הסיבוב הזה אחר מעוד סיבות. לספרינגסטין יש ב־2023 90 הופעות משני צדי האוקיינוס. כמו עונת NBA, רק שכאן לברון ג'יימס גם תכף בן 74, וגם לא יכול להרשות לעצמו אפילו משחק אחד לא טוב. ומעל הסיבוב הזה מרחפת תחושה שזו הפעם האחרונה שבה הוא לוקח על עצמו שנה כזו. בניגוד לעבר, רשימת השירים קבועה כמעט לגמרי, והוא לא נענה לבקשות שמגיעות על שלטים מהקהל. צופה מזדמן כנראה לא יכיר את רוב השירים עד השליש האחרון של ההופעה, כי זו ההופעה שספרינגסטין רוצה לתת עכשיו, ובשלב הזה מותר לו לעשות מה שהוא רוצה. זה ממילא לא משנה מה הוא שר; כל השירים עצומים, וההישאבות מוחלטת.  

ספרינגסטין הגיע לאירופה אחרי חורף של הופעות בארצות הברית. הוא התחיל בדרום העמוק, שם הקהל הורכב מהרבה אנשים שלא מסכימים איתו פוליטית, וגם כאלה שעדיין לא מבינים ש"Born in the USA" הוא שיר מחאה. אחר כך הוא עבר למערב, והוא סיים במזרח, המגרש הביתי שלו, פילדלפיה וניו יורק וניו ג'רזי. בבית הוא זכה לאהבה הרגילה, אבל באירופה פתאום קרה משהו מוזר: הוא נהיה פופולרי יותר מבארצות הברית. קבלת הפנים שמחכה לו עכשיו בכל עיר ביבשת שהוא מגיע אליה היא משהו ששמור למעט מאוד כוכבים אמריקאים. אנשים מחכים לו שעות מחוץ למלון, כדי שינופף מהחלון או יירד לחלק חתימות, וההופעות מגיעות אפילו למהדורות החדשות.

"מוזיקה אדירה היא מוזיקה אדירה", אמר לי בחור גרמני צעיר כשניסיתי להבין מה הוא עושה בפריז בהופעה של אייקון אמריקאי ישיש עם שירים שנולדו בין המפעלים המזהמים בניו ג'רזי. "הוא כותב על נושאים אוניברסליים, משפחה, עבודה, מלחמה, אהבה, מוות. זה כמובן משהו שהרבה זמרים עושים, אבל ברוס עושה את זה בשירים שאף אחד אחר לא יודע לכתוב, והוא מופיע כפי שאף אחד אחר לא מופיע. בגלל זה כולם מתחברים אליו".

כולם זה גם ישראלים. הרבה ישראלים. בחודש האחרון הם בכו ממנו בפריז, נרטבו בגשם ושקעו בבוץ בהופעה ברומא, עלו ברגל לאצטדיון בהר היהודים בברצלונה, שתו איתו בירה בפאבים שבהם הוא הסתובב, כאחד האדם, בדבלין, ותכף הם יגיעו להולנד, שווייץ, בלגיה, גרמניה, שבדיה, נורבגיה, דנמרק, אוסטריה ושוב לאיטליה. זה הכי קרוב שהוא יגיע, קרוב לוודאי שבפארק הירקון כבר לא נראה אותו. אז חלק מהישראלים היו צריכים לשבור תוכנית חיסכון כדי לראות אותו, וחלק מהם נאמנים לו כמו לדת, ראו אותו כבר יותר מפעם אחת. אלה וגם אלה הם חלק מקהילת ענק חוצת גבולות ושפות, של אנשים שכמו מחזיקים בסוד גדול, שלו שותפים רק מי שזכו לראות את ברוס ספרינגסטין מופיע — והוא הכניס להם מברשת לנשמה וניקה אותה קצת.

בשנה שחלפה בין קניית הכרטיסים להופעה מתו בישראל צביקה פיק ויצחק קלפטר ומאיר ויזלטיר ומאיר שלו ויהונתן גפן. כל אחד מהם לקח איתו חתיכה ממני. ספרינגסטין בריא ובכושר ונולד לרוץ, אבל גם הוא יודע שיש לו הרבה יותר ימי אתמול ממחר. "אני מבין עכשיו כמה חשוב לחיות את הרגע, וכנראה בגלל זה אנחנו ממשיכים להיפגש ככה", הוא אומר באחת הפעמים היחידות שבהן הוא מדבר בזמן ההופעה, שאותה הוא מסיים לבד, עם הגיטרה האקוסטית והמפוחית ו"I'll See You in My Dream", שיר פרדה מחבר שמת. זו דרך קודרת לסיים הופעה כל כך שמחה, אבל היום זו גם דרך מושלמת. ברוס ספרינגסטין מעולם לא ירד מהבמה בלי להשאיר עליה הכל, ועכשיו הוא מסתובב בעולם כדי לוודא שכולם מבינים שצריך לשמור אותו בחלומות.