/// גפני מוכיח ש"פוליטי" זה ה"שמאלני" החדש /// לוין מדגים הגבלה אפקטיבית /// חידוש דרכונים הוא מוצר שאסור לסחור בו /// "שישי מסורתי" מכעיס מכמה סיבות
ועדת הכספים של הכנסת התחילה השבוע את הדיונים על התקציב, ואירחה את שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. המסר העיקרי שלו היה ש"הדיון צריך להיות ענייני ומקצועי". אז הוא לא דיבר על שינוי התחזית של מודי'ס, לא אמר מילה על הסערה סביב ההפיכה, ויו"ר הוועדה משה גפני כמובן לקח את ההנחיה רחוק יותר, וניסה למנוע כל אמירה סביב השולחן שנגעה למה שמבחינתו הוא "פוליטי".
זה כשלעצמו צעד פוליטי לגמרי — ניסיון השתקה גס, שאסור לאף אחד מהנוכחים בחדר לשתף איתו פעולה. זו כנסת ישראל, ברור שכל דיון בה הוא פוליטי. למעשה, כל דבר בחיים הוא פוליטי, "כל המעשים היומיומיים או הליליים שלך, שלנו, שלכם, הם מעשים פוליטיים", כתבה פעם ויסלבה שימבורסקה. זה לא אומר שדיון לא יכול להיות גם פוליטי וגם ענייני. אנשי מקצוע מנתחים באופן ענייני את ההשלכות של צעדים פוליטיים (משינויים במערכת המשפט עד פטור מגיוס, הגדלת קצבאות לאברכים ואי־שילובם בשוק העבודה), זה בדיוק תפקידם. וגם ח"כים אחרים בחדר עושים זאת: מאירים זוויות שונות, שואלים שאלות, מעלים תהיות. בשביל זה יש לכנסת מליאה וועדות. אם מבחינת גפני וסמוטריץ' כל מי שלא אומר "הן" אוטומטי להצעות הממשלה הוא מישהו שצריך להשתיק בתירוץ מגוחך של "זה פוליטי" — המילה המכובסת החדשה ל"שמאלני" — למה הם בכלל טורחים לכנס את ועדות הכנסת והמליאה? לא שהם רוצים "דיון ענייני". הם לא רוצים דיון. וזה מסוכן מאוד.
/// שלמה טייטלבאום
בדיוק לפני שבע שנים נחקק החוק שמגביל את שכר הבכירים בבנקים. הוא לווה ברעש גדול, ובתחזית נפוצה שלפיה אם לא יאפשרו לבנקים לשלם שכר עתק, הם ייאלצו להסתפק במנהלים בינוניים, כאלה שיעשו עבודה לא מספיק טובה, יפגעו בבעלי המניות, אפילו יערערו את היציבות של כל המערכת הפיננסית.
זה לא קרה. הנה דוגמה טרייה: השבוע אורי לוין סיים כהונה של שלוש וחצי שנים כמנכ"ל דיסקונט. מקרב מנהלי הבנקים הוא הראשון שפורש לאחר שכל כהונתו היתה תחת החוק החדש. דור א' לחוק. עכשיו הוא יעבור להיות מנכ"ל חברת הנדל"ן תדהר, שם יזכה לתגמול של עשרות מיליוני שקלים. ככה זה, ניהול בנק הוא כבר לא תפקיד כמעט אחרון בקריירה, כזה שמחזיקים בו שנים רבות, אלא תחנת מעבר בדרך לכסף גדול יותר במקומות אחרים. וככזאת, המנהלים נדרשים להצטיין. לוין עצמו, למשל, היה הבנקאי שזכה לציון הגבוה ביותר בדירוג המנהלים של "כלכליסט" בסוף 2022, והוביל את הבנק לשנת שיא ברווחים.
כלומר הגבלת שכר הבכירים בבנקים לא הביאה לשם אנשים בינוניים, ואפילו להפך — היא הגדילה את המוטיבציה שלהם להצטיין. על הדרך היא גם מצמצמת את הנכונות שלהם לקחת סיכונים מיותרים, כמו אלה שראינו אצל מנהלים רעבים לבונוסים בהרפתקאות הפיננסיות של 2008 או בסיפורי העלמות המסים בארצות הברית. לוין הוא כמובן לא היחיד: כל המנהלים שעבדו תחת השכר המוגבל ניווטו את הבנקים בשלום במשבר הקורונה, הציגו לבעלי המניות ביצועים מצוינים ואפשרו למשקיעים לרשום תשואות נאות (מדד הבנקים הישראלי, גם אחרי הירידות האחרונות, הניב בחמש השנים האחרונות תשואה כפולה מת"א־125). זכרו את זה בפעם הבאה שאומרים לכם שאין מקום לרגולציה בשוק חופשי, ושיותר כסף קונה יותר איכות.
/// גולן פרידנפלד
פיאסקו התורים לרשות האוכלוסין התגלגל כבר לספסרות מתקדמת: אנשים השתמשו בבוטים כדי להשתלט על אלפי תורים, ומכרו אותם לכל המרבה במחיר. רוצים להצליח לטוס לחופשה באוגוסט? שלמו עכשיו למאכער שייתן לכם תור לחידוש דרכון. רבים תהו למה המשטרה לא מתערבת ועוצרת את המאכערים, עד שהשבוע מנהל אגף הטכנולוגיות ברשות האוכלוסין, אורן אריאב, הסביר ל"כלכליסט" שזה פשוט חוקי. גם אתם יכולים לתפוס ולמכור תורים, למשרד הפנים או ל־MRI, למה לא.
כי לא. יש מקומות שלא צריך לאפשר בהם שוק חופשי. אסור לסחור בבני אדם, באיברים, במין, בנשק, בסמים, לא רק מוסרית אלא גם חוקית. אבל אסור לסחור גם בשירותים ממשלתיים. זה מסחר שמנצל בדיוק את אותן חולשות של אנשים במצוקה, נואשים מאוד. אם המוסר האנושי הבסיסי לא מגביל מאכערים כאלה, הגיע הזמן שהחוק יעשה זאת. זה לא כזה מסובך, רק דורש ממשלה שאכפת לה ושלוש קריאות בכנסת שיאסרו מכירה של תורים ממשלתיים. מצד שני, ממשלה שאכפת לה כבר מזמן היתה פועלת כדי לסדר לאנשים תורים.
/// יובל שדה
לפני חודשיים וחצי מיקי זוהר הצהיר שיפסיק את התמיכה בפרויקט "שבת ישראלית", שפותח מוסדות תרבות בחינם בשישי ושבת וכך מנגיש אותם הן לדתיים והן לחילונים. אלא שאז ראש הממשלה בנימין נתניהו התערב כדי להבטיח את המשך הפרויקט, והסערה שככה. השבוע היא התעוררה שוב כשעמיחי אליהו, המכהן כשר המורשת, הודה שהמימון ל"שבת ישראלית" אכן הופסק. ולא רק זאת, הוא בכלל מקדם כרגע פרויקט אחר, "שישי מסורתי", שנועד "לחבר אנשים לבתי הכנסת". כשראש הרשימה של אליהו, בצלאל סמוטריץ', אמר פעם "אנחנו ההדתה", הוא ידע בדיוק לאן הוא מכוון. עכשיו יש לו הזדמנות לממש.
אם זה לא מספיק חמור, אליהו גם הבהיר למי הוא מתכוון: הוא רוצה "לקחת את התרבות של יהודי האסלאם, של הציבור המסורתי, את המורשת שלהם, ולהנכיח אותה". לא מזרחים, "יהודי האסלאם". ואם כל כך חשוב לשר המורשת להשקיע בחיבור למסורת של יהודי האסלאם, האם "שישי מסורתי" יעודד גם מוסלמי אסלאם להגיע למסגדים?
לא ראוי שהממשלה תמריץ לבתי תפילה אנשים משום דת. יש שאלה גדולה אם ממשלה בכלל אמורה להשקיע בשירותי דת, בין השאר משום שחיבור של פוליטיקה ודת נוטה להשחית את הדת (את הפוליטיקה כנראה כבר קשה להשחית יותר מכפי שכבר הושחתה). אבל עוד לפני הדיון העקרוני, ובלי קשר להדתה, זה כלי פוליטי מעורר רחמים ושקוף למדי: יש כאן ממשלה שרוצה לבזבז את כספי משלם המסים כדי לשלוח אוכלוסיות חלקיות וספציפיות מאוד לבתי כנסת ולחיק הדת, ובעצם מבקשת להבטיח שיהיו לה תמיד מספיק בוחרים מסורתיים־דתיים מקרב "יהודי האסלאם".
/// שחר אילן
גיוס הוא במהותו עניין של הכלל, לא של הפרט. התגייסות היא פעולה שהמון יחידים עושים יחד, למען טוב משותף, מטרה גדולה. אנחנו מתגייסים כדי לסייע, למשל, לניצולי שואה, מתגייסים כדי להקים מבנה משותף חדש, מתגייסים כדי לחלץ מכונית ששקעה בחול. מגייסים את כוחותינו, כולם יחד, ועובדים קשה. כזה הוא גם הגיוס לצה"ל: שילוב של כולנו מתוך הבנה שמול איומים גדולים מאוד, צריך לעבוד יחד. אדם בודד אינו יכול להם, המדינה כולה כן.
אבל בשנים האחרונות הגיוס הישראלי הוא כבר אחר. לא רק כי לרבים נמאס מהאי־שוויון בגיוס לצבא, אלא גם כי המילה הזאת קיבלה משמעויות אחרות לגמרי — בחסות ההייטק. כי אומת הסטארט־אפ עסוקה בעיקר בשני סוגים של גיוסים: גיוס הון, שבחלק מהשנים האחרונות ייצר תרבות עבודה רהבתנית, וגיוס עובדים, שבו החברה מחפשת את המוכשרים ביותר ומוכנה לשלם להם מלא. אין כאן כבר שום התגייסות חברתית למען הכלל, יש גיוסים כלכליים למען חברה בע"מ.
ולנוכח השינוי הזה, לא פלא שחוק הגיוס החדש הולך על אותו היגיון קפיטליסטי קר, כאילו כולם רק רוצים להרוויח. בטח, ניתן פטור לחרדים אבל ניתן למתגייסים עוד כמה שקלים, שירגישו שגם עשו איזה גיוס הון שמצדיק את השירות הצבאי שלהם. זה הכל כסף, לא? גם החיים שלכם.