חתיכת שבוע
חתיכת שבוע
/// תחזיות המשק צריכות להישמר מאופטימיות־יתר /// שטראוס חייבת להתעשת, ומהר /// פרימטר 81 וסנטינל וואן מעידות לאן הולך ענף הסייבר /// המשטר לא צריך להיות לבנוני, הונגרי או פולני
דירוג האשראי
עיוורון, לא אופטימיות
אין ישראלי שלא מקווה שבסוף יתממש איזה תרחיש אופטימי שיוציא אותנו מהבוץ: שבסופו של דבר יתברר כי הכלכלה חזקה מהממשלה; שהציונות של אנשי ההייטק תמנע את שינוי המשטר בישראל; שהמשקיעים בחו"ל ישתכנעו שמה שקורה בישראל הוא שיטיון זמני שיחלוף; שהשקל יחזור להיות מטבע חזק; ושמוצרי היבוא יוזלו. אבל אנשים מן היישוב אינם סוכנות דירוג אשראי. אלה מחויבות להיישיר מבט למציאות כפי שהיא. ובכל זאת השבוע הסוכנות הבינלאומית פיץ' החליטה לא לפגוע בדירוג של ישראל כי היא מעריכה שדווקא התרחיש האופטימי ביותר הוא הסביר ביותר. בין היתר, היא מניחה שהממשלה הנוכחית לא תחזיק מעמד ארבע שנים, ושממילא היא — לתפיסתה — כבר מחלישה את מאמציה להחליש את מערכת המשפט.
גם אם מישהו נדבק באופטימיות של פיץ', חשוב שלא לבלבל בין אופטימיות לבין סלחנות כלפי מדיניות הממשלה. כי גם אם בסוף יתברר שהחברה האזרחית והפקידות חזקות יותר מהנזקים שגרמה, וישראל תכה את כל התחזיות ותסיים את 2023 בצמיחה דו־ספרתית, הרי שהממשלה תקבל ציון "נכשל" מבחינה כלכלית. זה מפני שהיא הוכיחה שהיא לא חוששת לסכן את איכות החיים של אזרחיה כדי לקדם אינטרסים צרים; משום שפגיעה ממשית בכוח הקנייה של הישראלים לא מזיזה לה; וכי משכון העתיד של כלכלת ישראל (דרך אי־עידוד תעסוקה והשכלה בחברה החרדית והערבית, למשל) הוא מחיר הוגן מבחינתה עבור שימור הקואליציה. מותר להיות אופטימיים, אבל לא עיוורים.
/// שלמה טייטלבאום
שטראוס
מחיר תדמיתי יקר
רשות התחרות הודיעה השבוע שתגיש נגד שטראוס ובכירים בה כתב אישום פלילי בגין ניסיון לתיאום מחירים, בכפוף לשימוע. זו היתה נקודת שפל נוספת ברצף של אירועים שליליים בחברת המזון השנייה בגודלה בישראל, מאז מות מייסדה מיכאל שטראוס.
זה החל בהחלטה החריגה שלה מלפני כשנתיים וחצי לזנוח התחייבות ארוכת השנים להימנע מהעלאות מחירים, ולעשות זאת במסגרת מה שהוגדר בכתב החשדות נגדה "בלון ניסוי", שאותת למתחריה שבשלה העת להתייקרויות; חודשיים לאחר מכן חתמה שטראוס על רכישת השליטה במשק ויילר, המתמחה בייצור טופו, אך בדיקת רשות התחרות העלתה חשד כי החברה התמזגה בפועל, עוד לפני שניתן אישור לכך, מה שיוביל לקנס חריג של 111 מיליון שקל (בכפוף לשימוע); בין לבין שטראוס חתמה על הסדר, שבמסגרתו תשלם קנס על הפרות חוק המזון, בלי להודות בעבירה המינהלית.
עד כה ההסתבכויות הללו פגעו בחברה פחות מזיהום הסלמונלה, שהתגלה באפריל אשתקד במפעל השוקולד שלה, והביא לריקול הגדול בשוק המזון אי־פעם ולהפסדים של מאות מיליוני שקלים. אלא שהפגיעה הפיננסית היתה נקודתית, בעוד הפגיעה התדמיתית מתמשכת. כך שאם שטראוס לא תתעשת ותחזור להתנהל באופן שיהלום את הדרך שבה היא משווקת את עצמה, כסמל להגינות ואחריות — היא עלולה לשלם על כך מחיר כבד בהרבה.
/// נורית קדוש
צילום: שאול גולן
הסייבר הישראלי
שלב ההתפכחות
הגודל דווקא כן קובע. כך לפחות מסתמן בשוק הסייבר העולמי. פרימטר 81, שחלמה פעם להיות יוניקורן, נמכרה בשבוע שעבר לצ'ק פוינט, והשבוע התברר כי גם סנטינל וואן, חברת סייבר ישראלית גדולה וחשובה נוספת, מחפשת קונה. הקונסולידציה שעליה דובר כבר זמן רב מתחילה להתממש. השינוי הזה היה באוויר, אבל בתקופות הטובות הדחף לשינויים יורד, כי לכולם טוב עם הדברים כפי שהם.
בשנה האחרונה, שנת התקציבים המתכווצים, ארגונים רבים התעוררו מהנגאובר הבזבוזים וגילו שיש להם יותר מדי תוכנות וקופסאות, שלא בהכרח מדברות אחת עם השנייה. הנתונים שהציגה השבוע פאלו אלטו, חברת הסייבר הגדולה ביותר כיום במונחי שווי, מראים כי בארגון ממוצע יש 75 פתרונות סייבר מספקים שונים. המציאות הזאת דוחפת לשינוי עמוק באחד השווקים החשובים ביותר להייטק הישראלי, שכל סטארט־אפ חמישי פועל בו: החברות הקטנות מבינות שיתקשו להשיג קשב, ואילו חברות הענק מסתכלות על הדוגמה של מיקרוסופט, שגידלה לעצמה רגל סייברית ענקית וחזקה, ורוצות גם. לא לחינם יבמ — דינוזאור של ממש בהקשר הסייברי — מוזכרת כאחד הרוכשים הפוטנציאליים של סנטינל וואן.
עבור תעשיית ההייטק הישראלית יש כאן גם איום וגם הזדמנות: האיום הוא שייבנו חברות ענק חדשות ללא נוכחות ישראלית משמעותית, ואילו ההזדמנות היא ביצירת חברות סייבר ישראליות גדולות חדשות, ענקיות בתחומן. תרחיש ההזדמנות אמיתי לגמרי, אבל יש דבר אחד עצום שיכול לעמוד בדרכו — האגו, אחת ממחלות הילדות העתיקות ביותר של היזמים הישראלים.
/// סופי שולמן
ההפיכה המשטרית
לבנון או הונגריה?
לאחרונה מתחדד הוויכוח על המודל הבינלאומי שקואליציית נתניהו מוליכה אותנו אליו. התחלנו עם פולין והונגריה ועכשיו מדברים על לבנון. העיתונאי האמריקאי המשפיע תום פרידמן הציע לאחרונה את הכיוון הזה - לא התכנסות לדיקטטורה שמרנית, אלא התפוררות לשבטים שנלחמים זה בזה. לא היררכיה נוקשה של שלטון הממשלה, אלא כאוס, אנרכיה ומלחמת כל בכל. כדבריו, זו "נטישה של עקרון ה'חיה ותן לחיות' לטובת העיקרון 'זה הזמן שלנו לאכול'".
המודל הלבנוני, כך נטען, מתאים יותר לטמפרמנט והמציאות הישראליים. מצד שני, קשה להתעלם שהמרשם שלנו לכינון ההפיכה המשטרית הוא הונגרי־פולני: דיקטטורה שמתחילה בהשתלטות הדרגתית על סוכנויות הדמוקרטיה הליברלית — מערכת המשפט, התקשורת, החינוך, התרבות, ארגוני החברה האזרחית, דיני הבחירות ועוד. זאת, כשאצלנו נוכח גם רכיב הלכתי־משיחי שמעורבב בגזענות חילונית, שנוכח בשני המודלים.
בין שאנחנו הולכים בדרכה של לבנון ובין שבדרכן של פולין והונגריה — שתי האופציות האלה חגות מעלינו כשתי ציפורי טרף שמשחירות את האופק, וחשוב לפעול בכל הכוח כדי למגר אותן.
/// משה גורלי
מילת השבוע
//
דור סער־מן
כשירות היא לא עניין ביורוקרטי. היא הכרח הישרדותי
סוגיית הכשירות התגנבה לשיח הציבורי בשקט, ועכשיו היא רועמת. זה התחיל מקריאות מחאה על כך ש"ראש הממשלה לא כשיר", ועכשיו כולם עסוקים בשאלה המטרידה אם הכשירות של צה"ל נפגעה או תיפגע בעקבות הודעה של חיילי מילואים רבים על כך שהם משהים את התנדבותם בגלל ההפיכה המשטרית. מפקדים רבים כבר מדברים על פגיעה כזאת, בדגש על חיל האוויר ועל המודיעין, שני החילות היוקרתיים שהוציאו לצה"ל שם בעולם כולו.
אבל יש משהו מתעתע בדיון על כשירות. היא נשמעת מילה מכובסת, שפה רשמית של מכוני מיון, כמעט איזה מדד אובייקטיבי שממלאים בטופס. החשוד כשיר לעמוד לדין? המועמד כשיר לעבודה? הנהג כשיר לנהיגה? כאילו יש פרמטרים ברורים שיקבעו אם כן או לא; איך זה עובד כשמדובר ביחידות צבאיות? או בראש ממשלה? זה כבר עניין מורכב יותר.
והמורכבות הזאת כבר נמצאת במילה עצמה. כי כשירות היא גם מונח מעולם האבולוציה שמדבר על הסיכוי של הפרט לשרוד ולהתרבות, כלומר להחזיק מעמד בעצמו וגם לתרום למין כולו. ואז פתאום חושבים גם על מבחני הכשירות של הביטוח הלאומי, על אנשים שלא כשירים לטפל בעצמם. כשירות היא עניין הישרדותי בסיסי, ואדם שאין לו כשירות מאבד את הריבונות שלו על עצמו ומתקשה לתרום גם לחברה. מה זה אומר על צבא שהכשירות שלו נפגעה?
