ה

דו"חות הכלכליים של כל קבוצות הכדורגל בעונת 2020/21, עונת הקורונה המלאה הראשונה, מראים הפסדים כספיים משמעותיים. לפי דו"ח של אופ"א, שהתפרסם לפני כמה שבועות, הקבוצות באירופה הפסידו יחד 4.4 מיליארד יורו, וההכנסות של מועדוני הכדורגל של אופ"א ירדו מיותר מ־24 מיליארד יורו ל־20 מיליארד יורו. כמעט כל ההכנסות מימי משחק נעלמו (ירידה של 88%).

ממצא בולט נוסף הוא ההפסדים הכספיים העצומים של הקבוצות שזכו באליפות. את מנצ'סטר סיטי אי אפשר להכניס לתוך החישובים, מפני שאבו דאבי אחראית לכמעט כל ההכנסות המסחריות שלה — אבל בשמונה הליגות הגדולות האחרות, שבע מהאלופות רשמו הפסדים. אינטר רשמה את ההפסד השנתי הגדול בהיסטוריה של הכדורגל האיטלקי, 245 מיליון יורו; אתלטיקו הפסידה 111 מיליון יורו; בשיקטאש הפסידה 44 מיליון יורו (כ־77% מהכנסותיה); ספורטינג ליסבון הפסידה 33 מיליון יורו (50% מהכנסותיה); ליל הפסידה 23 מיליון יורו, אף שהיא אחת הקבוצות הרווחיות ביותר בשוק העברות השחקנים, והאלופה היחידה שהכנסותיה גדלו בזמן הקורונה; ואייאקס, שמתנהלת בשמרנות כלכלית, הפסידה 8 מיליון יורו. רק באיירן מינכן רשמה רווח תפעולי מינימלי, וגם הוא כמעט זניח: 1.8 מיליון יורו.

נכון, ההפסדים התנפחו לממדי ענק כאלה גם בגלל הקורונה, אבל לא רק. מחקרים מוכיחים שאלופות וקבוצות הישגיות בדרך כלל מפסידות כסף. חוקרים מאוניברסיטת אוביידו שבספרד ערכו מטא־אנליזה, שבדקה עשרות מחקרים על הקשר שבין ביצועי קבוצות ספורט לרווחיהן, ומצאו שביצועי ספורט ברמה הגבוהה ביותר אינם משפיעים על רווחיות המועדון (לטוב או לרע) — אבל שלרווחיות יש השפעה שלילית על ביצועים ספורטיביים. החוקרים אפילו כימתו את הקורלציה בין רווחי הקבוצות לירידה במספר הנקודות שהן משיגות: על כל עלייה של 1% ברווח יש ירידה של 6% במספר הנקודות בליגה.

וזה הגיוני. מחקרים קודמים הוכיחו את קיומו של קשר בין גודל תקציב השכר לדירוג הקבוצה בליגה, וגם את קיומו של קשר בין איכות השחקן למחירו. המשמעות היא שהוצאות גבוהות על סגל השחקנים מובילות לביצועים ספורטיביים טובים. הוסיפו לזה את העובדות שכדי לשמר את המצוינות יש לשמר את השחקנים, מה שמתבטא בשדרוג שכרם; ושניצחונות מובילים לתשלומי בונוסים גבוהים, שתופסים גם הם נתח מההוצאות וכך מקטינים את הרווח.

הממצאים האלה נכונים לא רק לכדורגל. גם ב־NBA, למשל, מאז יצירת תקרת השכר ותקרת היוקרה, אין אלופה שלא שילמה מעל תקרת השכר לשחקניה. בכלל, ברוב ענפי הספורט, קשה עד בלתי אפשרי להעמיד קבוצה איכותית ומנצחת שגם מייצרת רווחים לבעלים.

השאלה היא אם הכלל הזה קיים גם בארגונים שאינם ספורטיביים. למשל, חשבו על הקשר שבין רמת הרווחיות של תאגידי ענק לבין רמת הרווחה שנוצרת סביבם.

לפי מחקר של משרד התקציב של הקונגרס האמריקאי, העלאת שכר המינימום תפחית את רמות האבטלה, ועד 2025 היא יכולה להוביל לעלייה בשכרם של 27 מיליון עובדים ולחלץ כמעט מיליון אמריקאים ממעגל העוני. מחקר אחר, הפעם של אוניברסיטת אמורי בג'ורג'יה, הוכיח שבארצות הברית, כאשר שכר המינימום המקומי גבוה מזה הלאומי, נרשמת הפחתה של התנהגויות אלימות בקרב צעירים. החוקרים של אמורי אף חישבו כי כל עלייה של דולר בשכר המינימום תוביל לירידה של 2% בהתנהגויות אלימות של צעירים.

אלא שלמרות הממצאים האלה, השיטה הכלכלית הקיימת ממשיכה לקדש את הרווח. אפילו חברות שהבינו שכדי להרוויח יותר, צריך שלעובדיהן יהיה טוב יותר — והן אינן רבות — שואפות קודם כל לעשות רווחים. זה אולי לא המדד היחיד שלפיו נשפטות חברות, אבל בכלכלה שלנו, זה המדד שקובע. האם כשבוחנים חברה לא צריך, כמו במקרה של קבוצת כדורגל, לבדוק אם המרדף אחרי רווחים פוגע בתוצאות החברתיות של פעילותה? ובראייה רחבה יותר: איך כלכלה יכולה להיחשב מתפקדת וטובה כשבשנתיים של הקורונה, עשרת האנשים העשירים בעולם הגדילו את הונם ב־700 מיליארד דולר (15 אלף דולר לשנייה) — בעוד שיעור ההכנסה של 99% מהאנושות צנח, 160 מיליון איש נפלו אל מתחת לקו העוני, ואחד מכל שבעה אמריקאים לא הצליח לעמוד בתשלומים על המגורים שלו? איך אמזון יכולה להיחשב חברה מוצלחת אם רווחיה צומחים ומרקיעים שחקים, בשעה שיותר ממחצית מעובדיה לא יכולים להרשות לעצמם לרכוש דירת חדר?

זו אינה קריאה להלאמת חברות, חלילה, אלא לקביעת מדדים אחרים למדידת הצלחה של חברה מסחרית. בישראל, למשל, מחאות יוקר המחיה עוסקות פעמים רבות במחירי הקוטג', הפסטה, המילקי והביסלי — אף שהציבור כאן מתקשה לגמור את החודש לא בגלל הדברים האלה, אלא מפני שהשכר החודשי לא צומח בקצב של מחירי הדיור וההוצאות ההכרחיות למחיה בכבוד. וזה קורה מפני שישראל לא משקיעה מספיק מהכסף שיש לה בדיור ציבורי, בתחבורה ציבורית, ברווחה, בבריאות ואפילו בחינוך.

תאמרו שזה קשור לממשלה בלבד, ולא לחברות הענק, אבל במובנים רבים כלכלת הכדורגל משקפת הרבה יותר את המציאות הכלכלית המסובכת מאשר השווקים הפיננסיים. חברות פרטיות יכולות לחולל נזק עצום לחברה, לסביבה ואפילו לעובדיהן — ועדיין להיחשב הצלחה מסחררת, בזכות הרווח שצומח. בכלכלת הכדורגל, קבוצות מנצחות יכולות להרוויח, אבל קבוצות שמטרתן היחידה היא להרוויח לא יכולות להיות טובות.