כ

שעדי כהן נחת בנמל התעופה בטוקיו בספטמבר 2019, לא היה לו מושג שחוקרים פרטיים מקומיים עוקבים אחרי כל צעד שלו. זה היה רגע השיא במבצע בילוש רחב היקף בעלות של מאות אלפי שקלים, שנוהל מישראל והתפרש על פני מדינות רבות. בימים הקרובים החוקרים ישבו לכהן על הזנב, יעקבו אחריו לכל פינה ויתעדו כל תנועה שלו.

הצילומים וההקלטות שישיגו יספקו למשקיעים ששלחו אותם את ההוכחה החותכת לחשדותיהם: מה שהתחיל כמיזם ענקי ומבטיח בתחום החומרים התעשייתיים, עם שותף יפני מקומי ופוטנציאל הכנסות של מיליארדי דולרים משתי ענקיות — טויוטה וסוני שכבר התחייבו כביכול לפרויקט — הוא למעשה בלוף גדול. אחר כך בכתבי טענות ובתצהירים לבית המשפט הם עצמם יגדירו אותו עוקץ בינלאומי מתוחכם, שהתגלה כ"עורבא פרח, כזב מוחלט, אחת ההונאות הגדולות שנראו בישראל".

הסיפור שהם מגוללים הוא של הונאה מורכבת שנבנתה שלב אחר שלב, פתלתלה ומסמרת שיער ברמת התעוזה והדמיון שנדרשו לה. הטענות מבוססות על מאות מסמכים ועדויות שהגיעו לידי "מוסף כלכליסט" והוגשו לבית המשפט, והשורה התחתונה שעולה מהם חדה ופשוטה: על בסיס מצגי שווא מתוחכמים והבטחות שמאחוריהן אין דבר, השקיעו בשנים האחרונות עשרות משקיעים מנוסים לא פחות מ־120 מיליון שקל (יותר מ־32 מיליון דולר) במיזם מופרך של חברה ששמה א.מ חומרים מתקדמים. הסיכוי שיראו את הכסף חוזר אליהם קלוש. על רווחים אין מה לדבר.

רשימת המתפתים להשקיע, הכוללת כ־30 איש, מרשימה במיוחד: אנשי הון סיכון, תעשייה, צבא והייטק, מהסוג שכל חברה היתה שמחה להתפאר בה. בהם אפשר למצוא את זוהר גילון, אחד האנג'לים הפרטיים הגדולים בישראל שמאחוריו כבר עשרות אקזיטים; ראש אכ"א לשעבר האלוף במיל' גדעון שפר; ערי סטימצקי, בעלי רשת סטימצקי לשעבר וכיום משקיע בולט; יזם ההייטק אל"מ במיל' אסף לפידות (בנו של מפקד חיל האוויר לשעבר עמוס לפידות); יוסי קרטה, בעלי חוות גידול האצות סיקורה; קבוצה של טייסי עבר בעלי רקורד של תפקידים בכירים בחיל האוויר; משקיעי חוץ מלונדון, ניו יורק ומיאמי; וד"ר גדעון שיכמן, משקיע ותיק בעולם ההון סיכון, שותף לשעבר בקרנות ורטקס וקטליסט, שהוא ובני משפחתו (לרבות גרושתו שולה רקנאטי) השקיעו כמה מיליוני שקלים במיזם. כולם העבירו את הכסף תמורת מניות במיזם, או כהלוואה שיוכלו להמיר בהמשך למניות - ובלבד שתישמר להם הזכות לקצור את חלקם ברווחים העצומים המובטחים.

"האפשרות 'לעשות מכה' מעבירה אנשים על דעתם, עד כדי כך שהם מוכנים להתעלם מכל נורות האזהרה", אומר היום שיכמן ל"מוסף כלכליסט". ובסיפור הזה הנורות הבהבו, אבל אף אחד לא רצה לראות.

ב"מיזם סוני" הוצג פיתוח אבקה מתכתית לשימוש כחומר בסיס לאלקטרודות של סוללות נטענות, שיאפשרו "לשפר ולהאריך באופן משמעותי את חיי הסוללה בטלפונים סלולריים וברכבים חשמליים". הסוללה כונתה "סוללת העתיד של סוני" והיקף הזמנת החומרים השנתית שלה מהמיזם הוערך ב־2,262 ק"ג לשנה, במחיר של כ־6.75 מיליון דולר לק"ג — כ־15 מיליארד דולר בשנה. "אנשים השקיעו כי הם רצו להיות שותפים לשינוי טכנולוגי גדול", אומר צור. "אני עשיתי להם מצגות שלפיהן אנחנו משנים את העולם".

לפי מזכר ההבנות עם P&Y, השותפה היפנית היתה אמורה לממן 80% מעלות רכש חומרי הגלם הנדרשים בתהליך הייצור, וחלקה של החברה הישראלית עמד על 20%. בכפוף להשלמת הפיתוח, הפוטנציאל העסקי שהוצג היה אדיר: הכנסות של מיליארדי דולרים בשנה משני תאגידי הענק הבינלאומיים.

ה"כריש" הגדול מבין המשקיעים שאותו ביקשו צור ולפידות לגייס היה זוהר גילון. "בסוף הפגישה איתו", משחזר צור, "זוהר אמר לנו: 'הסיפור שלכם כל כך מופרך ומטורף, שלא יכולתם להמציא אותו'". גילון הצטרף בסופו של דבר, והביא איתו גם את ערי סטימצקי.

אמצעי השכנוע: איש הקשר סוזוקי והאשה המסתורית AUM

כהן הציג את עצמו בפני המשקיעים כ"מוח הטכנולוגי" שעומד בראש פעילות הפיתוח של המיזם כמנהל הבלעדי. הוא הוגדר בעל יכולות טכנולוגיות פנומנליות, אוטודידקט שעוסק עשרות שנים בפיתוח חומרים ותהליכי ייצור מגוונים ועמד מאחורי המחקר והפיתוח של חברות שונות.

כהן תיאר כיצד הוא עובד ביפן בתוך מתחם מעבדות שמייצר עבור טויוטה וסוני מוצרים בעלי תכונות ייחודיות, אך שמר על מעטה סודיות וחשאיות, בטענה שזה התנאי שאותו הציבו תאגידי הענק היפניים. לכן היה אסור לאף אחד מלבדו לראות את תהליך ייצור החומרים הייחודיים. עוד סיפר כי פעילות הפיתוח נעשית במעבדות הסודיות של P&Y בטוקיו, שכוללות אולמות מחקר וציוד מתקדם כמו כורים כימיים, חיישנים, יחידות ניטור ומערכות רובוטיות משוכללות. במעבדות אלה, סיפר, עובדים 38 עובדים, ובכללם לבורנטים, אנשי אלקטרוניקה, כימאים, מהנדסים ועוד, הכפופים לו ופועלים לפי הוראותיו. לדבריו, הוא נפגש ועובד בשיתוף פעולה עם אדם מטעם השותף היפני ששמו "סוזוקי", המשמש איש הקשר הישיר לטויוטה וסוני, וכי גם הקשר מולו חייב להישמר בסודיות מוחלטת בשל דרישה דקדקנית של השותף היפני. זו הסיבה שאף אחד מהמשקיעים בחברה הישראלית לא פגש אותו מעולם.

נוסף על כך, סיפר כהן כי הוא עצמו מבצע אנליזות ובדיקות באתר המחקר והפיתוח של טויוטה צפונית לאוסקה, ובמעבדה ייעודית של סוני בטוקיו. טויוטה עצמה, סיפר, העמידה מתחם מעבדות ייחודי לטובת פיתוח החומרים והשקיעה כחצי מיליארד דולר בתוכניות הקשורות במיזם, מתוך אמונה בתוצריו. הוא שרטט את מתחם המעבדות, וטען כי שלב פיתוח החומרים כבר מתקדם מאוד. עוד סיפר כהן כי מתוך רצונה של סוני להשתמש באותו חומר מיוחד שפותח עבור טויוטה, ובמסגרת ממשק בין שתי הענקיות, מפתחים העובדים שתחתיו במעבדות גם מוצר ייחודי לסוני, שבגמר הפיתוח אמורה לרכוש אותו בסכום עתק של כ־15 מיליארד דולר.

צור, יו"ר ומנכ"ל החברה, היה אחראי להתנהלות העסקית והמסחרית, ובעיקר לגיוס הכספים למיזם. הוא ניהל קשר רציף באמצעות המייל עם אשה שכונתה AUM, ותוארה כנציגת השותפה היפנית. המיילים האלה גם הוצגו למשקיעים בחברה כדי להראות התקדמות בפרויקטים. כל כמה חודשים P&Y היפנית שלחה לא.מ הישראלית חשבונית עבור קניית חומרי הגלם היקרים הדרושים לתהליך הפיתוח, והחברה הישראלית נדרשה להזרים את חלקה במיזם — ולגייס לצורך כך עוד כספים ממשקיעים. הסכומים הלכו ועלו, והגיעו למיליוני דולרים לחשבונית. צור, שלו היתה הגישה לחשבון של א.מ, ביצע את ההעברות לחשבון הבנק של P&Y ביפן. כנגד השקעות אלה, כפי שהציג כהן, העמידה כביכול השותפה היפנית סכום כולל של כ־200 מיליון דולר עבור רכישת חומרי הגלם, העסקת העובדים והקמת המעבדות.

סדק ראשון: "לא היה ולא נברא, אין לנו פרויקטים כאלה"

כהן חילק את זמנו בין ישראל ליפן. הוא נהג לדווח משם על פגישות מסעירות לקידום הפרויקט ועל "התקדמות מדהימה בפיתוח החומרים במעבדות". בסוף 2018 נשלחה לחברה הישראלית מהשותף היפני דרישת תשלום גבוהה במיוחד בסך 16 מיליון דולר. לפידות חשב אז שאי אפשר להמשיך לגייס עוד רק "על המילה של עדי כהן" ויחד עם צור ביקש מכהן לעבור בדיקת פוליגרף. כהן הסכים. הם שכרו חדר במלון השרון בהרצליה, בודק מוסמך הגיע למקום וערך את הבדיקה. כהן יצא דובר אמת. "יהיה לנו עוד כלי לגיוס משקיעים במטרה לנסוך בהם ביטחון", חשבה החבורה.

אולם בחלוף זמן מה לפידות הרגיש שזה לא מספיק וביקש מכהן לטוס יחד איתו ליפן. "אני חייב לראות את הדברים בעיניים", אמר. כהן ענה שלא יוכל להיכנס איתו למעבדות בשל המחויבות לסודיות, אך הוסכם שבכל זאת יטוסו יחד. כך לפידות וכהן הסתובבו במשך יומיים בטוקיו, כשכהן לוקח אותו לאתרים השונים שבהם, לדבריו, הוא פועל — ממרכז המחקר של טויוטה, דרך המטה של סוני ועד מתחם המעבדות הסודי של המיזם. "בדקתי עם הש"ג ואתה לא יכול להיכנס כי הפגישה לא תואמה. חכה בחוץ, אני נכנס", היה אומר ללפידות ונעלם בתוך המבנים. לפידות גם לא הורשה להיפגש עם אף גורם מטעם השותף היפני. ולמרות זאת, כששב לארץ עדכן את שאר המשקיעים שהביקור הותיר בו רושם חיובי וכי "עדי מסתובב ביפן כמו דג במים".

שיכמן אומר שאחרי ששמע את דיווחו של לפידות, החשש שלו רק גבר: "מה זה רק לראות את הבניינים מבחוץ? זה לא הגיוני". וכשהתבקש על ידי צור ופיליפ מורל באפריל 2019 לנסות לגייס במהירות כסף ממכריו, משקיעים רוסיים, ללא צורך בבדיקת נאותות לחברה, חשדו גבר אף יותר. "המשקיעים שלי ביקשו מידע מפורט על החברה, וסירבו לתת לי", הוא אומר, "אז התחלתי לחקור לעומק את הדברים".

לדברי שיכמן, כפי שגם העיד במשטרה, "נגלו לי עדויות שעוררו תהיות וסימני שאלה כבדים לגבי קיומם של הפרויקטים ביפן". החקירה העצמאית שניהל כללה פניות לגורמים בכירים בטויוטה ובסוני בישראל וביפן. כל מי ששוחח עמו טען בפניו שמעולם לא שמע על המיזמים האלה או על השותף היפני. ככל שהעמיק בחקירתו הסיפורים נראו לו מופרכים יותר ויותר.

הוא נפגש, למשל, עם נציג סוני בישראל ושמע ממנו שהחברה יצאה מזמן מתחום הסוללות ואגירת האנרגיה. כשביקש הבהרות מכהן, הוא ענה: "ידוע שסוני מכרה את חטיבת סוללות הליתיום שלה... עם זאת, מרגע שהחלה להסתמן ההצלחה פתאום הופיעה טויוטה וניכסה לעצמה את הובלת הפרויקט. זה כנראה כבר מזמן לא פרויקט של סוני לבדה!".

ניסיונותיו של שיכמן לקבל מידע מבעלי התפקידים בחברה נתקל בהתעלמות. זה הוביל אותו ביולי 2019 לשלוח מכתבים לכל משקיעי החברה, שבהם פרס את ממצאיו: "אני תופס את עצמי בראש, מטלטל אותו ימינה ושמאלה, ואומר לעצמי — כל מה שאני וחבריי להשקעה יודעים על הפרויקט הגיע מפיהם של עדי וגבע ומקריאת תכתובות מייל עם אשה בשם AUM, הכותבת כביכול מחברת כיסוי בשם P&Y ביפן. למעשה, אין לנו כל עדות פיזית, צילומית או ממוסמכת מצד שלישי מהימן, המאמתת את כל המידע הזה".

באסיפת בעלי מניות סוערת, שכונסה בבהילות ב־12 באוגוסט, ניסה כהן לספק הסברים. צור לא הוציא הגה מפיו. עד מהרה הקסים כהן את הנוכחים בסיפורים על כך שהמיזמים קרובים להשלמה והעסקה בדרך להיסגר. הם בחרו להאמין לו. "גם לפידות דברר את עדי באותה אסיפה", אומר שיכמן, "עד שאחד המשקיעים שאל אותו: 'מאיפה הביטחון שמה שאתה מציג לנו נכון?' לא היתה לו תשובה".

באותה אסיפה התנערו הדירקטורים ובעלי המניות המרכזיים בחברה מהממצאים של שיכמן ואף חתמו על "מנשר" הסתייגות מטענותיו. "היה להם קשה שאני מנפץ להם את החלום, כמו הילד שצועק שהמלך עירום", הוא אומר. שיכמן שכר את שירותיו של עו"ד איתן ארז ודרש מהחברה החזר של הכספים שהשקיע בטענה כי מדובר ב"סכמת הונאה".

בו בזמן המשיך להעמיק בבדיקותיו ביפן ובסוף אוגוסט אף הצליח להגיע לסמנכ"ל הפיתוח הראשי של טויוטה ולסמנכ"ל בכיר בסוני. "שניהם אמרו לי 'לא היה ולא נברא, אין לנו פרויקטים כאלה'. אז התברר לי סופית שאין לחברות הענק כל פרויקט פיתוח עם P&Y", אומר שיכמן. "באותו יום שלחתי מכתב לפיליפ מורל וכתבתי לו 'זו רמאות! זה סוף הסיפור!'".

שיכמן העיד במשטרה כי בשיחות שערך עם שותפים בחברות הקודמות של כהן וצור גילה כי השניים השאירו גם שם שובל של משקיעים מאוכזבים, שהעידו על דפוס פעולה דומה — פעולה בחשאיות ומסתורין, תשלום שוטף עבור חומרי גלם, הבטחות גדולות, כישלון עסקי — והפסד של מיליוני שקלים.

צור מצדו אומר: "כשאני צובע את חיי לצד עדי לאחור, אני מזהה דפוסים דומים. אבל בכל המקומות היו גרעיני אמת: היה ידע שהועבר, התחלה של התפתחות טכנולוגית, היה גוף מנהל רציני ועובדים. הסיפור של א.מ לעומת זאת הוא הונאה מההתחלה ועד הסוף".

החקירה הפרטית: מעבדת־על נחשפת כמפעל לייצור כיסאות

המכתבים התדירים ששלח שיכמן חיזקו בסופו של דבר את החשד הראשוני של לפידות. צור ולפידות החליטו לעצור הכל ולבדוק מיהו אותו שותף יפני מסתורי. בשלב הזה לפידות עוד לא חשד בכהן, אלא חשש שהוא זה שהולך שולל ביפן. הם שכרו חברת חקירות בינלאומית, שהחלה לחפש מידע על P&Y.

החקירה גילתה כי החברה היפנית נרשמה ממש סמוך להקמת החברה הישראלית, וכי מי שרשום כמנהלה ובעל המניות היחיד בה הוא אדם ששמו פאזו אוסווה. השם נשמע יפני למדי, אבל זהותו נחשפה דווקא במאגר מידע על יהדות טנג'יר שבמרוקו: פאזו אוסווה הוא בחור צעיר ששמו פז אוסווה בלוקה, בן לאם יפנית ואב ישראלי ששמו קובי בלוקה, שחי ביפן. ואילו פז הרשום כמנהל הוא בכלל סטודנט שחי בסנטה ברברה, קליפורניה. חיפוש ברשתות החברתיות גילה שבלוקה האב והבן קשורים לגלית כהן, אשתו של עדי כהן, ושמשפחת בלוקה התגוררה בעבר בקיסריה בשכנות למשפחת כהן.

לפידות סירב להתראיין לכתבה, אבל גורם ששוחח איתו שמע ממנו כי ברגע שבו קיבל מהחוקרים את הפרטים הדרמטיים על דמות הצללים ועל הקשר שלה לכהן הוא נאלץ לבלום את הרכב שנהג בו כדי להסדיר נשימה. אז לראשונה הבין לפידות ש"יש פה מעורבות ישראלית ושיש כאן בעיה. עוד לא היה לו ברור אם עדי כהן חלק מזה, או משוטה בעצמו".

לפידות העיד על כך בבית המשפט בשלב מאוחר יותר: "ביולי 2019 אנו עוד חשבנו שאנחנו עומדים לפני העסקה הגדולה בהיסטוריה. המידע הראשוני שהגיע לידיי על אותו פאזו הדליק מנורת אזהרה ענקית. זה היה בתחילת אוגוסט. עד לאותו רגע אני הייתי משוכנע שעדי כהן הוא אדם נקי כפיים וישר דרך".

בשלב הזה לפידות החליט למדר את צור, אף שעד היום הוא משוכנע כי צור אינו שותף לדברים שיתגלו. "צור פשוט עצם עיניים באופן קיצוני", הוא אומר למי ששואל. צור עצמו מסביר זאת במשפט הפשוט והמדהים הבא: "כשאתה לא רוצה לראות — אתה לא רואה". הוא מתייחס לא רק לעצמו אלא גם לשאר חברי הדירקטוריון של א.מ, שלדבריו לא אישרו בהתחלה את העמקת החקירה מחשש שזו תפגע ב"קלוזינג" של העסקה, שכביכול היה אמור לקרות כל רגע.

כדי להבין את עומק האמונה שנטעו המיצגים של כהן במשקיעים של א.מ, ואת ביטחונם — גם אחרי שעלו החשדות — בכך שהניסויים יסתיימו בהצלחה ועסקאות הענק עם טויוטה וסוני יושלמו, צריך לקרוא את המסמך שחיברה בשבילם פירמת רואי החשבון PwC ביולי 2019. החברה פנתה אז לרשות המסים ל"פרה־רולינג" לצורך הסדרת המיסוי, לקראת הקמתה ביפן של חברה שתספוג אליה את הכנסות העתק. במסמך שחיברו רואי החשבון, בהתאם למצגי החברה, נכתב כי סבב הגיוס האחרון לא.מ נעשה לפי שווי של 100 מיליון דולר אחרי הכסף וכי "בשלב זה נראה כי העסקאות המשותפות עומדות לפני השלב האחרון".

בסופו של דבר הוחלט להקדיש את כל הכסף שבקופת א.מ לטובת ניהול חקירה חוצת יבשות, שהתנהלה במשך כחצי שנה בישראל, יפן, תאילנד ואירופה. תחילה ניסתה חברת החקירות להתחקות אחר עקבותיה של אותה AUM מסתורית, שהתכתבה כל העת עם צור. עד מהרה הסתבר ש־AUM הוא כינוי של אישה תאילנדית שהיתה קשורה למיזם קודם של כהן וצור, וככל הידוע אין לה כל קשר למיזם הנוכחי ביפן. צור עצמו אומר היום כי הוא חושד שכהן היה זה שעמד מאחורי ההתכתבות עם AUM.

שלב בתי המשפט: "הפרשייה אינה שגרתית, בלשון המעטה"

החקירה הפרטית הסמויה המשיכה עוד כמה חודשים בארץ וגילתה כי על שמו של כהן לא רשום שום רכוש — לא רכב, לא דירה, אפילו לא חשבון בנק. זה לא הפריע לו ולאשתו לנהל אורח חיים ראוותני, לגור באחוזה גדולה בקיסריה, להחזיק כמה מכוניות יוקרה ולחיות בפזרנות. החוקרים מצאו מארג של חברות, שהבעלות הרשומה בהן היא לרוב של אשתו גלית או של אחיו. בנוסף נמצאו תביעות רבות שהתנהלו, ורובן נסגרו זה מכבר, נגד כל אחד מבני הזוג כהן. החוקרים התחקו גם אחר גורמים עסקיים שעשו עסקים עם בני הזוג כהן, ואיבדו לבסוף את כספם. נמצאו גם עדויות לכאורה להעברת כספים מ־P&Y ביפן לחשבונות הקשורים למקורבים למשפחת כהן.

כעת הגיע הזמן לחשוף את ממצאי החקירה בפני כהן. בסוף דצמבר 2019 הוא הוזמן בידי לפידות למשרד עורכי הדין פרל כהן, שנשכר על ידי חברת א.מ לנהל את ההליכים נגד כהן. לפידות חיכה לו באחד החדרים במשרדים שבקומה 53 של מגדל עזריאלי שרונה. על השולחן היו פרושים כל ממצאי החקירה, כולל תמונות המעקב מיפן. "הכל נגמר, אנחנו יודעים הכל", אמר לכהן, "אתה צריך להחליט — להחזיר את כל הכסף פלוס פיצוי של 50% על עוגמת הנפש או שהכל עובר למשטרה ולהליכים משפטיים". כהן התפתל. "אתם עושים טעות, זו עסקת חייכם", אמר. לבסוף התרצה והסכים לחתום על הסדר להחזרת 45 מיליון דולר (150 מיליון שקל) בכמה תשלומים, בלי להודות בטענות.

ללפידות היה חשוב לקבל בו במקום "דמי רצינות" ואדם מטעמו נסע עם כהן ישירות לביתו בקיסריה, כדי לקחת ממנו, כפי שהוסכם, את מכונית המרצדס מייבאך המפוארת שלו, שהיתה רשומה בכלל על שם אביו. בהמשך היא נמכרה ב־600 אלף שקל.

בימים הבאים אותת כהן כי הוא מתכוון להחזיר את החוב ולסיים את הסיפור. זה לא קרה. במקום זה ביקש כהן, הפעם באמצעות עורך דינו, לחתום על הסכם חדש, בטענה שההסכם נכפה עליו והושג בלחץ ובאיומים. ההסכם החדש שנחתם קבע כי כהן או משקיע שימצא ירכשו את מניות המשקיעים תמורת 38 מיליון דולר בשלושה תשלומים. התנאי היה הסכמתו לכך שאם לא יעמוד בהסדר החדש, ההסדר המקורי יוגש במשותף לבית המשפט לקבלת תוקף של פסק דין.

וזה מה שקרה. כהן לא שילם וגרר את המשקיעים בהבטחות ש"עוד רגע הכסף בחשבון". החברה פנתה לבית המשפט באמצעות עו"ד ישראל בכר מפרל כהן, וההסכם הראשון קיבל תוקף של פסק דין. נגד כהן נפתחו הליכי חדלות פירעון למימוש החוב והוצא לו צו עיכוב יציאה מהארץ.

בתביעתו לביטול פסק הדין טען כהן, באמצעות עו"ד אביחי ורדי, כי נאנס לחתום על ההסכם רק משום שנכלא באותו ערב במשרד ל־9 שעות. הוא דחה את הטענות שהמיזם הוא הונאה. לטענתו הוא הגיע ביפן לשלבים מתקדמים ביותר בפיתוח המוצרים המבוקשים על ידי הלקוחות, והאשים את החברה הישראלית בכך שלא הצליחה לגייס את הכספים שנדרשו להעברה לשותף היפני, מה שהביא לאי־הבשלת הפרויקטים ולכישלון המיזם.

במהלך דיון שהתנהל בתיק במחוזי בתל אביב בחודש אוגוסט השנה חשף לפידות עוד טפח מהחקירה. "גיליתי שבוצעה אחת ההונאות הגדולות", הוא העיד, "אני בעצמי נסעתי ליפן פעמיים כדי לחקור את זה וגיליתי ש־P&Y זה מחסן בדרום העיר, בשכנות למשרדים של השמלות בדולר של קובי בלוקה".

כהן מצידו טען בעדותו בבית המשפט כי אין לו קשר עסקי עם בלוקה אלא רק קשרי ידידות. "הוא לא קשור לפרשה", אמר, אך הודה כי הבן פז קשור ל-P&Y כדירקטור. "הם יודעים את זה עוד מ־2016", אמר. בעדותו גם הכחיש שכספים מהמיזם הועברו לאשתו. כהן טען כי ניסה "להביא לסיומו של האירוע ההזוי", על ידי מציאת שותף שירכוש את המשקיעים החוצה, "להוריד אותם מהצוואר".

המחוזי דחה את בקשתו של כהן לבטל את פסק הדין, ובהמשך נדחה הערעור גם בעליון. "אין זהו דבר שבשגרה שניתן נגד אדם פרטי פסק דין בהסכמה המחייב אותו לשלם סכום עתק של 150 מיליון שקל", ציין שופט העליון עופר גרוסקופף, "גם הפרשייה בה מדובר אינה שגרתית, בלשון המעטה". החודש מונה לכהן נאמן שמתחקה כעת על "מסלול הכסף" שנעלם, בניסיון להחזירו לנושים.

במקביל מגבש שיכמן קבוצה של כ־20 איש שצור חייב להם כספים כדי לפעול להשבתם. לדבריו, גם כשהיה חשש שהעסק הולך מסתבך, צור המשיך למכור למשקיעים מניות שלו בא.מ ולקחת הלוואות על בסיס ההצלחה הצפויה של המיזם. "הוא טווה להם מלכודת דבש", העיד שיכמן במשטרה.

צור, שהרגיש שהקרקע נשמטת מתחת לרגליו, הכריז על עצמו פושט רגל בחודש יולי. גם נגדו הוצא צו עיכוב יציאה מהארץ ומונה לו נאמן. חובותיו לעשרות נושים עומדים על יותר מ־50 מיליון שקל. לדברי שיכמן, "הוא השאיר אחריו שובל של נפגעים שהאמינו לחלום שמכר. היום גבע בנה לעצמו נרטיב מתקרבן ומרחיק את עצמו מעדי כהן בטענה שהוא רימה אותו. אני מתקשה להאמין לזה".

"אני מבין ומקבל את זה שחושדים בי, אבל בחיים לא גנבתי כסף. אני בפשיטת רגל עם חובות עתק וריביות מטורפות שבחיים לא אצא מזה, בעוד עדי חי בקיסריה את החיים הטובים", אומר צור, אך מודה: "ההתנהגות שלי בשנים האחרונות היתה כמו של שיכור, לוויתי כסף מחברים ואנשים שאני מכיר, אבל זה רק בגלל שהאמנתי באמת במיזם הזה. אני לא ישן בלילות רק מהמחשבה איך הם מתבוננים עליי. המונח להשפיל מבט עדין מכדי לתאר את התחושה. אני מתבייש".

לשיכמן נשאר רק להדגיש את הלקח שלמד: לראות הכל בעיניים, לקבל הוכחות מצדדים שלישיים, להיזהר ממעטה סודיות ולא ללכת שבי אחרי ניימדרופינג. "כשתוהים על קנקנם של אנשים", הוא מצטט את וורן באפט, "חפשו אצלם שלוש תכונות: יושרה, אינטליגנציה ומרץ. אם לא תמצאו את התכונה הראשונה — השתיים האחרות יחסלו אתכם".

תגובה: תגובת עדי כהן, כפי שנמסרה על ידי עו"ד אביחי ורדי: "מדובר באדם עתיר ניסיון אשר תפקידו בחברה התמצה בתחום המחקר, הפיתוח והטכנולוגיה, ולא בתחום הכספים או האדמיניסטרציה. הוא עבד עם חברות וגופים מהמובילים בתחום התעופה והרכב ושמו הולך לפניו כמומחה חדשני בתחום החומרים והתהליכים המתקדמים ובתחומי הננו־חומרים. המשקיעים, שהם אנשים מנוסים בתחום הטכנולוגיה, נכנסו לחברה לאחר הליך בדיקה ארוך.

"לעדי כהן טענות כבדות כנגד פסק הדין שהושג שלא כדין והוא דוחה את טענות המשקיעים נגדו. יש לו טענות כבדות באשר לדרך ניהול החברה וניהול ההשקעות בה, ולעבירות השונות שנעשו לכאורה על ידי המשקיעים בתקופת פעילות החברה. ככל שלמשקיעים יש טענות, יש להפנותן לאנשי הכספים ולמנהל החברה (גבע צור — ע"ק), ובוודאי שלא לאיש המחקר והפיתוח. עדי כהן שומר לעצמו את הזכות לנקוט בהליכים משפטיים בשל הנזקים שהוסבו לו ולחברה ולניסיון המשקיעים להתחמק ממילוי חובתם החוזית.

"מרשי עבר בדיקת פוליגרף על ידי יוצאי שב"כ, שבמסגרתה יצא דובר אמת, כולל כל הקשור לפעילות ביפן. הוא נכון לטוס ליפן עם הכתב הנכבד ועם נציג הצד שכנגד במטרה להראות את המפעל ומעבדות הפיתוח באופן שיבהיר כי הטענות כלפיו מופרכות מן היסוד".