חתיכת שבוע
חתיכת שבוע
/// בן גביר וקרעי לא מבינים על מה הם מדברים /// אימת המלחמה שווה מיליונים לבנקים /// רגולציה על AI נדרשת בבהילות, אבל אין מי שיטיל אותה /// זיהום הפלסטיק לא מעניין את ממשלת ישראל
התביעה בהאג
בורות משתלמת
השבוע, לאחר שהתובע של בית הדין הפלילי הבינלאומי הודיע על כוונתו לבקש צווי מעצר נגד מנהיגי ישראל וחמאס, החלו שרי ממשלת ישראל להפציץ בגינויים. בלטו בהם שניים: השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שהצביע על האיוולת, לטענתו, בשיגור צוות ההגנה המשפטית להאג, ושר התקשורת שלמה קרעי, שניצל את ההזדמנות לנגח את אהרן ברק, שנשלח מטעם ישראל כשופט להאג. שני הליצנים בלבלו בין בית הדין הפלילי (ICC) לבית הדין לצדק (ICJ), שבו ישראל הופיעה כי היא חברה בו ומכירה בסמכותו — בשונה מבית הדין הפלילי, שישראל כלל לא מכירה בסמכותו ולכן לא שלחה אליו צוות הגנה או את ברק.
הלוואי שהיה מדובר רק בבורות המקובלת של שרים בממשלת ישראל, שאינם מכירים את ההבדלים בין שני בתי הדין ובין הצווים הפרסונליים שנידונים ב"פלילי" לבין התביעות המדינתיות שנידונות בבית הדין לצדק. החשד הוא שגם במקרה הזה פשוט אין להם בעיה להטעות את הציבור ולבלבל אותו, רק כדי לזכות בעוד מנת פופוליזם לקידום האינטרס שלהם ושל ראש הממשלה.
/// משה גורלי
צילום: קובי גדעון, לע״מ
דו"חות הבנקים
הפאניקה משתלמת
הפועלים ודיסקונט פתחו השבוע את עונת הדו"חות הכספיים בבנקים, ושתי המסקנות העיקריות שעולות מהם הן שהשפעות המלחמה כמעט נמוגו (למעט ירידה בביקוש לאשראי), ושהבנקים ממשיכים להרוויח סכומי עתק: 1.9 מיליארד שקל בהפועלים, ומיליארד שקל בדיסקונט (רק ברבעון אחד, כן?). הסיבה המרכזית לרווחים הגבוהים היא הריבית הגבוהה, שמנפחת לבנקים את הכנסות המימון. היא בולטת בעיקר ברווחים שהבנקים מייצרים על הכספים בחשבונות העו"ש (בלי לשלם ריבית ללקוחות שבפלוס כמובן).
היקף הכספים בעו"ש התנפח במשך השנים והגיע לשיא של כ־600 מיליארד שקל ב־2022. לאחר שהריבית החלה לעלות, הציבור הבין שהותרת כספים בחשבון אינה חכמה כלכלית, ועשרות מיליארדי שקלים הוסטו לפיקדונות ומוצרים כגון קרנות כספיות. אלא שאז הגיעה המלחמה באוקטובר, ובבת אחת המעבר הזה קפא. האי־ודאות וההיסטריה הכללית גרמו לאנשים לרצות לשמור את הכספים נזילים וזמינים. מאז המשק חזר לשגרה יחסית, אך מגמת הקיפאון בעו"ש נותרה.
העו"ש מהווה כיום 7% מנכסי הציבור, לעומת 3.5% לפני עשור, ופחות מ־2% ב־2007, כשהריבית היתה דומה יותר לרמתה בימינו. יציאת הכספים מהעו"ש חייבת להתחדש, בייחוד בימים כאלה, כשהאינפלציה מרימה את ראשה ושוחקת את ערכם הריאלי. אחרת הציבור יפסיד בגדול, ורק הבנקים ימשיכו לחגוג.
/// עירית אבישר
צילומים: עמית שעל, באדיבות בנק דיסקונט
פיקוח על AI
דוהרים בלי שמירה
כולם מסכימים שצריך משהו כדי למנוע את הסכנות הפוטנציאליות של הבינה המלאכותית, ובראשן הכחדת המין האנושי. יותר מאלף מדעני מחשב חתמו במרץ 2023 על מכתב שמתריע מכך; בכירי תעשיית ה־AI, ובראשם מייסד ומנכ"ל OpenAI סם אלטמן, חתמו במאי 2023 על הצהרה בנושא; והשבוע פורסם בכתב העת המדעי היוקרתי "Science" מאמר, שעליו חתמו 25 מבכירי מדעני ה־AI בעולם, הקורא להאט את הפיתוח ולשים דגש גדול יותר על מנגנוני הגנה ובטיחות, ומעודד ממשלות לפתח רגולציות מקיפות יותר ובקצב מהר יותר. אחרת, המין האנושי אכל אותה.
כולם מסכימים, אבל כמו עם משבר האקלים אף אחד לא ממש עושה משהו בנדון. חלק מהממשלות מקדמות רגולציה, אבל אף אחת לא מדביקה את הקצב שבו מתפתחת הטכנולוגיה. רוב החברות מתעדפות השקות נוצצות ומוצרים מהירים על פני הערכות סיכונים ומנגנוני הגנה. חלק מהן אפילו נסוגות לאחור, כמו OpenAI שפירקה את הצוות שהיה אמור לעסוק בסיכונים, אחרי שפרשו ממנו איליה סוצקבר ויאן לייקה, שעמדו בראשו. כי קל להסכים, קל להגיד שצריך לעשות משהו, קל לכתוב מכתב וקל לפרסם מאמר. אבל לשנות את נתיב הנסיעה של מכונה קפיטליסטית משומנת? לפגוע בשורת הרווח שלה? זה כבר קשה עד בלתי אפשרי. את זה אין מישהו שממש מוכן לעשות. ועם התוצאות ניאלץ לחיות — בהנחה שאדונינו המכונות יתירו לנו זאת.
/// עומר כביר
פלסטיק מזהם
מחזיקים בביצים
אוניברסיטת ניו מקסיקו פרסמה השבוע מחקר מבהיל, שבחן אשכים של בני אדם וכלבים וגילה חלקיקי פלסטיק ב־100% מהם. בכלבים נבדקה גם ספירת הזרע, ונמצא שככל שהזיהום גבוה יותר, כך הספירה נמוכה יותר. הנתונים הללו מצטרפים למחקר נוסף מהעת האחרונה, בהובלת בית החולים האיטלקי מולטימדיקה, שגילה כי מיקרופלסטיק בעורקים מגביר פי 4.5 את הסיכון למחלות לב.
בשלב זה אין כל ספק כי האנושות משלמת מחיר בריאותי כבד על השימוש בפלסטיק מזהם. ובכל זאת ישראל ממשיכה לעצום עיניים. בתחילת החודש שלח המשרד להגנת הסביבה נציגות לפורום בינלאומי שעמל על אמנת פלסטיק עולמית — אקט סמלי וריק מתוכן. הרי רק בשנה שעברה הממשלה ביטלה את המס על כלים חד־פעמיים בטענה שהיא מתחייבת להציג צעדים חליפיים להפחתת השימוש בפלסטיק — ומאז לא עשתה דבר בנדון. העיקר שנוכל לחתום על עוד אמנה בינלאומית, שלא באמת נחויב ליישם. ויעידו על כך אמנת ברצלונה למניעת זיהום ים, אמנת שטוקהולם לצמצום השימוש בחומרים רעילים, אמנת המגוון הביולוגי CBD לשימור מינים נודדים, והסכם קיגלי לצמצום שימוש בגז מזגנים מזיק.
/// / שני אשכנזי
מילת השבוע
//
דור סער־מן
מי שמתעסק מתרסק, אבל אנחנו מה?
הידיעות על התרסקות מסוקו של נשיא איראן עוררו בלא מעט ישראלים איזו תחושת שמחה. הנה, בתוך כל הבשורות הקשות, מי שמייצג את האויבת הגדולה של ישראל נהרג. מי שמתעסק מתרסק.
אבל גם אם היתה שמחה כזאת, היא נמחתה בתוך רגע. מה יש לנו לשמוח מהתרסקויות של אחרים. התרסקות היא הרי עניין גדול בהרבה מנפילה של מסוק. היא התנפצות לרסיסים של משהו משמעותי. בישראל מדברים כבר יותר משנה, שלא לומר כמה שנים, על התרסקות הסולידריות, התרסקות האחריות, התרסקות המגזר הציבורי. ואת כל זה אנחנו עוברים תחת מנהיגים שעסוקים בריסוק כל אמת מידה של אמת וצדק, ומסרבים להכיר בהתרסקות הקריירות שלהם, והמצפון שלהם.
עם או בלי תאונה באיראן, אנחנו עדיין כאן, עם נבחרי ציבור שלא דואגים לציבור ולא מצליחים לקבל החלטה אחת נכונה, עם חטופים בתוך עזה, עם פליטים מהצפון והדרום, עם אלימות ברחובות, ועם מלחמה ענקית שאף פעם לא די לה. נשיא איראן אולי התרסק באופן הכי פיזי ומילולי שיש, אבל אנחנו מרוסקים לגמרי.
