עלות תועלת

שאול אמסטרדמסקי

עלות תועלת

//

שאול אמסטרדמסקי

הלוואי שזה היה קורונה

אובססיית ההפיכה המשטרית הופכת את חיינו לבלתי נסבלים. וכשאין דדליין והמצב עלול להימשך שנים, השירותים הציבוריים יהיו הראשונים לקרוס - ואז אנחנו, האזרחים

מוסף כלכליסט | 17.08.23

1

בלילה שבין שבת לראשון נחתנו בישראל מחופשה קצרה באמסטרדם. הגעתי הביתה בסביבות ארבע בבוקר. בתשע כבר קמתי, גירדתי את עצמי מהמיטה ונסעתי למרפאה. כשהיינו בחופשה נפצעתי בכתף. שילוב בין יומולדת 43, שגרם לי לרצות לנער מעליי את סימני ההתבגרות, לבין חוסר זהירות וצורך ילדותי להרשים את יתר המתאמנים בחדר הכושר, הסתיים בכך שהרמתי משקל כבד מדי ובתנועה לא מדויקת מספיק. הכאב החד שפילח את הכתף שלי הזכיר לי כמה מסוכן לנסות לנער את ההתבגרות. ומאחר שהכאב סירב לעבור גם אחרי ארבעה ימים, לא היה מנוס מביקור אצל האורתופד.

הרופא היה נחמד מאוד, אמר שאני צריך לעשות בדיקת MRI אבל שהקופה לא תאשר אז הוא שולח אותי קודם כל לאולטרסאונד, בידיעה גמורה שבהמשך אצטרך MRI. על הדרך המליץ גם על פיזיותרפיה. התקשרתי למוקד של הקופה לקבוע תור. המוקדנית החביבה אמרה שתקבע לי תור לתחילת אוקטובר, ובאותה נשימה המליצה להתקשר למוקד מדי יום־יומיים "כי יש ביטולים אז אולי תצליח להקדים".

הופתעתי לגלות שזו המדיניות הרשמית, אבל יאללה שיהיה. שאלתי אותה אם אפשר להפעיל את המדיניות הזו כבר בשיחה איתה, כי הכתף כואבת ולכי תדעי אם באוקטובר עוד תהיה מדינה. היא רפרשה את המערכת ובישרה לי בשמחה ש"כן, היה ביטול תוך כדי שדיברנו, אני מקדימה לך את התור!". צהלתי. למתי? "ל־27 בספטמבר". בעוד חודש וחצי.

אחרי שניתקתי הסתכלתי על היומן שלי כמה דקות בשקט. אחר כך שלחתי יד אל הטלפון וביקשתי מחבר שימליץ לי על פיזיותרפיסט פרטי. הוא החזיר לי מספר טלפון. התקשרתי לקליניקה. המזכירה שלו היתה אדיבה מאוד ושאלה אותי אם מתאים לי מחר. קבענו.

אנחנו כבר שבעה חודשים באירוע, ואם זה לא ייגמר בקרוב הפגיעה במערכות הציבוריות תהיה אנושה. הזנחה מתמשכת נוספת תדחוף אותן מעבר לנקודת האל־חזור

שר הפנים והבריאות משה ארבל. בממשלה כל כך לא מתפקדת, הוא השר היחיד כמעט שמגיע למשרד כדי לעבוד. צילום: יואב דודקביץ
2

הסיפור של הפיזיותרפיסטיות (72% מהעוסקים בתחום הם נשים) הוא לא רק הסיפור שלהן. הוא גם הסיפור של קלינאיות התקשורת, והמרפאות בעיסוק ויתר העוסקות במקצועות הפרא־רפואיים. בכל המקצועות האלה יש מצוקה אדירה של כוח אדם. רק בשביל לסבר את האוזן, ב־2020 היו חסרות כמעט 2,000 פיזיותרפיסטיות, 2,200 קלינאיות תקשורת ו־2,600 מרפאות בעיסוק כדי לענות על הביקוש (בעיקר בתחום התפתחות הילד, אבל לא רק). ובגלל שהאוכלוסייה גדלה בקצב מהיר מאוד - כל חמש שנים נוספים כאן מיליון ישראלים חדשים, בקיזוז אלה שמתו - המערכת פשוט לא עומדת בקצב. מי שצריך תור במערכת הציבורית יחכה חודשים ארוכים. הדרך היחידה לקצר את התור היא ללכת לפרטי, ולשלם. פערי השכר בין המערכות, כמו גם תנאי העבודה, גורמים לעובדים והעובדות להעדיף לעבוד במערכת הפרטית, מה שרק מעמיק את הפערים. כל הורה שהיה צריך לקבוע תור למרפאה להתפתחות הילד עבור הבת או הבן שלו, וקיבל תור לעוד שנה (זו אינה הגזמה לצערי, ודאי בפריפריה) חווה את הבעיה הזו על בשרו, ועל כיסו.

הנתונים שהבאתי כאן על מצוקת כוח האדם במקצועות הפרא־רפואיים הופיעו בדו"ח מיוחד שחובר במשרד ראש הממשלה במאי 2021. בפברואר 2022 הממשלה (הקודמת) אימצה תוכנית להתמודדות עם פערי כוח האדם בתחומים האלה. בתוכנית: ליצור מערכת תמריצים כלכלית כדי שיותר מטפלות ומטפלים ירצו לעבוד במערכת הציבורית ולא בזו הפרטית (או בעברית - לשלם להם יותר כסף בדרכים שונות), ולחשוב על צעדים נוספים כדי לגרום לעוד אנשים ללכת ללמוד את התחומים האלה ולעבוד בהם.

בהחלטת הממשלה הוגדרו לוחות זמנים ברורים לכל צעד. האחרון שבהם היה צריך להסתיים אחרי 180 יום. מה קרה בפועל? בדקתי. בפועל הפתרונות עוד לא יצאו לדרך. ביוני 2022 הממשלה הקודמת הפכה להיות ממשלת מעבר וחדלה מלתפקד. אומנם הפקידים במשרד ראש הממשלה חיברו דו"ח המשך, עם המלצות והכל, אבל מאז יש כבר ממשלה חדשה והדו"ח מעלה אבק על המדף. לאף אחד בממשלה הנוכחית לא דחוף לקדם אותו. לא לשר הבריאות, לא לשר האוצר, ודאי לא לראש הממשלה. הם עסוקים בדברים אחרים לגמרי. כולנו רואים אותם כל יום, כל היום. טיפול בבעיות העומק של ישראל לא נמצא ברשימה הזו. הפתרון שנמצא בינתיים לבעיה הזו מופיע בהסכמים הקואליציוניים ואולי יתורגם בקרוב להצעת חוק פרטית: לוותר על חובת התואר האקדמי הדרושה כדי לעבוד במקצוע פרא־רפואי. הכשרה של שמונה חודשים בסמינר חרדי תספיק. אכן, פתרון מעולה.

מקורות: משרד ראש הממשלה ומשרדי האוצר והבריאות

3

החוסרים האלה אינם בעיה רק במקצועות פרא־רפואיים. זה אותו הסיפור גם אצל הרופאות והרופאים, המורות לאנגלית והמורות למדעים, ועוד שורת מקצועות ותפקידים בשירות הציבורי, שמחייבים השכלה והכשרה מתאימות, מיומנות גבוהה וגם תחושת שליחות. התפקידים האלה מתרוקנים מכוח אדם איכותי שלא מסכים להמשיך יותר. לא בתנאים האלה - וחלק מהאנשים גם לא תחת הממשלה הזו. כך נראית אי־ספיקת מערכות ציבוריות שרק מתפשטת.

כדי לתת מענה לבעיה כל כך מורכבת יש צורך בממשלה יציבה, תפקודית, שעובדת בהרמוניה ובסנכרון בין חלקיה. רק בשביל לאבחן את ממדי הבעיה, 26 עובדי ועובדות מדינה משלושה משרדים שונים ישבו וניתחו את הנושא במשך חודשים.

הממשלה הקודמת התפרקה מהר מכדי להספיק להתמודד עם תהליכים ארוכי טווח. הממשלה הנוכחית אמורה להאריך ימים, לפחות על הנייר. בפועל, היא אינה תפקודית. מספיק להסתכל על חוק הגיוס המתקרב, ועל האיומים (אמאל'ה!) של המפלגות החרדיות להפיל את הממשלה אם החוק לא יעבור. כך לא נראית ממשלה מתפקדת. זו ממשלה שבה כל אחת מהשותפות מזהה הזדמנות חד־פעמית לגזול כמה שיותר כספים למגזר שהיא מייצגת. הניסיונות להחליש את מערכת המשפט נועדו, בין היתר, כדי לוודא שכל הצעדים המגזריים האלה (למשל, חוק הגיוס) לא יבוטלו. בממשלה מהסוג הזה איש לא יפתור בעיות עומק רוחביות.

4

רואים את זה היטב בסדרי העדיפויות שלה. השרה להגנת הסביבה עסוקה בקידום רחצה נפרדת במעיינות. שר התקשורת עסוק בהדחת יו״ר הדואר שלא בא לו טוב בעין. השר לשיתוף פעולה אזורי, שהוא גם השר הנוסף במשרד המשפטים, שהוא גם השר האחראי לרשות החברות, רב עם הרגולטורית היחידה שבאחריותו כדי שיוכל לקדם בנחת את מקורביו לתפקידים בשירות הציבורי - כי הוא מאמין שככה זה אמור לעבוד. שר החינוך דחה את הבקשה של עיריית תל אביב להשיק תוכנית לימודים לחיזוק הערכים הליברליים וההומניסטיים. שר השיכון עסוק בקידום תוכניות דיור שמלכתחילה מוטות לטובת המגזר החרדי. השרה למשימות לאומיות עושה לייב טוויטינג מהכלא כשהיא מבקרת חשוד מרכזי באירועי בורקה בשבוע שעבר. שרת התחבורה עסוקה בלהעביר את פרויקט התשתית הגדול בהיסטוריה של מדינת ישראל לחברה שאין לה ידע בנושא, רק כי בראשה עומד ליכודניק. השר לביטחון לאומי אוסר על מתנדבים של המשטרה לכתוב דברי ביקורת על המדיניות הממשלתית, ומפכ״ל המשטרה רדף השבוע אחרי פרה בכביש מספר 1 כשהוא נתלה מחוץ לדלת המכונית שלו. נדמה שרק משה ארבל, שר הפנים והבריאות, עובד ברצינות לטובת הציבור, אם כי לעולם לא אבין למה לא היה אפשר למנות שר במשרה מלאה לכל אחד מהמשרדים הענקיים האלה.

5

הייתי מסוגל להכיל את כל זה לו חשבתי שאנחנו במצב זמני. שאו־טו־טו זה ייגמר והחיים יחזרו למסלולם. כמו שהקורונה באה ושיבשה הכל אך נגמרה בסוף, ככה גם עם זה. אילו היה דדליין, היה קל יותר לשרוד את התקופה. רק שהשבוע מנכ״ל הבורסה איתי בן זאב הפיל לי את האסימון - אין ערובה שזה ייגמר בקרוב. בריאיון לתוכנית "המנגנון" בכאן חדשות בן זאב תיאר לי איך חברות דירוג האשראי הבינלאומיות מסתכלות על האירועים בישראל ומנסות להעריך לאן נושבות הרוחות. "׳ככל שהדבר הזה לא יגיע לפתרון, במשך חודשים ואולי אפילו שנים, הסכנה להורדת הדירוג גדלה", אמר. וכשהוא אמר את המילה הזו, "שנים", פתאום נחרדתי. לא הסכנה בהורדת הדירוג היממה אותי - אותה כבר הפנמתי. מה שטרם הפנמתי הוא העובדה שהמצב הבלתי אפשרי הזה שאנחנו נמצאים בו עלול להימשך שנים. לא שבועות, לא חודשים. שנים.

תחשבו על זה. אנחנו כבר שבעה חודשים באירוע הזה, והוא לא נרגע. בכל פעם מגיעים לשיא חדש. כרגע אנחנו מתמודדים עם ירידת הכשירות בצבא. בחודש הבא זה יהיה בג״ץ עילת הסבירות. אחר כך חוק הגיוס. זה לא הולך להיגמר בקרוב. זה יכול להימשך כך שנים. ואם זה יימשך כך שנים, באותה עצימות לא אפשרית, הפגיעה במערכות הציבוריות תהיה אנושה. גם ככה הן באי־ספיקה. הזנחה מתמשכת נוספת עלולה לדחוף אותן מעבר לנקודת האל־חזור. העובדות והעובדים האיכותיים שעוד מחזיקים את המערכות בשיניים, יפרשו. התורים יתארכו מעבר לכל קנה מידה אנושי. גם ברפואה הפרטית ייווצרו תורי ענק, ותיווצר שכבה נוספת של פרטי (סופר־פרימיום). באופן אבסורדי, את עיקר הפגיעה ירגישו בני השכבות החלשות, שרבים מהם הצביעו למפלגות הקואליציה. התרחישים ידועים, צריך רק לטפל בהם. צריך רק להחליט להתחיל לעבוד במקום להיות אובססיביים לנושא אחד.

הכותב הוא עיתונאי כאן חדשות