ש

ני תקדימים קבעה Wiz בפברואר השנה. הראשון היה כשגייסה 300 מיליון דולר לפי שווי חברה של 10 מיליארד דולר – גבוה בהרבה מהשווי הפנומנלי כשלעצמו של 6 מיליארד דולר שניתן לסטארט־אפ הסייבר הישראלי בגיוס הקודם. בתקופה שבה קרנות הון סיכון עצרו כמעט לגמרי השקעות בחברות, ובשעה שסטארט־אפים נמנעים מלגייס כדי לא לחשוף ירידה בשווי שלהם, וויז גייסה סכום עתק וכמעט הכפילה את שווייה.

התקדים השני היה כשהכריזה, מיד עם ההודעה על הגיוס, ש־300 מיליון הדולר לא ייכנסו לישראל "בגלל ההפיכה המשטרית". ההודעה הזו היתה צעד אקטיבי נוסף של החברה, שהתייצבה בחזית ההתנגדות למהלכי הממשלה מיד כשזו החלה לקדם את החקיקה לשינוי המשטר בישראל.

"מבחינתי, זו חובה שלי כלפי העובדים להביע עמדות ולהתריע כשיש איום מהותי, ויש כזה עכשיו", אומר בריאיון ל"מוסף כלכליסט" ינון קוסטיקה (40), אחד מרביעיית מייסדי וויז שהולכת יחד כבר 20 שנה.

מתי זיהיתם שאתם צריכים להתחיל להתריע?

"כשעלו הצעות חוק לבטל סעיפים המונעים אפליה. יוזמי החוק הקטינו את המשמעות של זה בזמנו, אמרו 'זה נקודתי', אמרו 'זה קשור רק לאמונה דתית', אבל כשממשלת ישראל אומרת שהיא עומדת לפסול את עקרון האי־אפליה, שהוא הבסיס של הבסיס לזכויות האדם שלנו, הבנו שנחצה קו אדום ומיד הגבנו".

וויז הודיעה אז שכל הספקים שלה יידרשו לחתום על מסמך התחייבות לא להפלות שום לקוח על רקע מין, גזע, דת או נטייה מינית. "גם בנק דיסקונט הגיב (והודיע שלא ייתן אשראי לעסקים שיפלו לקוחות), אבל עדיין היינו רק עסקים בודדים", אומר קוסטיקה. "בדיעבד לא טעינו, כי זה העיד על הבאות. יש דברים שהם פגיעה בציפור הנפש, קווים אדומים שאי אפשר לחצות, ואתה חייב להתריע כשזה קורה".

ועדיין יש מי שיגיד שלא צריך למחוא לכם כפיים על השארת 300 מיליון דולר מחוץ לישראל.

"אני רואה את זה אחרת. טילים עומדים לנחות על ישראל. וויז מפעילה את האזעקה, את ה'צבע אדום', ואומרת 'תיזהרו, זה מגיע'. מה מייצר את הפאניקה, הצבע אדום או הטילים על ישראל? הטילים הם הבעיה. כואב לי שמאשימים את מי שמנסה להזהיר, כי אנחנו פה ואנחנו מלאי ציונות. רוב היזמים שאני מכיר לא ישנים, עובדים 24/7 ועושים את זה מישראל, למרות שכל הזמן הם צריכים לטוס. אין מדינה בעולם שלא תקפוץ על הזדמנות שתהיה לה וויז, אבל כולנו רוצים להיות פה.

"אנחנו חייבים להתריע, כי בלי דמוקרטיה ההייטק לא יוכל לשגשג פה. אנחנו נסמכים בעיקר על כספי משקיעים זרים וגם הלקוחות שלנו בחו"ל. אם הטאלנט, שעליו תמיד היה המאבק הגדול שלנו, לא יהיה בישראל, כל זה עלול להישבר".

הכסף שהשארתם בבנקים בחו"ל היה יכול לתרום לכלכלה פה. אנחנו לא מענישים את עצמנו?

"וויז נושאת באחריות כבדה כלפי העובדים והמשקיעים שלה, והעברת כספים לחו"ל היא ניהול סיכונים סביר שהוא חלק מהאחריות שלנו. זה קורה במקומות שנוצר בהם מצב של אי־ודאות או חוסר יציבות, כפי שקרה כשפרצה המלחמה באוקראינה, וזה אפילו לפני נקיטת עמדה ערכית. בטח כשכאן כמעט כל מובילי המשק ומנהלי הבנקים פנו לנתניהו עם מסר שחייבים לעצור את הרפורמה. אני שמח שהיתה התעוררות רחבה מעבר לקהילת ההייטק. אני שמח שאנשים נוקטים עמדה מקצועית, מביעים אותה בפומבי ולא מפחדים".

"חזרתי לא מזמן מהפורום הכלכלי בג'נבה. פגשתי מובילים טכנולוגיים, רובם לא מכירים את וויז ולא יודעים על העמדה שהיא נוקטת. אבל כששמעו שאנחנו מישראל שאלו אותי 'מה לעזאזל קורה אצלכם?'. המותג של ישראל תמיד היה מדהים ומעורר קנאה בהייטק העולמי, ועכשיו שואלים 'איך אתם זורקים את זה?'"

מה הקו האדום שיגרום לכם להוציא מכאן גם את הפעילות ולא רק את כספי הגיוס?

"זו שאלה שכל כך כואבת לי, שאני לא רוצה להתעסק בה. אני לא רוצה להגיע למצב שבו אני צריך לחשוב על הקו האדום הזה, כי זה מעלה בי דמעות. צריך להילחם על הזכות שלנו לבנות פה את מה שאנחנו תופסים כמפעל הציוני, מפעל שהוא גולת הכותרת של הכלכלה העולמית — ואני אלחם על היכולת להמשיך לעשות אותו מישראל. אנחנו מנהלים חברה של 10 מיליארד דולר, שזה דבר מורכב מאוד בפני עצמו, ועדיין החרדה הגדולה היא ממה שקורה בישראל. זה מה שגרם לנו לצאת למחאה בשלב מאוד מוקדם".

בעולם גם רואים את זה כך?

"חזרתי לא מזמן מהפורום הכלכלי העולמי בג'נבה. פגשתי מנכ"לים ומובילים טכנולוגיים, רובם לא מכירים את וויז ספציפית ולא יודעים על העמדה שהיא נוקטת. אבל כששמעו שאנחנו מישראל שאלו אותי 'מה לעזאזל קורה אצלכם?'. המותג של ישראל תמיד היה כל כך מדהים ומעורר קנאה בהייטק העולמי, מדינה שמרכזת את כל הכישרון וזוכה בכל ההשקעות. 'איך אתם זורקים את זה?', הם שאלו אותי.

"ההייטק שגשג תחת ממשלות בראשות בנימין נתניהו, עד שהתחיל האירוע הנוכחי. כל יום שבו האירוע הזה נמשך הנזק מעמיק כי אנשים אומרים 'משהו רע קורה שם'. הרי הכל בחיים נשען על אמון. האמון במותג 'ישראל' היה הגבוה ביותר אי פעם, עד נובמבר 2022 — ומאז אנחנו בצניחה חופשית. והצניחה הזו נובעת משבר ומקריעת האמון.

"קחי למשל את חוק החמץ שעבר. אני שומר כשרות ומקפיד על חמץ בפסח כל חיי, ולא חושב שצריך ללכת ולחוקק הכל. כנ"ל לגבי חוק לבוש צנוע לנשים ברחבת הכותל. ברור שזה חוק שלא ראוי לחוקק אותו, הרי דברים עבדו יפה מאוד עד היום בצורה וולונטרית. חקיקה פוגעת באמון וברצון הטוב ולכן זה לא כיוון נכון, זה רק מעורר אנטגוניזם ואני מקווה שחקיקה כזאת לא תגלוש לעוד נושאים".

אם ההפיכה המשטרית תיעצר, המצב הפיך?

"הנזק הכלכלי הוא מוחשי וכבר קרה. אני מקווה שנדע לתקן ולהחזיר את האמון של העולם בכלכלה הישראלית".

יש תסריט שה־300 מיליון דולר מגיעים לפה?

"זה התסריט שאני מייחל לו. אני חושב שאנחנו עדיין יכולים לחזור לתלם ולתקן".

"כהומו, החודשים האחרונים טלטלו אותי, כי הבנתי שעלולה להיות פגיעה ממשית בזכויות שלי. זה מטלטל לחשוש שישראל תהפוך למקום שאני לא רצוי בו. העובדה שאני משתייך לקבוצת מיעוט גורמת לי לפתח אמפתיה לערבים, לנשים ולכל מי שעלולים להיות מאוימים. אני איאבק על שוויון והכלה של כל אדם באשר הוא"

"צוות, לא מוצר"

על פי רוב נער הפוסטר של וויז הוא אסף רפפורט, אחד המייסדים ומנכ"ל החברה. אבל בריאיון הנוכחי הוא רק עובר במסדרון ומנופף לשלום מבעד לקירות המשרד השקופים. רביעיית המייסדים הולכת יחד כבר 20 שנה בתעשיית ההייטק, ומלבד רפפורט וקוסטיקה (סמנכ"ל המוצרים של החברה), היא כוללת גם את עמי לוטבק (סמנכ"ל הטכנולוגיות) ורועי רזניק (סמנכ"ל מחקר ופיתוח).

ב־2013, אחרי שירות קבע ארוך, הם השתחררו מ־8200 וייסדו את אדאלום, שסיפקה אבטחה לארגונים שהשתמשו בשירותי ענן. ב־2015 אדאלום כבר נמכרה למיקרוסופט תמורת 320 מיליון דולר. הארבעה המשיכו יחד במרכז המחקר והפיתוח של מיקרוסופט בישראל, עד שפרשו ב־2020. באותה שנה הקימו את וויז. המוצר שלה מאפשר לארגונים לקבל תמונה מהירה של סיכונים וחולשות אבטחה בסביבת הענן שבו הם משתמשים, כולל ניתוח מעמיק של מבנה הרשת, הרשאות גישה ופרצות שעלולות לשמש פתח לתוקפים. הרקורד של מייסדי וויז סייע לה להתקבל בזרועות פתוחות אצל משקיעי ההון סיכון. שנה בלבד מרגע שקמה היא הפכה ליוניקורן בשווי 1.7 מיליארד דולר, ומאז השווי רק מטפס.

אסף רפפורט אמר בעבר שאין דבר כזה "רעיון לסטארט־אפ", אלא "צוות לסטארט־אפ", כי רעיון לא שווה הרבה בלי צוות.

"כשהקמנו את וויז בכלל לא היינו בכיוון", נזכר קוסטיקה ברעיון המקורי בבסיס הקמת החברה, שהיה אבטחת מאגרי נתונים בענן. "אפילו קראנו לחברה בשם אחר, 'ביונד נטוורקס'. זה רק מראה עד כמה היינו בכיוון אחר לגמרי, עד כדי כך שהיינו צריכים להחליף את השם. וויז עברה להתמקד באבטחה של הענן עצמו, ולמזלנו המשקיעים לא עשו מזה סיפור. אמרו שהם סומכים על הצוות ולא הפכו את זה למשבר".

מי היה הראשון להתריע שהמוצר בכלל לא בכיוון?

"מנהלת השיווק, רז הרצברג, כוכבת אמיתית. היא הקשיבה לשיחות והרימה דגל. היא אמרה לנו: 'אני לא מבינה איזו בעיה קשה המוצר פותר ללקוח ולמה זה חשוב'. זה מעיד על התרבות של החברה, כשמישהי שהצטרפה רגע קודם מרשה לעצמה לשאול שאלות קשות ומקשיבים לה כשווה בין שווים. זה רק מראה כמה גיוון חשוב בחברה, כי אם היא היתה באה מפס הייצור שלנו — היא היתה חושבת כמונו.

"זאת גם הסיבה שהרבה סטארט־אפים יוצאים מחיל המודיעין, שיש בו תרבות של חובת ההתרעה מפני קונספט שגוי ואין זכות לשתוק. זה בדיוק מה שאני חושב על החיים הציבוריים. אתה חושב שמשהו לא בסדר? חובתך להתריע. וחובה על הצד השני להקשיב, במיוחד כשזה כל כך כואב לציבור גדול" .

דווקא בני הדור הוותיק בסייבר, כמו גיל שויד או ניר צוק, נמנעו מלהשמיע קול בפומבי.

"קטונתי מלבקר שיקולים של אנשים במעמד הזה".

אז בוא נדבר על צ'קפוינט. זו חברת ענק שקיימת 30 שנה, מכניסה 2 מיליארד דולר בשנה, מרוויחה מאות מיליוני דולרים - ושווה כ־17 מיליארד דולר. למה הגיוני שהשווי של וויז, שקיימת שלוש שנים ועדיין לא הרוויחה שקל, יהיה 10 מיליארד דולר?

"צ'ק פוינט היא חברה מדהימה, חלוצה שבנתה את החברה המשמעותית בישראל בתחום הסייבר. אני מסתכל בהערכה על מה שגיל שויד בנה שם, אבל יש מקום לעוד הרבה חברות מוצלחות בתחום הסייבר. זה רק מראה כמה עוד גדול הפוטנציאל בישראל. נכון שוויז קיימת שלוש שנים, אבל היא מגלמת ניסיון של צוות שעובד יותר מ־20 שנה יחד. במקרה שלנו המהירות מראה כמה מהר העולם יודע היום לאמץ פתרונות חדשים".

יש אינפלציה בחברות סייבר, השוק מוצף.

"יש המון תחומים שאפשר לשגשג בהם בעולמות הסייבר: אזורים של רשת, של זהות, של ענן. צ'ק פוינט היא פק"ל בכל רשת שארגון מקים. וויז מייצרת פק"ל שמספק רגל ציר לעולם הענן. כמו שהייתי צריך פיירוול של צ'קפוינט ברשת שלי, ככה אני צריך וויז לענן שלי".

רגל ציר ששווה 10 מיליארד דולר?

"השוק קבע את הערך שלנו, וסבב הגיוס האחרון מראה שהצמיחה ממשיכה. זו לא אמירה שלנו, אלא הבעת אמון מאוד משמעותית של השוק בצוות של וויז. עד היום הוכחנו שגדלנו בצורה אחראית, בניגוד לחברות שגדלו מהר ונאלצו לבצע תיקונים. הוכחנו שהניהול שלנו אחראי מבחינת נטילת סיכונים, ונתוני המכירות מגבים את צמיחת השווי. המוצר שלנו ממוקם בחזית תחום אבטחת הענן ומשקיעים הבינו שאם הם צריכים להמר על שחקן אחד בשוק, זה יהיה על וויז".

שויד הודיע שצ'קפוינט לא תעלה שכר השנה, אלא תחלק אופציות. זה נותן לכם יתרון בקרב על הכישרונות?

"היכולת להביא את הטובים ביותר היתה ונשארת האתגר הכי גדול שמשקיעים בו הכי הרבה אנרגיות. וכן, אנחנו נלחמים. היופי בקרב על הטאלנטים הוא שאנשים בוחרים לאן להגיע לא רק לפי השכר אלא שוקלים גם תרבות ארגונית ואפשרות הגשמה עצמית".

מה לגבי צוק, מייסד ענקית אבטחת הענן פאלו אלטו? בריאיון ל"כלכליסט" אחרי הגיוס הקודם שלכם הוא אמר: "אם וויז שווים 6 מיליארד דולר, אנחנו שווים טריליון". אתם תופסים את עצמכם כמתחרים של פריזמה של פאלו אלטו, ואולי מסתכנים בניסיון חיסול מצדם?

"יש להם מוצר מעולה, שהגיע להמון ארגונים ויש המון מה ללמוד מהם, לא רק בענייני ענן. אבל המוצר שלנו יותר פשוט לשימוש ומאפשר לארגונים לקבל ערך מיידי מרגע החיבור. מה שאני רואה שלקוחות אוהבים בוויז זה הדיוק, היכולת לעשות דמוקרטיזציה של אבטחת המידע ולסייע לכל צוות פיתוח לקחת חלק ולא להשאיר את הדברים רק בטריטוריה של אנשי אבטחת המידע. העובדה ששתי חברות ישראליות מובילות בתחום הזה היא תעודת כבוד לישראל ואני גאה שיוצא לנו להתחרות איתם על השוק".

לפי תחזיות וויז, המכירות שלה השנה יגיעו ל־200 מיליון דולר. בגיוס האחרון נוספו על המשקיעים הקיימים (הקרנות סקויה, אינדקס, אינסייט פרטנרס וסייברסטארטס) גם משקיעים חיצוניים, בהם הקרנות לייטספיד וגרינאוקס. החברה מעסיקה כ־700 עובדים, 200 מהם בארץ, ולדבריה המוצר שלה מותקן ביותר מ־35% מחברות Fortune100.

לפי מדדים מסוימים אתם יוניקורן הסייבר הגדול בעולם, אבל אתם עדיין לא מחויבים לרווחיות של חברות בעולם האמיתי.

"אם אתה מגיע בשלוש שנים ל־200 מיליון דולר מכירות כששליש מהחברות הגדולות בארצות הברית משתמשות בוויז, זה מעיד על הייחוד של המוצר. יש פה גם הכנסות משמעותיות וגם שימוש נרחב, וצריך לזכור את זה כשמדברים על השווי של וויז".

ורווחים?

"יש טרייד אוף בין המשך צמיחה לרווחיות. זה עניין של החלטה. זה שוק שדורש חדשנות ופיתוח ואנחנו עוד בשלב התרחבות. נעבור לרווחיות כשנחליט על כך".

גייסתם אף שטרם שרפתם את כספי הגיוסים הקודמים ויש לכם בקופה המון כסף. זה אומר שפניכם לרכישות?

"מעולם לא קנינו חברה, ואם תהיה הזדמנות לרכוש צוותים שמשלימים ומרחיבים אותנו, נשמח. אנחנו מחפשים באופן אקטיבי הזדמנויות לגדול ופוגשים צוותים לשם כך. אחד הדברים שמעניינים אותנו, למשל, הוא מניעת פרצות אבטחה בשלב מוקדם, עוד בשלב הפיתוח לענן. אם יבוא צוות עם רעיון מבריק, זו יכולה להיות הזדמנות מדהימה. אבל המטרה הראשונה היא לבנות את החברה אורגנית. רכישה היא בונוס".

הנפקה שלכם נמצאת באופק?

"בהחלט, אבל אנחנו לא לחוצים. סבב הגיוס האחרון רק מאריך את הזמן שלנו להתכונן אליה ונוכל לקבל את ההחלטה בזמן שנוח לנו".

"הייתי חלש יותר בפיזיקה ולא רציתי לגשת לבגרות אם לא אקבל 100 כמו במקצועות אחרים. ההורים שלי הושיבו אותי ואמרו:  'תיגש בשבילנו ותעשה את זה'. הם נתנו לי את הפוש. הם אמרו שלוותר זה קל, אבל אתה לא צריך לוותר לעצמך. הם דחפו אותי לאקסטרה, וזו האחריות של הורים - לדחוף את הילדים למיצוי הפוטנציאל"

"המרד של אמא דחף אותי"

קוסטיקה גדל בתל אביב לאם ילידת אלג'יר ולאב ממוצא סורי. אמו היגרה עם משפחתה בצרפת, ובגיל 21, אחרי שהשלימה תואר בהנדסת אלקטרוניקה, עלתה לבדה לארץ והשתלבה בתחום הטלקום. סבו מצד אביו עלה לישראל מדמשק והיה ממקימי יחידת המסתערבים של הפלמ"ח. שם המשפחה קוסטיקה היה קוסטה במקור, "כנראה שינו אותו בדרך לסוריה  כדי שיישמע פחות יהודי".

קוסטיקה מייצג את הדור החדש בהייטק: האקטיביסטי יותר, זה שמרגיש שאי אפשר להפריד בין העולם הפרטי לחיים העסקיים. בנובמבר הוא נישא לבן זוגו, רועי כץ, באירוע גדול שכלל הופעה של שרית חדד, שהוא הזמין, והופעה בהפתעה, באדיבות חבריו, של נועה קירל. "רועי הוא מעצב, אני אוהב אמנות ועיצוב, משם נולד הקשר ולאחרונה התחתנו. הוא אהבת חיי והחתונה היתה היום המאושר בחיי", הוא מספר.

אתה בא ממשפחה מסורתית.

"נכון, אבל בסוף כולם במשפחה רוצים שאני אהיה מאושר, וזה השיקול שצריך לגבור".

אחיך יוטב הוא מנהל ההשקעות בבית ההשקעות מור, האח הצעיר יניב הוא מנהל פיתוח בסטארט־אפ. מי דחף אתכם להישגיות בתחומים ריאליים?

"הנכונות לעבוד קשה, להשקיע ולהצטיין הגיעה מהבית. אמא תמיד אמרה שכסטודנטית, אשה ויהודייה בצרפת היא תמיד הרגישה שהיא חייבת להיות מספר 1, כדי שלא ימצאו סיבה לקחת במקומה גבר. היא חיה בתחושה שכמהנדסת היא צריכה להיות הכי טובה".

היא היתה ההשראה שלך?

"כילד לא הבנתי את הסיפור שלה עד הסוף, אבל היום ברור שאני רואה אותה כגיבורה. היא נכנסה לעולם ההנדסה הגברי אז לבד, היא עלתה לארץ לבד ממש אחרי הלימודים, בגיל 21, והשאירה הכל מאחור, כולל את ההורים, האחים והאחיות. פשוט ארזה ועלתה לארץ מציונות נטו, מחשיבה שיהודים צריכים לחיות כאן. בהמשך חלק מהמשפחה המורחבת עבר לישראל, אבל במשך רוב השנים שבהן התבגרנו היא היתה פה לבד ונסענו הלוך ושוב לצרפת כדי לשמור על הקשר. לעלות מצרפת לארץ בשנות השבעים המוקדמות היה סוג של מרד, וההורים שלה כעסו כמובן, אבל המרד הזה נבע מתפיסה ציונית ומהכרה שכאן יהודים צריכים לחיות".

המשפחה המסורתית שלך לא הסתכלה על הבחירה שלך להתחתן עם בן זוג כסוג של מרד?

"תמיד עשיתי מה שהרגשתי לנכון. במשפחה שלי מסורת היא משהו שמאחד וגורם לנו להיות יחד. אם הערך שהמסורת משרתת הוא להיות יחד כמשפחה, אז אני ממשיך את המסורת של המשפחתיות — גם אם לא בצורה השגרתית".

מה היא חושבת על הדרך המקצועית שלך?

"היא רוצה שאמצא זמן לעצמי. המשפחתיות מאוד חשובה לה, וגם לי. יש לנו הסכם לא כתוב, שקובע שבחגים ובשבתות אני לא עובד ומגיעים להורים. אם אני מפסיד ארוחת שישי בגלל עבודה אני מקבל כרטיס צהוב ובצדק".

איך החינוך של ההורים השפיע עליכם?

"אני זוכר למשל שלא רציתי לגשת לבגרות בפיזיקה, כי כבר היו לי מספיק יחידות עם ציונים טובים במקצועות החזקים יותר שלי. זה מקצוע חלש אצלי והייתי קשה עם עצמי. מתוך מחשבה ילדותית לא רציתי לגשת אם לא אקבל 100 כמו בבגרויות האחרות. אני ממש זוכר איך ההורים הושיבו אותי ליד השולחן, ואמרו: 'תיגש בשבילנו ותעשה את זה'. יחד הם נתנו לי את הפוש. הם אמרו לי שלוותר זה קל, אבל אתה לא צריך לוותר לעצמך. הם דחפו אותי לאקסטרה, וידאו שאני מנצל את הפוטנציאל שלי. זה מאוד עזר לי ואיפשר לי בהמשך להתראיין בצבא לתלפיות. בעיניי זו האחריות של הורים כלפי ילדיהם, לדחוף למיצוי הפוטנציאל".

"אנחנו אסירי תודה לאסף"

תוכנית תלפיות הצה"לית היתה המקום שבו התקבצה הרביעייה המייסדת. "ב־16 ביולי 2001, תאריך הגיוס שלנו, הכרתי את אסף רפפורט ועמי לוטבק", משחזר קוסטיקה. "למדנו יחד בתלפיות, קורס רציני וארוך מאוד של שלוש שנות לימוד והכשרות צבאיות. אסף ואני היינו שותפים לחדר בירושלים, וכשהוצבנו ביחידות — שלושתנו ב־8200 — יצא לנו לעבוד יחד. את השותף הרביעי, רועי רזניק, הכרנו כשעבדנו עם יחידה 81. זו היתה תקופה מכוננת, כי הסייבר עוד היה בחיתוליו ונתנו לנו, הילדים, לבנות את הטכנולוגיה של העתיד. אי אפשר לפרט, אבל במלחמת לבנון השנייה ממש הרגשנו איך יכולות שבנינו השפיעו על שדה הקרב".

מתי התחילה ביניכם ההתמיינות לתפקידים שבהם אתם מחזיקים עד היום?

"כשהקמנו את אדאלום כל אחד תפס כיוון. אסף תפס כיוון כמוביל עסקי, להציב רף גבוה ולגרום לכולם להגיע אליו. עמי היה זה שרואה דברים קדימה מבחינת החזון הטכנולוגי; רועי מבין איך לבנות צוות שגורם לדברים לקרות; ואני מביא את היכולת להתאים את המוצר לשוק. משפחה לא בוחרים, אבל צוות כן. אני בחרתי מי יהיה הצוות שלי, ואנחנו 21 שנה יחד, חתיכת תקופה. נוצר בינינו אמון גבוה ואנחנו חברים טובים מאוד. הספקנו כבר לעשות את כל החגים יחד, כולל אצל המשפחה שלי בצרפת".

העובדה שאסף בפרונט ואמון על כל ההחלטות הגדולות לא מעוררת קנאה?

"להפך, אנחנו אסירי תודה על זה. לרובנו לא טבעי להיות בפרונט. אסף טוב בלקבל את ההחלטות האמיצות ואני אסיר תודה על כך שהוא חוסך את זה ממני. לא היינו יכולים להקים חברה כזאת בלעדיו ובלי הנוכחות שלו, וטבעי לנו כצוות שהוא ייקח את ההובלה".

כמו קוסטיקה, גם רפפורט חי עם בן זוג. בתקופת עבודתם במרכז הפיתוח של מיקרוסופט בישראל החברה הודיעה כי תתמוך במענקי פונדקאות לזוגות חד־מיניים והורים יחידניים המעוניינים לעבור את התהליך בחו"ל, ובמקביל נרתמה למאבק באלימות נגד נשים. כך שהאקטיביזם בוויז בעת הזאת הוא המשך ישיר לפעילות העבר.

כהומו, הצעות חוק כמו זו שמתירה להפלות בשירות בשל סתירה לאמונה דתית גרמו לך להרגיש מאוים?

"האירועים שקרו פה בחודשים האחרונים טלטלו אותי, כי הבנתי שזה דבר שעלול לפגוע ממשית בזכויות שלי. זה מטלטל לחשוש שישראל תהפוך למקום שאני לא רצוי בו. העובדה שאני משתייך לקבוצת מיעוט שעשויה להיות מאוימת גורמת לי לפתח אמפתיה לערבים או לנשים ולכל מי שעלולים להיות מאוימים על ידי כוח דורסני. לכן אני שמח שוויז נקטה עמדה ברורה נגד הקריאות לאפליה, ואני איאבק על שוויון והכלה של כל אדם באשר הוא".

בינתיים לא נראה שאנחנו קרובים לתיקון, וכעת נשלפים מהבקבוק השדים העדתיים.

"אני סורי־אלג'יראי על מלא ומאוד גאה ברקע שלי. עצוב לי לראות פוליטיקאים משתמשים בנושא העדתי בצורה צינית כל כך כדי לפלג ולזכות ברווח פוליטי. שיח התיוגים נוצר משני הצדדים: אנרכיסטים, ביביסטים, בבונים, פריבילגים, עונדי רולקסים – כל אלה הם הוכחה לקרע, ואנחנו חייבים לדרוש מהמנהיגות שלנו לעצור את השיסוי. בהייטק רואים היום אנשים מכל הרקעים והעדות, והתיוגים האלה ממסגרים ומקטינים אנשים ובלי סיבה. הפוליטיקה של להדגיש תסכול במקום להעצים אנשים ולהעביר מסר של אחריות לגורלך פועלת נגד אלה שלכאורה רוצים 'להגן' עליהם".

וחלומות אישיים לעתיד? להשיט יאכטה, לגדל ילדים? עוד רגע אתה כבר קשיש במונחי הייטק.

"ככל שהזמן עובר אני מרגיש שאני מסוגל להמציא יותר, לעשות יותר ולתרום יותר ליצירת עולם בטוח. התחושה היא שהשמים הם הגבול, שהשוק רעב לפתרונות, ואני רוצה לראות אותנו ממשיכים את מה שבנינו ב־20 השנה האחרונות. משפחה אני רוצה להקים כמובן, אבל אני לא מכיר הרבה הייטקיסטים שיאכטה היא באמת החלום שלהם. מה שדוחף הוא להשתמש בכוח העסקי כדי להשפיע לטובה על העולם".