הורוביץ (49) השתתפה בדיונים על החוק בכנסת בשנים האחרונות ומלווה אותו מקרוב גם בגרסתו הנוכחית, שעברה בקריאה ראשונה בממשלה הקודמת. החודש השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר דחה את ההצבעה על החוק פעמיים, וביום ראשון השבוע הודיע שיגבש חוק "מאוזן ומדויק יותר", כדי, לטענתו, למנוע תלונות שווא.

לפי הערכות שונות, בישראל חיות כ־200 אלף נשים שסובלות מאלימות במשפחה. לפי מרכז המחקר של הכנסת, בכל אחת מחמש השנים האחרונות נפתחו כ־700 תיקים בממוצע על הפרת צו הגנה, שנועד להבטיח את שלומו של אדם שסובל מאלימות מצד בן משפחה, ושעומד בלבו של חוק הפיקוח האלקטרוני. חוק פיקוח קיים במדינות רבות בעולם, ובהן חלק ממדינות ארצות הברית, צרפת, שבדיה, ספרד, פורטוגל, רומניה, סרביה, גיאורגיה, ארגנטינה ואורוגוואי. מחקרים אמריקאיים שונים הדגימו את האפקטיביות של החוק, כשמצאו שפיקוח אלקטרוני מרתיע ומפחית את ההפרות של צווי ההגנה. את הפיקוח, אגב, מפעילות בכל העולם שתי חברות ישראליות, Allied  Universal Electronic Monitoring ו־SuperCom.

מה אומר חוק הפיקוח?

"הוא מאפשר פיקוח אלקטרוני על מי שהפר צו הגנה. זו טכנולוגיה עם מכשיר מבוסס GPS, והיא מחייבת את שני הצדדים — גם את המוגנת וגם את התוקפן, כדי שיהיו לנו את המיקומים של שניהם ונדע אם הוא מתקרב אליה או ההפך. הפיקוח חל לא רק על צווי הגנה מהסוג של 'אסור לו להתקרב כדי 200 מטר מהבית' אלא גם 'אסור לו להתקרב כדי 200 מטר ממנה'. ברמה הטכנית זה אומר שיהיה חדר בקרה עם לוח שמציג את המיקומים, והאשה או הגבר, תלוי במודל ההפעלה, יקבלו התרעה כשיש הפרה".

בעצם גם האשה אזוקה. ובכל זאת הטענות נגד החוק יוצאות רק להגנת הגברים, על ניצול לרעה ופגיעה בפרטיות שלהם.

"בדיוק. כמה נשים ירוצו ויתנדבו לזה? רק נשים שמפחדות. הטענה שזה ינוצל לרעה… תראי, אני לא יכולה להתחייב שאף פעם אף אחד לא מנצל לרעה, אבל זו לא איזו מערכת שהמנצל לרעה מרוויח ממנה בטירוף, כי גם האשה תיאלץ לשאת מכשיר שידווח איפה היא נמצאת בכל רגע נתון. זה ויתור משמעותי מאוד על פרטיות".

אז למה זה בכל זאת אינטרס של נשים?

"זה מוריד את רמות החרדה. את לא לבד. את יודעת שאם הוא מתקרב אלייך, מישהו יראה את זה. זה מאפשר להחזיר לך שליטה בחיים שלך. אני כל הזמן נותנת את הדוגמה ששמעתי מפי אשה שבאה לאחד הדיונים הראשונים שעליזה לביא יזמה. היא אמרה שם: 'אני רוצה להיות מסוגלת ללכת לקולנוע. אני רוצה לדעת שלא קורה שהחושך יורד והוא פתאום יושב שלוש שורות מאחוריי. אני לא יכולה לעשות את זה היום'.

"ומעבר לזה ישנה זווית כלכלית לסיפור. כשמישהו מורחק, הוא יכול להמשיך לנהל את שגרת חייו רק לא להתקרב לאשה. הוא יכול ללכת לעבודה, הוא יכול לעלות על מסלול שיקומי. אבל אם יש הפרה, הגבר ייעצר עד תום ההליכים, לא יוכל לעבוד — וגם לא יוכל לשלם מזונות, והאשה תיפגע. ואם האשה נאלצת לשהות במקלט לנפגעות אלימות היכולת שלה לעבוד מוגבלת, כי היא התרחקה ממקום העבודה או כי היא בחרדה. הסוציולוגית ד"ר קרני קריגל כתבה את עבודת הדוקטורט שלה על עבודה של נשים שורדות אלימות של בני זוג, והיא מציינת שם שפוגעים מטרידים נשים גם במקומות העבודה שלהן. זה לא טריוויאלי להשתקם אחרי מערכת יחסים אלימה, אבל עם פיקוח אלקטרוני לפחות יש לך את המעטפת שמאפשרת לצאת גם לשיקום תעסוקתי, מעבר לזה שזה מוריד את רמות החרדה".

ואיפה החוק עומד היום?

"הנושא של צווי הגנה מעסיק אותנו שנים, בגלל האפקטיביות הנמוכה שלהם והעובדה שהם מעבירים את הנטל אל הקורבן — או שתצאי למקלט או שתקחי את הסיכון. ברמה הקונקרטית, המרכז מעורב בחוק מאז 2014, לבקשת הח"כ דוד צור (התנועה) שניסח את הצעת החוק הראשונה, שעליה חתומים חברי כנסת מכל הקשת הפוליטית. בהמשך ניסחנו את הצעת החוק הפרטית שהגישו עליזה לביא ודוד ביטן (ליכוד). קראנו איך משתמשים בפיקוח האלקטרוני בעולם והגענו לתובנה שהוא נותן כלי חזק מאוד למדינה מול אלימות מתמשכת. הח"כית קרן ברק (הליכוד) ניהלה דיונים בנושא, גם בסגרי הקורונה. הייתי בכל הדיונים האלה, ואני חייבת להגיד שהמשרד לביטחון פנים למד את הנושא לעומק, אומנם לאט מדי, אבל אם אחרי שמונה שנים הם המליצו על זה — זה לא מובן מאליו. ועכשיו, כשסוף סוף יש הצעת חוק בשלה — גם אם היא לא אידאלית כי היא שמה את האיזון על זכויות הפוגע ולא הנפגעת — הדרג הפוליטי עוצר את זה".

בן גביר טען השבוע, בעקבות הביקורת על עיכוב החוק ועל רקע רצח דריה לייטל, ש"חבל שיש מי שמנצל רצח נפשע כדי לנגח פוליטית".

"השימוש ברצח של דריה רלבנטי למאבק, והוא נועד להסביר לשר שאין לנו זמן. אי אפשר להמשיך להמתין על חשבון ביטחונן של הנשים. יש טכנולוגיה, יש מודל הפעלה, יש הצעת חוק. הכל מוכן. וכרגע הוא זה שחוסם את ההתקדמות. זה לא היה המצב בעבר.

"אפילו לאשה שנגד בן זוגה כבר הוגש כתב אישום, המערכת כיום לא מציעה פתרון מלבד יציאה למקלט, כלומר עזיבה של הבית. היא לא מותירה בחירה אמיתית. לחוסר הפתרונות עבור הנשים המאוימות יש משמעות אחת — דמן של נשים הפקר. עד שדמן לא נשפך הכל בגדר תלונת שווא".

גם מהצד השני יש ביקורת. אקטיביסטיות למען זכויות נשים טוענות שהחוק לא תמיד יכול להציל חיים.

"בדיונים על החוק נציגי המשטרה כל הזמן שאלו: 'אבל מה יהיה אם אשה תירצח אף שיש לה פיקוח אלקטרוני?'. צריך לקחת בחשבון שהמערכת לא תוכל למנוע אלימות ב־100%. האם זו סיבה לא להפעיל אותה? אני חושבת שלא. כי מספיק שזה יחזיר לחלק מסוים מהנשים את העצמאות שלהן ואת היכולת שלהן לנהל את החיים באופן שקרוב לשגרה גם אם הן החליטו לפרק קשר אלים".

ואם אין 100%, המקלטים לא עדיפים כהגנה טובה יותר?

"כבודם של המקלטים במקומו מונח, והם לא רק אמצעי הגנה, הם גם דרך לשיקום. אבל הם לא יכולים להיות פתרון יחיד. מקלט לא מתאים לכל אחת; עם ילדים בני יותר מ־12 זה מסובך מאוד, כי רוב המקלטים לא מותאמים לבני נוער ולא יכולים לקבל אותם. ולפעמים כניסה למקלט מקשה על האשה להתפרנס, ובאמת הופכת את כל חייך באופן שאחר כך קשה מאוד לשקם בחזרה".

נחזור לטענה המרכזית, שהפיקוח פוגע בגברים במקרה של תלונות שווא.

"במרכז רקמן אנחנו מטפלים בהרבה מקרים של גירושים. אז כן, יש גירושים שמגיעים לקונפליקט גבוה ורואים באותם מקרים תלונות הדדיות שלו עליה ושלה עליו, על כל מיני דברים. אני לא מזלזלת בזה.

"אבל יש הבדל מאוד מאוד גדול בין גירושים בקונפליקט גבוה שהידרדרו אפילו עד תלונה במשטרה לבין תלונות חוזרות ונשנות של אשה שהיא נפגעת אלימות במשפחה. זו אלימות שקשורה בשליטה, ואני חושבת שהשוטרים כבר יודעים להבדיל בין מקרים, וגם בתי המשפט. אין מערכת שהיא חפה משגיאות, אבל צריך להבין שאי אפשר לשים את מלוא כובד המשקל על זכויות התוקף".

בן גביר מדגיש מאוד את החשש מפגיעה ב"אף גבר בגלל תלונת שווא".

"תיפגע לו הפרטיות, ובזאת תיגמר הפגיעה. לעומת זאת אשה לא תקבל את ההגנה המתאימה לה, והיא עלולה להיפגע ממש ברמה הפיזית. ובכל מקרה היא חיה בחרדה, כשהיא פותחת את הדלת ומפחדת שהוא נמצא שם מאחוריה, יוצאת למכולת ואולי הוא נמצא שם ובולש אחריה. יש כאלה סיפורים. פעם מישהי התקשרה אלינו להתייעץ, והיא סיפרה שהיה לה ולפוגען דיון בבית משפט שהיא היתה צריכה להעיד בו; היא יצאה מהבית שלה, והיא אומרת לי: 'אני בטוחה שהוא עמד שם, הרגשתי פתאום כאילו מבט בגב שלי, הסתובבתי אחורה והוא כבר לא היה, אבל אני אומרת לך שלא דמיינתי. הוא ניסה להפחיד אותי שאני לא אעיד'".

החשש מתלונות שווא לא מצדיק את העיכוב?

"אני לא מזלזלת בזה שמערכת צריכה לעשות את המקסימום כדי לא לפגוע במי שלא עשה דבר, אבל האיזון לא יכול להיות רק לצד אחד, ואי אפשר לוותר על כלי שיש לו כל כך הרבה יתרונות רק מהחשש ממקרים שיהיו בהם טעויות. וצריך באמת לעשות הכל כדי שלא יהיו טעויות".

באיזה אופן גם הצעת החוק הנוכחית מדגישה את זכויות הפוגע?

"לפי הנוסח המדובר, הפיקוח האלקטרוני לא יתבצע נגד כל מי שמוצא לו צו הגנה. הצעת החוק קובעת לבית המשפט תנאי סף משמעותיים להטלת צו פיקוח אלקטרוני, עם עמידה בשתי דרישות: 'חשש ממשי להפרה של צו ההגנה או סכנה גבוהה הנשקפת מהאדם, לרבות עקב הפרה של צו הגנה קודם או הרשעה קודמת בעבירת אלימות במשפחה', ו'כאשר לא ניתן להשיג את המטרה שלשמה נועד השימוש באמצעי פיקוח טכנולוגי בדרך המגבילה פחות את פרטיותו וחופש התנועה של האדם שכלפיו ניתן או מתבקש הצו'. עצם המשפט הזה, 'כאשר לא ניתן להשיג את המטרה בדרך המגבילה פחות', זה ניסוח מאוד בעייתי, כי ככה תמיד אפשר לומר שהאשה תצא למקלט. כשקראתי את זה אמרתי לעצמי, אוקיי, אי אפשר לומר שלא חשבו פה על הצד הפוגע".

מה הסיכויים של החוק הזה עכשיו?

"בן גביר לא יקדם איתו בלי לחץ ציבורי. היינו בישיבה אותו לפני שבועיים, היו ארגוני נשים, ארגוני גברים, ואנחנו פונות אליו 'כבוד השר', והם בדיבור איתו של 'איתמר, איתמר, ראית, דיברת, קראת?'. זה הבייס שלו, אלה האנשים שהצביעו לו, הוא מחויב להם. אנחנו פחות מעניינות אותו".