ע

ם 17 אלף סופים אפשריים, כמות דיאלוג שאורכה פי שלושה מזו שבטרילוגיית ספרי שר הטבעות ו־174 שעות של סצנות באיכות קולנועית (פי שניים באורך מכל סדרת "משחקי הכס") — "Baldur's Gate 3" הוא כנראה המשחק השאפתני ביותר שנוצר אי פעם. זה ניכר גם בגיבוריו: אפשר לבחור לשחק אותו בכל פעם עם דמות אחרת — בין שזו אחת הדמויות שהמשחק עצמו מציע, או דמות ייחודית שהשחקן ממציא בעצמו. וגם כאן האפשרויות אינסופיות: נוסף על התאמה של צבע שיער, עיניים ועור, בחירת מעמד וגזע (אלפים, טיפלינגים, בני אנוש ועוד) — אפשר לבחור אם להוסיף לדמות שלכם קמטים, כתמי ויטיליגו (מחלת עור) או מגדר נזיל, שבא עם מגוון אפשרויות למנעד קולי וכינויי גוף, כך שניתן לגלם דמות א־בינארית. ויש אפילו אפשרויות לעשות סקס בין־גזעי עם הדמויות!

מאז צאתו בראשית החודש המשחק נחל הצלחה מסחררת: הוא מכר יותר מ־5 מיליון עותקים, וכבר התברג לרשימת עשרת המשחקים המובילים בכל הזמנים של פלטפורמת הגיימינג המובילה Steam. וגם המבקרים משתפכים עליו, ובאתר מטקריטיק, שמשקלל ביקורות מכל רחבי הרשת, הציון הממוצע שלו הוא 96.

"אל תהפכו את 'בלדורז גייט 3' לסטנדרט החדש למשחקים", כתב המפתח סלאבייר נלסון. "זה יכול לחסל סטודיואים". בתגובה ענו לו שהבעיה אינה הרף הגבוה שהציב המשחק, אלא הרף הנמוך שמכתיב הענף

ההצלחה הזאת מלחיצה ומערערת לא מעט אנשים בתעשייה. למה? בעיקר משום שהעושר הוויזואלי והמורכבות הנרטיבית של המשחק הם כמעט בלתי נתפסים ביחס לגודל של לריאן, הסטודיו שעבד עליו: מדובר בסטודיו עצמאי, שמעסיק כ־450 עובדים — פסיק לעומת ה־9,000 איש שעבדו על "דיאבלו 4", הלהיט האחרון של בליזארד הענקית.

"אל תהפכו את 'בלדורז גייט 3' לסטנדרט החדש למשחקים", כתב מפתח המשחקים הנחשב סלאבייר נלסון ג'וניור בציוץ טוויטר, שצבר יותר מ־1.1 מיליון צפיות. "זה לא סטנדרט חדש למשחקי תפקידים, זו אנומליה. לנסות לעשות את אותו הדבר שוב באותה דרך יכול לחסל סטודיואים שלמים".

הציוץ גרר תגובות גם ממפתחים שעובדים בחברות גדולות, כמו ג'יימס ברג, מנהל תוכניות טכניות בכיר ב־Xbox, שכתב כי הפיתוח שהושקע במשחק שווה ערך ל־2–3 משחקים אחרים בז'אנר: "זו רמה של רוקסטאר, רק קומץ של סטודיואים יוכלו אפילו לנסות כזה דבר". כריס באלסר, המעצב הבכיר של "דיאבלו 4", ביקש להזכיר שלא כל סטודיו עובד באותם תנאים: "זה קצת כמו שאנשים תוהים למה אין הרבה ציירים שמציירים כמו אמני רנסנס". ומהצד העצמאי של התעשייה, רבקה הרוויק, מעצבת הנרטיב הבכירה בגרימלור גיימז, כתבה שהיא "מקווה שאף אחד לא מצפה שצוות של 10–40 איש יצליח לעשות משחק כזה".

הפאניקה הזו עצבנה לא מעט גיימרים. דסטין לגארי, מבקר הגיימינג של האתר IGN, פרסם וידיאו תגובה זועם שבו טען כי יותר משהרף ש"בלדורז גייט 3" הציב היה גבוה — הרף שהתעשייה מכתיבה נמוך מאוד. ואכן, כל חברות הענק רגילות להוציא משחקים יקרים ועתירי הייפ ברמות גימור בינוניות, עמוסי באגים, מתוך ידיעה שבהמשך ייצאו גרסאות עדכון, ורק בהן התקלות ייפתרו. עד אז המעריצים, ששילמו לא מעט כסף, ייאלצו לסבול בשקט.

וזו לא הבעיה הנפוצה היחידה ש"בלדורז גייט 3" העלים. ברוב חברות הענק מחיר המשחק הוא רק נקודת הפתיחה לתמחור שלו. המשחקים עצמם מסתמכים על אינספור מיקרו־טרנסאקציות — מכירה של שדרוגים, פיצ'רים ייחודיים ובונוסים בתוך המשחק (משריון חזק יותר ועד בגדים מגניבים יותר), שבלעדיהם השחקנים והשחקניות לא יקבלו את חוויית המשחק המלאה, מה שיכול לעורר תסכול, ובצדק — כי גם בעולם פנטסטי הם נתקלים בחומה של קפיטליזם שלא ניתן לברוח ממנה. כדי לנצח את הדרקון עדיין צריך לשלוף קודם כל את הארנק הדיגיטלי, ורק אחר כך לגלגל קובייה ולשלוף חרב.

אבל ב"בלדורז גייט 3" אין את כל זה. הוא מציע את כל העושר חסר התקדים של הדמויות והעלילות במחיר המשחק. מעבר לו, לא תידרשו לרכוש כלום. לריאן אפשרה הזמנה מוקדמת של המשחק במחיר מלא עוד בשלב הפיתוח — מדובר בשש שנים של עבודה, שבמהלכן 2.5 מיליון המעריצים והמעריצות שרכשו את המשחק מראש התאזרו בסבלנות והסתפקו רק בהצצה שניתנה רק להם בגישה המוקדמת ב־2020. הפגנת האמון הזו סיפקה ללריאן גם את התקציב שהיה דרוש כדי להפיק את המשחק ולעבוד עליו בתנאים שלהם, ואפילו לדחות תאריכי יציאה ביותר משנה.

איך זה הצליח להם? בזכות החיבור לקהילה. לריאן לא רק נתנה גישה מוקדמת לרוכשים מראש, היא גם ניהלה פאנלים קבועים בשידור חי למעריצים עם אנשי מפתח מהצוות, ששיתפו בתוכן המתגבש, הדגימו חלקים מהמשחק (שיטת שימוש חדשה בנשק, אפיון דמות וכו') וביקשו מהמעריצים פידבקים, מה שאיפשר להם לתקן יותר באגים מראש. זה בדיוק כמו ההבדל בין מכירה של ספר לבין גיוס של אותו הסכום במימון המונים — בדרך הקהילתית הקהל מרגיש שותף ליצירה, שמבקשים ממנו עזרה, ולא לקוח אנונימי, שכופים עליו לבלוע צפרדעים.

ומה יש ללריאן לומר על תגובת הנגד? "הופתענו כשראינו כמה מהומה הוא עורר", אמר סוון וינקה, מנכ"ל ומייסד הסטודיו, בריאיון לפודקאסט "Friends Per Second". "כשיצא 'Assasin's Creed' הראשון, כולם דיברו עליו בתור המשחק שיחסל משחקים אחרים, כי רק ליוביסופט יש משאבים לייצר כזה סטנדרט. והנה, עדיין יש הרבה משחקים שונים, התעשייה עובדת, וגם 'אססינ'ס קריד' עוד פועל בנישה שלו".

וינקה צודק. אם סרטי מארוול לא חיסלו את תעשיית הקולנוע העצמאי, לאולפני גיימינג עצמאיים אין מה לחשוש מ"בלדורז גייט 3". אבל חברות הענק דווקא כן צריכות להפנים לקח או שניים מההצלחה הזו, למשל את החשיבות שבאספקה של מוצר שמעניק בדיוק את מה שהוא מבטיח, בלי כוכביות, גרסאות תיקון או תוספות בתשלום. במובן הזה "בלדורז גייט 3" לא צריך להיתפס כאנומליה, אלא כפורץ דרך.