"

את רואה שהחלפתי תסרוקת בגלל הכימו", אומר לי זהר זיסאפל בפתיחת הריאיון. "אני לא נראה ככה בתמונות שלכם בעיתונות. אני מנהל את המלחמה במחלה. יש סימנים טובים ומעודדים, אבל אנחנו תיקו במלחמה. הסרטן לא ניצח אותי ואני לא ניצחתי אותו. 50:50. ההסתברות מלכתחילה היתה בצד שלו, מזמן כבר הייתי צריך להיות בר מינן, אבל אני לא מוותר לו. אני לא ממליץ על המחלה הזאת".

יזם ההייטק הוותיק, מאבות התעשייה המקומית, התמודד תקופה ממושכת עם מחלת הסרטן, ואת הריאיון נאלץ לקיים בזום בשל מגבלות התניידות שגרמו הטיפולים. השיחה איתו קולחת, וזיסאפל חד מחשבה ומנומק כתמיד, עם שינוי אחד: בלורית השיער הלבנה והמלאה שהיתה מזוהה איתו התחלפה בקרחת. הוא המשיך לשדר אופטימיות ורוגע, ועמד על כך שהריאיון לא יעסוק במחלתו. אבל האיש שכבר 40 שנה ידע לחזות לאן יפנה ההייטק, שהקים עשרות חברות והשקיע בעשרות רבות אחרות, לא צפה את המהירות שבה הדברים יידרדרו ביחס למצב בריאותו שלו. בשבוע שעבר, ימים אחדים לאחר הריאיון, הוא נפטר בגיל 74.

אף שזיסאפל נאבק לסירוגין במחלה למעלה מעשור, מותו הפתיע גם את הקרובים לו ביותר. "אני בדמעות. עדיין לא מעכלת, מבחינתי הוא בחדר הסמוך", אומרת לי חלי בן נון, יזמת הייטק ובת זוגו ב־14 השנים האחרונות. "המחלה היתה ברקע החיים המשותפים שלנו כל הזמן. היא התפרצה לראשונה חצי שנה מתחילת הקשר בינינו. אחרי שנתיים היא נעלמה לשבע שנים, ואז לפני חמש שנים חזרה, ובכמה מחזורים. זהר נלחם כמו ענק. הוא היה איש עם הרבה כוחות, והמשיך לנהל בורדים גם כשסבל מנכות איומה ברגליים במשך שלוש וחצי שנים בגלל הטיפולים. הוא היה אדם ענק, ששמר על צניעות מלאה".

"ההייטק הישראלי הוא פסיפס, ולא מורשת של אבות מייסדים. הקמנו חברות, שמהן יצאו אנשים, שעשו חברות משלהם, וכן הלאה. היופי כאן הוא שאנשים מסתכלים עליי ואומרים: 'היינו איתו בצבא, או בגן, והוא לא כזה חכם - אם הוא עשה את זה, גם אנחנו יכולים'. והם מצליחים"

"אי אפשר להימנע מהתנפחות של בועה, וזה לא נורא"

"אני לא האבא של ההייטק", זיסאפל הודף כבר בתחילת השיחה את התואר שהדבקנו לו. "להייטק יש עשרות אבות, מגיל שויד ועד יזמים צעירים מאוד, כמו אסף רפפורט מ־Wiz או יבגני דיברוב מארמיס, שבשניהם השקעתי. אלה אנשים שיעשו עוד הרבה. זה החוזק של ההייטק פה, שהוא נבנה מהרבה אנשים. זו תמונת פסיפס, ולא מורשת של אבות מייסדים. החברות הראשונות היו חברות שהקמנו, ואז יצאו מהן אנשים החוצה שהקימו חברות משל עצמם, ואז העובדים שלהם עשו זאת בעצמם וכך הלאה.

"היופי במחשבה הישראלית הוא שאנשים מסתכלים עליי ואומרים: 'אנחנו מכירים אותו, היינו איתו בצבא, או בגן ילדים, והוא לא כזה חכם — אם הוא עשה את זה, גם אנחנו יכולים לעשות את זה. צעירים מקשיבים לי וחושבים: 'טוב, הוא לא ממש מבין בטכנולוגיה עכשווית, הוא דינוזאור. אם הוא עשה את זה, אנחנו בטח יכולים לעשות את זה', והם מצליחים. אז למי זה שייך? לכולנו. זה היופי".

ובכל זאת, לזיסאפל מניות יסוד בצמיחתה של תעשיית ההייטק המקומית. בתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת יסד עם אחיו יהודה את קבוצת רד־בינת, שהתמקדה בימיה הראשונים של רשת האינטרנט בתחום של תקשורת בין מחשבים. כיום פועלות תחת הקבוצה יותר מ־20 חברות עצמאיות, רבות מהן הונפקו ונסחרות בנאסד"ק, ומעסיקות יותר מ־4,500 איש בישראל. עם המוכרות שבהן נמנות רד תקשורת מחשבים, רדוור, רדווין, רדקום, סיליקום וסרגון נטוורקס. לפי מחקר שנערך ב־2012 באוניברסיטת תל אביב, פורשי קבוצת רד־בינת היו אחראים להקמת 111 מיזמים טכנולוגיים מהותיים — מספר שמטבע הדברים גדל עוד יותר בעשור שחלף מאז.

זיסאפל היה גם אחד המשקיעים הפרטיים הגדולים בישראל, והשקיע, בין היתר ב־Wiz, אדאלום, טאלון, ארגוס ואינוויז. בשנים האחרונות הוא התמקד בעיקר בהשקעות בתחומי הרכב האוטונומי, אבטחת סייבר ומחקר רפואי. והוא גם היה פילנתרופ — הוא ואחיו הקימו את עמותת רד, שמגייסת תרומות לקידום חינוך טכנולוגי בקרב בני נוער מאוכלוסיות מוחלשות ותורמת כיתות מחשבים לפנימיות, מתנ"סים ומרכזי נוער. לפני כשנה קיבלו שני האחים אות מפעל חיים מהטכניון, על "פעילותם החינוכית, החברתית והפילנתרופית... ועל היותם מעמודי התווך של אומת הסטארט־אפ הישראלית".

"בועות תמיד מתנפחות בהייטק. זה הטבע שלו: תחום מסוים מצליח, אז הוא מושך אליו משקיעים נוספים, גם כאלה שלא מבינים בהייטק ומשקיעים בלי חשבון, והתחום מתחיל להתנפח. אפשר להתלונן על זה, אבל כך מתנהג שוק חופשי. ובעוד עשר שנים זה יחזור על עצמו, וזה לא נורא"

אומת הסטארט־אפ הזו ניצבת כיום בפני משבר לא פשוט. אחרי שיאים בלתי נתפסים שנשברו בשנתיים העליזות של 2021–2020, כשעשרות מיליארדי דולרים זרמו מקרנות ההון סיכון לסטארט־אפים מקומיים והולידו יוניקורנים בשווי מנופח, הגיעה בלימה חדה. הכסף הפסיק לזרום, השוויים התכווצו, ועובדים רבים פוטרו.

"היתה אנומליה בענף, אבל היא בסך הכל דינמיקה שתמיד קורית בהייטק", אומר זיסאפל. "זה מתחיל באופן תמים — תחום מסוים מצליח, הוא מושך אליו משקיעים נוספים, ועוד ועוד משקיעים, גם כאלה שלא מבינים בהייטק ומשקיעים בלי חשבון, ואז התחום מתחיל להתנפח. זה קרה עכשיו וזה קרה גם בשנת 2000, סביב בועת הדוט.קום, זה מאוד מקביל. אפשר להגיד שהתהליך לא בריא ולבוא בטענות — אבל בסוף זה תהליך טבעי, כי ככה מתנהג שוק חופשי, ככה מתנהגים אנשים. זה הטבע האנושי וזו הדינמיקה של דברים. אישית לא השקעתי בכאלה יוניקורנים.

"ב־1999–2000 ההייפ היה בתחום התקשורת, וכיום הוא בתחומי סטארט־אפים ארגוניים ואבטחת סייבר. גם בבינה מלאכותית התחילה להתנפח בועה כזאת. באוטוטק, לעומת זאת, ההייפ שהיה בהחלט נרגע. הגענו לשלב ההתפכחות שאחרי הבועתיות, ובאמת הרבה חברות מתמוטטות או מתכווצות בדרמטיות. למשל REE (שרוב שווייה נעלם אחרי ההנפקה), או אוטוטוקס (שהתכוונה להנפיק לפי שווי של 2 מיליארד דולר, ונמכרה החודש ב־400 מיליון דולר). גם בפינטק ראינו את זה. אי אפשר להימנע מהתנפחות של בועה. זה תהליך טבעי. וגם אחרי כל המסקנות וכל הניתוחים שתכתבו בעיתון — בעוד עשר שנים זה יחזור על עצמו. ככה זה שוק חופשי, יש בו תופעת עדר ברורה, וזה לא נורא".

הבעיה לא נעוצה רק בעדר המשקיעים, אלא גם בגישת השקעה שהובילו ענקיות הון סיכון כמו סופטבנק: 'תבלעו נתח שוק בכל מחיר, אחר כך נראה איך מגיעים לרווחיות'. התוצאה היתה חברות שהוערכו במיליארדים בלי שהרוויחו דולר אחד.

"הקרנות האלה, כמו סופטבנק, טייגר גלובל ואינסייט, צודקות בכך שיש יתרון למי שמשתלט על שוק. ברוב המקרים באמת יש חברה אחת שמנצחת ומשיגה יתרון גדול. אבל מה שהן שכחו הוא שגם לדברים מאוד מצליחים יש שווי ממשי, וכשהן שפכו הרבה יותר כסף ממה שהיה צריך — הן יצרו את הבועה ואת ניפוחי השווי הלא סבירים. היום חברות מתרסקות או מצטמצמות והמשקיעים מתפכחים. טייגר גלובל, למשל, יוצאת מתחום ההשקעות הפרטיות, והיה לי ברור שזה יקרה. אבל האם סופטבנק וטייגר גלובל הן רמאיות שהפילו משקיעים בפח? אני מאמין שהן האמינו בבולשיט של עצמן, שהתחום ימשיך לצמוח. ההבדל בין רמאי לאיש חזון הוא שאיש חזון מאמין במה שהוא אומר — רק שלהבחין בין שניהם הרבה פעמים קשה מאוד".

זו אבחנה שקשה לעשות גם עם יזמים. בתחום האוטוטק, שבו אתה מושקע חזק, מבטיחים כבר שנים שבקרוב יהיה רכב אוטונומי על הכבישים. הוליכו אותך שולל?

"מנהלי חברות הרכב האוטונומי נגררו להבטיח הבטחות יותר ויותר קשות לביצוע. אנשים רציניים מאוד, ובהם אלון מאסק, אמנון שעשוע, מנכ"ל פורד, מנכ"ל ג'נרל מוטורס — כולם עשו זאת. אחד אמר שיהיה רכב בעוד חמש שנים, המתחרה אמר בעוד שנתיים, כך שאם רצית כותרת בעיתון הית צריך להגיד שזה יקרה בעוד שנה. באופן אישי נכנסתי לתחום בידיעה שהוא לא יתממש במלואו בשנים הקרובות, אלא רק בעוד 15 שנה לפחות. וגם היום אני אומר את זה. היה לי ברור שיש לו בעיות מאוד קשות, שייקח הרבה זמן לפתור".

אתה חושב שזה יקרה בימיך?

"כן, אבל בשלבים".

ומה הם יהיו?

"קודם נראה רכבים אוטונומיים באזורים סגורים, שבהם מכוניות נוסעות במהירות אטית ובמסלול קבוע. יש לי סטארט־אפ, ששמו קרטיב, שמפתח בדיוק את זה — להסיע אנשים במהירות 10 קמ"ש בתוך מתחם ריזורט. זו בעיה הרבה יותר פשוטה, כי המהירות נמוכה ומדובר באזור סגור שאין בו הפתעות, עם מפה מדויקת. אבל לפתח רכב שנוסע בכל מקום בעולם בכל מהירות שהיא באופן בטוח — זה לא ייפתר ב־15 השנה הקרובות".

היוניקורנים הריקים מתוכן של 2021 דומים לאלה מימי הדוט.קום?

"בשנת 2000 זה היה טיפה שונה. את לא יכולה להגיד שהחברות היו ריקות מתוכן כי הן הקימו תשתיות תקשורת באינטרנט, אבל בדרך הרבה כסף הלך לאיבוד. היו הרבה חברות תקשורת שחיברו לרשת וגייסו המון כסף, כל אחת הגישה תוכנית עסקית שנראתה סבירה, וכל אחת אמרה למשקיעים שכל מה שהיא צריכה כדי להגיע לרווחיות הוא רק נתח של 10% מהשוק. אבל היו כבר 1,000 חברות כאלה שהיו צריכות 'רק' 10%. גם היום זה ככה. זה היה באוטוטק ובפינטק, וזה נכון עדיין בכל מיני שירותי תוכנה לחברות שאמורים לחסוך להן כסף. יש גבול לכמה חברה יכולה לחסוך וכמה שווה לה להשקיע בשביל זה.

"אחת הבעיות היו הספאקים (חברה ציבורית ריקה מתוכן ומלאה במיליארדי דולרים, שרוכשת סטארט־אפ ובולעת אותו, במקום שינפיק בעצמו, דב"נ). זה מין פטנט ישן שהיה גם בשנת 2000, רק שאז הוא לא הצליח. המנגנון הזה יוצר הפרדה עקומה בין ההבטחות שחברה מבטיחה כשהיא יוצאת לבורסה לבין האחריות למימוש שלהן. כשחברה מנפיקה את עצמה, ליזמים ולמנהלים יש אחריות כלפי המשקיעים בנוגע למה שהם אומרים ומבטיחים. ואם זה רחוק מהאמת והם רימו, הם ישלמו. הספאק מנתק את הקשר הזה ויוצר מצב של היעדר אחריות במה שאומרים לציבור".

מה עושים כדי לצלוח בשלום את הבועה?

"אני הייתי זהיר ב־1999–2000. דאגתי שיהיה מספיק כסף בחברות שלנו, ובסוף כמעט כולן צלחו את המשבר. גם בבועה הנוכחית דאגתי שיהיה מספיק כסף. בימי הגאות גייסנו הרבה, כדי שיהיו לנו כיסים תפוחים ליום סגריר. לא ידעתי מתי יגיע הרגע המדויק שבו ישתחרר האוויר מהבלון, אבל הערכתי שהוא מתקרב כי האינדיקציות היו ברורות".

מתי נחווה שוב בועתיות גדולה כמו זו של 2021?

"בעוד 10–20 שנה. צריך מספיק זמן כדי שהיזמים והמשקיעים שיצרו אותה ישכחו את מה שהיה, ובעיקר כדי שייכנסו לתחום אנשים צעירים, שלא חוו את פיצוץ הבועה הקודמת על בשרם".

"הרפורמה המשפטית מאוד מסוכנת. אני חושב שביבי מבין את זה, בעוד הפוליטיקאים האחרים, שמקדמים אותה, לא מבינים בכלל איזה נזק הם גורמים. אני נדהם מהטיפשות והחוצפה שלהם ללכת על קו מסוים, ולא חשוב ההרס שייגרם. הם כבר גרמו לנזק שייקח 20 שנה לתקן"

"למרות הנזק שגרמה, הממשלה לא תוכל להרוג את ההייטק"

בוא נדבר על המצב הייחודי בישראל. בכל העולם ההייטק בהאטה, אבל בארץ המהפכה המשטרית מאיימת לפגוע במעמד הבינלאומי של התעשייה המקומית.

"אני לא מרוצה ממה שקורה, אבל אנחנו לא על סף תהום. ההייטק לא ייעלם, ואפילו הממשלה הנוכחית, למרות הנזק שגרמה, לא תוכל להרוג אותו".

מרכזי פיתוח מצטמצמים פה ויש לא מעט גלי פיטורים.

"הרבה חברות זרות, כמו גוגל ומיקרוסופט, מחזיקות מרכזים בישראל ומתחרות על העובדים כאן, כך שאני בעדן רק עד גבול מסוים. אם ההיקפים שלהן פה יקטנו קצת — זה לא יזיק להייטק הישראלי. לכן זה פחות מטריד אותי".

מה כן מטריד אותך?

"שחברות ישראליות חדשות נרשמות בדלאוור, ולא בארץ. זה קורה וזה נזק לשנים רבות, בחסות מהלכי הממשלה הנוכחית — והנזק הזה כבר נגרם. הצעירים של היום הם לא מה שאנחנו היינו בגילם: הם יותר בינלאומיים, יותר גמישים, ואין להם שום בעיה לחיות בארצות הברית. לכן אני חושש.

"אני האחרון שימליץ לחברה להירשם בחו"ל. נולדתי פה, חייתי פה, אני 40 שנה בהייטק, ואני אמות פה, אבל אני לא דוגמה. אפילו בשנות התשעים, כשמשקיעים הכריחו אותנו לרשום חברות בחו"ל, לא עשיתי את זה. לקח זמן עד שהמשקיעים קיבלו ביטחון בחברות ישראליות ובמנכ"לים ישראלים. היום אני שוב רואה משקיעים שלא ישקיעו בארץ. הם כמובן לא יגידו את זה, הם לא יאמרו 'אנחנו לא משקיעים בגלל הרפורמה המשפטית', הם פשוט יעשו פייד אאוט".

אתה מנסה לומר: חזרנו 20 שנה אחורה, לנקודה שממנה אתה התחלת?

"מחזירים עטרה ליושנה, ולא במובן הרצוי".

זה הפיך בעיניך?

"זה לא הפיך בשנה־שנתיים הקרובות, אולי בעוד 20 שנה, כי נוצר פה אובדן אמון שהוציא מישראל קניין רוחני. וזה נזק הרבה יותר גדול מחברה זרה שמצמצמת קצת פעילות בארץ".

מה עמדתך לגבי ההפיכה המשטרית?

"זה תהליך מאוד מסוכן. אני חושב שביבי מבין את זה, בעוד הפוליטיקאים האחרים, שמקדמים את הרפורמה, לא מבינים בכלל איזה נזק הם גורמים. אני נדהם מהטיפשות והחוצפה שלהם ללכת על קו מסוים, ולא חשוב איזה הרס הם גורמים. אין לי איך לעצור את זה. הם כבר גרמו לנזק שייקח 20 שנה לתקן. לא חזרנו לתקופת האבן, אבל כן החזרנו עטרה רעה ליושנה".

מי הכתובת לטענות האלה?

"ראש הממשלה. הוא זה שבישל את כל הדייסה הזאת. ישראל צריכה רפורמה משפטית, אבל לא כזאת. צריך לעשות שינויים בפרקליטות ובמשטרה לטובת חופש הפרט ולטובת האזרח, אבל את הממשלה הזאת מעניין רק להשתלט על בית המשפט העליון ולעשות מה שהיא רוצה, ובסוף לעשות פה מדינה פחות דמוקרטית. פשרה תשפר את המצב בהרבה, העם גם רוצה את זה".

מה יקרה להייטק הישראלי אם לא תושג פשרה?

"החברות כאן לא ייעלמו ביום אחד, אבל כן יהיה להן קשה יותר לגייס כסף והן יצמחו לאט יותר".

למה בעצם? משקיעים מוכנים להשקיע בסין, למשל, שאינה דמוקרטית. ובישראל השלטונות עדיין לא העלימו בעלי חברות.

"את היית רוצה לחיות בסין? היא התחילה מתמ"ג של בערך 300 דולר לנפש, כך שהיה לה המון לאן להתקדם (התמ"ג שלה עומד על 12.8 אלף דולר לנפש נכון ל־2022, דב"נ). אנחנו היום ב־52.2 אלף דולר, אנחנו לא במקום שלהם. למרות כל הבעיות של תעסוקת חרדים וערבים — הצלחנו להיות אחת המדינות העשירות בעולם, כך שלנו יש הרבה מה להפסיד".

השקעת בחברות סיניות?

"לא השקעתי בסין אפילו שהיתה לי ההזדמנות, בדיוק מהסיבה הזאת: לא ידעתי מה הממשלה שם תעשה ולא הרגשתי מספיק בטוח, לכן זה לא נראה לי".

"אנחנו היחידים שנותרו מראשית הענף, דינוזאורים"

לזיסאפל שני ילדים מאשתו לשעבר: הסופרת כליל זיסאפל וד"ר מיכאל זיסאפל, מומחה ברפואה פנימית וראומטולוגיה. הוא עצמו נולד בתל אביב להורים יוצאי פולין, שהיו בעלי חנות נעליים. "הם הגיעו לארץ לפני השואה, והמשפחה שנשארה שם הוכחדה. אבי עלה לארץ כי הוא היה בן הזקונים מתוך 11 אחים ואחיות. הוא היה האחרון שנשאר עם האבא. היה מביא חלב לאנשים, ואז הולך ללמוד ב'חדר' כמה שהוא יכול. ובגיל 13, כשאבא שלו נפטר, שתי אחיות שלו הביאו אותו לארץ ואחת מהן גידלה אותו. הוא עבד בחנות הנעליים של אחותו, עד שהקים חנות נעליים בעצמו".

את דרכו בענף ההייטק החל זיסאפל כבר בצה"ל, כששירת ביחידה 81 וקודם להיות המפקד שלה. לאחר שהשתחרר עבד במחלקת המחקר האלקטרוני במשרד הביטחון בתל אביב, שגם אותה ניהל לימים. הוא השלים תואר ראשון בהנדסת חשמל בטכניון, ואחר כך תואר שני במינהל עסקים באוניברסיטת תל אביב — מסלול דומה לזה שעשה אחיו הבכור יהודה, מי שיהפוך להיות שותפו העסקי עד יומו האחרון.

"אני ויהודה קרובים מאוד. אנחנו מדברים כל יום ושותפים עסקיים כבר הרבה מאוד שנים, אבל לא הכל אנחנו עושים יחד — אם כי כל אחד מציע לשני להשתתף במה שהוא עושה. לרוב ההשקעות הפרטיות שלי הוא לא הצטרף".

איך ממשפחה של מוכרי נעליים צמחו שני אחים שהובילו את תעשיית ההייטק הישראלית?

"הקרדיט מגיע להוריי, שכנראה עשו משהו נכון. הם לא היו אינטלקטואלים, אבל היה מאוד חשוב להם שנלמד, כי להם לא היתה הזדמנות ללמוד. ואם יש מסר לכל הישראלים שמרגישים מקופחים — תדאגו שהילדים שלכם ילמדו, ולא תצטרכו לדבר על קיפוח. זה קובע את ההתקדמות החברתית, אם ילד למד או לא. ויש פוליטיקאים שעושים מזה קריירה.

"זו הסיבה שאנחנו גם תורמים לילדים שאין להם הזדמנות — השכלה היא המפתח. אני גם מנסה לתרום לחרדים, שילכו ללמוד בגיל 20 פלוס, אבל זה קשה למי שלא למד מתמטיקה ואנגלית, וזו טיפה בים. הפוליטיקאים החרדים בסוף ייאלצו להסכים ללימודי ליבה, כי לא יכולים למנוע את החדירה של מחשבים, סמארטפונים ואינטרנט, וזה פותח אנשים לעולם. אבל הייתי רוצה שזה יקרה הרבה יותר מהר, ולא בדור הבא".

אתה ואחיך יהודה דומים זה לזה?

"אנחנו שונים מאוד כמעט בכל דבר. אפילו נראים אחרת. כשאנחנו אחד ליד השני לא רואים שאנחנו אחים. ובאישיות — יהודה מבין הרבה יותר בשיווק ומכירות, ואני יותר בצד הטכנולוגי. תמיד היינו מתווכחים. עם השנים הגעתי למסקנה שכששנינו מסכימים על משהו — זה רעיון מאוד חזק שכדאי ללכת עליו. ארמיס למשל, היא חברה מדהימה, ולא במקרה דווקא שם הוא הצטרף אליי".

איך התחילה השותפות העסקית שלכם?

"בתחילת שנות השמונים יהודה שיווק מוצרי תקשורת של חברות אמריקאיות בארץ, אבל הרגיש שזה מסוכן ולא רצה לעשות את זה לבד. אני ידעתי פיתוח וטכנולוגיה ברמה גבוהה, אז החלטנו להקים משהו משלנו — רד תקשורת מחשבים — שתפתח ותייצר את אותם מוצרים, אבל בארץ. אז לא היו סטארט־אפים ורק מעט חברות גדולות".

הקמתם סטארט־אפ, כשעוד לא קראו לזה כך.

"נכון. היו רק עוד תריסר כאלה סביבנו, כמו קומברס שכבר איננה. אני חושב שאנחנו היחידים שנותרו מאז, ממש דינוזאורים. בתחילת הדרך אף אחד לא היה מוכן להשקיע בנו. הסתובבנו בכל הבנקים וחברות הביטוח, ושאלו אותנו איפה הבניינים או המכוניות שאפשר לשעבד כבטוחה להשקעה. אמרנו 'אין. הכל בראש של האנשים'. אז דחו אותנו. נאלצנו לגדול עקב בצד אגודל, בלי כלום".

"השכלה קובעת התקדמות חברתית. זו גם הסיבה שאני תורם לחרדים, שילכו ללמוד בגיל 20, אף שזו טיפה בים. הפוליטיקאים החרדים בסוף ייאלצו להסכים ללימודי ליבה, כי לא יכולים למנוע את חדירת האינטרנט. אבל הייתי רוצה שזה יקרה הרבה יותר מהר, ולא בדור הבא"

"אני לא אוהב להשקיע איפה שכל העדר"

אילו תחומי השקעה מושכים אותך כיום?

"אני עדיין באוטוטק, אפילו שאחרים לא חושבים כמוני. זה השוק הכי גדול בעולם וצריך טכנולוגיה עבורו, לכן לי הוא נראה מאוד מעניין".

אתה מתחרט שלא השקעת במובילאיי?

"לא, יש מספיק דברים שהשקעתי בהם ואני מתחרט עליהם, כך שאני לא צריך להתחרט גם על מה שלא השקעתי בו".

באילו עוד תחומים אתה מתעניין?

"אני משקיע גם בסייבר, כמו בטאלון של עופר (בן נון, בנה של חלי, בת זוגו. ראו הרחבה במסגרת, דב"נ), והשקעתי גם בשתי חברות בינה מלאכותית (היילו והיי אוטו) לפני שכולם היו שם, ואני אמשיך לפתח אותן. אבל היום כולם מסתערים על בינה מלאכותית, נדמה שזה התחום היחיד שמשקיעים בו, ויש שם תחרות גדולה — ואני לא אוהב להיות איפה שהעדר. אני נרתע מזה. כי אם אתה הולך עם העדר, אז גם אם תצליח — תהיה לך הצלחה קטנה. אם אתה הולך נגד הזרם וצודק — אלה ההצלחות הגדולות".

הבינה המלאכותית עוררה הרבה חששות בשנה החולפת. בכירים בענף קראו להאט את הפיתוחים מחשש להשלכות. אתה יותר מוקסם או מודאג?

"אני רואה את הטכנולוגיה מייתרת מקצועות שדורשים כתיבה בנאלית ברמה נמוכה, צ'ט GPT יעשה את זה טוב יותר מהאנשים שעושים את זה, כך שזה תהליך ארוך ורצוי. הוא גם יכול לעזור מאוד לתוכניתן להיות הרבה יותר אפקטיבי, לכתוב חומרים שיווקים ולנסח מסמכי עורכי דין שאין בהם שום יצירתיות וגובים עליהם המון. חלק מהמקצועות האלה יהיו מיותרים, או שאנשים יעבדו פחות ימים בשבוע, זה מייעל ולא רע בעיניי".

השקעה בתחומי הביומד והפארמה לא מעניינת אותך?

"השקענו לפני הרבה שנים בהרבה חברות ביוטק, כי תחום הגנום מאוד קסם לי במתמטיות שלו. אבל יצאתי מזה, כי זה לא מתאים לי. עצבן אותי שבתחום הזה הפציינט לא מעניין אף אחד. מה שמעניין הוא רק שהרופא, בית החולים וחברת הביטוח ירוויחו. זה גם תחום עם הרבה רגולציה, אישורים, אני לא אוהב את זה. השקעתי הרבה בתחום עד לאחרונה, אבל אני גם לא מרגיש שיש לי יתרון שם".

ניסית להשתמש בהון שלך כדי לפתור את הבעיות שאתה סובל מהן באופן אישי?

"היו לי השקעות מהסיבות הלא נכונות, כמו Nucleix, שפיתחה מערכת לגילוי סוג הסרטן שיש לי — סרטן שלפוחית השתן — באמצעות בדיקת שתן. הפיתוח עובד ויש תוצאות טובות. אממה, הבדיקה הכי רווחית לאורולוגים היא בדיקה שבה נכנסים עם צינורית לשלפוחית השתן ומסתכלים בעין אם יש או אין שם משהו. אי אפשר לשכנע אורולוגים לוותר על בדיקה שהיא מקור הכנסה עיקרי שלהם, וזה מתסכל, כי זה יכול לחסוך מהחולים פרוצדורה לא נעימה בבית חולים. אז השקעתי מהסיבות הלא נכונות, אבל אולי זה יעזור למישהו בעתיד. ובינתיים החברה עוברת לסוגי סרטן אחרים, כמו סרטן ריאות — שם לא צפויה התנגדות כי אין חלופה לגילוי מוקדם".

‍יהודה התחיל להלחין מוזיקה קלאסית בגיל 70. זה מעניין אותך גם?

"הוא תמיד אמר שהוא רוצה לפרוש מהביזנס בגיל 40 וללכת למוזיקה, רק שהוא לא באמת התכוון לזה. הוא לא פרש ולא הגיע למוזיקה, עד גיל 70. מי מתחיל להלחין בגיל 70? זה מדהים בעיניי. רוב האנשים כותבים מוזיקה כשהם צעירים. מוצרט ושוברט מתו צעירים. גם במדע ההמצאות מגיעות בעיקר מאנשים בגיל צעיר. זה דרכו של עולם. אני יותר פסיבי, רק קורא ספרים ושומע מוזיקה. אני לא מעז להלחין".

וגם היום אתה אופטימי ביחס לתעשיית ההייטק?

"תעשיית ההייטק תמשיך להוביל וגם הממשלה המזיקה הזאת לא תצליח להרוג אותה. היא תגרום נזק בנקודות מסוימות, אבל לא תהרוג אותה. ובעוד 20 שנה יקום דור חדש שיגיד 'מה זה צ'אט GPT, יש לנו דברים חדשים היום'".