ב

יום ראשון, יממה אחרי שהביסו את הפועל ירושלים והניפו את צלחת האליפות, שחקני מכבי חיפה התפנו לחגוג את האליפות ה־15 שלהם. האליפות הזו מסמנת הישג אדיר, ייחודי וחד־פעמי לקבוצה ישראלית: מכבי חיפה היא האלופה הראשונה שעושה זאת בעונה שבה שיחקה גם בשלב הבתים של ליגת האלופות. עד כה, אף קבוצה ישראלית ששיחקה בליגת האלופות לא זכתה באותה עונה גם באליפות ישראל: מרתון של 60 משחקים צפופים, מיולי עד מאי, גרם לכולן לקרוס בדרך.

ההצלחה הזו, תחת המאמן ברק בכר, הגיעה בזכות הכנה פיזיולוגית, מנטלית ונפשית מעולה, לצד אסטרטגיה ברורה וטקטיקה נכונה — כל מה שאינו שגרתי בספורט המקומי. אוריאל דסקל שוחח עם המאמנים, האנליסטים, השחקנים ויתר הגורמים שלקחו חלק בעיצוב מכבי חיפה של העונה החולפת, בניסיון להבין איך זה באמת עבד:

סיעור מוחות

"ברק מקבל את ההחלטות. והן תמיד אמיצות"

"מתישהו התחלנו לצחוק", מספר גיא צרפתי, עוזר המאמן. "ישבנו יחד — המאמן ברק בכר, האנליסט אדם דיוויד ואני — וחפרנו, איך לייצר לחץ על פריז סן ז'רמן. אמרנו, 'עומר אצילי ילחץ על סרחיו ראמוס, ואם הוא מוסר לג'יאנלואיג'י דונארומה, צריך לרוץ עליו'. ואז קלטנו מה אנחנו אומרים ופרצנו בצחוק: אנחנו מתכננים איך עוצרים את אמבפה, איך מתמודדים עם מסי וניימאר. לא הפסקנו לצחוק".

זה לא היה צחוק שנבע מייאוש, אלא כזה שנבע מהסיטואציה הבלתי נתפסת: השחקנים הטובים בעולם מגיעים לשחק באצטדיון בחיפה, נגד מועדון שכל תקציבו לא שווה ערך לשכר השנתי, נטו, של מסי.

הפערים הכלכליים בכדורגל מעולם לא היו גדולים יותר, ובליגת האלופות הם בולטים במיוחד. הקבוצות העשירות עשירות מאי פעם, הסגלים שלהן עמוסים בכישרונות, והן הולכות ומתרחקות מקבוצות הביניים. יוהן קרויף אמר פעם "מעולם לא ראיתי שק כסף כובש שער", אבל שחקנים היום הם שקי כסף שכובשים שערים. ככל שהם עולים יותר, כך הם טובים יותר.

תקציב השכר של חיפה הוא 16 מיליון יורו. בבית שבו הוגרלה להתמודד היו בנפיקה ליסבון, עם תקציב שכר שנתי של 23.9 מיליון יורו; יובנטוס, עם תקציב שכר של 159 מיליון יורו; ופריז סן ז'רמן הגדולה, עם תקציב שכר של 387 מיליון יורו. פי 24 מחיפה.

"כמאמן אתה בא אופטימי, גם אם אתה משחק נגד השחקנים הטובים בעולם, אבל מול אמבפה הכל חריג", אומר צרפתי. "לא פגשנו דבר כזה, בכל המדדים: מהירות, חדות, תנועה, תזמון, יציאה מהמקום.

"המשחק מול פריז סן ז'רמן הוא משחק נגד האינדיבידואליסטים הטובים בעולם. הם בלתי ניתנים לעצירה. זה שונה ממשחק נגד יובנטוס או בנפיקה, שלהן יש תבנית משחק, והשחקנים נמצאים בעמדות 90% מהזמן. כל משחק של פריז סן ז'רמן שונה מקודמו. התכוננו למסי בצד ימין, ופתאום הוא היה בצד ההפוך. הם זזים מהעמדה, יוצרים לעצמם 'ספייס', ובזכות הביטחון העצום ביכולות האישיות שלהם הם לא חוששים להתמודד מול שניים־שלושה שחקנים. גם אם שמנו שישה שחקני הגנה בין מסי לניימאר, הם פרצו את החומה הזו".

כדי להתמודד עם האתגרים שהקבוצות האירופאיות מציבות, לא מספיק מוח אחד: דרושים הרבה רעיונות. "בצוות שלנו, לכל אחד יש כיוון וסגנון משלו", אומר צרפתי. "ברק מאפשר ורוצה את זה. כל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה, איך שהוא רוצה. אם משהו לא מוצא חן בעיניך, תגיד. הרבה פעמים מגיעים לטונים גבוהים. מתווכחים על הכל, מאיך להתאמן ומה שיטת הלחץ הנכונה ועד לאיפה לוחצים יותר, בשמאל או בימין. כל אחד מרגיש בטוח להביע את דעתו ויודע שיקשיבו לה, ובסוף ברק מקבל החלטה ואיתה הולכים".

"הפתיחות הרעיונית במכבי חיפה נדירה בכדורגל בכלל, ובכדורגל הישראלי בפרט", אומר איש צוות בקבוצה. "אנליסטים מקבלים קול שווה לזה של מאמנים, לעוזר המאמן יש קול שווה לזה של המאמן המנטלי. הזרימה הרגשית והרעיונית נדירה".

"ברק לומד כל הזמן, ומחפש כל דבר שיספק לו יתרון", אומר צרפתי. "הוא יתעניין בכל רעיון ויגיד 'בוא ננסה'. הוא מגוון, גם בהיבט הטקטי וגם במנטלי. גם ההחלטות שלו אמיצות: למשל, לשחק נגד פריז סן ז'רמן בשמירה אישית על כל המגרש; או לצאת למשחק חוץ אצל אולימפיאקוס, ללחוץ על כל המגרש ולכבוש בזכות הלחץ הזה; או להגיע לבלגרד וליהנות מהאווירה ומהרגע, ולא לפחד לרגע לשחק את המשחק שלנו".

ומה לגבי הפערים ברמות? מדברים על זה?

"בהכנה לא התמקדנו בזה. לא קלטנו שאנחנו בליגת האלופות, וזה היה לטובה. אחרי הניצחון על יובנטוס לא היו מסיבות: בראש כבר היינו באימון של מחר. נכון, אנחנו לא שוויצרים או גרמנים, שרגילים לניצחונות כאלה, אבל הרגשנו שזה 'רגיל' כי כך דיברנו. זה היה המיינדסט: שמחה מאופקת ורגליים על הקרקע. זה עזר גם אחרי שחטפנו בחוץ, כי זה לא הרג אותנו. התבאסנו, אבל ההתנהלות נשארה יציבה".

טקטיקה שמנצלת יתרונות

"המודל שלנו הוא להיות חכמים, ממושמעים וגמישים"

"המיינדסט קריטי", מסכים שחקן ישראלי מוכר. "הרבה פעמים, שחקן ישראלי עולה למשחק מול קבוצה אירופאית כשבראש הוא כבר בפיגור 0–1. חיפה של העונה עלתה מול כל קבוצה כדי לנצח, וזה מרשים".

כדי להגיע לתפיסה הזו נדרשה עבודה אינדיבידואלית של צוות האנליסטים ועוזרי המאמן עם השחקנים. למשל, לפני המשחק מול אולימפיאקוס, האנליסטים הציגו לשחקנים מספרים וסרטונים, שהוכיחו שהשמות הגדולים של אולימפיאקוס נמצאים אחרי שיאם. זה נגמר בניצחון חוץ מוחץ, 4–0. לפני המשחקים מול הכוכב האדום בלגרד האנליסטים זיהו נקודות חולשה בחיבור בין שחקני הקבוצה הסרבית. את הדברים האלה שחקני חיפה ניצלו במשחקים עצמם.

"היה לנו חשוב מאוד שכולם יבינו שבכדורגל, כל אחד משחק עם הכלים שיש לו", מסביר צרפתי: "נבחרת ברזיל תשחק כדורגל שמבוסס על טכניקה אישית, ונבחרת גרמניה תבנה על עוצמות, מהירויות וכדורים מהירים לרחבה. כל אחד מגיע לקרב עם היכולות שלו. לא כדאי לנסות להיות משהו שאתה לא".

"לכל מדינה יש המודל שלה", מסביר אורי הראל, חבר הצוות המקצועי של מכבי חיפה. "אופ"א מעבירה סמינרים על המודל הבלגי, השוויצרי, מה שאתה לא רוצה. בישראל יש המון ידע, אבל אין 'מודל ישראלי', וזה קריטי להצלחה. דולב חזיזה והחוצפה שלו, למשל, לא יתאימו לכדורגל השוויצרי הממושמע, אבל כאן הוא פורח. לא צריך לחקות מודלים של מדינות עם גנטיקה ואווירה שונות לחלוטין: צריך שחקנים שלנו, שגדלו בסביבה ובאקלים שלנו, ולהתמקד באיכויות שלהם, שאין ליריבות, ושהופכות אותם למיוחדים".

לקרב בליגת האלופות חיפה הגיעה כקבוצה הכי יוזמת ולוחצת בכדורגל הישראלי. בכר התעקש שהמאפיין הזה יישמר גם נגד יריבות עדיפות: "באנו להבליט את מה שיש לנו, לא את מה שאין לנו", אומר צרפתי. "אנחנו לא נהיה מהירים או חזקים יותר מהיריבים, אבל אנחנו יכולים להיות חכמים, ממושמעים טקטית וגמישים, ולעשות מניפולציות על היריבות".

המבט פנימה והדגשת הנקודות החזקות הנחו את ההכנה הטקטית של הקבוצה, ומהם נגזרו תובנות לגבי ההתמודדות. "ישבנו הרבה על הדרישות מכל שחקן בתפקידו", אומר צרפתי. "חיפשנו איפה כל אחד יבטא את היכולות ההתקפיות שלו בצורה הטובה ביותר, אבל גם איך הוא יכול לתרום לקבוצה. זה היה פאזל: איפה, למשל, לשים את חזיזה במשחק נגד סן ז'רמן, ואיפה לשים אותו במשחק נגד יובנטוס. איך נשתמש ביכולות הבעיטה של צ'רון שרי, בכל משחק באופן שונה".

גיא צרפתי, עוזר המאמן: "לא קלטנו שאנחנו בליגת האלופות, וזה היה לטובה. אחרי הניצחון על יובנטוס לא חגגנו, בראש כבר היינו באימון הבא. זה עזר גם אחרי שחטפנו בחוץ, כי ההפסד לא הרג אותנו"

השחקן הנכון במקום הנכון

"חשוב לדעת מי ידחוף את הקבוצה קדימה"

צמצום הפערים הושתת גם על שחקנים זרים שהגיעו והשתלבו מוקדם. הזר הראשון שהגיע לחיפה, והפך למשמעותי ביותר בקמפיין שלה בליגת האלופות, הוא המגן השבדי דניאל סונדגרן, שהביא איתו מאריס סלוניקי יכולות הגנתיות ומנהיגותיות מרשימות. "כבר באימונים הראשונים הבנו שהוא משהו אחר", אומר חבר סגל מקצועי במכבי חיפה. "חזיזה ניסה לעבור אותו בכדרור, אבל סונדגרן פשוט לקח ממנו את הכדור, פעם אחר פעם. הבנו שאם יש מישהו שמסוגל להתמודד עם העוצמות האירופאיות, זה הוא".

כל שחקן זר שהגיע העונה לחיפה הוסיף לה משהו שנדרש לה כדי להעפיל לליגת האלופות. דילן בטובינסיקה, שהגיע מפמליקאו הפורטוגלית אחרי שנים באנטוורפן הבלגית ובקבוצת המילואים של פריז סן ז'רמן, הוסיף אתלטיות ועוצמות להגנה. עבדוליי סק, שהגיע מאנטוורפן, סיפק מנהיגות, אנרגיות, ווינריות, פיקחות וכוח גולמי, שחסרו למרכז ההגנה של חיפה. פייר קורנו, שהגיע מריאל אוביידו, תרם אתלטיות, מהירות ויצירתיות לעמדת המגן השמאלי. פרנצדי פיירו, שהגיע מגנגאן מהליגה השנייה בצרפת, יכול להתמודד עם הבלמים החזקים בעולם; הוא הפך את התקפת מכבי חיפה לפיזית וכוחנית יותר, ומשפיע מאוד על השטח שקיבלו השחקנים ההתקפיים שלה חזיזה, אצילי ושרי.

"חשוב לזהות מי ידחוף את הקבוצה קדימה", אומר גל אלברמן, המנהל הספורטיבי של חיפה. "היכולת של שחקן להבין תהליכים ארגוניים משמעותית לגרף ההצלחה שלו: לכל מועדון יש מערכת הפעלה שונה, וכל שחקן צריך לעשות התאמות. קבוצה שרוצה ללחוץ גבוה תסתכל על שחקן ותחפש איפה הוא לוחץ על המגרש, איפה הוא זוכה בכדורים, כמה כדורים הוא יכול לחטוף בחצי המגרש של היריבה. יש לי סטטיסטיקות ספציפיות לסגנון שאנחנו רוצים לשחק, ואני משקיע זמן בחיפוש השחקנים הנכונים לסגנון הזה".

אורי הראל, מדען ספורט: "לקחנו המון מדדים ובנינו משוואה ששמה 'גרין ליין'. בישראל, אם נעמוד בדרישות הגרין ליין, ננצח ב־90% מהמשחקים. בליגת האלופות הגרין ליין גבוה ב־15%–20%, וגם אם נגיע אליו ייתכן שנפסיד"

קצב אירופאי

"הם מתקשרים אליי בלילה כדי לוודא שעמדו ביעדים"

"אין לי טייטל אחד", אומר אורי הראל. "אפשר לקרוא לי פיזיולוג, מאמן כושר או מדען ספורט. אני עושה הכל מהכל". הראל, ששיחק בנוער של הפועל כפר סבא, עובד בכדורגל הישראלי כבר יותר מ־30 שנה, ובין היתר היה מאמן הכושר של נבחרת ישראל והנבחרת הצעירה. לפני 11 שנים, בעונת 2012/13, הוא הצטרף למכבי חיפה, שם הוא עובד בצוות עם מאמן הכושר דרור שמעון ומנהל מדעי הספורט של מחלקת הנוער, גל וקנין. הראל נחשב ה"מדעי" שבחברי הצוות: הוא למד בווינגייט, השלים תואר שני וקדם־דוקטורט בפיזיותרפיה באוניברסיטת חיפה, ופרסם ב"ספורט ג'ורנל" מחקר שזכה לתהודה ועסק בפערים הפיזיולוגיים בין שחקני נוער לשחקנים בוגרים.

אחד מהפרויקטים שהראל עובד עליו בשנים האחרונות עבור מכבי חיפה נקרא "Reduce Gaps" או צמצום פערים. "אנחנו מאפיינים בצורה מדוקדקת מה עושה כל שחקן בכל עמדה. אני לוקח מדדים מכל העולם — למשל, מה מגן ימני עושה בליגה האנגלית, מה הוא צריך לעשות בליגה הצרפתית, מה עליו לעשות בליגת האלופות ומה הוא עושה כאן. עם הנתונים האלה אפשר לחשב איזה שחקן מתאים לאיזו עמדה. אני משתמש בנתונים, למשל, כדי לדעת איך לגדל את המגן הימני במחלקת הנוער של מכבי חיפה. שיהיה ברור כמה ספרינטים במהירויות גבוהות צריכים במשחק, שהקשר האחורי יידע כמה ק"מ הוא צריך לרוץ במשחק, מה מהירות השיא של חלוץ ממוצע באירופה".

נתונים כאלה אינם דבר מובן מאליו. "אני מהראשונים בארץ שעבדו עם GPS (מערכת שבוחנת פרמטרים כמו ביצועים גופניים של השחקן והקילומטראז' שנע, א"ד)", אומר הראל. "לפני כמה שנים ישבתי עם עוזי מור, סגן נשיא הקבוצה, ואמרתי שאנחנו צריכים את זה. הוא אמר 'זה המון כסף', ועניתי 'עוד 7–8 שנים יהיה את זה לכולם. אתה רוצה להיות פורץ דרך או נגרר?'. מאז אני עובד עם זה. מי שלא מכיר את שפת ה־GPS, הנתונים הם סינית עבורו. אתה יכול להוציא 9,000 נתונים, אבל בסופו של דבר צוות האימון צריך תמונה ברורה, וזה תפקידי להביא אותה".

מהם הפערים הפיזיולוגיים שעליהם יש להתגבר?

"בליגת האלופות אין לך פריבילגיה לחשוב עם הכדור ברגליים. אתה צריך לשחרר מהר, לתקתק את המסירות. הקצב מטורף. בישראל הקצב נמוך יותר".

כדי לכמת את הפערים למספרים, גל שטרנברג־פיש, מנהל הדאטה של חיפה, ישב שעות עם הצוות המקצועי וייצר משוואת ניבוי של המדדים שנדרשים כדי לנצח בליגה הישראלית ובליגת האלופות. את המשוואה הזו מכנים בחיפה "הגרין ליין". "זה אלגוריתם שבנוי מהמון מדדים: מספר הק"מ שרצים, מספר הספרינטים, מספר הריצות במהירות גבוהה — כקבוצה וכאינדיבידואלים", אומר הראל. "השחקנים מחויבים מאוד לפרמטרים האלה. לפעמים הם מתקשרים מאוחר בלילה ושואלים 'עמדתי בגרין ליין או לא?'.

"בליגה הישראלית, אם נעמוד בדרישות הגרין ליין, ננצח ב־90% מהמשחקים. בליגת האלופות הגרין ליין גבוה ב־15%–20% יותר. ואם בליגת העל קורה שלא הגענו לגרין ליין ובכל זאת ניצחנו, בליגת האלופות אפשר להגיע לגרין ליין ולא לנצח. זה אומר שאם אני רץ בארץ 10 ק"מ, באירופה אני צריך לרוץ לפחות 10.5 ק"מ, וזה אומר גם יותר ספרינטים. אם אתה שחקן כנף שלא מגיע למהירות שיא של 34–35 קמ"ש, יהיה לך קשה מאוד להיות שחקן כנף ברמות הגבוהות ביותר, כמו בליגת האלופות. בישראל, לשחקן כנף שמגיע ל־36 קמ"ש יהיה קל בליגה, כי לרוב הוא ישחק מול שחקנים של 30–32 קמ"ש. אבל אם אתה שחקן של 32 קמ"ש, והשחקן שמולך ירוץ ב־36 קמ"ש, אתה תרגיש שאתה רץ במקום. לכן אנחנו צריכים להוציא יותר מהשחקנים הכי מהירים".

הראל: "לפעמים אוהדים לא מבינים למה שחקן לא משחק, אבל זה בעיקר בגלל שאנחנו מודעים לחלוטין לעומסים שהוא עמד בהם, ומתואמים לגבי הרוטציה. אם לא היה את הניטור הזה, חצי מהסגל היה נפצע"

ניהול עומסים

"אנחנו מביאים אותם לפיק כל 3.5 ימים"

אם הקצב והכושר נוגעים לרמה הטקטית, ברמה האסטרטגית מדובר בעומסים — והעונה, זומנו לחיפה עומסים ניכרים: בגלל המונדיאל החורפי בקטאר, חלונות הזמן לקיום שלב הבתים של ליגת האלופות, כך שבשלושת החודשים הראשונים של העונה, קבוצות במסגרות אירופאיות נאלצו לשחק יותר משחקים לעומת מה שהיו משחקות בתקופה מקבילה בעונה רגילה. "לפני המונדיאל היו לנו 43 ימים עם 12 משחקים — שמונה בליגה וארבעה בליגת האלופות", מסביר הראל. "זה כלל טיסות, שהן לחלוטין חלק מהעומס הפיזיולוגי והנפשי על שחקנים. זה שלושה וחצי ימים לכל משחק".

כדי להתמודד עם העומס, בחיפה התחברו למחקר EICS של אופ"א ("מחקר פציעות במועדוני עילית"). "זה המחקר הכי יסודי בנושא עומסים ופציעות: מחקר אורך של 15 שנה, שבו קבוצות כמו ריאל מדריד חלקו עם החוקרים את התובנות והמספרים שלהן", מתלהב הראל. "גם זה חלק ממה שמקבלים מליגת האלופות, לא רק כסף ויוקרה".

ה־ EICS, לפי הראל, היה קריטי ליכולת של מכבי חיפה להתמודד עם שתי המסגרות. "גם אם יש לך שחקן שיכול לתת לך 65 ריצות במהירות גבוהה במשחק — אם הוא מגיע מותש למשחק, הוא לא יעשה 65 ריצות במהירות גבוהה", מסביר הראל. "תפקידנו הוא להביא את כולם למצב שבו הם נותנים את הכי טוב שלהם כל 3.5 ימים, ויש מאחורי זה תורה שלמה.

"התאוששות מורכבת משינה, אוכל ומנוחה, אבל לא רק מהם. לפי ה־EICS ישנם עוד שני פרמטרים קריטיים למניעת פציעות ויכולת התאוששות: הראשון הוא תקשורת בין השחקנים לצוות ובתוך הצוות. זה קריטי לשיקום השחקנים כמו אוכל ושינה טובה. אני יכול לייצר את הדו"ח הכי טוב בעולם, אבל אם שמרתי אותו לעצמי, או שהוא לא מובן, או שהרופאים לא יודעים ממנו, או שברק וגיא לא קוראים אותו, אז מה הוא שווה? אם שחקן אומר לפיזיותרפיסט שהוא לא חש בטוב, אבל זה לא מדווח הלאה, אז איך נדע שהוא לא במיטבו וחשוף יותר לפציעות?". כחלק משיפור התקשורת, שחקני חיפה מילאו "שאלוני Wellness", ששיקפו לצוות איך כל שחקן מרגיש, איך הוא ישן, איך הוא חש עומס וכן הלאה. "כך אתה מגלה עולם ומלואו, מבעיה בשריר ועד בעיות אישיות, ונערך בהתאם", אומר הראל.

הפרמטר השני בניהול העומסים הוא מעקב אחרי העומסים היומיומיים כדי לווסת אותם. "אנחנו עוקבים אחרי העומס החיצוני, למשל כמה השחקן רץ, מה קצב הריצה, בכמה כוח הוא  משתמש על הדשא — וגם אחרי סימני עומס פנימי, כמו דופק ומה שקורה אצלו בפנים, למשל סימני תשישות מצטברת בשריר".

הראל אומר שרמתם המקצועית של הכדורגלנים הישראלים כיום שונה לחלוטין מזו שהיתה להם בתחילת הקריירה שלו. "פעם הכדורגלן הישראלי אהב בורקסים", הוא מספר. "אורח חייו לא היה ממש ספורטיבי, הוא גם לא רצה לעבוד קשה. היום זה הפוך: אני צריך לעצור את החבר'ה מלעבוד קשה מדי. אני צריך לצעוק על דולב חזיזה 'מספיק, זה כבר יותר מדי!'".

כדי לנהל את העומסים, אנשי הצוות פיתחו מודל שנע מ־1, שהוא אימון שחרור, ועד 5, שהוא משחק. "צריך להיות מדויק", אומר הראל: "אי אפשר שאימון לפני משחק יהיה 1, אבל גם לא 4. הצוות המקצועי חייב להבין היטב את העומס ומשמעותו על ביצועי השחקנים. הרבה פעמים אוהדים לא מבינים למה שחקן אחד לא משחק, אבל זה בעיקר בגלל שאנחנו מודעים לחלוטין לעומסים שהוא עמד בהם, ומתואמים לגבי הרוטציה ומי יכול לשחק ומי לא. אם לא היה את הניטור הזה, חצי מהסגל היה נפצע". גם במשחק, אנשי הצוות יושבים עם אייפדים ועוקבים אחר נתוני השחקנים. אם מישהו מראה סימני תשישות — למשל, הספרינט שלו כבר לא מהיר כרגיל — הוא יוחלף.

לא מוטיבציה. דרייב

"אתה לא עוזב את המשחק לשנייה. גם כשאתה בפיגור"

בכר הוא אדם עם מודעות חדה לחשיבותה של מוטיבציה, ועובד כבר שנים עם מאמנים מנטליים; במכבי חיפה הוא עובד צמוד לדני ענבר, היועץ המנטלי. אבל מבחינת בכר וצוותו, המילה הנכונה אינה "מוטיבציה". "אני אלרגי למילה הזו, זו מילה מפעם", אומר צרפתי. "מוטיבציה היא מה שצריך כשאתה משחק מול קבוצה נחותה ממך. אבל כדי להגיע למשחק שבו תוכל להשיג משהו שלא השגת בחיים, אתה צריך דברים אחרים".

במכבי חיפה, מילת הקסם שמתארת את האספקט המנטלי הרצוי היא דרייב. "השאלה היא איך להביא את השחקנים לרמות שיא בדריכות ובביצוע, ואיך לשמור על זה לאורך זמן, בלי לעזוב את המשחק לשנייה — גם כשאתה מוביל וגם בפיגור. באירופה אתה חייב להיות במשחק כל הזמן; אם לא, תיענש. וזה הישג שלנו: גם בפיגור בבלגרד, לא היינו מחוץ למשחק אפילו לדקה".

כמו במקרה של העבודה הטקטית והפיזיולוגית, גם כאן העבודה אישית, עם כל שחקן בנפרד. כמעט כל מאמן ואנליסט עובדים בצמוד לכמה שחקנים, גם על עניינים טקטיים וגם על ענייני דרייב. לכל שחקן יש גישה לסרטונים שלו, והוא יכול לשלוח למאמן הצמוד שלו סרטון טקטי או מנטלי עם הערות. "עם נטע לביא (שעבר לגמבה אוסקה בינואר, א"ד) היה לי שיח קבוע על הרגל שבה הוא מקבל את המסירה. הוא אמר לי שהוא מעדיף לקבל את המסירה בצורה מסוימת, כדי שלא תעצור את התנועה שלו קדימה, אז באימונים הבאים דיברתי עם השחקנים על המסירה לרגל הנכונה שלו, ובמשחק זה עבד. כששחקן רואה שהוא יכול להגיד משהו והמאמן ידבר עם אחרים על זה כדי להוציא ממנו יותר, הוא מבין שיש כאן משהו שיתופי. זה תורם מאוד לדינמיקה השיתופית שאנחנו רוצים.

"היה לנו סיפור עם עלי מוחמד: הראינו לו דוגמאות שבהן הוא היה יכול לרוץ ולכבוש, אבל לא עשה את זה. כדי לייצר אצלו דרייב, התחלתי לרדת עליו באימונים, 'אתה לא יודע לכבוש, אתה לא יודע לנגוח לשער'. הבטחתי לו שכשהוא יכבוש בנגיחה, אני אעשה 20 שכיבות סמיכה. במשחק, כשהוא כבש בנגיחה, הוא סימן לי עם האצבע. גם עם פרנצדי פיירו, שהרגיש לא נוח מול השער, עשיתי טראש־טוק: 'אני מפסיק לעבוד איתך, אתה לא יודע לכבוש בבעיטה'. התערבנו שאעשה 25 דקות של ריצה מהירה אם הוא יבקיע עם הרגל, וזה קרה מיד במשחק הבא. לצ'רון שרי שלחנו סרטונים של שחקן הולנדי שגדל איתו, ושכובש ממקומות שמהם שרי לא בועט, כדי שיבעט כשיש לו הזדמנות. אצל כל אחד אנחנו מוצאים מה יוציא ממנו יותר. המוח אף פעם לא נח. האימון זה החלק הכי פחות אינטנסיבי בעבודה. אם אתה לא חי את השחקנים, את המשחק, את הקבוצה, אתה לא יכול לעשות את העבודה הזו".

ועדיין, המוטיבציה  קריטית כשמשחקים מול פריז סן ז'רמן ברביעי, ובשבת נפגשים עם נס ציונה.

"זה לא קל, והיו משחקים שבהם היה אסור לנו להפסיד, והפסדנו — אבל מבחינת הנקודות עשינו את שלנו. היו גם משחקים שהגענו אליהם מותשים וניצחנו. ככל שמכבי חיפה תהיה יותר פעמים בשלבי הבתים של הטורנירים של אופ"א, ככה יווצרו תרבות מסוימת, מוסר עבודה מסוים, כמו של האירופאים".

מהי התובנה הכי משמעותית מבחינתך?

"עייפות תלויה מאוד במה שקורה במשחק, לא רק בתוצאה. אם עשית את המיטב שלך, העייפות פחות משמעותית, כי יש עומס על השרירים, אבל אתה נשאר בדרייב, אתה רוצה לייצר ולעשות. אכזבה מהביצוע, בנוסף על עייפות גופנית, זה שילוב שיכול לרסק אותך. לכן היה חשוב לנו, גם במשחקים שבהם חטפנו בראש, שלפחות נרגיש ששיחקנו כקבוצה, שנלחמנו עם מה שיש לנו ועשינו את זה בצורה הטובה ביותר".