חתיכת שבוע
חתיכת שבוע
/// דרעי מבטל את משמעות המילים /// סמוטריץ' שמח במקום להפנים את גודל הנזק /// נתניהו הפך את ישראל לקורבן של טרלול /// והמדינה חייבת לעמוד במילה שלה
הקרב על הסמנטיקה
זה לא ביטחון תזונתי
אחת החזיתות העיקריות במאבק על דמות המשטר בישראל היא זו שעוסקת במשמעותן של מילים. למשל, היא נאבקת להבטיח שמונחים כמו "דמוקרטיה" ו"שוויון" לא ישמשו את תומכי השינויים המשטריים כהצדקה דווקא לביטול הפרדת רשויות או לאפליית נשים. אך לפעמים המאבק על השפה מגיע גם להחלטות תקציביות כמעט יבשות, כמו במקרה של "התוכנית להבטחת ביטחון תזונתי", שצפויה להיות מופעלת על ידי משרד הפנים.
לא צריך הרבה זמן כדי להבחין שהתוכנית הזו לא מתנהגת כתוכנית להבטחת ביטחון תזונתי: היא לא מופעלת על ידי משרד הרווחה, שאמון על ביטחון תזונתי וכבר מפעיל שתי תוכניות אחרות כאלו; התבחינים של התוכנית לא מבטיחים שכל מי שסובל מהיעדר ביטחון תזונתי ייהנה ממנה, או שכל הנהנים ממנה הם באמת כאלה שסובלים מאי־ביטחון תזונתי; והתוכנית חסרה ליווי מקצועי ליציאה מעוני ולרכישת מזון בריא, כפי שמקובל בתוכניות הביטחון התזונתי האחרות.
ולמרות כל זאת, השם "ביטחון תזונתי" הפך להיות נקודת הייחוס המושכת אליה את תשומת הלב. גם המשפטנים וגם חברי הכנסת, גם התומכים וגם המתנגדים, כולם התייחסו אליה ככזו. במאבק על השם, אריה דרעי ומשה ארבל ניצחו בגדול, והעובדה שלא מדובר בתוכנית ממשלתית להבטחת ביטחון תזונתי נדחקה לפינה.
לכן אנחנו פה כדי להזכיר שמדובר ב"תוכנית להעברות ישירות למשפחות ברוכות ילדים", שנעשית ללא חשיבה כלכלית מקצועית ובמנותק ממדיניות רווחה כוללת, ובתנאי שהזיקה בין ההעברה לבין מפלגת ש"ס תוכר באופן ברור על ידי מקבלי תלושי המזון.
/// שלמה טייטלבאום
צילום: עמית שאבי
הכלכלה דועכת
לחשוש כשהשר מחייך
לא היה גבול השבוע לחגיגות הממשלתיות לאחר שסוכנות הדירוג פיץ' לא הורידה את דירוג האשראי של ישראל ו"רק" שלחה חיצי ביקורת קשים כלפי הממשלה. את קול הצהלות ופתיחת השמפניות בירושלים שמעו עד תל אביב. אלא שכל מי שיש לו זיכרון קצת יותר ארוך מזה של התינוק הכלכלי שהתיישב על כיסא שר האוצר, לא היתה כל סיבה לשמוח. ומדוע ישמח אם רק לפני שמונה חודשים, בסוף 2022, שהיתה שנה כלכלית לא פשוטה, דורגה כלכלת ישראל במקום הרביעי בעולם על ידי השבועון הכלכלי הנחשב "אקונומיסט". נמנינו עם המדינות הצומחות ביותר, מדינה נטולת גירעון שעתידה הכלכלי הוורוד לפניה. איזו סיבה יש למדינה שנהנית מפריחה כלכלית כזו לחגוג חצי שנה אחר כך את העובדה שדירוג האשראי שלה נותר על כנו? הרי הכיוון של ישראל היה בדיוק הפוך: הציפייה היתה להעלאת הדירוג, כיאה למדינה שנכנסה למועדון 15 הכלכלות הגדולות בעולם במונחי תוצר לנפש.
נכון, האדם הוא חיה סתגלנית, אבל אסור לנו להתרגל לחגוג כשהשר בצלאל סמוטריץ' מחייך. היום זה משהו רחוק ומופשט כמו דירוג האשראי, אבל מחר הוא עוד ישכנע אותנו לחגוג גם כשייתנו לנשים לעלות על אוטובוס, ונשכח שפעם ישבנו עם גופייה בשורות הקדמיות.
/// סופי שולמן
צילומים: אי.אף.פי, מתוך "החוף הנפרד" באדיבות HOT8
השיח הזדהם
אין במי לתת אמון
במניין נזקיו של בנימין נתניהו חשוב לציין את יכולתו לערפל ולזהם את השיח הציבורי כך שלא ניתן לדעת מה אמת ומה שקר, או לתת אמון בשום אמירה או מהלך. כאשר ח"כים בליכוד מתלוננים על רפורמת לוין־רוטמן ומדברים בזכותה של ההסכמה הרחבה, אין לדעת אם לקו בהתקף של אחריות ממלכתית או שהם מדקלמים דפי מסרים בשירות האינטרס הרגעי של נתניהו.
ועכשיו, גם החרדים דורשים לפתע חקיקה רק בהסכמה. אצלם, במקרה הזה, יש סיכוי שלא מדובר בספין. נכון שהם תמכו לכל אורך הדרך בחוקי ההפיכה, אבל ברגע שהבינו שהיא עלולה להתהפך עליהם ולגזול מהם את חוק הגיוס, האינטרס שלהם השתנה וניתן להניח שהתנגדותם הנוכחית אותנטית יותר.
כך או כך, המדינה הפכה קורבן לבית הקלפים המטורלל הזה: או שנתניהו יעכב את ההפיכה כי כרגע משהו לא מתאים לו, או שהחרדים יתנגדו כי ההפיכה מסכנת להם נזק אחר שהקואליציה התחייבה לחולל עבורם. אנחנו בכל מקרה לא נרוויח, וחמור לא פחות, כבר לא נוכל להאמין לאיש.
/// משה גורלי
מכרז אשכול
אמינות עדיפה על כסף
בימים אלה נידונה בבית המשפט עתירה הנוגעת למכרז להפרטת אשכול, תחנת הכוח הגדולה בארץ. קבוצת דליה זכתה במכרז אחרי שהציעה יותר מ־12 מיליארד שקל עבור התחנה. המחיר היה גבוה באופן מפתיע, וההצעה השנייה בגובהה, של קרן נוי ו־OPC של עידן עופר, היתה 7.1 מיליארד שקל בלבד.
הפער בין ההצעות, והסכום הגבוה בפני עצמו, הקשו על דליה לגייס את המימון למחיר שהתחייבה לו. בשגרה, אם ההצעה הגבוהה ביותר נפסלת, ההצעה השנייה זוכה. אבל זה לא המצב במדינת ישראל. חברת החשמל, שהתלהבה מההצעה הגבוהה, לא רצתה לוותר. אז היא ביטלה את המכרז ויצאה להתמחרות בין הקבוצות, הפעם עם מחיר מינימום של 9 מיליארד שקל. זה נגמר, כאמור, בעתירה לבית המשפט.
ההחלטה המשפטית מורכבת, ותושפע גם מאופן ניסוח המכרז הספציפי. ובכל זאת, צריך לשאול מה המשמעות של הליך מכרזי בישראל, אם בסופו של דבר הוא מבוטל באופן שרירותי? מה מונע מחברות במכרזים עתידיים להציע הצעות גבוהות משמעותית מהמתחרים, ולהוביל לביטול המכרז? נכון, הענקת התחנה לקבוצת OPC־נוי משמעותה הפסד של 3-2 מיליארד שקל למדינה בטווח הקצר — סכום שהיה יכול להוריד את מחירי החשמל בכמה אחוזים כבר בשנה הקרובה. אבל ההסתכלות על ההכנסות בטווח הקצר לא תיטיב עם אזרחי ישראל בטווח הארוך. ההחלטה הנכונה היתה להעביר את הזכייה להצעה השנייה בגודלה. כי בטווח הארוך, המשמעות היא שהמדינה מאשרת לשוק ההון, הישראלי והעולמי, שאפשר לסמוך עליה, כי היא עומדת במכרזים שאליהם היא יוצאת. זה יהיה שווה הרבה יותר מההפסד קצר המועד (על הנייר) בתחנת אשכול.
/// עדיאל איתן מוסטקי
מילת השבוע
//
דור סער־מן
באוטובוסים כמו במעיינות - הממשלה מתה להיפרד ממחצית העם שלא הצביעה עבורה
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן, שגם בימים כתיקונם לא ממש עוסקת במשבר האקלים, הכריזה על פיילוט חדש של הפרדה בין גברים לנשים במעיינות. סוגיית ההפרדה תפסה את הציבור הליברלי בתקופה רגישה, שבה ממילא הוא נאבק על מעמדו, והזעם פרץ מיד. הצד השני התגונן בטענה שמדובר בסך הכל בפיילוט של שעות מעטות עם הפרדה, כך שהשמים עדיין לא נפלו.
ובאמת, הפרדה לא משחקת בהכרח תפקיד רע. אנחנו מאמינים שהרבה דברים בחיים צריכים להיות מופרדים זה מזה. כמה פעמים הבטחנו לעצמנו להפריד בין שעות של העבודה לשעות עם הילדים? גם מומחי זוגיות ימליצו על זמן נפרד לכל אחד מבני הזוג. רבים בישראל מברכים על גדר ההפרדה מהשטחים, ואפילו מה שנשאר מהשמאל מנסה למכור לציבור את רעיון ההיפרדות מהפלסטינים. אז מה כזה נורא בהפרדה בין גברים לשים שמעוניינים בכך?
הבעיה היא שההפרדה המגדרית לא ניתנת להפרדה מהמתרחש סביב. מעיינות הם לא בית כנסת אורתודוקסי, אלא שטח ציבורי שאמור לשמש את כל מי שרוצה לבקר בהם (גם הכותל היה כזה, אך הופקע והופרד לטובת זרם גברי אחד). הפיילוט הניסיוני במעיינות הוא עוד נדבך במתקפה של הממשלה על הציבור הליברלי, ואת הצלחתה ניתן לחוש כשגם נהגי אוטובוס דורשים מנשים להפריד את עצמן לאחור. ממשלת ישראל החליטה מזמן להיפרד מכל מראית עין של דאגה לכלל הציבור. הממשלה מתה להיפרד לשלום ממחצית העם שלא הצביעה עבורה, וזה מלמד שמאחורי כל ניסיון הפרדה — מסתתרת בעצם הפקרות.
