדימוי הישן שלנו, לא להיתפס כדינוזאור, כי אנחנו חברה מתקדמת וקולית. זה מכין את הקרקע לטלפון מהמגייסת, ואנחנו כבר רואים עלייה של אלפי אחוזים בכניסה לאתר"

דרך הכיס

"חבר מביא חבר" ומקבל 40 אלף שקל

"טירוף" היא מילה שחוזרת שוב ושוב בשיחות עם אנשי ההייטק על המצב הנוכחי. טירוף של כסף גדול שמוזרם לעוד ועוד חברות, עוד ועוד חדי־קרן. טירוף של מחסור בעובדים — מרכזי פיתוח ענקיים קמים, המון חברות מתרחבות, כולם מחפשים עובדים לשלל תפקידים, ואין. "גונבים" עובדים מחברות אחרות, מפתים מועמדים שמתלבטים בין כמה אפשרויות, וכיוון שהענף מוצף בהון, יש הרבה מאוד כסף להשקיע בעניין, והאפשרויות בלתי מוגבלות: הטירוף ניכר גם במגוון אמצעי הגיוס.

"חבר מביא חבר", למשל, היא שיטת תגמול שקיימת בהייטק כבר שנים, אבל הבונוסים מעולם לא היו גבוהים כל כך. יש מי שעדיין הולך על קטן, יחסית: חברת האיקומרס Roundforest, שמגייסת כעת 70 עובדים, למשל, פרסמה ברשתות החברתיות הבטחה להעניק אייפון 13 מתנה למי שיסייע לה לגייס סמנכ"ל מוצר, ומשלמת 8,000 שקל לעובדים שמביאים חברים. בחברת הסייבר Siemplify הבונוס הוא 10,000-2,000 דולר, לפעמים פלוס אייפון חדש, ולפעמים התגמול מומר לחופשה בחו"ל בשווי דומה. אמדוקס מעניקה 10,000-5,000 מיד עם קליטת המגויס החדש ומתגמלת בשוברי קנייה גם על עצם העברת קורות חיים או מועמד שהגיע לריאיון. "'חבר מביא חבר' מולידה 40% מהגיוסים שלנו, וכשמרכזים מאמץ ומעלים תגמולים זה גם עלה ליותר מ־50%", אומרת אתי רייכנשטיין, מנהלת הגיוס בחברה בישראל.

חברת הפינטק Plus500 העניקה בעבר חופשות במקסיקו או בתאילנד; עם בוא הקורונה התגמול הומר ל־20 אלף שקל, ומאז כבר עלה ל־50-40 אלף. ניר צבר, מהנדס תוכנה בפלוס500, הגיע לחברה לפני יותר משנה מאינטל והביא בעקבותיו עוד שני עובדים. הוא תוגמל ב־40 אלף שקל עבור שני הגיוסים. "יש עידוד מסיבי להביא חברים, והתמורה מאוד נדיבה", הוא מספר. "גם בשכנוע של כל עובד הם נותנים הצעות שאי אפשר לסרב להן, מתעקשים, עושים הכל כדי למשוך אותך ולהשאיר אותך עם תנאים מפנקים. בקורונה למשל שלחו להורים שלנו חבילות שי עם הקדשות אישיות, אמא שלי בכתה מהתרגשות".

להגיע לעובדים דרך ההורים, אגב, זה לא פטנט ייחודי של פלוס500. פאפאיה גלובל גייסה הורים של עובדים לקמפיין טלוויזיוני, וגם שלטי החוצות פונים לקהל היעד הזה; המלחמה התדמיתית הזאת מכוונת במפורש גם לבני המשפחה של המועמדים.

אבל עוד לפני ההורים, צריך להגיע למועמדים עצמם, ולשם כך צריך להפוך את כל העובדים לציידים. הבונוסים הם פינוק מפתה, אבל הוא לא בהכרח מספיק כדי להניע את העובדים לצוד. כך נולדו "מסיבות לינקדאין", שתופסות תאוצה בחברות כגון סייבריזן, OwnBackup, סלופארק, Weka.IO ועוד.

דרך הלב

בחדר הישיבות, כל עובד נהפך לצייד

יום שלישי שעבר, 9:30 בבוקר, חדר הישיבות של 500פלוס בחיפה, שנסחרת בלונדון ומעסיקה כ־200 עובדים בארץ ועוד כ־300 בחברות־בנות ברחבי העולם. על השולחן ארוחת בוקר מפנקת, וסביבו מהנדסי תוכנה ישובים מול המחשבים שלהם, כולם פתוחים על הרשת החברתית המקצועית לינקדאין, וסביבם מרחפים אנשי ה־HR של החברה. מוזיקה מתנגנת ברקע, ועל מסך גדול מוקרנת רשימה של עשרות משרות פתוחות בחברה כרגע. המהנדסים, שאמורים לעסוק בפיתוח, שקועים במשך שעתיים בגיוס. "זה ציד לגמרי", מודה עדן דהן, מנהלת משאבי האנוש של החברה.

במסיבות הלינקדאין העובדים מאתרים מועמדים פוטנציאליים בקרב מכריהם ברשת החברתית, ופונים אליהם באופן אישי. "זה מביא אנשים עם אותו דנ"א של העובדים שלנו, משלוש מסיבות שעשינו עד היום כבר גייסנו שבעה אנשים, וכבר היו עשרה עובדים שקיבלו מענקים של 20 אלף שקל כל אחד", אומרת דהן. אחרי הפנייה הראשונה בדרך הזאת, מתחיל הלחץ של אנשי ה־HR. "אנחנו לא מוותרים פה על אף אחד. כבר שכנענו אפילו מישהו שחתם במיקרוסופט, אני ואחד הסמנכ"לים ממש עבדנו בזה, ואם צריך גם המנכ"ל יפגוש מועמד מתנדנד. אין לי ברירה: אנחנו בצמיחה גדולה מאוד, אבל למועמדים יש מלא אופציות, הם הולכים על משכורות מפוארות ובעיקר חיים קלים יותר, למשל רוצים להימנע מיום המיונים שלנו — אפילו שאפשר לעשות אותו מהבית. בסוף אני לא מפסידה אותם לאמזון או למיקרוסופט בגלל כסף".

חן מצקין ברנד, ציידת טאלנטים בחברת מחשוב הענן OwnBackup, ששווה כבר 3.3 מיליארד דולר, מארגנת גם היא מסיבות לינקדאין, ומחלקת 4,000 דולר ל"חבר מביא חבר". "מתחילת השנה גייסנו 48 עובדים, ארבעה דרך מסיבות לינקדאין ושישה ב'חבר מביא חבר'", היא אומרת.

כלומר הרוב בסוף מגויסים לא דרך עובדי החברה אלא בשיטות ההשמה האחרות.

"נכון, אבל הגיוסים דרך העובדים יעילים. עשינו למשל מסיבת לינקדאין בסגנון מקסיקני — כובעים, טאקוס, מוזיקה מתאימה, כל האווירה — ובמשך שעה וחצי העובדים התמקדו בשליחת הודעות אישיות לאנשים שהם רוצים לעבוד איתם. אנחנו מקבלים כך קורות חיים, והעובדים צוברים נקודות שמצטברות לארוחות במסעדות יקרות או אפילו לחופשות, והם כל הזמן שואלים על מועמדים שהביאו, מה קורה איתם, איפה הם בתהליך".

הם רוצים את התגמול.

"גם, אבל הם גם רוצים לעבוד עם חברים שלהם".

גיל גרון, סמנכ"ל אורקה: "אנחנו לא תולים שלטים על איילון, אנחנו משקיעים במה שאנחנו רוצים להשיג. כוח האדם הטוב ביותר מגיע מ'חבר מביא חבר', אז אנחנו מתעדפים את זה. אם את מביאה שני עובדים את מקבלת טיסה זוגית למלדיביים. ויש אירועי גריל למועמדים, כדי שיוכלו להרגיש איך זה להיות עם האנשים שלנו"

דרך הקיבה

בוא לברביקיו, אנחנו כמו משפחה

בכל יום ראשון ב־12:30 חברת הסייבר Orca Security — ששווה 1.8 מיליארד דולר, מעסיקה 200 עובדים בארץ ומחפשת כעת עוד 30 — מארחת מסיבת ברביקיו גדולה על גג המשרדים שלה בדרום תל אביב. בתפריט: בשר, בירה וטקסי חיזור. "אנשים יודעים מה זה לעבוד במקום שהוא לא נעים. יש יתרון בלעבוד עם אנשים שאתה אוהב ושתרצה לשתות איתם בירה", מסביר גיל גרון, סמנכ"ל בחברה ואחד ממייסדיה. "הצעות טובות יש בהרבה מקומות, והתגמול הוא כבר לא הפקטור העיקרי. אתה מבלה המון שעות בעבודה, ויש חשש איך זה יהיה, איך תסתדר עם האנשים, זה חשש שאי אפשר להפיג בריאיון עבודה. אז מצאנו דרך לאפשר למועמד לחוות את החברה באווירה משפחתית — כי בגריל יש משהו משפחתי — להרגיש את התרבות שלנו, איך זה להיות עם האנשים האלה, לראות שזה כיף, וגם לשאול שאלות. להערכתי אם הגעת לאירוע כזה, זה מגדיל ב־50% את הסיכוי שתצטרף לחברה, וזה הוביל אצלנו כבר לגיוס של יותר מעשרה אנשים".

וכמה אתם משלמים ב"חבר מביא חבר"?

"אני מודה שלקחנו את זה קצת לקיצון. זה מנגנון מצטבר, עם טיסות לאירופה למשל, ואם את מביאה כבר שני עובדים את מקבלת טיסה זוגית לאיים המלדיביים. כוח האדם הטוב ביותר מגיע מ'חבר מביא חבר', לכן אנחנו מתעדפים את זה על פני דרכים אחרות וממריצים עובדים לעבוד בזה".

המחסור בעובדים לא ייעלם בזמן הקרוב, וכשאתם מגדילים כעת את התגמולים אתם יודעים שתצטרכו להגדיל אותם עוד יותר בהמשך.

"ועדיין, זה לא יקר יחסית לתהליכי השמה רגילים. אנחנו לא תולים שלטים מרומזים על איילון, אנחנו משקיעים באופן ישיר במה שאנחנו רוצים להשיג. הפנייה האישית חשובה: בגיוס מתכנתים, למשל, המצב כל כך משוגע שאנשים רק פותחים את הלינקדאין או הפייסבוק ונפתחות להם אינסוף הצעות".

במצב כזה, לסטארט־אפ כמוכם יש יתרון או חיסרון מול המתחרות הענקיות?

"הסטארט־אפים גמישים יותר, יש בהם פחות תהליכי קבלה, וגם בקרב המועמדים יש מי שמחפשים את הדינמיות של חברה צעירה. כך שאני חושב שלסטארט־אפים כרגע קל יותר".

דרך הכביש

"תראו, אני קיים!" או "שכחו ממה שחשבתם עליי"

שאלת הסטארט־אפים מול חברות הענק היא עניין מרכזי, שמניע הן את המלחמות על העובדים והן את המלחמות על התדמית, אלה שמתרחשות בצדי הדרכים וברשתות החברתיות.

"בשנה האחרונה נכנס להייטק המון כסף, חברות ענק מקימות מרכזי פיתוח, רק מיקרוסופט למשל מתכננת לגייס פה 2,500 עובדים בשנים הקרובות", אומר שחר סורק, סמנכ"ל השיווק של אוברוולף והאיש מאחורי השלטים של החברה בשבועות האחרונים. "איך אפשר להרים היום סטארט־אפ כשכולם מתחרים איתך על המפתחים? זו אחת הסיבות שיצאנו בקמפיין הזה".

אבל איך שלטים עוזרים לכם בקרב על מפתחים?

"המטרה היא לייצר דיון, העיקר שמדברים עליך. אנחנו רוצים להגיע גם לאנשי ההייטק, אבל גם לסביבה שעוטפת אותם, בני המשפחה, אמא ואבא שלהם. אין ספק שיש כאן הפגנת כוח, אמירה של 'אנחנו כאן', אבל זה גם אפקטיבי ברמה הכי מיידית — ראינו עלייה של 700% במספר קורות החיים שקיבלנו בעקבות הקמפיין הזה".

אוברוולף קיימת מ־2011 ומעסיקה כ־100 עובדים, אבל על הכביש היא נלחמת מול אמדוקס, ענקית בת 40 שנה, שנסחרת בנאסד"ק לפי שווי של יותר מ־10 מיליארד דולר, ומעסיקה 5,000 עובדים בישראל ועוד כ־25 אלף בעולם. וגם אמדוקס רוצה את ההורים של המועמדים. "יש לשלטים אפקט רחב — אבא שלך או חברה שלך רואים את השלט ומדברים עליו בארוחת הערב", מסביר גיל רוזן, סמנכ"ל השיווק הבינלאומי באמדוקס. "זה שיח שקשה לייצר בדיגיטל. גם אם את העובד עצמו אפשר לטרגט באמצעים דיגיטליים, שילוט וטלוויזיה הם מה שמייצר את התודעה בישראל. כולם נוסעים באיילון, ואני רוצה להגיע לקהלים שמשפיעים על העובדים, לא רק לעובדים עצמם".

ועדיין, ההורים של המועמדים יודעים שאמדוקס קיימת, להבדיל מרוב חברות ההייטק האחרות. אתם ותיקים ומוכרים, אתם לא צריכים להציג את עצמכם כמו חברות צעירות יותר. למה דרושה לכם הפגנת הכוח הזאת, של לכסות את איילון בשלטים צבעוניים?

"מה שאוברוולף עשו זה להגיד: 'בואו, תראו אותי, אני כאן' — זה האתגר שלנו בעולם, אבל בישראל האתגר הוא לשנות את התפיסה של אמדוקס כחברה מיושנת. הנושאים שאנחנו עוסקים בהם נמצאים בחזית הטכנולוגיה. אנחנו צריכים לשנות את התודעה הציבורית, אז עשינו מיתוג מחדש, רצינו להגיד 'בוקר טוב, אנחנו לא חברה של פעם'. וכיוון שיש לנו מאות משרות פתוחות, זה מכין את הקרקע למצב שבו המגייסת שלנו מתקשרת".

כלומר בעוד חברות אחרות מבקשות להודיע על קיומן, אתם מנסים להוליד את עצמכם מחדש?

"כן, להוריד פטיש 5 קילו על הדימוי הישן. זו עבודה קשה. לא להיתפס כדינוזאור, כי אנחנו חברה מתקדמת וקולית. הרעיון הוא לא להאכיל מועמד לגיוס בכפית ולהגיד 'ג'וין מי', אלא להבהיר שאנחנו לא אותה חברת בילינג משנות התשעים, ושיש לאן להתפתח אצלנו. ואנחנו כבר רואים עלייה של אלפי אחוזים בכניסות לאתר שלנו".

הקמפיין של אמדוקס, אגב, לא מסתכם בשלטים. הוא כלל גם יום שידורים מיוחד של רדיו תל אביב מקמפוס החברה ברעננה, ושיר של נגה ארז, הסנסציה המוזיקלית הגדולה של ישראל בשנה החולפת, שנכתב במיוחד סביב הסיסמה החדשה של החברה, "Make it Amazing". הקליפ שלו ייצר לאמדוקס גם נוכחות ברשתות החברתיות, הזירה האחרונה שבה מתנהל הציד.

דרך המסך

לצחוק על הכל, עד בוא המשבר

לא מעט מבכירי ההייטק שאיתם שוחחנו מסתייגים, בשקט או בגלוי, משלטי החוצות. "העדפתי להוציא את העובדים לחופשה במלדיביים, זאת נראית לי השקעה נכונה יותר משלטי חוצות", אומרת עינת גז, מנכ"לית וממייסדי חברת הפינטק פאפאיה גלובל. העובדים הנופשים צולמו והופיעו בסרטון ויראלי של פאפאיה, שהפואנטה שלו היתה, באופן מפורש לגמרי: אנחנו לא משקיעים בשלטי חוצות, אנחנו משקיעים בעובדים.

אז לא שלט חוצות, אבל כן העליתם קמפיין בטלוויזיה וברשתות החברתיות שבו הופיעו עובדי החברה וההורים שלהם.

"כן, כי חייבים למשוך תשומת לב. התאגידים משקיעים מאמץ בלהיראות מגניבים, וכולם צריכים להציג שרירים בתקופה שבה יש המון כסף בענף וכל החברות צריכות לצמוח מהר בכל התחומים. את חייבת לבלוט איכשהו".

סרטוני רשת של חברות הייטק נהיו בחודשים האחרונים פופולריים כמו שלטי החוצות, אם לא יותר. Blue White Robotics גייסו את גורי אלפי, GotFriends את השחקנית המדוברת אלונה סער, חברת הגיימינג SciPlay הציגה סרטון בסגנון "סליחה על השאלה", מיקרוסופט אירחה את השפים מ"מאסטר שף", והיו גם סרטונים של Salesforce, Artlist ועוד. הבולט שבהם היה כנראה זה של חברת הפרסום הדיגיטלי AppsFlyer, שצוחק על הציד בענף, ונפל על קהל קשוב שכנראה בעצמו קצת עייף מכל העניין.

"לא היה לנו מושג שזה הולך להיות כזה ויראלי, זה היה מטורף", מודה אורן קניאל, מנכ"ל החברה וממייסדיה. "זה הביא לאנשים חיוך על הפנים, וזה הוליד מטבעות לשון. זה לא נעשה אחד על אחד כדי לגייס".

הסרטון שלכם לועג לטירוף הגיוס, אבל בלית ברירה גם אתם חלק ממנו. אתה לא חושב שזה מוגזם?

"תלוי מה. אם תגזים ב'חבר מביא חבר', למשל, תקבל פחות גיוון, ואם הבונוסים גבוהים מדי עובדים עלולים להתעסק בזה במקום לעבוד. שלטי חוצות לא עשינו; כשאני רואה משהו פזרני אני לא מרגיש איתו בנוח. אנחנו עדיין באמצע הקורונה, יש אוכלוסיות שנפגעו מאוד במשבר הזה בזמן שהעשירים נהפכים ליותר עשירים והפערים גדלים — אז יש כאן שואו אוף ופזרנות. מה גם שכל גל כזה מגיע לסוף, וזה יכול לקרות מחר, בעוד שבוע או בעוד שנה".

זו גם הגישה של ניר צוק, מוותיקי ההייטק הישראלי, יוצא צ'ק פוינט, מייסד אימפריית הסייבר פאלו אלטו. "היו כבר תקופות בעבר שבהן הכסף בהייטק היה לא הגיוני, בסוף שנות התשעים, ואז ראית חברות שנתנו לעובדים פורשה כמענק חתימה. לא זוכרים את זה עכשיו", הוא אומר. "גם אז מגייסים הרוויחו המון כסף, נתנו להם 100% שכר שנתי של העובד שגייסו, כשהסכום הנורמלי אמור להיות 10%. אז עכשיו זה חוזר על עצמו, ויש מלדיביים ויותר סושיאל מדיה, ואני מבין את הסיבות לכל קמפיין שאני רואה, אני יודע למה יצאו בכל מודעה, אבל אני לא מתרגש מזה. בהיבט הזה, העולם משתגע במחזוריות קבועה, והחברות שנשארות שפויות הן אלה שיצליחו לשרוד את הנפילה. מי שמבזבזות כסף עכשיו לא יצלחו את המשבר, לכן חברות צריכות להתנהל כבר היום בתנאי משבר, כאילו הוא כבר פה"

‍