חתיכת שבוע
חתיכת שבוע
/// שר הכלכלה לא עושה כלום למענה /// כלכלני הממשלה צריכים להבין יותר במדעי המדינה /// משרד התחבורה מחוויר גם בהשוואה למרוקו /// פרקליטי נתניהו חוששים מהפגיעה בקרקס
ברקת
מי שלא עושה, מפטר
חמישה חודשים מכהן ניר ברקת כשר הכלכלה, תפקיד שאליו נקלע אחרי שלא קיבל תיק בכיר יותר. כך גם נראית כהונתו עד כה, כמי שנקלע לסיטואציה שהוא פשוט לא רוצה להיות בה. חמישה חודשים של כלום ושום דבר. אלא שלצערו, בזירה שלו דווקא קורים לא מעט דברים, והמשמעותי שבהם הוא העלייה ביוקר המחיה. באופן פרטני, מדובר בהזנקת מחירים בידי כל יצרני המזון במהלך החודש, בזה אחר זה.
אין פתרונות קסם לבלימת יוקר המחיה, אבל היה אפשר לצפות משר הכלכלה להתניע תהליכים כלשהם, ויש הרבה מקומות שבהם הוא יכול לשנות: ממבנה שוק המזון הריכוזי, דרך הרווחיות המופרזת של היבואנים ועד המשקים המקומיים הסגורים, כמו משק החלב, שמשוועים לרפורמה זמן רב.
ברקת היה יכול להתחיל במשהו מכל אלה, אך בחר שלא לעשות שום דבר, למעט גזירת סרטים בהשקות סניפי קרפור (פעמיים!) או שליחת איומים חסרי משמעות לקוקה־קולה (המוצר שבו בחר להתעסק בזמן שמחיר הלחם והחלב המפוקחים מתייקרים).
ואז הגיע השבוע ניסיון ההדחה המכוער של יו"ר רשות התחרות מיכל כהן. בניגוד לניסיונות הדחה של בכירים בשירות הציבורי, שנעשים לרוב מאחורי הקלעים, ברקת בחר ליחצן את קריאתו לכהן להתפטר, והטיל את כל האשמה ביוקר המחיה עליה. כך מטייחים את חדלון המעש שלו בפופוליזם זול.
פוליטיקאי אפקטיבי ברקת, ככל הנראה, כבר לא יהיה. אבל אם השאיפה שלו להיות בעתיד ראש ממשלה עדיין בתוקף — האקט הזה מצביע על כך שלמד מהטוב ביותר.
/// רועי ברגמן
צילום: דנה קופל
תקציב המדינה
לא רק הכלכלה, טמבל
הקשר בין כלכלה לבין יציבות פוליטית אינו סוד: כולם יודעים שאינפלציה מהירה יכולה להפיל ממשלות, ושאי־שוויון קיצוני יכול להוציא אנשים לרחובות. אבל בחודשים האחרונים הקשר הזה הפך להיות ממשי, דוחק ודחוף מתמיד — השסעים החברתיים בישראל מסלימים ללא הרף, והמודלים שאפשרו להכיל איכשהו את כל המתחים הללו החלו להיסדק. המשמעות של כל אלה היא שהכלכלנים בממשלה מוכרחים להכניס לחישובים שלהם גם מונחים כמו "יציבות חברתית", "אמון בממשלה", ו"חיזוק המוסדות".
רבים מהכלכלנים הבכירים בממשלה הם בוגרי תוכנית פכ"מ באוניברסיטה, המשלבת לימודי פילוסופיה ומדעי המדינה עם לימודי כלכלה. הביקורת הרווחת על התוכנית הזו היא שחלק הכלכלה שבה אינו רחב ומעמיק מספיק. אך בעת הנוכחית לימודי מדעי המדינה הם רלבנטיים לכלכלנים לא פחות מלימודי הכלכלה, ודאי לפקידי הממשלה, שעוסקים כעת בנושאים כמו קרן הארנונה, הורדת גיל הפטור ואפילו במהלכים להעמקת המידע שיש בידי רשויות המס. כל אלה סוגיות בעלות משמעויות חברתיות ופוליטיות מובהקות, אף יותר משהן סוגיות כלכליות.
הרבה זמן לא היו הכלכלה והיציבות החברתית קרובות ושבירות כל כך. הגיע הזמן שגם כלכלני הממשלה יוטרדו מזה.
/// שלמה טייטלבאום
רגב טסה למרוקו
וגם שם אין נחמה
השבוע נחשף ב"כלכליסט" כי שרת התחבורה מירי רגב וראשי חברות התחבורה הממשלתיות צפויים לטוס למרוקו, לביקור של שבוע, שעלותו מוערכת בעשרות אלפי שקלים לפחות. בלשכת השרה טוענים כי מדובר בסיור מקצועי, שבמסגרתו תחתום השרה על הסכמי שיתוף פעולה ימיים ותחבורתיים, ואילו המנהלים הבכירים של נתיבי ישראל ורכבת ישראל ילמדו על הכבישים והמסילות בממלכה הצפון אפריקאית.
ציניקנים היו לועגים לרגב, על שארגנה טיול שורשים על חשבון משלם המסים. ישראל הרי מדורגת בכל מדדי התשתיות לפני מרוקו, והתוצר לנפש של הממלכה קטן פי 13 מזה של ישראל. גם הגיאוגרפיה של שתי המדינות שונה בתכלית — השטח של מרוקו גדול פי 20 מזה של ישראל, וצפיפות האוכלוסין בה נמוכה פי 20. אז מה יש לנו ללמוד ממנה דווקא? אם רוצים ללמוד תחבורה, אפשר לטוס לסיורים בטוקיו או בפריז ולחזות במערכת הסעת המונים מתפקדת.
אבל אז מבינים שרגב בכלל עשתה צעד אמיץ מבחינתה. כי במרוקו, חרף נחשלותה בתחומים רבים, יש מערכות מטרו ורכבות מהירות שדוהרות בלב המדבר. ראשי ענף התחבורה שיבקרו בה עלולים לגלות לתדהמתם שבתחום התחבורה אנחנו אפילו לא ראש לשועלים. לכו תדעו, הם אפילו עשויים להגיע למסקנה שלרגב, שזו הקדנציה השנייה שלה במשרד, יש אחריות מסוימת לכישלון הזה.
/// יובל שדה
מילצ'ן יעיד מלונדון
ומי ישלם על שרה?
לאחר שארנון מילצ׳ן הודיע נחרצות שלא יגיע לישראל להעיד בתיק 1000 החליט בית המשפט לאפשר את עדותו בווידיאו מלונדון. הסנגורים של נתניהו קידשו מלחמת חורמה על ההחלטה הזו. לשיטתם, תכורסם יעילות החקירה הנגדית אם לא יוכלו להסתער פרונטלית על העד עם הגיבוי והחיפוי של משפחת נתניהו, שתשב באולם ותשדר לעד גלים ותשדורות סמויות בסגנון "אתה לא מתבייש על בגידתך בנו?!".
חקירה מרחוק אינה אופטימלית, אבל סנגורי נתניהו מזערו את הנזק בבקשתם, שהתקבלה, לאפשר לשרה נתניהו להשתתף בדיון, שיתקיים כנראה בשגרירות ישראל בלונדון. אבל, בעוד הסנגורים של נתניהו יטוסו לשם על חשבון המדינה, הגברת נתניהו תצטרך לממן מכיסה את הנסיעה. הפעם, אפילו ארנקו של מילצ׳ן לא יוכל לסייע.
/// משה גורלי
מילת השבוע
//
דור סער־מן
אפילו על מה זה "תורה" מתווכחים פה, וזו התורה הישראלית
התורה של חג מתן תורה מתייחסת להוראה במובנה הפשוט ביותר — חמשת הספרים הראשונים בתנ"ך מורים לנו את המצוות ואת ההיסטוריה היהודית. זו ה־תורה. אבל כל שימוש אחר ב"תורה" בישראלית העכשווית כבר התנפץ לשלל גוונים וצבעים. כשחרדים מדברים על תורה, לא מדובר בחמישה חומשים; זה שם קוד לכל מה שהם לומדים. בחברה הכללית, לעומת זאת, תורה יכולה לייצג שלל רעיונות ותיאוריות. תורת היחסות של איינשטיין, תורת המשחקים, תורת לחימה, תורת הגזע הנאצית. כל רעיון שבו דבר דבור על אופניו הוא תורה.
ובעצם זו מהות הוויכוח: האם יש תורה אחת חובקת כל, קדושה, שאין בלתה ושהיא מצדיקה את היותנו כאן בכלל, או שאנחנו כחברה מעוניינים בכך שכל אחד יוכל לבחור בין שלל תורות? האם התורה מספיקה, או שצריך לזכור שאם אין קמח אין תורה? כי הרי העיסוק החרדי הבלעדי בלימוד תורה הוא לא רק אג'נדה של החרדים, הוא גם הסדר חוקי. זו התורה הישראלית, בעצם: טלאי על טלאי, כפילויות וסתירות, תלמדו לחיות עם זה איכשהו ותשלמו על זה תמיד. זו תורה וזה שכרה.
