ק

נטאקי דרבי הוא מותג אמריקאי בן כמעט 150 שנה. הוא "רק" מרוץ סוסים, אבל בעצם הוא הרבה יותר מזה. מסצנות בסרטים שמתרחשות במרוץ ("סיביסקיט" עם טובי מגווייר, למשל) ועד שירים, הקנטאקי דרבי היה לסמל מסורתי וטעון במשמעויות. בשיר "Dead Flowers" שהרולינג סטונס הוציאו ב־1971 (ושמופיע גם בסרט "ביג לבובסקי"), למשל, מתוארים שני עולמות מקבילים, מנוכרים זה לזה, עם אנשים ש"יושבים בקדילאק ורודה ומהמרים על הקנטאקי דרבי" בעוד גיבור השיר "יושב במרתף עם מחט וכפית". אלא שהמרחק בין העולמות האלה הצטמצם כבר מזמן, ועכשיו אלה אפילו הסוסים שמסוממים.

הקנטאקי דרבי הוא הידוע מבין שלושת המרוצים שמרכיבים את ה־Triple Crown, "הכתר המשולש" — הסבב היוקרתי בעולם בענף הזה, שרק בארצות הברית לבדה מגלגל 3.5 מיליארד דולר בשנה. המרוץ מתקיים מדי שנה בשבת הראשונה של מאי בעיר לואיוויל, והוא שיאו של פסטיבל שנמשך שבועיים, שכולל תחרות שיט, תחרות כדורים פורחים, מצעדים, זיקוקים ועוד. הקנטאקי דרבי מושך בכל שנה כ־150 אלף מבקרים; השנה, בשל המצב, היו בו רק 50 אלף, אבל עוד 15 מיליון צופי טלוויזיה, וסך ההימורים על המרוץ הסתכם הפעם ב־233 מיליון דולר. הסוסים נדרשים לסיים מסלול של 2 ק"מ, וב־1973 היה סוס שהצליח לעשות זאת בטיפה פחות מ־2 דקות. והבעלים של הסוס המנצח הולך הביתה עם 1.86 מיליון דולר. הרבה כסף; כסף ששווה להתאמץ בשבילו.

גם השנה, למרות הקורונה והמשבר הכלכלי, הדרבי התקיים כרגיל. ולמקום הראשון, בזמן מרשים של 2:01.02 דקות, הגיע Medina Spirit. זהו כמובן סוס גזעי בעל ייחוס, שחור, אצילי ויפהפה, מהיר כמו סופה, שרק לפני חודש חגג יום הולדת 3. הוא שייך לאיש העסקים הסעודי־אמריקאי עמרו זידאן, שקנה אותו לפני שנה ב־35 אלף דולר; כיום הסוס הזה שווה 50 מיליון דולר — בזכות הניצחון.

והניצחון הזה סיפק גם למאמן שלו, בוב באפרט, עוד הישג מפואר למוניטין שיש לו כגדול ביותר בתחומו כיום. זו הזכייה השביעית של באפרט בקנטאקי דרבי מאז 1997, שיא שאף מאמן לא השיג לפניו, וארבעה מהניצחונות היו בשש השנים האחרונות.

אלא שאחרי הניצחון הטרי בדיקת השתן של הסוס גילתה סטרואיד אסור לשימוש, Betamethasone, שבאופן חוקי מיועד לטיפול בדלקות שרירים וגידים. מאז הגילוי הענף סוער, והדיון חורג בהרבה מעולמם של חובבי המרוצים. אבל איכשהו במקרה של באפרט (Baffert) הגילוי לא לגמרי מפתיע. בשלוש השנים האחרונות שישה מהסוסים שלו נכשלו בבדיקות סמים — כולל Justify, זוכה הכתר המשולש ב־2018. ובכל זאת באפרט המשיך לאמן, ולהתחרות, והוא תמיד מוצא את מי להאשים.

במקרה של מדינה ספיריט נראה שהתירוצים הגיעו לשיא: באפרט הסביר שאחד הסייסים שתה סירופ נגד שיעול, ואחר כך השתין על ערמת חציר ואז האכיל את הסוס בחציר הזה. כשאפילו המראיין בפוקס ניוז הביט בו בזלזול לנוכח הטיעון היצירתי הזה, באפרט שלף את נשק יום הדין באמריקה של 2021, ואמר כי הוא "קורבן של תרבות הביטול".

המאמן באפרט הסביר שאחד הסייסים שתה סירופ נגד שיעול, ואחר כך השתין על ערמת חציר ואז האכיל את הסוס בחציר הזה. לנוכח התגובות הספקניות, הוא אמר שהוא "קורבן של תרבות הביטול"

מרוצי סוסים מתקיימים לפחות משנת 4,500 לפני הספירה, אז היו פופולריים בקרב בני השבטים הנודדים של מרכז אסיה. במאות השנים האחרונות הם היו לענף אריסטוקרטי, ובאנגליה הם תחביב ידוע של המלכה אליזבת. בארצות הברית, מטבע הדברים, המרוצים הם עניין עממי יותר; סביב המסלול עצמו עדיין יש סימני יוקרה, גם בקנטאקי דרבי זה בולט מאז היווסדו ב־1875, אבל מדובר באחד מענפי ההימורים החוקיים היחידים, וככזה הוא מושך את בני כל המעמדות. עם כל הביקורת המוצדקת על הענף, כשרואים מרוץ סוסים קשה להתיק ממנו את העיניים; זה לגמרי סוחף, ממקום קמאי ממש.

בסוף שנות השמונים היה הענף בשיאו, עם יותר מ־50 מיליון אמריקאים שצפו ב־8,000 מרוצים בכל שנה והימרו ביותר מ־9 מיליארד דולר. הכסף האדיר הזה מתגלגל גם לתעשיות המשנה; כך למשל זכויות ההרבעה של American Pharoah, שב־2015 זכה בכתר המשולש, נמכרו תמורת 13.8 מיליון דולר.

הקונספט הבסיסי של הענף נשאר זהה במשך כל אלפי השנים מאז היווסדו: מרוץ שבו מנצח הסוס שדוהר הכי מהר. אבל התעשייה מסביב התפתחה במשך השנים, והיתה לספקטקל של כסף, טכנולוגיה ומדע, עם שלל דרכים חדשות למקסם את היכולות של הסוס. זו עדיין התעללות בבעלי חיים, רק שעכשיו היא מכוסה גם בהשקעה גדולה בחדשנות.

זה הודגם, למשל, בסיפור של XY Jet, שב־2019 זכה במרוץ הזהב בדובאי. המאמן שלו, חורחה נבארו, סיפר כי הסוס בן ה־7 התגבר על שורה ארוכה של ניתוחי ברכיים כדי להצליח להתחרות ברמות הגבוהות ביותר. כמה חודשים אחר כך XY Jet מת מהתקף לב, ואז התברר כי נבארו מילא אותו בסטרואידים. לפני שנה הוגשו בארצות הברית כתבי אישום פדרליים נגד 27 מאמנים, וטרינרים וסוחרי תרופות, ונבארו עצמו הואשם באחריות לעוד שישה מקרי מוות של סוסים.

באופן כללי, סוסי מרוצים מתים בשיעורים חריגים. בפנסילבניה, למשל, מתו בעשור האחרון יותר מ־1,400 סוסי מרוץ גזעיים. רוב הסוסים מסיימים את חייהם בעקבות פציעות קטסטרופליות, ויש כאלה שפשוט נופלים ומתים מהתקף לב.

ובניגוד לספורטאים בני אדם, שגם אם הם נתונים ללחצים כבדים מצד הצוות שלהם עדיין יש בידיהם שיקול דעת מסוים, את הסוסים אף אחד לא שואל אם הם מסכימים לקחת סמים. פשוט נותנים להם, והרבה. נראה שבעלי סוסים ומאמנים הגיעו למסקנה שהדרך היחידה להישאר תחרותיים בענף כל כך מסומם היא לסמם עוד יותר. סטפאני ביטי, פעילה בכירה בענף, אמרה ב־2018, בעדותה במשפט שעסק בסימום סוסים, כי "98% מסוסי המרוצים, כולל שלי, קיבלו תרופות משככות כאבים וסטרואידים לא חוקיים לשיפור הביצועים". לי מידקיף, אחד הבעלים של Animal Kingdom שזכה בקנטאקי דרבי ב־2011, סיפר כי עזב את התחום כיוון שלא היה יכול לשאת יותר את מה שעושים לסוסים; "זו מלחמת סמים", אמר.

ולא רק הסמים הורגים את הסוסים. כדי לספק מספיק מתחרים מצטיינים, בארצות הברית מגדלים עשרות אלפי סוסים למרוצים, ובעצם יש עודף עצום בהם. אלה שמגיעים למרוצים גומרים רע, אבל כל השאר גומרים רע לא פחות, רבים מהם מגיעים לכנופיות של סוחרי סמים במקסיקו וגואטמלה, סובלים מהתעללות ונשחטים.

ובכל זאת, יש תחושה של שינוי. ב־2011 עלתה בערוץ HBO הסדרה "Luck", שעסקה במרוצי סוסים. היא נוצרה בידי דיוויד מילץ', האיש שמאחורי הסדרה המוערכת "דדווד", דסטין הופמן כיכב בה, והיא נראתה כמו להיט בטוח על נושא סקסי ומלהיב. אבל היא בוטלה אחרי שבעה פרקים בלבד (ביטול שעלה כ־35 מיליון דולר), אחרי ששלושה סוסים מתו בזמן הצילומים. עד היום זה נחשב אחד הכישלונות הגדולים בהיסטוריה של HBO, והוא התרחש במקביל למודעות הגוברת לבעיות בענף, לביקורת המתרחבת ולירידה בפופולריות שלו.

בסוף השנה שעברה העביר הקונגרס ברוב גדול חוק שאוסר סימום של סוסים ביום המרוץ עצמו, ומגדיר סטנדרטים לאומיים לתרופות הניתנות לסוסים ולבטיחות שלהם במרוצים. אבל יש, כמובן, מי שמסרבים להרפות, ורואים בכל דיון ביקורתי בענף "תרבות ביטול", כהגדרת באפרט. באופן לא מפתיע, דונלד טראמפ מספק לכל אלה פה. יש מעט מאוד נושאים בוערים שנשיאים אמריקאים לשעבר טורחים להגיב עליהם, הם נוהגים לבחור בזהירות מה מספיק חשוב כדי להצדיק התייחסות שלהם, אבל החודש טראמפ — הנשיא שחתם בעצמו על החוק שאוסר לסמם סוסים — החליט שמספיק חשוב להתייחס לסיפור של Medina Spirit. "אז עכשיו אפילו הזוכה בקנטאקי דרבי הוא ג׳אנקי", כתב טראמפ בבלוג החדש שלו, והמשיך למטאפורה החביבה עליו: "זה מסמל את מה שקורה לארצנו. העולם כולו צוחק עלינו. אנחנו הולכים לעזאזל בגבול, בבחירות המזויפות לנשיאות ובכל מקום אחר!".

בינתיים מה שכנראה הולך לעזאזל הוא הקריירה של המאמן באפרט. כרגע הוא מושעה, ובדיקה נוספת של Medina Spirit אמורה לקבוע אם התואר יישלל ממנו. לסוס עצמו, בכל מקרה, אין מנוחה, והוא ממשיך להתאמן ולהתחרות תחת ידיהם של בני אדם שלוקחים אותו לקצה רק כדי לעשות כסף.