חתיכת שבוע

חתיכת שבוע

/// עובדי ההייטק מזהים את המגמה /// בחירת השופטים החדשים היא בשורה טובה, מכמה סיבות /// הח"כים שוב מתנערים מאחריות, על חשבון ההסתדרות /// הפלסטיק מגיע להנהגת העולם

מוסף כלכליסט | 24.02.22

מצב ההייטק

התיקון מתחיל מלמטה

חברות שנסחרות בבורסה חשופות לחוכמת ההמונים ולכוחות השוק, ואלה כבר התחילו לכרסם בשווי חברות הטכנולוגיה. לסטארט־אפים הפרטיים, לעומת זאת, אין מנגנוני בקרה חיצוניים כאלה, ויוניקורנים ממשיכים להיוולד. גם אם כולם כבר מבינים שהחברות שוות פחות מבשנה שעברה, אף אחד לא מודה בזה. אבל גם שם, מתברר, יש מנגנון בקרה מסוים, והכרסום מתחיל מלמטה, אצל העובדים. חוכמת ההמונים שלהם כבר עושה תיקון. לפי עדויות שהצטברו ב"כלכליסט", ובדומה למגמה בעולם, עובדי סטארט־אפים נוטים לאחרונה יותר לממש את המניות שלהם, גם לפי שווי נמוך יחסית, ואפילו פונים בעצמם לחברות שמתמחות בקניית מניות כאלה. כי בשוק של עובדים, העובדים הם כוחות השוק.

/// סופי שולמן

שופטים חדשים בעליון

המנגנון עובד

השבוע נבחרו ארבעה שופטים חדשים לבית המשפט העליון, ובהם המוסלמי הראשון, חאלד כבוב, והמזרחית הראשונה, גילה כנפי־שטייניץ. עד היום היו שופטים ערבים אבל לא מוסלמים, והיו מזרחים אבל לא נשים, והנה בסבב אחד נרשמו שני התקדימים. הבשורה הטובה השנייה היא ששני אלה, והאחרים, הם גם מינויים ראויים. הבשורה הטובה השלישית היא שכולם נבחרו חרף התנגדותו של חבר הוועדה לבחירת שופטים ח"כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית), מהתוקפים החריפים של העליון — וזו עוד תעודת כשרות לארבעה המינויים. בחירת שופטים לבית המשפט העליון היא תהליך שמשועבד לפוליטיקת הזהויות ולפוליטיקה בכלל, וקריטריון המצוינות כבר מזמן נדחק מראש הרשימה. ועדיין, מתברר שמערך הנטרול ההדדי בוועדה עובד, ומבטיח, בין כל הפשרות והדילים, תוצאה טובה. לפחות הפעם.

/// משה גורלי

ההסתדרות והנמלים

מאשימים במקום לעבוד

בוועדת הכלכלה של הכנסת התנהל השבוע דיון שעסק ב"השתלטות ההסתדרות על נמלי הים, המובילה להחרפה של יוקר המחיה ולשיבושים כבדים בשרשרת האספקה". כותרת ניטרלית, סך הכל. יש משבר עולמי סביב שרשראות האספקה, יש עיכובים גלובליים בתובלה, והפקק בנמלים כאן הוא חלק מהעניין. במשרד התחבורה מאשימים את העלייה המטורפת בביקוש למטען, בנמלים הפרטיים מאשימים את המדינה שלא נתנה להם מספיק רציפים, בחברות הספנות מאשימים את ההסתדרות שמונעת גיוס כוח אדם, ובהסתדרות מאשימים את הנהלות הנמלים שלא מתפקדות. כולם אשמים, ואיכשהו אף אחד לא אחראי.

ההסתדרות היא חלק מהעניין, אבל היא ודאי לא האחראית הבלעדית לעיכובים ולהתייקרויות — ולא אחראית לטיפול בהם. זה לא מפריע לחברי כנסת לסמן אותה כאשמה, ותחת כותרת שקרית. כך נבחרי ציבור בורחים מהאחריות המוטלת עליהם, ועוד אורזים את זה באידאולוגיה של "שוק חופשי". במקום להתמסר לנרטיב הזה, צריך להזכיר לח"כים שבישראל הכנסת היא הריבון, הממשלה היא הרשות המבצעת, וההסתדרות היא רק ארגון עובדים ששיאו מאחוריו. קל להאשים אותה (רבים עושים זאת כבר שנים), אבל הגיע הזמן שהכנסת תמלא את תפקידה, ותדרוש מהממשלה למלא גם היא את תפקידה, ולהתחיל לטפל בחסמים, אחד־אחד.

/// יובל שדה

פסגת הפלסטיק

הכסף שוב מאיים על העולם

ביום שני הקרוב יתכנסו נציגי המדינות החברות באו"ם בניירובי, קניה, כדי לדון בנושא אחד: פלסטיק. או יותר נכון — מתי ואיך מפסיקים להשתמש בפלסטיק חד־פעמי. בדיון הזה יש שני צדדים עיקריים: באחד נמצאות חברות הנפט והכימיקלים, שמרוויחות הון מייצור ושיווק פלסטיק ומפעילות לובי משומן; בצד האחר אנחנו, שאר העולם. סקר של המכון למחקר השווקים IPSOS, שהקיף 20 אלף נשאלים מ־28 מדינות, העלה כי שלושה רבעים מאנשי העולם תומכים בהפסקת השימוש במוצרי פלסטיק חד־פעמי מהר ככל האפשר, ו־90% תומכים באמנה בינלאומית להפחתת השימוש בפלסטיק. האינטרס של העולם, אנשים וסביבה כאחד, הוא להפסיק או להפחית דרמטית את השימוש בחומר הזה, שמזהם את הסביבה ומחלחל למערכות העיכול והדם של בעלי החיים בדרכים שטרם הובנו במלואן ומחזק את התלות בדלקי מאובנים. מולם עומדת קבוצה קטנה של אנשים, פרומיל הפרומיל מאוכלוסיית העולם, שרק רוצים להרוויח, ושקולם יישמע בניירובי באופן לגמרי לא פרופורציונלי. בעוד שבוע נדע האם הם שוב ניצחו, ושוב הכסף הגדול כופף את מקבלי ההחלטות להכריע בניגוד לאינטרס של כולנו.

/// עומר כביר

צילום: שאטרסטוק

מילת השבוע

//

דור סער־מן

איזה תמהיל משמעויות כדאי לנו לחפש בשופטים שלנו?

מינוים של ארבעה שופטים חדשים לבית המשפט העליון עורר שלל תגובות מימין ומשמאל, והציף שוב את התחושה שבישראל כרגע הכל צבוע בפוליטיקה, גם שופטים. זה מטריד, אבל לא לגמרי חדש.

בתנ"ך השופטים היו מנהיגים, צבאיים במהותם, עם אג'נדה, אסטרטגיה וטקטיקה. בכל הנוגע למשפט היהודי, לא היו שופטים, אלא דיינים, ובראשם אב בית הדין. זה מושג עוצמתי יותר משופט, והתפקיד היה מהבכירים שבקהילות היהודיות. אחר כך אימצנו את המילה שופט במשמעותה הנוכחית, ואיתה שובל של משמעויות. כי "משפט" הוא עניין מאיים, כמו אצל קפקא. ו"שופט" יכול להיות אתם יודעים מה, כמו במגרשי הכדורגל. וכששרים ל"אדוני השופט", מתייחסים אליו כמו אל חברה'מן. לא "אב", לא "מאיים", בטח לא השופט העליון. אחד משלנו, שיכול להבין.

במקום לחלק את השופטים לשמרנים וליברלים, כמו בארצות הברית, אולי צריך לשאוף לתמהיל של כל הקשרי השופט האחרים. שיהיו אנשים אמיצים, מובילים, עם יושרה גדולה, כמו השופטים התנ"כיים. שיהיו גם כמו "אבות", דואגים, נוקשים במידה ורחומים במידה. שיהיו מאיימים, כדי שהחוק יישמר. ושגם יהיו משלנו, ושיידעו להבין. מכל אלה, אולי יתרקם צדק.