ק

יבוץ ניר יצחק, השוכן כ־3.5 ק"מ מגבול רצועת עזה, מוכר בעיקר בהקשר של ירי קסאמים מעזה. אבל עכשיו זו תקופת שקט, ויגיל אבין, חבר המשק וראש פיתוח ענף אנרגיה סולארית, מוביל אותי בהתלהבות אל הלהיט הקיבוצי התורן: מתקן אגירת חשמל שהוקם בשטח היישוב, בסמוך לגדר ולכביש המערכת.

במבט מבחוץ הוא נראה כמו מכולת אוניות גדולה בצבע לבן. כשפותחים את הדלתות שלה מתגלות בתוכה עשרות סוללות שחורות, מהסוג שאפשר למצוא ברכבי טסלה, מסודרות זו מעל זו ומחוברות לכבלים. זה מרתק כמו שזה נשמע, ובלב אני אומר לעצמי שאחרי הנסיעה הארוכה ביום חם במיוחד, קיוויתי למצוא כאן משהו מעניין יותר.

אבל אבין רואה משהו אחר לגמרי. הוא לא רואה קונטיינר וסוללות, הוא רואה מודל עסקי. "והוא רווחי מאוד", הוא מסביר. "המדינה מעודדת אותנו לספק חשמל בשעות צריכת השיא ומשלמת על כל קילוואט שאתה מעביר לה תוספת של 45 אגורות". זו, פחות או יותר, התורה כולה: לייצר או לאגור חשמל בשעות השפל, כשהוא זול, ולמכור אותו ביוקר כמה שעות אחר כך, בערב, כשהביקוש מזנק.

את התורה הזו הפנימו לא מעט קיבוצים — לא במקרה אלה קיבוצים, נגיע לזה בהמשך — וזה אחרי זה הם מצטרפים לטרנד הלוהט ומשקיעים מיליונים בהקמת מערכות ייצור חשמל סולאריות ובצדן מתקני אגירה גדולים ככל האפשר. "אנחנו התחלנו עם מערכות סולאריות על גגות של לולים ורפתות ומבנים", אומר אבין, "אבל בגלל מגבלות של תשתית רשת החשמל בארץ הגענו לכמות הייצור המקסימלית ולא איפשרו לנו לייצר יותר חשמל. ואז, בחשיבה משותפת עם חברת נופר אנרגיה, הבנו שנוכל להתקין פה אוגר. כך, בכל פעם שנגיע למגבלת הייצור נזרים את החשמל לאוגר, נמלא אותו, ובהמשך, כששוב תהיה דרישה, נזרים אותו לרשת. זה מאפשר לנו גם להוסיף ייצור של 2.5 מגוואט וגם למכור בשעות ביקוש השיא".

מתקן האגירה בניר יצחק היה הראשון שהוקם בישראל, ב־2021. ההשקעה בפרויקט, כ־12 מיליון שקל, התחלקה בין הקיבוץ לנופר אנרגיה. "ב־2024 הפרויקט צפוי להפוך רווחי ובהמשך יוסיף לקיבוץ כמה מאות אלפי שקלים בשנה", אומר אבין. "חוץ מזה, הוא גם מאפשר לקיבוץ לחסוך בצריכת החשמל, כי בשעות השיא אנחנו משתמשים בחשמל שלנו ולא קונים מחברת החשמל. ואנחנו גם מרוויחים יציבות חשמלית שחסרה בפריפריה — וכל היתרונות האלה בלי שצריך לעשות הרבה או להשקיע כוח אדם גדול".

יוני חנציס: "בזכות האגירה נוכל למכור חשמל ירוק בשוק. אם מליסרון רוצים חשמל ירוק, אבל שעת השיא שלהם היא 19:00, בלי אגירה אי אפשר. וחשמל ירוק טוב לתדמית וגם עומד בדרישה האירופית"

יגיל אבין: "האגירה תוסיף לקיבוץ מאות אלפי שקלים בשנה, היא מאפשרת לנו לחסוך בצריכה, ואנחנו מרוויחים יציבות חשמלית שחסרה בפריפריה, וכל זה בלי הרבה השקעה וכוח אדם"

במרחק 5 ק"מ בלבד משם עומד מתקן אגירה נוסף, גם הוא יוזמה משותפת של קיבוץ וחברה מסחרית — קיבוץ חולית ודוראל אנרגיה, במקרה הזה. המתקן עצמו נמצא מחוץ לקיבוץ, בסמוך לשדה פאנלים סולאריים עצום בגודלו, המוקף גדר גבוהה. לפני שמאפשרים לי להיכנס אליו אני עובר שיחת בטיחות אצל מנהל האתר, שאוסר באיסור חמור לעמוד בקרבת קולטי השמש — וחס וחלילה לגעת בהם. "התחשמלות מפאנל היא מוות מיידי", הוא אומר, ונשאר מתוח כל משך הביקור במתחם שלו.

במתחם אנחנו פוגשים את יוני חנציס, המשנה למנכ"ל דוראל, ששמח להסביר על הפאנלים ועל חיבורם למתקן, אבל בשעת הצהריים הזו הסוללות שמתמלאות בקצב משמיעות רעש אדיר ממאווררי הקירור שלהן — וגם החום שנפלט בלתי נסבל. אנחנו מתרחקים קצת, וחנציס יכול לדבר: "בישראל השמש שוקעת ב־17:00 או 18:00, ואז בבת אחת נגמר ייצור האנרגיה הסולארית. מנגד, עיקר צריכת החשמל היום הוא בשעות הערב, ולכן הדרך היחידה כמעט להמשיך להזרים אנרגיה ירוקה היא באמצעות שילוב של אגירה שלה".

חולית הוא הפרויקט הראשון בישראל שמשלב אנרגיה סולארית ואגירת אנרגיה. פרט לו יש לדוראל בישראל מתקני אגירה בין היתר גם בקיבוצים רשפים, כפר רופין, גדות, יטבתה, יהל, מגידו, יקום, גברעם, כרם שלום, מירב, חוקוק, גבולות ומעלה גלבוע. "כיום כבר כמעט לא ניתן להקים מתקן סולארי ללא אגירה, כיוון שב־12:00, כשהשמש בשיא, קשה מאוד להתחבר לרשת החשמל הארצית", ממשיך חנציס, "היא עמוסה ולא יודעת לקלוט את החשמל הנוסף. לכן הדרך להאיץ את חיבור המתקנים הסולאריים היא לשלב אגירה במקביל ולהזרים את החשמל בערב, כשהרשת זקוקה לו".

היסטוריה שמתחילה בקיבוצים וממשיכה בבדואים

המדינה, בלשון המעטה, אינה מקדמת מספיק ייצור אנרגיה מתחדשת ורחוקה מאוד מהשגת היעדים הצנועים שהציבה לעצמה בתחום. אבל גם היא כבר מכירה בחשיבות של פתרונות בני־קיימא של אגירת אנרגיה, ותקים מכון מחקר לאומי בתחום אגירה אלקטרוכימית, בשיתוף פעולה עם אוניברסיטת בר־אילן והטכניון ובהשקעה של 130 מיליון שקל.

התלות הגוברת באנרגיה מתחדשת הורגשה היטב בסוף השבוע הראשון של יוני. שרב כבד הזניק לשיא את צריכת החשמל בבתים, ובמקביל אובך ועננות גבוהה פגעו בכושר הייצור של הפאנלים הסולאריים. תחנות כוח לא הופעלו במועד וכ־300 אלף משקי בית נותקו ממנה בפעולה יזומה. כיום אנרגיה מתחדשת מספקת כ־10% בממוצע מצריכת האנרגיה בישראל, אבל בימים מסוימים היא קריטית להמשך החיים התקינים. בצהרי 29 ביולי השנה, למשל, באחד מימי שיא צריכת החשמל, 22% ממנה הגיעו מאנרגיות מתחדשות, רובן סולאריות. אילו גם באותו יום היתה עננות כבדה, ייתכן ששוב היה צורך לנתק מאות אלפי ישראלים מחשמל.

פתרונות האגירה פותחו כדי להתגבר על התלות במזג האוויר, והקיבוצים שמארחים אותם נהפכו בשנים האחרונות ליצרני החשמל הסולארי של המדינה. התהליך הזה הואץ בזכות קפיצת דרך טכנולוגית שהגדילה את קיבולת האגירה והוזילה עלויות. אבל את סיפור האגירה בישראל אי אפשר לספר בלי להתחיל מעופר ינאי, בעל השליטה בנופר אנרגיה, איש עסקים צבעוני שקנה באחרונה גם את קבוצת הפועל ת"א בכדורסל. "את נופר הקמתי ב־2010", הוא משחזר. "ניסיתי להקים פאנלים סולאריים בשטחים של המושבים ונתקלתי בחסמי רגולציה ממשרד החקלאות, מרמ"י, מפקידים בוועדות אזוריות ומקומיות, ממי לא, שפשוט פעלו משיקולים לא רציונליים". את הפתרון לבעיית הרגולציה מצא ינאי על הגגות של הרפתות והלולים בקיבוצים: "מאחר שמדובר בשטח בנוי, נתקלתי בפחות בעיות רגולציה. הקיבוצים נקראים בעגה המקצועית 'מחלקי חשמל היסטוריים', כלומר הם קונים את החשמל המוזל שמגיע לנקודה אחת בקיבוץ ואחראים לחלוקת החשמל לחברים ולכל ענפי המשק. זה מאפשר להם גם לייצר חשמל".

ינאי הבין שכאן טמון הפתרון, ונופר החלה ליצור מודל של שותפות עם הקיבוצים: הם מקצים שטח ותנאים רגולטוריים מיטביים, ונופר מטפלת בגיוס הכסף  ובבניית הפאנלים ובהמשך האוגרים. ב־2018, מספר ינאי, "יצרתי תרחיש לצריכת החשמל העתידית על סמך נתונים שאני אוסף אחת לרבעון, והבנתי שרשת החשמל עומדת להיחסם".

למה הכוונה?

"אפשר להשוות את כבלי החשמל למעין כבישים. רוב החשמל המתחדש מיוצר בפריפריה, בערבה ובדרום־מערב הנגב, שם הכבישים צרים. האוטוסטרדות הן במרכז. וכשאתה מכניס הרבה כלי רכב לכבישים צרים, נוצר עומס, שעלול להמיס את הכבלים".

ינאי חישב והבין שהדרך היחידה לעקוף את העומס היא לאגור חשמל בפריפריה בשעות הצהריים השמשיות ולהזרים אותו למרכז כשהרשת לא פקוקה — בשעות הערב. הוא כינס את אנשי החברה שלו וביקש מהם למצוא פתרונות אגירה, שיהיו הבסיס למודל העסקי. רצה הגורל ותנופת הרכב החשמלי, בעיקר מסין, הובילה לייצור המוני וזול יותר של סוללות ליתיום־יון, שמשמשות גם לאגירת החשמל הסולארי. גם הטכנולוגיה השתפרה — התודות לטסלה — ומשך חיי סוללה כזו התארך ל־20-15 שנה, מה שמאפשר השקעה לטווח ארוך. זה פחות או יותר היה הרגע שבו רשות החשמל החלה לפרסם מכרזים לחוות סולאריות בעלות קיבולת גדולה, בשילוב עם מאגרי אנרגיה.

בעקבות הצלחת המתקן הראשון בניר יצחק, נופר אנרגיה החלה לפתח מתקנים דומים. כיום יש לה עוד שבעה, בקיבוצים שובל, גבים, אור הנר, גשור, צאלים, שדה אליהו וסעד, והתוכניות העתידיות גדולות פי כמה. "מעבר לשמונת הפרויקטים הקיימים של אגירה, יש לנופר עוד 38 פרויקטים שהיא שותפה בהם, כולם בשלבי הקמה שונים וכולם בקיבוצים", אומר ינאי. "כבר היום, ברגעי השיא בצהריים בקיץ, אנחנו מגיעים לפעמים לכמות ייצור גדולה כל כך עד שחצי מהאנרגיה המופקת בישראל היא סולארית מתחדשת. אם כל קיבוץ ייצר בעתיד 10 מגוואט־שעה, זה יספיק לכל צורכי הרשת מכאן ועד עולם".

אתה נשמע אופטימי באופן קיצוני, בזמן שכולם מדברים על משבר חשמל.

"משבר החשמל הוא שיח שמשתמשים בו אלה שרוצים לקדם תחנות גז במרכז הארץ".

כי במרכז רוב הצריכה, ויש מגבלה של הזרמת חשמל מהנגב והגליל.

"זה נכון, יש פה בעיה אמיתית. צריכת החשמל במרכז גדלה בכל שנה בכ־3%, ואחת הדרכים להתמודד עם הביקוש היא ייצור מבוזר. כלומר, לבנות בתוך תל אביב תחנות כוח קטנות שיפעלו על גז ויוכלו להספיק, למשל, לחשמל שצורך מגדל גבוה. אפשרות אחרת היא להזרים חשמל מהפריפריה ולשים את מתקני האגירה בתל אביב. הם יקלטו את האנרגיה בשעות הלילה, יאגרו אותה וישחררו בבוקר. ככה לא צריך גז ולא צריך זיהום. זה נראה לי הפתרון האידאלי".

והגורמים המוסמכים לא רואים את זה כך?

"העלינו את זה כמה פעמים, אבל יש אינטרסים גדולים של יצרני הגז. תבין, להיות יצרן גז היום זה עסק שהוא בוננזה, שמגיעה מהכיס שלי ושלך. לכן יש להם לובי חזק מאוד שידחוף לכיוון הזה".

אתה בעצמך הסברת שיש "פקקים" ברשת החשמל וקשה להזרים אותו מהפריפריה למרכז.

"נכון, אבל יש אלטרנטיבה להביא חשמל מהדרום לא באמצעות תשתית ההולכה של חברת החשמל".

איך עושים את זה?

"הייתי שמח מאוד להקים בעצמי קו חשמל של 20 גיגה מהנגב על חשבוני. זה לא רק יוריד את מחיר החשמל לצרכן, אלא גם יגרום לייצור גדול יותר של אנרגיה סולארית נקייה. כל החשמל בדרום נמצא באזור אשכול בנגב המערבי — אז למה חברת החשמל לא מסוגלת להקים קו חשמל נוסף מהנגב למרכז? בגלל יישוב בדואי שהקו עובר בתחומו. הם לא מסכימים, ובמשך שש שנים נוצרים נזקים במיליארדים".

אם חברת החשמל לא מסוגלת, איך אתה תשכנע את התושבים המקומיים?

"איך? אני אספר לך סיפור. הייתי צריך פעם לסגור עסקה עם לקוח קשה מאחת מחברות הנדל"ן. כדי לעשות את זה מצאתי את עצמי מבלה בימי שישי בבוקר, כבר ב־8:00, במכון וינגייט עם סמנכ"ל הפיתוח העסקי שלה, מוחא כפיים לבנות שלו בתחרות שחייה. ליווינו את הבחור מחברת הנדל"ן כמו חתן בחופתו. לחצנו עליו, לא הנחנו לו. אלה דברים שרק אדם פרטי יכול לעשות. חברה ממשלתית לא מסוגלת לעשות את הדברים האלה. אז לגבי הבדואים, הייתי יושב אצלם באוהל, שותה איתם קפה, מתיידד איתם ומעביר את האוהל שלהם כמה מטרים הצדה.

"מה שאני אומר זה שמחירי החשמל הסולארי, כולל אגירה, זולים ב־20% מאנרגיית גז (בשוק ההערכות הן שהפער נמוך יותר, תלוי באזור ובתחנת הייצור, א"ל). ולפי התיאוריה שלי, מחירי החשמל מגז יעלו אחרי מכירת תחנת אשכול (ראו מסגרת). המשמעות היא שבעוד חמש או עשר שנים, האנרגיה הסולארית והאגירה יהיו זולות יותר ב־50% ממחירי הגז. אבל יצרני הגז חסמו למעשה את האפשרות של פיתוח אנרגיות מתחדשות כי הם דחפו להקמת תחנות כוח פוסיליות, וכך מתפספסת הזדמנות גדולה. אני מסתובב בעולם ורואה איך משקי החשמל טסים קדימה כי הם מבינים את המשמעות ואת זה שאנרגיה סולארית מורידה מחירים - ורק ישראל כאילו קפאה בזמן".

התחנה הבאה: ישיבה בבני ברק

ולא רק קיבוצי הדרום משתתפים בחגיגת האגירה. EDF Renewables היא חברה־בת של EDF, חברת החשמל הצרפתית ואחת מחברות האנרגיה הגדולות בעולם. בישראל יש לה כ־32 שדות המחוברים לרשת ומספקים יותר מ־530 מגוואט־שעה, מה שהופך אותה לחברה הגדולה בארץ לייצור אנרגיה מתחדשת. "יש לנו בבנייה פרויקט חשמל סולארי עם אגירה בקיבוץ חפציבה בעמק חרוד ועד סוף השנה נתקין עוד כחמישה", אומר נדב ברקן, סמנכ"ל הפיתוח העסקי.

זו שאלה שעשויה להישמע משונה, אבל יש צורך בכל כך הרבה מתקני אגירה בארץ?

"ישראל סובלת משתי בעיות מרכזיות: ראשית, היא אי אנרגטי. זה אומר שאין לנו גיבוי של מדינות שכנות כי רשת החשמל שלנו לא מחוברת אליהן. נוסף על כך, בישראל אין גיוון של מקורות אנרגיה, יש בעיקר חשמל סולארי וגז. רוח לא ממש תופסת פה, והמשמעות היא שתקלה באחד המקורות — יום של אובך כמו שהיה ביוני, או חלילה תקלה בצינור הגז היחיד שקיים — דורשת תגובה מהירה מאוד של מקור אנרגטי כדי שהרשת לא תיפול. סוללות האגירה יודעות לתת את הפתרון ולספק מסה משמעותית של חשמל בפרק זמן קצר מאוד".

EDF גם בונה פרויקט סוללות כשרות בישיבה גדולה בבני ברק, שיחליף גנרטור סולר. "במשך השבוע הסוללות האלה ישמשו אותנו כדי למכור חשמל ללקוחות קצה", מסביר ברקן. "זה יהיה חשמל שנקנה בזמן הייצור הזול, ונמכור אותו במחיר גבוה יותר. לקראת שבת הסוללות ייטענו ויספקו חשמל לישיבה ל־24 שעות. זה גם יוזיל מחיר, כי היום הישיבות משלמות הרבה מאוד בגלל עלות הסולר היקרה להפעלת הגנרטורים, וגם יחסוך זיהום אוויר".

עידן ליבס: "לקיבוץ יש דפוסי צריכת אנרגיה ייחודיים, כך גם לבתי מלון, קניונים ובתי ספר למשל. המערכת שלנו לומדת את הדפוסים כדי לאגור ולהזרים את החשמל באופן היעיל והזול ביותר"

להתאים את המערכת לדפוסים של צריכת החשמל

בצד חברות הענק פועלות עוד עשרות חברות קטנות שמנסות להשיג נתח מבוננזת השמש. אחת מהן היא AGEERA, סטארט־אפ שהקימו עידן ליבס ואביה גרוסמן. ליבס היה בעבר חוקר מדיניות אנרגיה ותחבורה חכמה במוסד שמואל נאמן בטכניון, ואילו גרוסמן ניהל את חברת גרינספוט האמריקאית, העוסקת בתשתיות טעינה לרכב. השניים הקימו חברה לטעינת רכבים חשמליים אך די מהר הבינו שהרווח טמון באגירה ובקיבוצים.

הם חברו לקיבוץ כפר מסריק שליד עכו, ומינואר השנה מפעילים בו מתקן אגירה, אחרי שקיבלו תמיכה של כחצי מיליון שקל מהמדען הראשי והשקעה של בנק לאומי. "ראינו שכל המגמות בתחום האנרגיה הירוקה מובילות לאגירת אנרגיה, והבנו שזה הולך להיות הדבר הבא", אומר ליבס. "בקיבוץ למדנו שהשאלות הגדולות הן איך לתעל את החשמל בצורה נכונה לכל המשתמשים".

גם הפרויקט בכפר מסריק מחובר לפאנלים סולאריים, ומבוסס על טעינת סוללת הענק בשעות של חשמל זול ומכירתו בשעות העומס. אבל המיקוד של הסטארט־אפ הוא בפיתוח מערכת שליטה, שתאפשר ניצול אופטימלי של אנרגיה מתחדשת וגיבוי בהפסקת חשמל. בין היתר, הסטארט־אפ מפתח פרויקט ניסיוני של שימוש בסוללות של רכבים חשמליים כדי למכור חשמל בשעות השיא, כשהרכב לא בשימוש.

"הבנו שבעזרת הבטרייה אפשר לחסוך לקיבוץ מיליוני שקלים בשנה, ואותו דבר אפשר לעשות גם לגופים קטנים יותר כמו בתי מלון וקניונים", אומר ליבס. "הבעיה היא שלכל אחד מהגופים האלה יש דפוס ייחודי של צריכת אנרגיה. בקיבוץ, לדוגמה, אנשים חוזרים הביתה בערב ומדליקים מוצרי חשמל. בקניונים לעומת זאת רוב המסחר הוא אחר הצהריים, ואילו בתי ספר צריכים חשמל בבוקר ובצהריים. אנחנו פיתחנו מערכת ניהול ובקרה שיודעת ללמוד את דפוסי צריכת החשמל וכך לאגור אותו ולהזרים אותו באופן שיהיה הכי זול ויעיל".