מ

בחינת עפר שלח, גיוס החרדים הוא רק אחת משורה ארוכה של סוגיות שנוגעות לכוח האדם בצה"ל. לפני חצי שנה, עוד לפני כינונה של הממשלה הנוכחית, פרסם שלח מסמך מפורט בן 122 עמודים, המציע מודל חדש למבנה כוח האדם בצה"ל. את המסמך פתח בהצהרה כי "המרכיבים השונים של כוח האדם בצה"ל, שירות החובה, הקבע, והמילואים, עומדים בפני שורת אתגרים המתלכדים לכדי סכנת משבר של ממש", ומשם סקר בהרחבה את התפוררות האתוס המשותף. אבל גם שלח לא האמין שהאירועים יתגלגלו בקצב כה מהיר ויגיעו למצב שהוא מגדיר כיום במילים ברורות: "אם יהיה פטור בחוק לשישית מהציבור היהודי, רבים יאמרו 'אני לא אתגייס'. בלתי נמנע שזה יקרה, וזו קטסטרופה לביטחון ישראל".

שלח הפך למעין אוטוריטה בכל מה שקשור למבנה כוח האדם של צה"ל, בזכות עיסוק רב־שנים בנושאי ביטחון. כבר לפני 20 שנה, ב־2003, פרסם את ספרו "המגש והכסף", שהציג את טיעוניו העיקריים: "שיעור המשרתים בחברה הישראלית הולך וקטן", ו"הצבא זקוק לפחות כוח אדם, אבל לכוח אדם איכותי יותר, ולפרקי זמן ארוכים יותר". מאז נכנס לפוליטיקה כחבר כנסת מטעם יש עתיד (2013–2020), וגם שם עסק בנושאי ביטחון ובפרט כוח אדם, כיו"ר ועדת המשנה לבניין הכוח של ועדת חוץ וביטחון. הוא היה דמות דומיננטית בניסוח חוק הגיוס ב־2014 שהוציא לרחובות מאות אלפי חרדים, והעניק פטור מגיל 22 לתקופה קצובה של שנתיים. בין לבין פרסם ב־2015 ספר נוסף, "האומץ לנצח: מדיניות ביטחון לישראל", שבו פרס את תפיסת הביטחון העדכנית שישראל צריכה לאמץ. מאז 2021 הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי.

התרומה שלו לדיון הציבורי, לדבריו, היא "הפריזמה הצבאית. בכל מה שקשור לפריזמה של הציבור החרדי או של החברה הישראלית אין לי מומחיות מיוחדת". והפריזמה הצבאית מדאיגה אותו מאוד. לתפיסתו, מבנה כוח האדם בכל "שלושת הצבאות" (חובה, סדיר, מילואים) נמצא בסכנה. הפתרון שלו מבוסס על שני שינויים מבניים: האחד הוא הקמת שירות אזרחי־ביטחוני, שייתן מענה לאתגרי ביטחון עורפיים, ויפתור חלק ניכר מבעיות כוח האדם של שירות החובה; והשני הוא יצירת מסלולי גיוס ותגמול ללוחמים, לבעלי מקצועות נדרשים, ולאנשי קבע שהמערכת צריכה.

אך מתחת לשינויים המבניים הללו מסתתרת תפיסה עמוקה יותר של שלח. לדעתו, על צה"ל לזנוח את אתוס "צבא העם" המגן מפני איום קיומי, ולטפח אתוס של ארגון מצטיין ומעודד מצוינות, בדומה לאתוס הרווח בחברות המובילות במשק — וגם בצבאות אחרים.

למה בעצם לא "צבא מקצועי"?

"בקרב כל מי שחוקר את הנושא הזה, ובישראל לא מדובר בהרבה אנשים, אין אחד שהמסקנה שלו היא שצריך לעבור לצבא מקצועי. אגב, המונח המקצועי הוא 'צבא שכירים־מתנדבים'; זה ברור שאנחנו חייבים צבא מקצועי, במובן של מקצועיות. הסיבה היא שעדיין, מתוך הציבור היהודי במדינת ישראל, אנחנו נדרשים למצות מספרים שמגיעים לאחוזים משמעותיים מכלל המלש"בים (לפי המסמך של שלח, ב־2020 כ־55% מהמלש"בים היהודים השלימו שירות צבאי). המספרים שאנחנו צריכים עדיין גדולים, ואי אפשר להחזיק צבא בסדר גודל כזה מהאוכלוסייה כצבא שכירים. יש עבודות של ד"ר ששון חדד, שהיה היועץ הכספי לרמטכ"ל, שעשה מודל מתמטי ובדק מה שיעור הגיוס באוכלוסייה שמתחתיו יהיה יעיל להתבסס על 'צבא שכירים', וישראל נמצאת הרבה מעל האחוז הזה.

"הדבר השני הוא, שמודל גיוס החובה מאפשר להגיע לאנשים עם כישורים חזקים ורקע סוציו־אקונומי חזק. במקום שבו יש צבאות שכירים, החזקים לא הולכים לצבא. המשמעות היא שהצבאות השכירים צריכים לעסוק בהכשרה, אנחנו יכולים לעסוק במיון וסיווג.

"שמעתי סיפור פעם ממפקד חיל האוויר: מקבילו האמריקאי היה אצלו בביקור ולא רצה לראות טייסים או מטוסים. את זה הוא מכיר. הוא רצה לראות איך חיילת בת 22 באגף הטכני עושה עבודה, שאצלו עושה נגד בן 32 שהכשירו אותו במשך שנים, ועלותו היא בערך פי 10. אלו האיכויות, וזה בכל מקום — בטכנולוגיה, בפיקוד קרבי. אלו איכויות שגיוס החובה מביא, ובלי זה צה"ל יהיה צבא יקר בהרבה, והרבה פחות טוב. זו הסיבה העיקרית שצריך לשמר את גיוס החובה".

"אין הצדקה לשירות לאומי שאינו ביטחוני"

אתה מתעקש על גיוס חובה, ובמקביל טוען שלמרות ששיעור הגיוס הולך ופוחת, אנחנו צפויים להגיע לכמות גדולה מדי של חיילים.

"קודם כל, הממשלה צריכה לקבוע את גודלו של צה"ל. והיום גודלו הוא תוצר של דמוגרפיה. בשנות התשעים הגיעו לישראל מיליון אנשים מברה"מ לשעבר, וכתוצאה מזה צה"ל גדל מאוד; לא היה לזה קשר לצורכי הביטחון. כבר כיום יש אבטלה סמויה בצבא, והיא תגבר ככל כשהמחזורים יעלו — וזה פשוט לדעת את זה, אנחנו מדברים על ילדים שכבר נולדו. ילידי 2012 יתגייסו ב־2030, ואתה רואה שתהיה עלייה בעשרות אחוזים. זה יעלה לצה"ל עוד 2.25 מיליארד שקל בשנה רק להאכיל, להלביש ולתת דמי קיום לחיילים הללו, וזה עוד לפני שהחייל התאמן בכדור אחד".

הבעיה ברורה: אנחנו לא צריכים את כולם בצה"ל, ואנחנו כן צריכים את הטובים ביותר. מה עושים?

"משמרים את גיוס החובה, תוך כדי עריכת שינויים שיתאימו את מודל השירות ואת התפקידים למציאות של היום. יש לחץ על מודל צבא העם, כי מודל צבא העם נולד בשביל מלחמות תמרון גדולות, וכיום האיומים עלינו אחרים.

"זה מוביל לחלק השני של המודל, שירות אזרחי־ביטחוני. צורכי הביטחון היום הם בעורף, לא פחות מבחזית. לא צריך להיות מומחה ביטחוני בשביל לדעת שהאיום של חזבאללה, למשל, הוא בעיקר על העורף. גם בשגרה, איומי ביטחון פנים הם לא פחות גדולים מאיומי ביטחון חוץ. לכן צריך להיות שירות אזרחי־ביטחוני שמתבצע בקהילה, במשטרה, בכיבוי אש, בחילוץ והצלה, בזק"א. לשירות הזה יהיה אפשר להפנות גם קהילות שכיום לא מתגייסות, כמו הציבור החרדי".

האם באמת יש צורך בכל המשרתים הללו? זה לא צורך שאנו ממציאים בשביל הפתרון?

"יש כזה צורך. לשם הדוגמה, בישראל כמות השוטרים למאה אלף איש היא מהנמוכות ב־OECD — בזמן שברור שמגוון הפעילויות של המשטרה בישראל גדול יותר, כי בעיות ביטחון הפנים כאן שונות באופן מהותי. יש כאן משימות כמו שיטור חקלאי, שיכולות להיעשות על ידי שירות אזרחי־ביטחוני כזה. אין סיבה שבמושב שלי לא יהיו עשרה אנשים, סוג של כיתת כוננות, שיעשו פטרולים בלילה וימנעו גניבות חקלאיות שעולות לישראל מיליארדים בשנה".

איך זה מתכתב עם הרעיון של המשמר הלאומי, שעלו בממשלה הקודמת ובזו הנוכחית?

"אני לגמרי בעד הכוח הזה, אני נגד הדרך שבה הממשלות דיברו על זה. בממשלה הקודמת לא עשו כלום, רק העלו את הרעיון ואמרו שיקראו לזה 'המשמר הישראלי' ולא 'המשמר הלאומי'. ובממשלה הנוכחית אני לא יודע על מה מדברים, אנחנו רק יודעים שזה במסגרת הברית של איתמר בן גביר וביבי.

"אבל נעזוב את הממשלות: אתה שואל אם צריך כזה שירות? צריך מאוד. צריך להגדיל מאוד את כוח ביטחון הפנים. אגב, גם בעולם יש גופים דומים, זה לא משהו שאנחנו המצאנו. זה גוף שנצטרך בעיקר לעת חירום, אם נהיה במערכה מול חזבאללה, שיש לו מאות אלפי רקטות לשגר על ישראל. במקרים כאלו הצורך בשמירת הסדר, בחילוץ והצלה, בתחזוק וחיזוק העורף הישראלי, יהיה לא פחות מהצורך להילחם בחזית".

למי השירות האזרחי־ביטחוני, שחלק ממנו יהיה גוף של ביטחון פנים, יהיה כפוף — לשר או למפכ"ל?

"זה יהיה כמו משמר הגבול: הגיוס אליו יהיה על ידי משרד הביטחון (ככלל, במודל של שלח כלל המתגייסים יעברו דרך צה"ל, שתהיה לו זכות ראשונים לבחירת המתגייסים, ש"ט), והכפיפות המבצעית תהיה למשרד לביטחון פנים. האם זה יהיה המפכ"ל או השר? אני לא נכנס לדברים הללו. הדברים הללו תופסים נפח היום, בגלל שהשר הנוכחי קורא תיגר על המשטרה שעליה הוא מופקד — אבל במשטר נורמלי ובמצב נורמלי ההפעלה תהיה תחת גופי ביטחון הפנים, כי יש ידע מקצועי למשטרה, וכן הלאה. זה דומה למג"ב, רק שבמג"ב זה מונה בערך 8,000 איש, ואני חושב שהגוף הנוכחי יוכל למנות 20-15 אלף איש בשקט".

אתה מקפיד להדגיש שאתה לא מדבר על שירות "לאומי־אזרחי" אלא דווקא "ביטחוני־אזרחי". למה?

"אני מתנגד לשירות לאומי שאינו ביטחוני. מערכת החינוך זה לא ביטחוני, להיות בסיעוד זה לא ביטחוני, ולהיות במערכת הרווחה זה לא ביטחוני, למרות שכל אלה דברים חשובים. אני חושב שההצדקה הערכית של המדינה לגייס אנשים היא בעיקר לצורכי ביטחון, לא לצרכים אזרחיים. נוסף על כך, גיוס צעירים למערכות הללו יביא לפגיעה אנושה באנשים הכי מוחלשים בהן. זה יגרום לפיטורים או להחלשת מעמדם של המוחלשים ביותר במערכות הבריאות והרווחה. וכמובן, בשירותים הללו אפשר לרמות מכאן ועד להודעה חדשה".

אבל אתה מרחיב מאוד את הגדרת הביטחון. אתה כולל גם את מד"א, גם את כיבוי אש.

"אני לא מרחיב, היא מורחבת. ביטחון זה ביטחון, במובן הכי אינטואיטיבי: ביטחון ללכת בלילה ברחוב, ביטחון שלא יגנבו את הרכוש שלי, ביטחון שאם תהיה התקפה על העורף יהיה מי שיטפל בזה. תחשוב על כל דבר שיצטרכו ממנו יותר אם יהיו טילים על העורף. יצטרכו את מד"א וכיבוי אש יותר מבשגרה".

"הממשלה מעמידה את צבא העם בסכנת חיסול"

ההצעה של שלח לא נשארה רק במסדרונות הממשלה והמכון למחקרי ביטחון. במוצאי השבת האחרונה היא הגיעה לבמה המרכזית בהפגנות בקפלן: יובל דיסקין, ראש השב"כ לשעבר, קרא לכינון חוזה חברתי־חוקתי חדש, שאחד מרכיביו הוא שוויון מלא בנטל. את השוויון הזה שרטט דיסקין במילים הבאות: "אני מוכן להתפשר על מנת לחיות יחד עם כל הזרמים והסיעות בעם היהודי. אני מוכן שחרדים וערבים לא ישרתו בצבא, אני מוכן להתפשר על אחוז מסוים מהאברכים בגיל גיוס שתורתם תהיה אומנותם, אולם אני דורש שחרדים וערבים יעשו שירות חברתי או שירות לאומי". דיסקין לא השתמש במונח "שירות אזרחי־ביטחוני", אבל ביטא היטב את הכוח שיש לרעיונותיו של שלח גם בסוגיית פתרון המתיחות הלאומית בישראל.

מה אתה אומר על העלאת המודל שלך לציבוריות סביב הדיבורים על "הורדת גיל הפטור"?

"הוצאתי את החוברת שלי לפני חצי שנה, לפני שהסיפור הזה התחיל. זה בכלל לא שייך למחאה, ולא להפיכה המשפטית, ולא לגיוס החרדים. זה שייך לצורך לטפל במודל כוח האדם של צה"ל, ששרוי בסכנה. על הסכנה הכללית הזו באה ההתנהגות של הממשלה הנוכחית והמחאה נגדה, והעמידה את צבא העם בסכנת חיסול מוחלט. זה היה נכון גם אם הסיפור הנוכחי לא היה מתרחש, וככל שיבחרו לפתור יותר סוגיות שנוגעות לכוח האדם בבת אחת, זה יעזור. האם הממשלה הזו יודעת לפתור ולו דבר אחד? אני לא יודע. אבל כעת, הקרע בחברה הישראלית מאיים על עצם היכולת להמשיך להחזיק את מודל צבא העם, גם בסדיר וגם במילואים, ואני חושש מאוד לקיומו של צה"ל".

אלו מילים קשות. איך אתה מתאר את האיום?

"תמיד כדאי להסתכל על המילואים: זה כמו סדיר, רק ביותר חזק. כמות המשרתים במילואים קטנה מאוד; מצד שני, העול על מי שמשרת עלה, אנשי המילואים מרגישים כמתנדבים. אני לא רוצה להיכנס לדיון אם הם כן מתנדבים או לא — אבל הם מרגישים שהשירות נותן להם נכס ערכי, שהפעם הם שמים אותו על השולחן במאבק על דמותה של מדינת ישראל".

אתה מצדיק את הצעד שלהם?

"כאזרחים — כן, לחלוטין. אבל יש לי בעיה קשה עם ההשלכות שלו על צה"ל. מה שקרה במילואים יכול לקרות בדיוק בסדיר, ויש ניצנים ראשונים לזה".

ואיך אתה מחבר את זה לשאלת גיוס החרדים?

"אם למשל יעבור חוק יסוד לימוד תורה, שכלול בהסכמים הקואליציוניים, זה אומר שמגזר שלם בציבור היהודי פטור משירות, וזכויותיו הערכיות והחומריות הן כשל מי ששירת. להערכתי זה יהיה סופו של גיוס החובה, סופו של צה"ל כצבא העם, וסכנה חמורה לצה"ל כצבא יעיל ומתפקד לנוכח אתגרי הביטחון של מדינת ישראל. זו קטסטרופה לביטחון ישראל".

אולי החוק הזה טוב מהפטור שמציעים באוצר מסיבות כלכליות? לפחות דורשים מהחרדי ללמוד.

"זו תשובת שעורים לטענת חיטים. גיוס החובה פועל מכוח חוק. החרדים לא משרתים בדרך משפטית עקיפה, שבית המשפט העליון פסל. יש דבר אחד שאין היום: אין חוק שאומר שהציבור החרדי, שקהילה שלמה בתוך הציבור היהודי, פטורה משירות. אם תהיה עתירה של צעיר חילוני בבית משפט, שידרוש משר הביטחון לשחרר אותו בשם עקרון השוויון, אני לא יודע איך בית משפט לא ייענה לעתירה כזאת. אבל גם אם זה לא יעבור משפטית, אז כל הדיבור שאנחנו מכירים זה שנים על 'אי אפשר לשלוח נגמ"שים לבני ברק, אי אפשר להושיב מאות ואלפי אנשים בכלא', עכשיו זה יהיה 'אי אפשר לשלוח נגמ"שים לתל אביב'".

אבל יגיד לך מישהו, "זה בסך הכל פורמלי, הם לא משרתים כבר היום".

"עד כה הטענה שלי היתה תיאורטית, אבל אנחנו רואים מה אנשי המילואים אומרים כעת: 'אני בתודעתי נשבעתי להגן על מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית. אם החוקים שהקואליציה רוצה להעביר יעברו, המדינה תהיה לא דמוקרטית, ואז אני לא יכול להגן עליה'. זו גם הרטוריקה אצל הטייסים: 'אומנם התגייסתי בחוק, אבל התנדבתי להיות טייס. אני מתנדב לשירות מילואים, אני עושה שירות מילואים מעל ומעבר, ובתנאי התנדבות. עשיתי את זה תחת ממשלות שלא אהבתי, ועשיתי פעולות שלא הסכמתי איתן, כי אני מקבל את עליונות הממשלה — אבל כשזה מגיע לפגיעה במהותה של מדינת ישראל, יש לי בעיה'. אפשר להתווכח על נכונות הטענות האלו, אבל אין ויכוח שכך אנשים רואים את הדברים".

"נורא קל להגיד על הפתרון שלי 'החרדים לא רוצים, הם לא יבואו'. אבל אז יהיה שבר בחברה הישראלית, שיגרום לפירוק צה"ל ולמלחמה בין חרדים לחילונים. לכן, מי שאומר שזה לא יעבוד, שיגיד מה הפתרון שלו. אנחנו בסיטואציה משברית מלכתחילה. זה לא איזה גן עדן שאנחנו מנסים לשפר עוד קצת"

"אם המדינה תפר את ההסכם החברתי, גם האזרחים יפרו אותו"

"מדינה היא הסכם חברתי", אומר שלח. "אנחנו מקימים ישות מדינתית כדי לספק לעצמנו דברים שלא נוכל לספק לעצמנו לבד. ומקובל עלינו להגביל את עצמנו — בראש ובראשונה, כמובן, על ידי נאמנות לחוקי המדינה — כדי להעניק לעצמנו דברים שאנחנו לא יכולים לעשות לבד, ביטחון ובריאות ורווחה וחינוך. ברגע שההסכם החברתי הזה מופר על ידי המדינה באופן בלתי נסבל, גם אזרחי המדינה יפרו אותו".

ואתה אומר את אותו הדבר על הורדת גיל הפטור לגיל 23 או גיל 21, הורדה שנעשית כדי לעודד את החרדים להשתלב בשוק העבודה.

"אין לי מומחיות מיוחדת לדעת איך זה ישפיע על הציבור החרדי, אני מדבר מהפריזמה של הצבא, ומהפריזמה הזו זה מרסק את המודל של גיוס החובה, וזו מכה מאוד גדולה לביטחון ישראל.

"צורת העברת הדברים חשובה לא פחות מאשר התוכן. אני חושב שהאוצר טועה כשהוא מדבר על גיל 21, כי גיל הגיוס האמיתי היום הוא לא 18, אלא יותר קרוב ל־19. לכן, אם אתה אומר לצעיר החילוני שבזמן שהוא בצבא, הצעיר החרדי יקבל פטור גורף, זה יביא להערכתי לתופעות השליליות שדיברתי עליהן. וצריך כל הזמן לזכור שאנחנו בסיטואציה אחרת".

אז אתה תומך ברעיון של גיל 22?

"אני לא רוצה לנקוב באיזה גיל. אני אומר שהדבר העיקרי שצריך לקחת בחשבון בגיל הפטור, זה ההבנה שלציבור המתגייס תהיה איזושהי נקודת שבירה, וכל גיל או ניסוח שמגיעים אליו צריך לקחת בחשבון את נקודת השבירה הזו. האוצר עושה טעות כשהוא ניגש לזה מתוך הסתכלות כלכלית גרידא. כפוליטיקאי, אני חושב שבהקשרים הללו יש דרכים למצוא ניסוחים. אני חושב שפטור בגיל 21 הוא הרסני ונוגע בנקודת השבירה. להגיד לך מה כן? אפשר למצוא תשובה. תכניס אותי לחדר ונראה".

אתה חושב שהמודל שלך יכול לפתור את בעיית גיוס החרדים? הוא ישים?

"בוודאי. קודם כל מפני שהשירות הזה הוא בקהילה, זה פותר לך חלק מהבעיות. תראה, אני לא מתיימר לגמרי להיכנס להוויה החרדית ולהבין אותה, אבל אני מנסה להתחבר לחרדות של הציבור החרדי, ובמסגרת השירות הזה, הרבה קשיים אובייקטיביים בשירות הצבאי לחרדים נפתרים, וזה מפני שהשירות מתבצע בתוך הקהילה. לא צריך לעשות להם מחנה נפרד, לא נוצרות לך בעיות של שירות לצד נשים, לא קשה להקפיד על כשרות האוכל, הם לא חייבים לישון בבסיס. זה מאפשר להם להמשיך באורח חיים חרדי ביתר קלות".

אבל זה לא שהחרדים מחפשים איך לשרת.

"תראה, גיוס החרדים הוא 'חסקה זעיר' שבן־גוריון נתן ב־1948–1949 ל־400 איש שהם 'סיני ועוקר הרים'. אבל החסקה הפכה לנושאת מטוסים, ואי אפשר לסובב אותה בפעם אחת בחזרה. מי שמדבר על שוויון בנטל מלא, שחרדי בגיל 18 הולך לצבא כמו כולם — אז זה דיבור פוליטי ולא דיבור מעשי.

"אני חושב שאם יתייחסו למודל שאני מציע ברצינות, אז הסיכוי להביא לשם יותר חרדים גבוה יותר. זה לא שאני מצפה שיש איזה פטנט שברגע שהוא יהיה, ויז'ניץ וגור ירוצו לשירות. ברור לי שלא. אבל אם המספרים יתחילו לגדול ותתחיל איזו תנועה בכיוון הזה, זה יאותת שהממלכה רצינית בהיבט הזה, ושהציבור החרדי לא מתחפר בתוך המצב שבו הוא לא משרת ויהי מה. אז אולי נצליח להסיט את נושאת המטוסים הזו.

"זה נורא קל להגיד תמיד על כל דבר כזה, 'נו, מה ישתנה? הם לא רוצים, אז הם לא יבואו'. אבל אז יהיה שבר בתוך החברה הישראלית, שיגרום לפירוק צה"ל ולמלחמה בין חרדים לחילונים. לכן, מי שאומר שזה לא יעבוד, שיגיד לי מה הפתרון שלו לזה. אנחנו בתוך סיטואציה שהיא משברית מלכתחילה. זה לא איזה גן עדן שאנחנו מנסים לעשות אותו ליותר טוב".