חתיכת שבוע
חתיכת שבוע
/// הפגנת הימין היא אקט דמוקרטי נגד הדמוקרטיה /// המרוץ לראשות ני"ע סובל משיקולים שגויים /// ההנהגה החרדית צריכה לאמץ יותר רגישות /// חשמל כשר הוא עוד תרגיל טמא
הפגנת ההפיכה
מראה שהמחאה יעילה
היום מסתיים שבוע טעון במיוחד, ששילב את מועדי הזיכרון (שואה וחללי צה"ל) והעצמאות עם השסע המדמם שנפער סביב ההפיכה המשטרית. השהיית החקיקה לקחה בחשבון את האבסורד המצלצל שבנטילת החירות דווקא בחגי החירות והזיכרון. ותיתכנה עוד סיבות להשהיה הזו: המחאה שלא מרפה, העמדה האמריקאית הנוקשה, התחזיות של מודי'ס ואולי אפילו החשש שלא יהיה רוב בכנסת. אבל כל זה לא מזיז ליריב לוין. הוא נחוש לחוקק את ה"רפורמה" ולצורך זה זימן להיום (חמישי) הפגנת תמיכה גדולה בהפיכה. יהיו בה הבייס הליכודי הקשיח, יהיו בה מתנחלים ונערי גבעות, תהיה שם לה פמיליה וגם אלה שהצטערו על כך שאהרן ברק לא נרצח בגרמניה. ההשקעה של לוין בהפגנת הנגד היא ההוכחה לאפקטיביות של המחאה. גם הוא רוצה לראות רחובות מלאים. אבל אסור להתבלבל: אלה שיפגינו היום ינקטו אומנם אקט דמוקרטי, אבל זו תהיה דמוקרטיה שמפגינה למען הרס והפלת הדמוקרטיה.
/// משה גורלי
צילום: Ilia Yefimovich
מי יחליף את יו"ר רשות ני"ע
מגיע לנו יותר
כהונתה של יו"ר רשות ניירות ערך ענת גואטה, שהסתיימה בשבוע שעבר, תישכח די מהר. ואם תיזכר, זה יהיה כאחת הכהונות הפחות מוצלחות של הגוף האמון על הפיקוח על החברות הנסחרות בבורסה ועל תקינות המסחר בה בכלל. לבורסת השמות להחלפת גואטה, שסיימה רשמית כבר בינואר את כהונתה, הצטרפה השבוע קרן בר־חוה. בר־חוה היא אומנם ראש החוג לחשבונאות באוניברסיטה העברית ודירקטורית במגדל, אבל אין לה ניסיון ניהולי עשיר או ניסיון מקצועי בשוק ההון, ועצם העובדה ששר האוצר בוחן את מועמדותה צריכה להטריד אותנו.
מולה הוזכרו שניים נוספים כמועמדים לתפקיד: מאיר לוין, שהוא המשנה ליועמ"ש למשפט כלכלי ומילא שורת תפקידי ניהול בכירים ברשות ניירות ערך; ומני נאמן, המשנה למנכ"ל הפניקס. לשניהם יש ידע וניסיון רלבנטי, אבל הם סובלים מ"מגרעות" אחרות: האחד בעוונותיו התמנה לתפקידו הנוכחי על ידי איילת שקד, וכנראה גרוע מזה - מתפלל בבית הכנסת של נפתלי בנט. ואילו השני, אף שהוא חבר במחנה הדתי לאומי, מתח בעבר ביקורת על מפעלה של הציונות הדתית.
נכון, קידום נשים הוא פרמטר חשוב מעין כמותו, אבל לרשות ניירות ערך מגיע לפני הכל מינוי מקצועי. פסילת מועמדים על בסיס מקום תפילתם או תפיסת עולמם בתחומים אחרים הפכה למעין אידאולוגיה של הממשלה הנוכחית, ואת המחיר משלם ציבור המשקיעים. והאמת היא שגם מינויה של אשה לתפקיד בשל פסילת המתחרים מסיבות לא ענייניות לא יקדם במאום את מעמדן של הנשים בישראל.
/// גלית חמי
צילום: עמית שאבי
גולדקנופף ויתר על הטקס
אולי החמלה תזלוג
כשהבינו יצחק גולדקנופף ויעקב טסלר שהם לא רצויים בבתי העלמין הצבאיים, הם בחרו להיעדר מהם. זו היתה בחירה נכונה, אמפתית ומתחשבת, נדירה כמעט במאבקים שבין השבטים בישראל. השרים החרדים לא האשימו ולא תקפו, הבינו את הכאב ובחרו לסגת. שר השיכון כתב במכתבו כי הוא מעדיף להיות רגיש ו"לא לגרום למשפחות לאי־נוחות ולא לפגוע ברגשותיהן" מאשר להיות צודק, עקשן ומכאיב.
אנשי תקשורת חרדים סימנו את דרישת המשפחות השכולות ואת הכניעה לה כרגע של נסיגה משילוב החרדים ביום הזיכרון ובישראליות כולה. הם טועים. כאב המשפחות השכולות מובן וטבעי, ובין חרדים לחילונים מתקיים חשבון ארוך שנים על היעדר השירות הצבאי. כשלתוך החשבון הזה מתווספת הרפורמה המשטרית, זה רק טבעי שיהיו משפחות שלא ירצו לראות את נציגי המגזר ביום אבלם.
נכון, זה קצת מכאיב, קצת מעליב, אבל זה רגש אותנטי וכן של המשפחות. ויותר משחשוב שהחברה החרדית "תיקח חלק" ביום הזיכרון, חשוב שהחברה הישראלית כולה, ובתוכה החברה החרדית, תהיה רגישה יותר לכאביו ולפחדיו של האחר. אולי יום אחד האמפתיה וההתחשבות של גולדקנופף וטסלר כלפי הציבור הישראלי לא יסתיימו בבית העלמין, אלא יזלגו גם לאופן שבו הם מנהלים את המגזר ואת המדינה.
/// שלמה טייטלבאום
חשמל כשר
משל לכלכלה הישראלית
השבוע פורסם כי במשרד האנרגיה עובדים על תוכנית לאשר לחברת החשמל להקים מתקני אגירה בשכונה בצפון בני ברק, שיספקו לתושבים "חשמל כשר" – כלומר חשמל שמיוצר ללא עבודת יהודים בשבת. גורמי המקצוע, ובהם רשות החשמל ורשות התחרות, התנגדו למהלך מחשש לפגיעה בתחרות בשוק ויצירת מצב שבו כלל הציבור מסבסד את החשמל הכשר. לנוכח הביקורת מגבשים כעת במשרד האנרגיה תוכנית חדשה, שלפיה חברת החשמל תקים את מתקני האגירה אך תחויב למכור אותם ליזמים פרטיים בתוך שלוש שנים. במקרה, בדיוק בעוד שלוש שנים מסתיים ההסכם הקיבוצי של המדינה עם חברת החשמל, כך שההחזקה של החברה במתקני האגירה החדשים תעניק לה כוח משמעותי נוסף בדיונים הבאים מול משרד האוצר.
הסיפור הזה, במידת מה, הוא סיפור הכלכלה הישראלית כולה: פרויקט שבו רק מגזר אחד מעוניין, הופך לכלי שישרת ועד עובדים חזק ממגזר אחר, ובין שני אלה השוק הפרטי כולו ייאלץ לנווט. והעלות? היא תתגלגל לציבור הרחב, שכלל לא מעוניין במהלך הזה מלכתחילה.
/// עדיאל איתן מוסטקי
מילת השבוע
//
דור סער־מן
הוויכוח הציבורי סביב יום הזיכרון מאיים לרוקן אותו ממשמעותו האמיתית
הטענה שנשמעת השנה שוב ושוב היא שיום הזיכרון לחללי צה"ל נצבע בצבעים אחרים. יש הטוענים שיום הזיכרון קדוש, ולכן אין להכניס לתוכו את המחאה נגד הממשלה. אחרים, ובהם לא מעט משפחות שכולות, טוענים כי דווקא ביום הזה חייבים למחות נגד מה שכינתה האלמנה השכולה רותי שפר "יום הכיפורים של הדמוקרטיה". תומכי ההפיכה המשטרית קוראים למוחים אנרכיסטים בוגדים, ואלה מאשימים אותם באחריות להרס קדושתו של יום הזיכרון. ונדמה שבתוך המהומה הזו נשכחו מעט החללים עצמם.
המונח "חלל" נטבע עוד בעולם העתיק, בתקופה שבה חיילים נהרגו מדקירת חרב או חנית. האמונה הרווחת היתה שהחיים קשורים בנשימה, באוויר שיש בתוך הגוף (ולא במקרה יש קשר בין נשמה לנשימה). ולכן אדם שנדקר — כל האוויר יוצא מגופו והוא נותר ריק לגמרי, מלא חלל. אבל דויד גרוסמן, ששכל את בנו, תיאר דווקא את מי שנשאר בחיים כמי שמתמודד עם החלל הריק — תהום החסר שמאיימת לשאוב אותך.
והנה, דווקא בריק הזה יצקנו הרבה מאוד תוכן במשך השנים. יום הזיכרון הוא יום שמעמיס תמיד על הישראלים אינספור מחשבות, תכנים, שירים, שידורים ונאומים, שצפים בטקסים, ממלכתיים או אלטרנטיביים, או בסיפורים אישיים ברשתות החברתיות. ואולי זו הבעיה בוויכוח סביב יום הזיכרון הנוכחי — לא שקדושתו נהרסה, או שצביונו השתנה, אלא התחושה שהשימוש הציני בו מחזיר את החלל למשמעותו המקורית — האוויר שיוצא ממנו. וכך יום הזיכרון נמצא בסכנה להפוך לקליפה ריקה, בלי נשמה. ועם זה כבר אי אפשר להתמודד.
