ר

מת רחל הוא רשמית קיבוץ, אבל הלכה למעשה מדובר בשכונה בירושלים — רחוב יחיד מפריד בינו לשכונת ארנונה החדשה. הדיסוננס הזה ניכר היטב בכל הוויית היישוב: מצד אחד, מדובר באחד הקיבוצים השיתופיים האחרונים במדינה, עם חדר אוכל, מכבסה, סידור רכב והכנסה חודשית קבועה של 10–15 אלף שקל למשפחה. ומצד אחר, ההכנסות העיקריות של הקיבוץ אינן מגיעות מאיזו רפת או חלקה חקלאית, אלא מנדל"ן מניב: גן אירועים, קאנטרי קלאב ומלון בקיבוץ, ועוד כ־170 דירות להשכרה באשקלון, כ־20 דירות בשכונת ארנונה החדשה בירושלים, תחנת דלק על דרך חברון ומרלו"ג בקריית גת. רק כ־30% מהכנסות הקיבוץ היום הן מחקלאות. החלום הסוציאליסטי חי וקיים בזכות השיטה הקפיטליסטית.

"היינו מגדלי הדובדבנים הגדולים ביותר בארץ, יותר מרמת הגולן", נזכר רון דותן (65), שניהל בעבר את מטעי הקיבוץ. "מטעי הדובדבנים היו מקור הפרנסה העיקרי של תושבי הקיבוץ, אבל עם השנים צמצמו לנו את השטחים שלהם, אז פרשתי ועכשיו אני כאן במלון".

122 מיליון שקל השקיע הקיבוץ בשיפוץ המלון, בעל 179 חדרים, שהיה בעברו אכסניה קיבוצית צנועה. ועדיין ההווי הסוציאליסטי נשמר: הבניין מזכיר מבנה ממשלתי, הלובי נראה כמו מועדון חברים קהילתי, ובמסדרון המוביל אל חדר האוכל ישנה רצפה שקופה שחושפת סליק, שהתגלה לפני כמה שנים בזמן השיפוץ. הקירות, כמתבקש, מקושטים בתמונות מימי הקמת הקיבוץ.

על הכורסה בכניסה רובץ דותן, איש גבוה וחסון, בעל זקן ושער שיבה ארוכים, שהיה יכול לגלם את רובינזון קרוזו בכל תמונת אילוסטרציה. קשה להזיז אותו מהכורסה. ביומיים שהייתי בקיבוץ פגשתי אותו יושב באותה כורסה בעשר בלילה, שבע בבוקר ושתיים בצהריים: "אני לא פקיד קבלה ולא שומר בכניסה, אלא מארח. תפקידי הוא יותר לבדר ולשעשע את האורחים. זה תפקיד שאני המצאתי, ונדמה לי שהוא לא קיים באף מקום. אבל ממני אפשר ללמוד הכי הרבה על הקיבוץ".

הקיבוץ ממוקם על גבעה גבוהה, שמשקיפה אל כל ירושלים ושממנה אפשר לראות את כל חלקי העיר: מסגד אל־אקצא, גשר המיתרים, כנסיות, מסגדים. מחדרי המלון ניתן לראות גם את בית לחם וים המלח. "זאת הסיבה שצליינים כל כך אוהבים את המלון", מסביר יובל ליצ'י (49), מנכ"ל הקיבוץ, שזה בעצם שם אחר למה שבעבר היה מזכיר הקיבוץ. ליצ'י הגיע לכאן מקיבוץ נחשולים הסמוך לחוף דור, בעקבות בת זוגו. לדבריו, הוא ויתר על קיבוץ שנמצא ממש על הים בשביל הקסם של הרי ירושלים. "לא נתקלתי במקום כזה יפה בעולם", הוא אומר ומחווה בידו. "תסתכל סביבך".

הפכתם לאילי נדל"ן. זה לא מסתדר עם החזון הקיבוצי, או מה שנשאר ממנו.

"החברים חיים מתקציב המאפשר לחיות במעמד הבינוני. לא תראה כאן אנשים מסתובבים עם מותגי־על ורכבי יוקרה. משפחה ממוצעת עם ילדים חיה בתקציב של 10,000 שקל לחודש. אנחנו קיבוץ אמיד, אבל לא חיים בפזרנות. אם אתה טיפוס שאוהב מותגים לא תוכל להיות חבר קיבוץ".

במה שונה בעצם הקיבוץ מחברת החזקות?

"בכך שאני כמנכ"ל הקיבוץ מקבל את אותה משכורת כמו האיש שיושב כשומר בכניסה. יש כיום מגמה בעולם לצמצם את פערי השכר בין הבכירים לזוטרים, אבל אין אף מקום בעולם שבו המנכ"לים מרוויחים אותו דבר כמו הפועלים".

לא מפריע לך לקבל כמנכ"ל משכורת כמו זו של פקיד קבלה?

"לא. אני חושב שאני מקבל מהקיבוץ המון ואני מגשים את עצמי. הדבר שהכי חשוב הוא הגשמה עצמית".

איך אדם שעובד כפקיד קבלה מגשים את עצמו?

"יש אנשים שלא רוצים להגשים את עצמם. הם רוצים לעמוד בקבלה ולתת שירותים לאנשים, כי מה שהכי חשוב להם הוא הזמן הפנוי שלהם. אני חושב שלחברי קיבוץ יש יותר זמן לתחביבים ולמשפחה. יש לנו מנגנון ותק, שלפיו חברים ותיקים מקבלים יותר שכר, בניגוד לפנסיונרים בחוץ, שההכנסה שלהם מצטמצמת. אצלנו ככל שאתה זקן יותר, אתה חי ברווחה גדולה יותר".

עד איזה גיל אתם מאפשרים את זה?

"עד שאתה עולה לברושים. מה שמוביל אותנו הוא לא חומרנות, אלא סוציאליזם. את הכסף שאנחנו עושים מנדל"ן אנחנו מעבירים למטרת הסוציאליזם. אמנם זאת שיטה יקרה, אבל רוב החברים החליטו שהם לא רוצים לשנות אותה. אגב, זה לא קרה רק אצלנו, אלא גם בגן שמואל, מעגן מיכאל, רמת יוחנן ויקום, למשל — כל הקיבוצים האלה עשירים מנדל"ן, אבל נותרו שיתופיים".

ליצ'י: "אנחנו פריבילגים בזכות. אנשים חושבים שאנחנו עושקים את המדינה. אבל לקחו לנו את הקרקע שהיתה הפרנסה שלנו, ואמרו לנו 'קבלו הנחה בתמורה'. אז במקום לרחם על עצמנו עשינו עסקים שגם משרתים את תושבי ירושלים"

בג"ץ פסל הטבות? קבלו אחרות

בחדר האוכל של הקיבוץ מגישים היום פלאפל, חומוס, צ'יפס וסלט. בזמן שחברי הקיבוץ יושבים סביב שולחנות על הדשא ונהנים משקיעה אביבית, במטבח עובדים שני נערים בני הקיבוץ, שמספרים לי בהתרגשות על התוכניות שלהם לטיול ליוון, שאותו יקבלו במתנה מהקיבוץ לפני גיוסם.

המלווה שלי לארוחה הוא יוסף (ג'וחה) אנגל, אחת הדמויות הדומיננטיות בקיבוץ, שנראה כמו ההשראה לדמותו של יאצק ב”זהו זה”, עם שפם ארוך ומסתלסל. בעברו הוא ניהל את המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל תחת שמעון פרס, והמשיך איתו לבית הנשיא כיועץ לענייני חברה וארץ ישראל. כיום ג'וחה עובד כפקיד הקבלה בקאנטרי של הקיבוץ, אחראי לבדיקת התו הירוק ופיקוח על עטיית מסכות. "גם עכשיו אני חושב שאנחנו צריכים לעסוק בחקלאות", הוא מבהיר.

הנקודה הזאת כואבת לג'וחה במיוחד. בשנות התשעים הוא היה גזבר הקיבוץ והאחראי לקרקעות. מתוקף תפקידו היה גם ממובילי המאבק הקולני שניהל הקיבוץ נגד עיריית ירושלים ומנהל מקרקעי ישראל (כיום רמ"י), שדרשו להפקיע אדמות קיבוץ לטובת הקמת שכונת ארנונה החדשה. לחצים של חברי כנסת, הפגנות סוערות ואפילו הכנסת סוס ללשכתו של ראש העירייה דאז טדי קולק לא עזרו. המאבק, שהתנהל עוד משנות השישים, נכשל, וב־1995 הוחלט להקים את השכונה. למרבה האירוניה, זה מה שהפך את הקיבוץ לעשיר.

"כשהגיעו להבנות שלפיהן רמת רחל ישיב למדינה את הקרקע תמורת פיצוי, התפטרתי מתפקידי", מספר ג'וחה. "אני לא חושב שהקיבוץ צריך לחיות מהקרקע, אלא רק מעבודה. אישית לא הייתי בנוי לעשות את המעבר הזה, אז עזבתי. קיבלתי בחוסר רצון את הכרעת הרוב".

מה שהכריע את הכף נגד הקיבוץ היה גל העלייה המסיבי מברית המועצות לשעבר. שר השיכון אז אריק שרון החליט להניע תהליכים במהירות ולייצר תמריצים שיאפשרו הפשרה מהירה של קרקעות באמצעות מתן פיצויים נדיבים ואופציה להמיר את הפיצוי הכספי ברכישת 25%–27% מהקרקעות שהופשרו, בהנחה של 30% ממחיר השמאי על הקרקע. חברי הקיבוץ מימשו את האופציה, ובעסקה עם חברת הנדל"ן שיכון ובינוי קיבלו כ־250 דירות שנבנו על הקרקע.

מי שניהל את כל התהליך עבור רמת רחל ויישובים אחרים היה עורך הדין שרגא בירן, והוא הצליח לשנות את ייעוד הקרקע מחקלאות לבנייה רוויה של 1,300 דירות. בעקבות עסקה זו ועסקאות אחרות הפך בירן לימים לטייקון ובעל השליטה בריבוע הכחול, שהיתה אחת מחברות ההחזקה המובילות במשק.

העסקה ברמת רחל היתה אחד הטריגרים שהניעו בשנת 2001 את הקשת הדמוקרטית המזרחית, תנועה הפועלת לצמצום פערים חברתיים ולמען שוויון בחלוקת משאבי המדינה, לעתור לבג"ץ נגד הקיבוצים, המושבים ומנהל מקרקעי ישראל. בעתירה נטען כי ההטבות שהוענקו על הפשרות קרקע חקלאית מעמיקות את האי־שוויון בין המושבים והקיבוצים לבין עיירות הפיתוח, משום שמשאב המקרקעין שייך לכלל אזרחי המדינה, אך מההטבות נהנים רק היישובים החקלאיים. עוד טענו העותרים כי החלטה כה רחבת השפעה בנוגע למשאב ציבורי לא צריכה להתקבל על ידי מנהל מקרקעי ישראל, אלא על ידי הכנסת.

בג"ץ קיבל את העתירה ב־2002, ועצר את מתן הפיצויים שקבע שרון עד שתתקבל הכרעה בעניינם בכנסת. אבל ההכרעה ההיסטורית לא חיסלה כליל את ההטבות לקיבוצים. מאוחר יותר, בתקופתו של שר השיכון אריאל אטיאס, נקבעו תקנות חדשות, שמעניקות לקיבוצים אופציה לקנות כ־22% מקרקעות חקלאיות שהופקעו למגורים במחיר של 91% מערך הקרקע, לפי הערכת שמאי. ובכל מקרה, עסקת הנדל"ן המצוינת שעשו חברי רמת רחל כבר היתה עובדה מוגמרת הרבה לפני בג"ץ הקרקעות. וכך מטעי הדובדבנים הפכו לשכונת ארנונה החדשה הירושלמית, וקיבוץ רמת רחל נהפך לחברת החזקות שמתמקדת בנדל"ן מניב.

"ב־2014 החלטנו למכור את רוב הדירות בירושלים, ואת הכסף להשקיע בנכסים אחרים", מספר ליצ'י. "אז קנינו מתחם דירות באשקלון של זכאי דיור ממשרד הקליטה, שבהן המדינה מממנת 50% משכר הדירה לעולים חדשים. קנינו גם מרכז לוגיסטי בקריית גת, והשקענו את שאר הכסף בקרנות סולידיות". במקביל השקיע הקיבוץ בשיפוץ הממושך של המלון, והשנה ניצל את משבר הקורונה כדי לפתח את חלקו המערבי.

אתה מבין שזאת בעצם הטענה המרכזית של הקשת המזרחית? שאתם חיים טוב על חשבון משאבי הציבור.

"במקרה שלנו העיר עטפה אותנו. לפני כן גידלנו דובדבנים ותפוחים. עכשיו עברנו לנדל"ן. זאת האפשרות היחידה שהמדינה נתנה לנו, לגדל בניינים ולהחזיק אותם. נותנים לך בניינים? קח ועשה מזה כסף".

נראה לך הוגן שדווקא אתם תקבלו את השטחים מהמדינה, ולא תושבי שכונת הקטמונים, למשל? אתם פריבילגים.

"אנחנו פריבילגים בזכות. אנשים חושבים שאנחנו מתנשאים, שהמושבים והקיבוצים עושקים את המדינה. אבל אנחנו לא עושקים שום דבר — לקחו לנו את הקרקע שהיתה הפרנסה שלנו, ואמרו לנו 'אתם מקבלים הנחה'. אבל לא רצינו את זה, ובמקום לרחם על עצמנו עשינו מזה עסקים, כמו קאנטרי ומלון, שגם משרתים את תושבי ירושלים. לא רק אנחנו נהנים מהשטח".

זה מזכיר את הוויכוח הציבורי הסוער על חסימת הגישה לנחל האסי בידי חברי קיבוץ ניר דוד.

"הנחל היה ביצה, שהקיבוץ ייבש וסידר. ואם המדינה היתה רוצה שהנחל ימשיך לבית שאן, היא היתה צריכה לסדר אותו בעצמה. חברי ניר דוד בנו את הנחל מכספם, ולכן אין לי בעיה עם זה שהם לא מאפשרים לאנשים אחרים להיכנס אליו. אם תסתובב במקום תראה אנשים פשוטים. בגין אמר: 'בניתם בריכות פאר על חשבון המדינה'. אבל אני בניתי בריכה שמשרתת את כל תושבי ירושלים. הם יכולים להיכנס לבריכה ולשלם לנו מכספם, כי אנחנו השקענו בה את הכסף שלנו".

"תנו לנו זכות ראשונים"

ניהול הנדל"ן של רמת רחל נעשה באופן רזה: שני חברים מופקדים על חוזי השכירות וגביית הכספים, ושמונה עובדי תחזוקה ממזרח ירושלים ואשקלון אחראים לתחזוקת הדירות. איתור ההשקעות החדשות ובחינתן הראשונית נעשים בידי צוות מקצועי, שכולל את מנהל העסקים ומנהל הכספים, לצד גורמים מקצועיים נוספים. הנהלת הקיבוץ מחליטה על ההשקעות עד גובה מסוים, שמעבר לו נדרש אישור אסיפת חברי הקיבוץ.

האחראי לניהול הנדל"ן של הקיבוץ הוא עמרם דהן (67), יליד מרוקו, וחבר גרעין ברמת רחל מגיל 12. הפרויקט הגדול הבא שהוא מקדם נוגע להפקעה נוספת של שטח חקלאות ליד רמת רחל, במורדות ארנונה. הקיבוץ מתכנן לממש את ההטבה של רמ"י ולקנות כ־22% מהשטח במחיר של 91% מהערכת השמאי.

זו בדיוק הפריבילגיה שנגדה יוצאים הארגונים החברתיים. אתם ממשיכים ליהנות מהנחות על משאבי ציבור.

"מרתיח אותי שמאשימים את הקיבוצניקים בפריבילגיות, כי בסופו של דבר ההחלטה של בית המשפט העליון בעצם משרתת את בעלי ההון, לא אותנו ולא את הציבור הרחב. מי שיקנה אלה קבלנים כמו שיכון ובינוי והאחים חטיב. אלה חברות שבהן הכסף מדבר. למה לא לתת את הקרקע לקיבוץ, אפילו בלי הנחה? הנה, עכשיו המנהל לוקח את השטח ומוציא אותו למכרז. כל מה שאני מבקש זה שתיתן לי זכות סירוב ראשונה".

למה שתקבלו קרקע ציבורית במתנה?

”כי זה לא הוגן שייתנו אותה לחברות עם גב כלכלי עצום. אין לנו סיכוי להתמודד מולן. אבל אם היתה לנו זכות ראשונים, כן היינו מתמודדים. ולמה מגיעה לנו זכות ראשונים? כי אנחנו נלחמנו כאן שנים, חיינו על קו התפר, היינו כאן כשאף אחד לא רצה להיות כאן, אנשים מהקיבוץ מתו כדי לשמור על האדמה הזאת".

המדינה תגיד שהמטרה שלה היא להעשיר את קופת האוצר — להשיג כמה שיותר כסף לכלל הציבור על משאב ציבורי.

"בקשת המזרחית רצו שהכסף שמתקבל מקרקע של המדינה יגיע למקומות כמו בית שאן. צדק חלוקתי. אבל בפועל זה לא קרה. לקחו את הכסף לקופה המרכזית, ולעיירות הפיתוח לא הגיע שקל".

אז איך אתה היית פותר את זה?

"כבר פתרו את זה. המדינה מכרה את הדירות הציבוריות בערים האלה בזול. אמא שלי קנתה מחברת עמידר את הדירה שלה במחיר מאוד מופחת".

אתה לא יכול להשוות בין מכירת דירות ציבוריות לדיירים שלהן לבין הסבת קרקעות לבנייה רוויה למגורים. הרווח שלכם היה גדול הרבה יותר.

"ובכל זאת אי אפשר להאשים בכך את הקיבוצים. הקיבוצים הקימו מפעלים, ונתנו פרנסה לכל הפריפריות. בזכותם תושבי העיירות עבדו במפעלים. ומה אנחנו מבקשים כרגע? סך הכל פטור ממכרז. עדיף שהכסף יגיע ליותר אנשים מאשר לקבוצה של טייקונים".